בשבע 495:זאב בעור עופר?

מערכת הבחירות הכמעט סודית בהסתדרות הסתיימה ללא הפתעות, אך תדמיתו המתונה של יו"ר ההסתדרות החדש-ישן עופר עיני השתנתה לאחרונה

שלמה פיוטרקובסקי , י' בסיון תשע"ב

הפער בין כמות הדיווחים התקשורתיים על הבחירות לראשות ההסתדרות ערב הבחירות לבין היקף הדיווחים אודות תוצאות האמת היה מדהים. ייתכן שרבים מקוראי שורות אלו נזכרים רק כעת שבאמת היו בחירות להסתדרות ושואלים את עצמם, אז איך בעצם הן הסתיימו? עבור מי שלא שם לב ולא התעדכן, נדווח כי כצפוי, בהתאם לכל התחזיות, לא הצליח איתן כבל להדיח את עופר עיני מתפקיד יו"ר ההסתדרות. למרות זאת, זכה כבל לתמיכתם הבלתי מבוטלת של כשליש מהמצביעים בבחירות בהסתדרות. שאר הבוחרים נתנו כאמור את קולם לעיני. זאת היתה מערכת בחירות שהחזירה במידה רבה את העניין למסדרונותיו של הגוף שכבר שנים ארוכות סובל מתדמית ציבורית מנומנמת ואנמית.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הוא אמנם יורשו בתפקיד של ח"כ עמיר פרץ, אולם במידה רבה הוא הוביל את הארגון למחוזות אחרים ושונים. מנהיגותו של עיני התאפיינה, לפחות בשנותיה הראשונות, ברוח של שיתוף פעולה וגישור בין העובדים ובין המעסיקים. עיני היה זה אשר נהג תמיד לשוב ולהזכיר כי שביתה איננה מטרה בפני עצמה. עיני גם היה יו"ר ההסתדרות הראשון שבנה מערכת יחסים הדוקה וקרובה עם נציגי המעסיקים הפרטיים. בתקופתו, לראשונה, הגיעה ההסתדרות לכמה הסכמים חשובים עם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הארגון היציג של המעסיקים בישראל, אשר גולת הכותרת שלהם היתה הסכם 'פנסיית חובה'.

 קשר הדוק עם המעסיקים

מערכת היחסים הזו הושתתה במידה רבה על שני יסודות. האחד, החברות האישית בין עיני ובין יו"ר לשכת התיאום ונשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, אשר אפשרה את שיתוף הפעולה ההדוק, ולפעמים הבעייתי מעט, בין ההסתדרות ובין המעסיקים. אולם לא פחות מכך היתה זו גישתו העקרונית של עיני, שהצהיר בגלוי על שאיפתו לסיים כמה שיותר סכסוכי עבודה ללא שביתה. במובן זה היה עיני יריב נוח במידה רבה גם לאנשי האוצר, שגילו לראשונה מזה שנים שניתן לחתום על הסכם קיבוצי כללי במגזר הציבורי גם ללא שביתה. כך טיפל עיני בשורה ארוכה של סכסוכי עבודה, ולאחר לילות ארוכים הביא את נציגי הצדדים, המעסיקים הציבוריים או הפרטיים מחד והעובדים מאידך, לחתימה על הסכמים שמהם יצאו לכאורה כל הצדדים כשהם מרוצים.

אולם כבר בשלב מוקדם יחסית בכהונתו של עיני התחילה להסתמן בחוגים שונים אי נוחות מגישתו לנושא ייצוג העובדים. את הדגל הרימו ראשונים ארגוני העובדים האלטרנטיביים שקמו בשנים האחרונות ובראשם הארגון בעל הגוון השמאלי-סוציאליסטי 'כוח לעובדים'. התחום העיקרי שבו ביקש תחילה 'כוח לעובדים' לאתגר את ההסתדרות היה ארגונם של העובדים הבלתי מאורגנים. מתברר כי למרות חקיקה מתקדמת יחסית שהיתה נהוגה בישראל במשך השנים, נמנעה ההסתדרות במשך תקופה ארוכה מלפעול למען ארגונם של ציבורי עובדים בלתי מאורגנים. כך הפך המשק הישראלי ממשק של עובדים מאורגנים, חברי הסתדרות, הפועלים במסגרת יחסי עבודה קיבוציים, למשק שרוב עובדיו מועסקים באמצעות חוזים אישיים. ה'קליינטים' העיקריים של העבודה המאורגנת נותרו בעיקרם עובדי המגזר הציבורי, עובדיהן של חברות ותיקות שלא הצליחו להשתחרר במשך השנים מעולה של ההסתדרות ועוד כמה 'שמורות טבע' בודדות.

את המגמה הזו איתגרו ארגוני העובדים החדשים והביאו למעשה לשינוי גישה בהסתדרות עצמה. החשש של ההסתדרות מהיווצרותו של ארגון עובדים אלטרנטיבי בעל עוצמה הביא אותה ל'מירוץ התאגדות', שנמשך גם בימים אלה. ההסתדרות לא הסתפקה בפעולה במקומות בהם זיהתה ניסיונות להתארגנות אלטרנטיבית, והפכה את הרחבת מעגלי העבודה המאורגנת לאחד מדגליה המרכזיים. בנושא זה, גישתו המתונה של עיני דווקא סייעה למהלך. חברות וארגונים שחששו מהתארגנות עובדים בארגונים מיליטנטיים יותר, מיהרו לעיתים לקבל בברכה התארגנות של עובדים במסגרת ההסתדרות, אשר הפכה לרע במיעוטו.

