חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

תנ"ך בגובה המפקחת

רוחות חדשות מנשבות בתחום הוראת התנ"ך בחמ"ד, בהשראת השינויים שמובילה המפקחת החדשה, מירי שליסל
07/06/12, 16:10
חגית רוזנבאום

לצד המורים הנהנים מהתרעננות במקצוע, ישנן גם ביקורות לא מעטות על הקו הליברלי שמנהיגה שליסל בחומרי הלימוד ועל מגמות ההקלה לכאורה במקום התמודדות עם קשיי המקצוע | בריאיון מקיף ל'בשבע' משיבה שליסל למבקריה, מסבירה מהו 'תנ"ך בגובה הלב' ומדוע לדעתה אין צורך לקרוא כתב רש"י במבחני הבגרות

מירי שליסל ידעה שכניסתה לתפקיד החדש תעשה כאב בטן ללא מעט אנשים. זו לא רק העובדה שלראשונה מוצבת אישה בתפקיד מפמ"ר ללימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי דתי; אלו בעיקר המחוזות מהם הגיעה, והרוחות הליברליות המנשבות בהם. את תחילת דרכה האקדמית היא עשתה אמנם במכללה בבית וגן, ונקשרה מאוד אל הרב קופרמן העומד בראשה. אולם את התואר הראשון בהיסטוריה והשני בהוראת התנ"ך עשתה באוניברסיטה העברית. גם הדוקטורט שהיא עדיין כותבת, נעשה במסגרת החוג למקרא באותה אוניברסיטה. בהמשך היתה מורה ומנהלת בתיכון לבנות 'פלך' (שם גם התחנכה כנערה), היא בוגרת 'מכון מנדל למנהיגות חינוכית' ומייסדת 'אור תורה סטון' לבנות בשכונת רמות בירושלים. תחנה נוספת שלה היתה מדרשת מגדל עוז בגוש עציון, שם ניהלה את תכנית ההוראה לנשים מטעם מכללת הרצוג אלון שבות וגם לימדה במדרשה עצמה.

 מבית וגן למגדל עוז

כשמפמ"ר התנ"ך הוותיק הרב יששכר גואלמן סיים את תפקידו לפני למעלה משנה, הוציא משרד החינוך מכרז לתפקיד המחליף. שליסל, בעידודם של קרובים ומכרים, ולאחר שנות עבודה לא מעטות בתחום הוראת תנ"ך, הגישה מועמדות. "כשנבחרתי היה ברור שיש בכך אמירה מסוימת. אנחנו לא תמימים", היא אומרת בכנות. "יש תתי מגזרים בציבור הדתי ותפישות שונות לגבי הוראת תנ"ך. כיוון שהיה ברור שאני באה גם לעשות שינוי, ולא רק לשמר את הקיים - שזה גם חשוב מאוד - השינוי הצפוי עורר הרבה דאגה. גם זה שאני אישה, גם זה שאני מבתי מדרש כאלה ואחרים". למען הדיוק, שליסל אומרת כי קשה להגדיר את בתי המדרש המאפיינים אותה, שכן הרב ישעיהו הדרי, למשל, כמו גם הרב קופרמן מהמכללה, היו בין המעצבים את תפישתה בהוראת תנ"ך. "קשה לומר שאני שייכת לבית מדרש מסוים, אבל ברור שיש לי יותר פתיחות ביחס ללימודי התנ"ך".
כשאתה נותן לילד קטע שהוא לא מכיר בכתב שקשה לו - אתה בוחן אותו על יכולתו להבין את רש"י או על יכולתו לדעת את כתב רש"י? כשילד בלחץ במבחן בגרות, אני רוצה לוודא שהוא הבין מה רש"י אומר ולא שיפספס בגלל שלא הבין אות ברש"י. כתב רש"י הוא דבר טכני, והתוכן של הפירוש הוא המהות

