בשבע 495:המסיבה הסודית

"בעוד שבוע יש למדריכה תמר יום הולדת 17, ואני רוצה להכין לה הפתעה רצינית. אז חשבתי לעשות לה שבת באיזה מקום מעניין,

חגית רוטנברג , י' בסיון תשע"ב

האסיפה שנערכה בחדרה של תאיר היתה סודית ביותר. השתתפו בה רק עוד שתי חברות טובות שלה – אלישבע ורעות. "הרעיון הוא כזה", פתחה תאיר בקול מסתורי, כמעט בלחש, "בעוד שבוע יש למדריכה תמר יום הולדת 17, ואני רוצה להכין לה הפתעה רצינית. אז חשבתי לעשות לה שבת באיזה מקום מעניין, עם כל הבנות מהשבט. אבל אסור לה לדעת מכלום, ברור?". אלישבע ורעות הנהנו בהתלהבות. תמר היתה מדריכה אהובה ומשקיענית, ולא היה ספק שכולן ירצו להשתתף בחגיגה.

הבנות ישבו עד שעת ערב מאוחרת לתכנן את האירוע לפרטי פרטים: איזה סיפור הן 'ימכרו' לתמר, איך יפתיעו אותה ואיפה יתארחו בשבת. כעת נותר רק לגייס את הבנות להגיע לשבת ההפתעה, אבל תאיר וחברותיה היו בטוחות שלא תהיה שום בעיה לעשות זאת. הן תלו פתק בלוח המודעות בכיתה, וחיכו שהבנות תאשרנה את בואן.

יום שלישי הגיע. תאיר חלפה ליד לוח המודעות – אף בת לא רשמה את שמה ברשימת האישורים לשבת, ואף אחת לא התקשרה להודיע לה או לאלישבע ורעות שום דבר. דממה מוחלטת. "אני מתחילה לדאוג", לחשה תאיר לרעות, "נראה לי שאף אחת לא תגיע לשבת, מה קורה כאן? ואיך נעשה יום הולדת לתמר ככה? כל התוכנית שלנו יורדת לטמיון". רעות לא ידעה מה לענות, המצב באמת לא נראה מזהיר.

למחרת החלו שלוש הבנות במסע שכנועים מול בנות השבט. הן הסבירו לכל אחת כמה חשוב להגיע, וכמה תמר תשמח אם כולן ישתתפו בחגיגה. אבל השכנועים לא נשאו פרי. "התשובות שקיבלתי היו או שבנות לא יכולות לבוא, או שהן ייתנו תשובה בעוד יומיים", אמרה אלישבע. "כן, גם אצלי לא התקבלה אפילו תשובה חיובית אחת", אמרה רעות. הבנות ישבו בראש מורכן. מחר יהיה יום חמישי, צריך להכין המון דברים לשבת ההפתעה, אבל מה יהיה אם אף אחת לא תבוא?

תאיר טמנה את ראשה בין כפות ידיה. להתייאש? הרהרה, אבל הרעיון שלנו כל כך יפה! לא, אני לא מוותרת! החליטה, אנחנו נכין כל מה שצריך, וה' כבר ישלח את הבנות שיגיעו לשבת. היא הרימה את ראשה מאוששת, וקראה לחברותיה: "בואו, נתחיל להכין את האוכל והתוכנית. הבנות יגיעו, אתן תראו!". אלישבע ורעות לא הבינו מנין הביטחון הזה של תאיר, אבל נסחפו בהתלהבות שלה, ויחד הן נכנסו למטבח, והחלו בהכנת עוגות ושאר מטעמים.

ביום חמישי בערב צלצל הטלפון. "הלו, תאיר?", נשמע קולה של ורד מהשבט, "אני ועוד שלוש בנות נגיע לשבת. ההורים שלנו אמרו שאין בעיה". תאיר חייכה חיוך רחב. חצי שעה מאוחר יותר התקשרה אלישבע: "את שומעת, תאיר? את לא תאמיני. התקשרה אליי עכשיו מירית. היא עשתה סבב טלפוני בין הבנות, וחמש בנות הודיעו לה שיגיעו לשבת!". החיוך של תאיר התרחב עוד יותר. עד למחרת בצהריים אישרו כמעט כל בנות השבט את השתתפותן בשבת, והן גם הבטיחו להכין מתנות לתמר ולהביא אוכל.

השבת היתה מוצלחת מעל למשוער. תמר הופתעה ועיניה נצצו בהתרגשות כשראתה את כל הבנות מגיעות לחגוג לה. הבנות שיתפו פעולה בארגון האוכל והתוכנית ושרו יחד בהתלהבות בסעודות. תאיר התבוננה מן הצד בבנות החוגגות, והבטיחה לעצמה לזכור תמיד שגם כשנראה שאין סיכוי לכלום, יש על מי לסמוך...