בשבע 496: עניין אישי

שאול גולדשטיין. בן 53. תושב נווה דניאל. נשוי לרותי ואב לשבעה. מנכ"ל רשות הטבע והגנים

עפרה לקס , י"ז בסיון תשע"ב

התחלה: 59', ירושלים. "מאחורי משגב לדך". האב ז"ל הועלה בידי אמו על הספינה האחרונה של עליית הנוער שיצאה מווינה ב-39'. האם אשכנזייה ילידת סוריה. "סבי היה הסגן של טרומפלדור והם שהו שם לרגל עניינים שהוא היה צריך לסדר". בכור מבין ארבעה, ודרומי בנשמה.

בנשמה: "אם לא גוש עציון אז נגב. כשאני מגיע לשם, אני מתחיל לנשום". בגיל צעיר מאוד, בעקבות הקמת הקמ"ג, עברה המשפחה לבאר שבע. האב עבד בדימונה, שם קיבל פרסים עליהם גילו הילדים רק לאחר פטירתו. האם, אשת חינוך, "מאוד אהודה בבאר שבע", הקימה תיכון מקיף וניהלה שניים.

לימודים: ביסודי 'בארי' ו'מצדה' ואחר כך מקיף ג', 12 כיתות במחזור, "כאלה שלא עשו בגרות וכאלה שעשו בגרות במה שאפשר וכולם היו חברים". ומי שרוצה לראות ביו"רות מועצת התלמידים ובעובדה שדווקא הוא היה נציג הנגב במועצה הארצית התחלה של קריירה ציבורית - מוזמן.

תנועת נוער: 'מכבי צעיר'. הקבוצה שלו זכתה ב"אחלה מדריכה" בשם רינה מצליח, שהתגוררה עם משפחתה בשכונה. "כל האחים שלה מדהימים".

יאללה כדורגל: "רוב הזמן בתקופת התיכון היה מוקדש למשחקי כדורגל, בתפקיד בלם מרכזי, עם קבוצה שתמיד זכתה באליפות העיר. בהמשך היה חלום על קריירה רצופת פקקים, אבל לבסוף הועדפו הלימודים".

הלימודים: עתודה. אחרי שנים שבהן נהג להחליף לבד את הברקסים של המכונית ושיפץ, פירק ובנה, הוא תרגם את החלום להנדסת מכונות.

צבא: תשע שנים. רובן ב'תל נוף', בתפקידי פיתוח. בבסיס שררה אווירה משפחתית וסיפוק מקצועי כאשר פותחו טכנולוגיות שהתחרו באלו האמריקניות.

החוויה: כשהופל ה'מיג 25' במלחמת לבנון הראשונה, ש"נחשב מפציץ בלתי ניתן ליירוט", הוא נמנה על הצוות שנשלח להוציא אותו מעומק לבנון, כדי ללמוד אותו. "על הדרך הוצאנו שני מסוקים צרפתיים, שהופלו גם הם".

הבית: נבנה "בעשר אצבעות" לו ולרותי, אותה הכיר אחרי שהגיע אל חיק היהדות.

יהדות: בתקופת הקבע החלו הרהורים פילוסופיים ולימודי דתות, עד שהוחלט להתמקד ביהדות. הלימודים ב'מכון מאיר' התקיימו בערב, עד שבשלב מסוים הוחלט לבקש חל"ת מהצבא כדי להתרכז רק בהם. האישור התקבל, לתקופה קצרה מזו המבוקשת. כעבור מספר שנים, כשהוגשה שוב בקשה, נענה הצבא בנדיבות. "המפקד אמר: אחרי תקופת הלימודים ההיא, חזרת חייל הרבה יותר טוב".

חברותא וחברה: תקופת הלימודים השנייה התקיימה בישיבת 'עטרת כהנים'. ההיכרות עם רותי, מדריכת טיולים ב'יד בן צבי', נערכה בתיווך החברותא. רותי היא מורה בבית הספר החקלאי בעין כרם.

עורך הקידושין: הרב דרוקמן. "אבל לפני החתונה הרב יהושע צוקרמן העביר שיעור, ובאמצע החתונה חנן פורת העביר שיעור". אצל שלושתם הוא למד.

הברכה: שבעה ילדים, הגדול בן 23, עושה קורס אבטחה, והקטנה בכיתה ב'.

נווה דניאל: "רצינו אזור ירושלים כי רותי הדריכה שם, אבל לא עיר אלא פרברים. פרס היה אז ראש הממשלה ולא סמכנו עליו שישמור על יהודה ושומרון, אז בחרנו לחזק את ההתיישבות". אחרי חריש עמוק ביישובים, עבר הזוג יום אחד ליד השלט 'נווה דניאל'. "נכנסנו, היתה שקיעה מהממת", ומאז הם שם, וכך גם נסגר מעגל.