הדי החששות מקרב החוגים הנתפשים כשמרניים יותר נשמעו כבר לפני כשנה, עם כניסתה של שליסל לתפקיד. מאוחר יותר, עם חשיפת תכנית הלימודים החדשה בתנ"ך והשקת האתר הייחודי שפתחה שליסל עבור המורים לתנ"ך, התחדדו הביקורות. אמנם אף לא גורם אחד היה מוכן לומר את הדברים לציטוט בשמו מעל גבי העיתון, אך שיחות שקיימנו עם גורמים שונים מאששות את העובדה שמורים ורבנים מתחום הוראת התנ"ך חרדים לגורל לימודי התנ"ך בפן החינוכי-השקפתי שלהם בשל השינויים הצפויים. מדובר, בין השאר, על ביטול הדרישה לקריאת כתב רש"י באנסין במבחן הבגרות, צמצום הפרקים הנלמדים בדינים בפרשת משפטים, ירידה מסוימת במספר פרשני המקרא הנדרשים בתכנית הלימודים, ועוד. התחושה היא, כפי שאמר לנו גורם המעורה בתחום, שיש כאן ניסיון לסלול כביש עוקף לקושי ולעמל הנדרשים בלימוד ספרי התנ"ך, על מנת להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים יותר בבחינות הבגרות. "ביטול כתב רש"י זו רק דוגמה קטנה לגישה הזו של בריחה מהתמודדות במקום להתאמץ וללמוד את הכתב. הכיוון הכללי עכשיו הוא להקל, כאילו שזה מה שייצור את הקישור למקצוע. נכון שלא אוהבים ללמוד תנ"ך, אבל זה מקצוע שדורש הבנת הנקרא, אי אפשר לוותר על זה למרות הקושי. המטרה שלהם היא אמנם טובה - להביא תלמידים לאהבת תורה, אבל הדרך לא טובה".

התכנית החדשה פותחת בחזון ומטרות, שניסוחן של כמה מהן צרם גם הוא לכמה מהוותיקים בהוראת התנ"ך. "לימוד התנ"ך... מטמיע בתלמיד ערכי מוסר אנושיים והנהגות ראויות", נכתב שם בין השאר. גורמים שהפנו אותנו אל המטרות שהציבה התכנית הישנה, מצביעים על מה שנראה כהשקפות חינוכיות שונות: התכנית הישנה מדגישה במטרותיה את האמונה בקדושת המקרא, בפרשנות חז"ל ובתורה שבעל פה ללא סייג, את המחויבות לקיום המצוות, ועוד. "מה זה הנהגות ראויות?" הם שואלים בתמיהה, "למה לא כותבים בפירוש חינוך לקיום מצוות?"

מה שהגביה משמעותית את הלהבות היו חומרי הוראה שעלו באתר החדש למורי התנ"ך, שהושק ביוזמתה של שליסל. האתר 'ללמוד וללמד' הוא אתר מושקע ומגוון הכולל בתוכו שלל חומרי הוראה, תכניות לימוד, מאמרים להעשרה ומאגרי מידע למורים, וכן פורום פתוח למורים, בו הם מחליפים רעיונות בתחום הוראת התנ"ך. מורים ששוטטו במרחבי האתר גילו לתדהמתם מאמרי העשרה שונים שכללו תפישות שאינן עולות בקנה אחד עם היחס המקודש למקרא ולהוראתו. היו שם למשל השוואות הלקוחות מכתבי הנצרות, תיאורים פרובוקטיביים לסיפורי התנ"ך, ושימוש בסרט הקולנוע 'נסיך מצרים' לצורך לימוד דמותו של משה רבנו. נדגיש כי אלו מצויים באתר במינונים נמוכים יחסית לשאר חומרי ההוראה הראויים, אולם כאמור הם עוררו התנגדות רבה. כך גם בפורום הפתוח למורים, שם העלה מורה מסוים פרשנות לפרשת סוטה המציעה להבין את מהותם של המים המאררים כחומר הגורם להפלה.

