בשבע 496: סיפורים מספרים

לאסיפה השנתית בממלכת ספרי הילדים הגיעו כל המי ומי: סינדרלה וחבורת חסמב"ה, ג'ינג'י ואמיל, אסטריקס ועליזה מארץ הפלאות.

אסתי רמתי , י"ז בסיון תשע"ב

על במה מוגבהת ישבו כל הצדיקים מ'כה עשו חכמינו' ומסיפורי החסידים.

"אהמ אהמ..." קם על רגליו הבלש הנודע שרלוק הולמס. "קהל יקר, אני מודאג מאוד. נתקלתי בתעלומה מסתורית שאפילו אני לא יודע איך לפתור! בתקופה האחרונה, פחות ופחות ילדים מוציאים אותי מהספרייה. והרי ידוע שסיפורי התעלומות שלי מרתקים כל ילד וכל ילדה!"

"זה לא רק אצלך", אמר בקול עגום איה מפו הדוב, "ילדים היום קוראים הרבה פחות ממה שהיו קוראים פעם. אין מה לעשות..."

"מה פתאום אין מה לעשות?!" קפצה ילדה ג'ינג'ית וחייכנית ממקומה. "תחשוב טוב, יהיה טוב! ככה פוליאנה תמיד חושבת, וזה תמיד מצליח!"

"נכון מאוד", העיר בנועם נחום איש גמזו מהבמה הגבוהה, "גם זו לטובה".

"את הספר עלי קוראים המון, המון ילדים. יותר מאשר את כל הספרים של כולכם יחד!" הצהיר פינוקיו, ומיד אפו החל להתארך. "עוד מעט האף שלו משיג את שלי..." אמר בבא בתוך בועית הדיבור שלו.

לפתע נשמע פיצוץ אדיר, וילד קטן התחיל לבכות. "מה זה היה?!" נבהלו כולם, אך סבתא שמחה הרגיעה אותם. "שטויות, זה שום דבר. הבלון של רון שוב התפוצץ". כולם הסתובבו לעבר הילד הקטן ואמרו ביחד: "אל תבכה, רוני רון! זה סופו של כל בלון!"

שועל אחד קם ממקומו והחל לדבר, אבל אף אחד לא הבין אותו. "רק שנייה, אני כבר מתרגם לכם", אמר ד"ר דוליטל, והקשיב לשועל ברוב קשב. "הוא אומר שיש בזמן האחרון משהו שנקרא 'פייסבוק'", הסביר רופא החיות המפורסם. "זה משהו שילדים מבזבזים עליו המון זמן. ובכלל, הוא אומר שהם חושבים שאנחנו משעממים. הרבה יותר מעניין לראות סרטים או לשחק במחשב - אנחנו סתם אוסף דפים עם כתב שחור".

"חוצפה!" התעצבן קופיקו, "אני אראה להם! אני אחתוך את כל החוטים של המחשב שלהם ואזרוק אותו החוצה על השכנה המעצבנת ו..."

"איזה קוף לא חינוכי..." נאנח אחד החכמים מהבמה. "לא ככה פותרים בעיות! אבל באמת שחבל לי על הילדים... הם מפסידים המון סיפורים נפלאים, שילמדו אותם להיות אנשים טובים יותר!"

"וחוץ מזה, איך אפשר להשוות סרטים לספר?" נשמע קול מסתורי מאי שם ("זה דני דין", לחשה סינדרלה לפוליאנה). "רק בספר, הדמיון שלך יכול לעבוד כמו שצריך, וזה הרבה יותר כיף!"

"אצלנו אין בעיות כאלה", אמר בשקט ילד קטן עם כיפה שחורה. "אצלנו כולם קוראים ספרים!"

"ומי אתה בדיוק?" שאל בילבו ההוביט. "שמי יוסי. אני גר בנתניה ואני מ'ילדים מספרים על עצמם 2'", אמר הילד.

"יפה מאוד, אבל זה לא עוזר לכל השאר", אמר איש הפח מארץ עוץ. "ילדים יקראו פחות ופחות, ובסוף אפילו כבר לא ידפיסו אותנו יותר..."

לפתע נכנסה דמות מעופפת אל תוך האסיפה. "בואו, תעופו איתי!" קראה הדמות בהתרגשות, "אתם מוכרחים לראות משהו נפלא!"

"אבל פיטר פן, אנחנו לא יודעים לעוף..." אמרו כולם. "נו, טינקרבל, פזרי קצת אבקת קסם על החבר'ה", ביקש פיטר, ותוך מספר רגעים כל הדמויות מהספרים עפו אל-על. פיטר פן הוביל אותם אל מעל לכיכר העיר, ולעיניהם המופתעות נגלו המוני דוכנים עמוסי ספרים.

"וואו! כמה ספרים! וכמה אנשים! וכמה ילדים!" התפעלו הדמויות. "מסתבר שבכל זאת עוד אוהבים אותנו..."

"אשרינו", חייך נחום איש גמזו, "אמרתי לכם שגם זו לטובה!"