המעגל: אביו של גולדשטיין לחם באזור וליווה שיירות במלחמת השחרור. אחת מהן היא 'נבי דניאל', שעל שמה נקרא היישוב.

אני בניתי בית: אחרי הבית הפרטי שבנה, הוצע לו פיקוח על בניית בית אחר, ואחריו על עוד אחד, וכך נולדה חברה. אחרי כמה שנים כבר היה לקבלן רשום שבנה בתים בגוש עציון ובנגב וגם בניין גדול ברחביה. "חלקם הופיעו במגזינים של בתים יפים בעולם".

ראש מועצה: ההתחלה היתה כאיש צוות של המועמד בובי בראון, שפרש לפתע. אחרי פרישתו הפתאומית, התכנסה סביבתו הקרובה כדי להחליט מה לעשות. הם דנו עד ההכרזה של אחד הנוכחים כלפיו.

ההכרזה: 'you are electable'. "אמרתי לו, מה אתה מקשקש, זה לא מתאים, אני לא רוצה פוליטיקה". אבל כשהלך לאחד מחברי הכנסת מאנשי שלומנו שאמר לו, "איך אתה, שאין לך דם כחול, רוצה להשתלט על המעוז של הציונות הדתית", החליט לרוץ על זה.

ההשתלטות: כמעט 13 שנים בראשות המועצה גורמות לו לדיבור על ההישגים בלשון הווה. כשהוא נכנס לתפקיד היו במועצה 8500 תושבים והיום - 19 אלף.

ההישגים: מערכת חינוך מצוינת ולא אליטיסטית, פיתוח חיי המסחר והתעשייה, ועל כולם "הטמעת גוש עציון בקונצזוס הישראלי".

את נפשי הצלתי: "ניסינו להמריץ את כל מועצת יש"ע לעשות את זה, אבל אנשים לא הרגישו שזה חשוב. מעולם לא בידלנו את עצמנו. תמיד אמרתי שאלון מורה חשובה לא פחות מגוש עציון".

חבר מרכז ליכוד: ההתוודעות למפלגה היתה בעת משאל מתפקדי הליכוד שלפני העקירה, אז היה שיתוף פעולה הדוק עם חברי כנסת ופעילים מרכזיים מהליכוד. "מאוד נקשרתי לאנשים והרגשתי שיש אפשרות בלתי רגילה לעבוד איתם. החלטתי להצטרף באופן פורמלי".

שמאלה פנה: "הליכוד הוא מפלגת עם ולא עובד אצל מועצת יש"ע. לא תמיד אנחנו עובדים נכון ולא תמיד מציגים את העובדות נכון".

הצגת העובדות: אחרי דו"ח המאחזים הביא גולדשטיין את ששון, מייק בלס ואנשי מילייה אחרים אליו, הציג להם את המצב המשפטי כהווייתו, "ובפעם הראשונה בהיסטוריה של המאחזים הממשלה החליטה לאשר אותם, בהתחלה אצלנו ואחר כך ביישובים נוספים".

ההתנתקות: "הייתי יכול לכתוב ספר על מה הייתי עושה אחרת. לא עבדנו נכון ועשינו טעויות". הלקח הראשון הוא הכרת המקום לאזרחי ישראל והשני הוא כוח פרלמנטרי.

רשות הטבע: כשנבטה תחושה של עיסוק בפרויקטים גדולים ואיבוד רגישות מסוים כלפי מצוקות קטנות, הוחלט לפרוש. "חלמתי על הרשות המון שנים. עבדתי איתם על ההרודיון וחשבתי שזה תפקיד מאוד מאתגר שמביא לידי ביטוי את אמונותיי".

התפקיד: עבודה ארגונית פנימית, עבודה מול רשויות ותשתיות בשמירה על הטבע והנוף, מלחמה בנהיגה על החוף, שימור טבע, טיפוח צמחייה ובעלי חיים שבסכנת הכחדה וטיפוח אתרי מורשת.

מנכ"ל-מתנחל-דתי: "כל אדם מגיע לכל תפקיד עם תבנית הערכים שלו". כשהגיע ראה שאיו"ש מופלית לרעה מבחינת תקציבים, משאבים וכוח אדם, ומאז הוא פועל לתקן זאת. בעוד מספר שבועות ייפתח אתר הר גריזים, בהמשך – סבסטיה, וגם בנחל קנה מושקעים תקציבים. "משרות רבות היו סגורות לשומרי שבת ואני פותח את זה". מאידך, יש גם יחס חם ומיוחד כלפי הדרוזים.