מאידך, חשוב לציין כי לא מעט מורים מביעים שביעות רצון מהרוח הרעננה שמביאה עימה שליסל אל המקצוע, שלדבריהם במשך שנים ארוכות היה מאובן ומקובע במקומו. בעיני חלק מהמורים, המהפכה הפדגוגית בתחום התנ"ך תביא בכנפיה ברכה רבה ללימוד ספר הספרים. כאמור, אלו המבקרים את החידושים מסרבים עדיין לומר את הדברים בגלוי, ועל כן בחרנו לעמת את שליסל מעל גבי העיתון עם הטענות שנשמעו אודות מהלכיה, ולשמוע ממנה על הכיוונים והמטרות שהיא רואה לעצמה בתפקידה החדש.

"אני רוצה לצאת משיעור בספר ישעיה, ושהתלמידות יאמרו לי - זה בדיוק מה שקורה בימינו". מירי שליסל

 וינוגרד ועגלה ערופה

שליסל (48), נשואה לאיש היי-טק, אם לארבעה ותושבת קטמון, היא אישה חייכנית, תוססת ומשדרת ביטחון רב. היא דור שביעי בירושלים, נצר למשפחות ריבלין וסלומון, צאצאי תלמידי הגר"א. האהבה לתנ"ך נולדה אצלה כבר בשנות התיכון ב'פלך', כשמורתה, מתלמידותיה של נחמה ליבוביץ' ז"ל, גילתה לה את עולמו המרתק של המקרא. למרות אהבתה לתנ"ך, סירבה ללמוד אותו במסגרת האקדמיה בשל "התפישה של חקר התנ"ך שם, זה לא מקום של קדושה ואי אפשר ללמוד כך תנ"ך". את הדוקטורט היא מקדישה לפרשנות חז"ל.
יש אנשים שאצלם הרב מדן למשל הוא מרא דאתרא, ולאחרים הוא לא מתאים. אני לא יכולה להדיר אותו, תבחר אתה מה מתאים לך. אני לא מצנזרת מאמרים של רבנים. אם הוא רב מקובל בציבור שלנו, אני רוצה שכל מורה ירגיש שיש לו את המאמרים המתאימים לו, שיהיה איזון

החששות מפני השינויים שתנהיג עם כניסתה לנעלי מפקחת המקצוע הביאו אנשים מסוימים לייעץ לה לבנות שתי מערכות נפרדות, שיתאימו לזרם השמרני ולזרם הליברלי בקרב המורים. אבל היא סירבה בתוקף: "חס וחלילה, את זה לא אעשה. חוסר היכולת שלנו לומר דברים משותפים זה אסון. זו אחת הבעיות הקשות של הציבור שלנו. לכן הגדרתי את תפקידי - להגדיר את המשותף עליו יש קונצנזוס. במה ששייך לאידיאולוגיות ותפישות עולם – אני פותחת אפשרויות". על מנת להתאים בסיס ידע שיחייב את כל תלמידי החמ"ד, מהתיכונים הדתיים ועד לישיבות ואולפנות, הוקמה ועדת מקצוע שתבנה תכנית לימודים חדשה הלוקחת בחשבון את מגבלות הזמן, החזון החינוכי והשוני באוכלוסיות.