ההסתדרות הפכה מיליטנטית יותר. עופר עיני (במרכז) בדיון על השביתה למען עובדי הקבלן

 הבחירות מתקרבות ואיתן השביתות

אך הטענות נגד עיני והמנגנון ההסתדרותי לא נעצרו בנקודה זו. שורה של מאבקי עובדים שהחלו בקול תרועה רמה אך הסתיימו בקול ענות חלושה, אשר הבולט ביניהם היה מאבק העובדים הסוציאליים, גרמו לעיני ולהנהגת ההסתדרות לתדמית בעייתית. כוחות מיליטנטיים יותר בתוך ההסתדרות ומחוצה לה החלו לטעון כי עיני אינו מייצג כהלכה את האינטרסים של כלל העובדים שתחת הנהגתו, ומעבר לכך לא ממנף את כוחו הרב לטובת כלל העובדים במשק. כך החלו להיזקף לחובתו של עיני המספר המצומצם יחסית של סכסוכי עבודה שהסתיימו בשביתות, נתון שבתקופות מוקדמות יותר נחשב בציבוריות הישראלית דווקא להישג.

אולם הבחירות שהחלו להתקרב, המחאה החברתית שהוצתה בקיץ (ודעכה זמן לא רב לאחריו) והחלטתו של איתן כבל לאתגר את מנהיגותו של עיני, גרמו ככל הנראה לרוחות חדשות לנשב במסדרונות ההסתדרות. יותר ויותר סכסוכי עבודה נגררו לשביתות של ממש, יותר ויותר ארגוני עובדים קיבלו את גיבויו של יו"ר ההסתדרות למאבק מיליטנטי יותר, וגולת הכותרת כמובן היתה מאבקה של ההסתדרות למען עובדי הקבלן. לראשונה מזה שנים ארוכות הוציא יו"ר הסתדרות את העובדים המאורגנים בחסותו לשביתה למענם של עובדים בלתי מאורגנים. בבוקר בהיר אחד שבתו מאות אלפי עובדים במגזר הציבורי והפרטי במטרה אחת בלבד, שיפור תנאיהם ומעמדם של עובדי הקבלן, קבוצת העובדים החלשה ביותר בישראל. תוצאותיה של השביתה הזו עדיין אינן ברורות די צורכן, אולם המגמה ברורה: הקצנה והחרפה של מערכת יחסי העבודה בישראל. כעת נותר לבחון האם מדובר בשינוי קבוע, והקדנציה השנייה של עיני תהיה שונה מהותית מהראשונה, או שמא אירועי השנה האחרונה היו במידה רבה קמפיין הבחירות של עיני, שיסתיים עם זכייתו בתפקיד וביסוס מעמדו למשך השנים הקרובות.

 

 פרשנות

הנדל"ן חוזר לנקודת ההתחלה

אחרי כמה חודשי המתנה, שוק הנדל"ן חוזר למחירים של לפני הקיפאון

איציק פלגר

כפי שצפינו והערכנו כבר לפני חודשיים-שלושה, הישראלים אינם מסוגלים להתאפק יותר משלושה או ארבעה חודשים. לאחר כמה חודשים בהם השוק קפא על שמריו והקונים והמוכרים ישבו על הגדר בציפייה לשינוי מגמה, התעוררו הקונים והמוכרים והחלו להתעניין ואף להתקדם לעבר סגירת עסקאות. מדובר בעסקאות שנסגרות בשני השווקים: שוק הדירות מיד ראשונה ושוק הדירות מיד שנייה.

רמות המחירים לא השתנו באופן מהותי. שוק הדירות מיד שנייה נשאר ברמת מחירים דומה מאוד לזו שניתן היה לראות ערב תקופת הקיפאון, עם ירידות של 2 עד 4 אחוזים לעיתים. בשוק הדירות מיד ראשונה, אותן מוכרים הקבלנים, ניתן למצוא לעיתים קרובות הנחות מעט יותר גדולות, אולם גם כאן לא מדובר בהנחות דרסטיות של יותר מ-5 עד 7 אחוזים על מחירי המחירון שנקבעו מראש עוד לפני תקופת הקיפאון.

הדירות החדשות בשכונותיה השונות של ירושלים ממשיכות להימכר כאמור במחירים דומים לאלו שהכרנו. דירות שלושה חדרים מיד ראשונה נמכרות תמורת 1.3-1.4 מיליון שקלים. דירות ארבעה חדרים מיד ראשונה נמכרות תמורת 1.4-1.45 מיליון ש"ח. בשוק הדירות מיד שנייה מנעד המחירים רחב יותר בהתאם לשכונות השונות, אולם גם כאן כבר קשה לאתר מציאות של ממש. דירות שלושה חדרים נמכרות תמורת 1.2-1.35 מיליון שקלים ודירות ארבעה חדרים תמורת 1.35-1.45 מיליון שקלים.

בשוק השכירות המחירים עדיין גבוהים מאוד והקיץ העומד בפתח לא מסייע לשינוי מגמה. מי שיתעקש לסגור בשבועות הקרובים חוזה לשנה הבאה, ייאלץ לשלם עדיין מחירים מופקעים וכוח המיקוח שלו עדיין יהיה נמוך. מי שיהיה מוכן להמתין חודש-חודשיים ולקחת את הסיכון הנובע מהמתנה לרגע האחרון, עשוי להרוויח ולמצוא שוק שכירות רגוע מעט יותר, שבו ניתן להתמקח מעט על המחירים.

הכותב הוא יועץ נדל"ן בירושלים וסביבתה