בית ירוק: בבית משפחת גולדשטיין ממחזרים כבר הרבה שנים "כל מה שאפשר", כולל מים לנטילת ידיים, שמגיעים לגינה. גם נושאי השיחה השתנו: "במקום לדבר על הקונגרס האמריקני, אנחנו מדברים על טבע".

שמונה אפס ארבע: הוא כבר הספיק לשנות את זמני הסגירה המוקדמים של הגנים הלאומיים. "יש תכנית לקיץ, בעיקר ל'בין הזמנים', לפתוח אתרים עד עשר בלילה".

'תן ת'כסף': יש הסכמה שצריך להוזיל את מחירי הכניסה החד פעמיים לאתרים, ויש עבודה על הוזלת ה'מטמון' למשוחררים טריים. "אבל כמעט כל מי שדיבר איתי אמר שהוא מעדיף לשלם כסף ושהמקום יהיה מטופח ומסודר".

ונדליזם: יש מאבק בתופעה, כולל ראיונות בערוצים החרדיים. "אנחנו מתכוונים לשים מצלמות אבטחה בכל האתרים, וזו השקעה מטורפת, שתפריע להוזיל עלויות. במקום לשמור על הטבע, נשמור על היהודים".

אם לא היית במסלול הזה: "הייתי ראש מועצה, קבלן בניין או פקח ברשות הטבע והגנים".

 

במגרש הביתי:

על הבוקר: אחרי תפילה, עובר על הכותרות של העיתון, מעיר את הבנות לבית הספר "ונושם את הנוף של ארץ ישראל מהחלון".

דיסק ברכב: עובדיה חממה, עמיר בניון, פוליקר ומוסיקה יוונית, וגם אביתר בנאי ש"אמו היתה סגנית של אמי בבאר שבע".

שבת: הכיף מתחיל ביום שישי, כשכל הילדים מגיעים למטבח וכל אחד מכין את מה שהוא אוהב, ויש המון כלים, מחבתות ותבניות. "בליל שבת, אחרי הקידוש, יושבים יחד כל המשפחה, מרגישים מלכים ומדברים".

עיתים לתורה: כל חמישי מקפיד לנסוע לסוסיא, ללימוד משותף עם הבן. מעבר לכך יש שבת, בה לומדים בעיקר 'שפת אמת'. "ביום יום אני מדי פעם פותח ספרים, אבל לא מספיק".

אוכל: כל מה שקשור בשוקולד וגם ממולאים. המומחית הביתית בעניין היא הבת שחר.

עזרה בבית: מחזיק בתיק האחזקה וכן בתיק טיפוח הגינה. "כמעט ולא נכנסים אנשי מקצוע". גם בכביסות ובכלים יש לו חלק נכבד. "אני הרבה לא בבית, אבל משתדל להשתלב ולתת הרגשה שגם אני עושה".

מפחיד: "שבעם ישראל יתנתקו אחד מהשני, שאנשים יצרבו את תרבות הפירוד בליבם וכל ציבור ילך לפינה אחרת של החדר".

דמות מופת: ההורים. "אבי נמלט מהשואה, החליט לבנות את ביתו כאן בארץ ותרם רבות לביטחון ישראל. אמי היא האדם המדהים ביותר שהכרתי בחיי. יש בה שילוב של חכמה, אסרטיביות וגמישות עם כל כך הרבה ערכים. אני מעריץ אותה".

פנאי: גינה, וכוס קפה על הדשא, שממנו אפשר לראות את ישראל מעזה ועד תל אביב ושקיעות מדהימות. ואם התפנו לפתע שלוש שעות (נדיר) אז "אורזים את כולם והולכים לחוף הים".

כשתהיה גדול: "אם היית שואלת אותי לפני 30 שנה, לא חשבתי שאעשה את מה שאני עושה היום". בגדול, הכיוון הוא לעשות טוב למדינה. הפלטפורמה עוד לא ידועה. "כל עשור אני מחליף מקצוע, ועובר לעשות דברים יותר מעניינים".

חבר הכנסת גולדשטיין: היתה מחשבה כזאת לפני רשות הטבע, אך על אף שחברי כנסת מחבריו אמרו שהוא יכול להצליח יותר בפרלמנט, הוא בחר ברשות, "כי זה יותר מתאים לי". אבל אין פסילה על הסף של התפקיד.

ofralax@gmail.com