שליסל מקפידה מאוד לאורך השיחה לא לבקר את מה שעשו קודמיה בתפקיד, ומעדיפה להסביר את הדרך שהיא מתכוונת להתוות. "לימוד התנ"ך מאוד התמקד בפרשנות, שיש בה הרבה אנליזה, יכולת שכלית מפותחת, והיא יכולה להביא לסיפוק רוחני עצום. אבל זה לא מדבר לכולם, וזה לא הדבר היחיד בלימוד תנ"ך. פרשנות היא פן חשוב אך יש רבדים נוספים". אחד הרבדים החשובים בעיניה, שבכוונתה להדגיש בתכנית החדשה, הוא לימוד נושאים לרוחב, כלומר מעקב אחרי מופעים של נושא מסוים והקשריו בספרים השונים. "הדבר הזה מלמד שיש לתנ"ך השקפה שהוא רוצה להנחיל אותה. אי אפשר לקרוא רק את מכירת יוסף בלי 'אבל אשמים אנחנו'". רובד נוסף הוא חיבור פסוקי התנ"ך למציאות העכשווית. "אני רוצה להגיע למקום שבו אני יוצאת משיעור בספר ישעיה, והתלמידות יאמרו לי - זה בדיוק מה שקורה בימינו, השחיתות בהנהגה וכו'. התנ"ך מדבר אלינו כאן ועכשיו, התלמיד צריך להרגיש עד כמה התנ"ך משמעותי לו, הוא הנחיה לחיים".

האם החיבור האקטואלי לא הופך את השיעור למעין דיון עיתונאי? החיבור העקבי של פסוקי הנבואה המקודשים ליומיום הציבורי בישראל לא עלול לגרום להנמכה או זילות?

"הגבול הוא לדעת ששיעור תנ"ך הוא לא שיעור חינוך או מחשבת ישראל. המורה צריך לבדוק את הפרופורציה - כמה עסקנו בפסוקים וכמה בעצמנו, וצריך לעסוק בעיקר בפסוקים. העיסוק האקטואלי הוא רק תבלין, וכמו מלח - אם שמים קצת זה טעים, אבל יותר מדי אי אפשר לאכול. למשל, בספר דברים דיברנו על אחריותם של מנהיגים. הבאתי לבנות קטע מדבריו של דן חלוץ מול ועדת וינוגרד לאחר מלחמת לבנון השנייה. הוא מסיר שם מעצמו אחריות מכל מה שקרה. זה קטע חשוב בעיניי, כי התורה אומרת בפרשת עגלה ערופה שמנהיג צריך לקחת אחריות ציבורית, ולתלמיד זה מתבהר כשהוא רואה את המציאות בה מנהיג חומק מאחריות".

במסגרת חומרי ההוראה שהעלית באתר, ישנה רובריקה של 'הקשר אישי', בה יש פנייה אל החשיבה האישית של התלמיד בהקשר לחומר הנלמד. האם אין בעייתיות בפנייה לחוות דעתו של התלמיד בלימוד תנ"ך? האם הדבר לא עלול לגרום ליחס פחות מחייב אל הפרשנים ולחז"ל?

"השאלה 'מה דעתך' בהקשר זה אינה שאלה לגיטימית; אבל שהוא יאמר מה הוא מרגיש, או עם גישה של איזה פרשן הוא יותר מזדהה ואת נימוק הבחירה הזו - זה דבר שאליו אני רוצה להביא את התלמידים. בכלל, בלי שאלה - אין תהליך למידה. אלא שבתנ"ך צריך לחנך איך שואלים. לפעמים עצרתי תלמידה באמצע השיעור, ואמרתי: השאלה שלך צורמת, תנסחי אותה כראוי לדברי תורה. היא צריכה לדעת שהשאלה לגיטימית, ולפעמים גם אין תשובה. זה עול מלכות שמיים, שיש דברים שאנחנו לא מבינים, ומקיימים כי חייבים. יש מקום גם לתת חיווי אישי, אבל מתוך יחס של כבוד. אני מכוונת לכך שכשמשהו מטריד את התלמיד - הוא יוכל לשאול".

חברי ועדת המקצוע החדשים, בהם הרב איתן איזמן והרב ישעיהו הדרי, יחד עם שליסל, בנו מתווה וחזון עדכניים לתכנית הלימודים בתנ"ך, הכוללים ארבעה סעיפים. אחד מהם, למשל, הוא 'מחויבות לערכי התנ"ך'. "התורה מחייבת לערכים חברתיים, מוסר ומידות", מסבירה שליסל. "זה לא דבר מודרני, זה נולד בתנ"ך. לכן חשוב לי שיתחברו ויתחייבו לערכי התנ"ך".

הניסוח של "ערכי התנ"ך" נשמע קצת כוללני. מדוע לא לכתוב בפשטות, כפי שנכתב למשל בתכנית הלימודים הקודמת, "התלמיד יתמיד בקיום המצוות בהידור"?

שליסל מהרהרת ומשיבה: "אין פה דבר מכוון, מבחינתי ערכי התורה זה עולם המחויבות של התורה. כדי לדעת איך לקיים מצוות לומדים תורה שבעל פה והלכה, אי אפשר ללמוד מצוות רק מהתורה, התורה שבכתב היא לא מה שמנחה אותנו בהתנהלות היומיומית. היא אומרת מה מצופה ממך, זו המחויבות שלך". שליסל מוסיפה כי ישבה כבר עם חבורות של מורים ועדיין לא נתקלה בהערה הזו. "מבחינתי זה כל כך מובן מאליו. כשאנחנו כותבים במטרות שלנו 'לשמוע את דבר ה'', מה ה' דורש ממך - מדברים גם באופן מעשי. נכון שהשפה נשמעת קצת אחרת", היא מודה, "אבל אני ודאי מתכוונת לאותם דברים".

 מה לגבי ביטול כתב רש"י במבחני הבגרות? האם אין בכך פגיעה במיומנות בסיסית שתידרש לתלמיד בכל מקצועות הקודש?

"זה דבר מאוד חשוב", היא מקדימה. "ברור לי שילדים צריכים לקרוא כתב רש"י. גם במבחן המפמ"ר יש להם שאלה בה הם נדרשים לתרגם קטע מכתב רש"י. זו מיומנות שאני לא רוצה שלא תהיה להם. אבל כשאתה נותן לילד קטע שהוא לא מכיר, בכתב שקשה לו - האם אתה בוחן אותו על יכולתו להבין את רש"י או על יכולתו לדעת את כתב רש"י? כשילד בלחץ במבחן בגרות, אני רוצה לוודא שהוא הבין מה רש"י אומר, ולא שיפספס כי לא הבין אות ברש"י. אם הילד יהיה בעולמה של תורה - כתב רש"י עוד יהיה שגור אצלו. זו לא הנמכת ציפיות: כתב רש"י הוא דבר טכני, והתוכן של הפירוש הוא המהות. אני רוצה להקל בטכניקה כדי להגיע למהות. אני מסתכלת על מרחב האוכלוסייה, לא רק האולפנות. אני לא רוצה שמה שיפגע בבגרות של ילד זה שהמיומנות הזו אצלו אינה מושלמת".

אגב, לתנ"ך רם - המתרגם את התנ"ך לעברית עכשווית - שליסל מתנגדת נחרצות. "מה שכתוב הוא קדוש, אני לא משנה את הכתוב. אני נגד תרגום, אבל בעד הפשטת הלבוש המונע - כמו הוספת ניקוד או כתב רגיל, כדי להגיע למהות".    

אפרופו עיסוק במהות: האם נכון שהורדתם את פרשת משפטים מהחומר הנלמד? האם צעד כזה לא ייצור אצל התלמידים פער ידע מהותי בדינים והלכות יסודיים המוזכרים בפרשה? וגם, האם נכונה הטענה שמדובר בצעד שמטרתו להקל כדי לחבר את התלמידים אל המקצוע?

שליסל פותחת בפניי את מתווה תכנית הלימודים, שעדיין מצוי בהתגבשות. לפרשת משפטים מוקדשים כששה שיעורים בתכנון השנתי של כיתה ט', אולם הפרשה אכן נלמדת בצמצום, תוך עיסוק בשני פרקים בלבד - כ"ג-כ"ד. "לא יעלה על הדעת שלא נלמד את הפרשה, אבל אי אפשר ללמד את כל המצוות. אם רוצים להספיק 25 פרקים בשנה, כולל פרשנים ודיון בשאלות עומק, במסגרת של 60 שעות שנתיות - חייבים לבחור מכל ספר כמחצית ממספר הפרקים. לכן חייבים להגדיר מה מלמדים, אי אפשר לומר שנלמד את כל הספר, זה לא הוגן כלפי המורים. לגבי פרשת משפטים - החלטנו לבחור מרחב אחד של מצוות ואותו ללמוד כמו שצריך. אנחנו לא מוותרים אלא ממקדים, לומדים פחות פרקים כדי ללמוד לעומק יותר פרקים", היא חותמת באמירה ששוזרת רבות מן ההחלטות שעשתה בתכנית הלימודים החדשה.

כך גם בתחום לימוד פרשנים בעיון: בשורה התחתונה, שליסל אינה משוכנעת שכמותית, התכנית החדשה נמוכה בהרבה מזו הישנה מבחינת מספר הפרשנים הנלמדים, אולם היא בהחלט מוכנה לומר כי היא מעדיפה את איכות הלימוד על פני כמותו. היא שוב פותחת באתר האינטרנט שהקימה למורים, ומראה לי יחידת לימוד לדוגמה. היא מצביעה על העיסוק בפרשנים, ובעיקר העיסוק בצד ההשוואתי שביניהם. "יש המון חומרי פרשנות", היא משיבה לטוענים שכנגד, "אבל המטרה שלי היא שלתלמיד תהיה מיומנות של השוואה פרשנית. אנחנו מצפים מהמורה שילמד לא רק מה רש"י אומר, אלא גם לנתח מאיפה הוא למד את זה, להשוות בין פירושים. על זה יש עבודה מעמיקה אצלנו. אולי זה יוצר מצב שלומדים פחות פרשנים, אבל לא ספרתי את זה אחד לאחד".

נחמה ליבוביץ' היא הגבול

כאמור, אחד החידושים שעוררו גלי ביקורת חריפים היה אתר האינטרנט 'ללמוד וללמד', בעיקר ברובריקות של חומרי ההעשרה, מאגרי המידע והפורום הפתוח למורים. בחומרי ההעשרה, למשל, מובאים מאמרים של רבנים מכל קצות הקשת הדתית לאומית, אלא שחלק מהכותבים מציעים במאמריהם שיטות פרשנות וחשיבה שנתפשות אצל חלק גדול מהמורים כפגיעה בקדושת המקראות ובדברי חז"ל. אחת הדוגמאות לכך היא מאמר של הרב יעקב מדן על חטא הנחש, בו מובאת פסקה שדנה באופן פיזיולוגי-אנטומי במעשה חווה והנחש. בפורום הפתוח למורים, כאמור, הציע אחד המורים להסביר את מי הסוטה כחומר הגורם להפלה.

שליסל מעידה על עצמה כי היא מודעת לביקורת, קשובה אליה ואף נכונה לתקן. היא מספרת על מפגשים רבים שהיא עורכת בשטח עם מורים ומנהלים בחודשים האחרונים, שמסייעים לה להתכוונן גם על תדרים אחרים מאלה שהיתה רגילה לשדר עליהם. "השיחות האלה מחדדות לי את הרגישות בקשר למה שמטריד אנשים. ההנחה שלי היא שכולם מודאגים לשם שמיים. השיחות עוזרות לי לברר מה מפריע לאנשים, שלי מפריע פחות. למדתי לגלות הרבה רגישויות שלא ידעתי עליהן קודם".
רוב ילדינו ראו את נסיך מצרים. יש מורים שבוחרים לא להסתכל על החומר הזה, ויש מורים ששואלים: מה עושים עם הידע של הילדים שמגיע לא ממקום של קדושה. התלמידים צריכים להבחין בין הפרשנות של הסרט לפרשנות שלנו, למה שכתוב. משה הרי אינו נסיך מצרים

לגופם של דברים, מחלקת שליסל את תשובתה לכמה מישורים. ראשית, היא מודה, ישנם חומרים שבעקבות התלונות הוסרו מן האתר לאחר שהסתבר כי הם אכן אינם ראויים, ולטענתה הועלו לאתר בטעות. "היה מאגר חומרים שזיהינו אותו כמתאים לאוכלוסייה הדתית, אבל מסתבר שלתוכו השתרבבו גם דברים שלא התאימו. כשזה התברר, הורדנו את כל החומרים ואנחנו מעלים מחדש את מה שמתאים. יש חומרים שבהם אני רואה שלא הייתי מדויקת, ואז אנחנו משפרים ומשנים. יש ניסוח שלי לא מפריע, ולאנשים אחרים מפריע, אז אני שומעת את הפניות וכותבת ניסוח שיתאים לכולם. אתר זה מקום חי, תוסס ודינמי". בין השאר, נערכו שינויים בעיבודים לגיליונות של נחמה ליבוביץ' המופיעים במאגרי המידע באתר. "יש שם מקומות מסוימים שלאחר התייעצות שינינו, כדי שיהיה לאנשים נעים יותר לקרוא".

לגבי הפורום, מסבירה שליסל כי על המורים להבין שמדובר במרחב פתוח. "אנשים אומרים שם גם דברים בוטים, גם את הרהורי ליבם. מורה העלה רעיון, ענו לו, השיבו לעונים, בעיניי זה שיח פתוח ופורה. המורים בשטח יכולים להתנצח ביניהם, זה דבר נפרד מחומרי הלמידה".

מעבר לכל אלה, מגלה שליסל כי השתמשה לא אחת במספרי הצנזור ביחס למאמרים רבים של כותבים המשתייכים למחנה הדתי, ולא הועלו לאתר בשל הרגישויות. לדבריה, כל מה שמצוי תחת הכותרת של 'חומרי הוראה' - החומר היחיד המחייב את כל המורים - מוקפד ומדויק כדי שיימצא בקונצנזוס של כולם. "האדם המודרני היחיד שם זה נחמה ליבוביץ', כל השאר זה רק פרשנות קלאסית, חז"ל והתנ"ך עצמו". מה שלא נמצא בחומרי החובה, אלא כהעשרה והרחבה סביב הנושאים הנלמדים, מוענק למורים בגבולות גיזרה רחבים יותר בשל העובדה כי מדובר בחומרים לבחירתו ולשיקול דעתו של המורה, שלדברי שליסל אינו מחויב כלל לקרוא אותם או להשתמש בהם בכיתה. "וגם בחומרים האלו יש קריטריונים מה נכנס ומה לא, אלו צריכים להיות מאמרים או חומרים שיש להם לגיטימציה בקשת הרחבה של החמ"ד. התנאים שהצבתי הם: דברים המושתתים על האמונה בתורה למשה מסיני; יחס של כבוד לגדולי ישראל ואבות האומה; אין בהם סתירה של דברי הלכה. אין שם משהו לא אמוני, לא ביקורת מקרא ולא חקר מקרא".

אבל קיימת קבוצה גדולה בתוך מגזר המורים לתנ"ך שרואה בחלק מהמאמרים הללו דברים על גבול הכפירה, או פגיעה ביחס המקודש הדרוש ללימוד תורה. 

"יש אנשים שאצלם הרב מדן למשל הוא מרא דאתרא, ולאחרים הוא לא מתאים. אני לא יכולה להדיר אותו, תבחר אתה מה מתאים לך. אני לא מצנזרת מאמרים של רבנים. אם הוא רב מקובל בציבור שלנו, אני רוצה שכל מורה ירגיש שיש לו את המאמרים המתאימים לו, שיהיה איזון. אני יודעת שיש פה סלע מחלוקת, שאנשים טוענים שיש מאמרים שלא מתאימים, אבל אנחנו אומרים: פה כותבים רק שלומי אמוני ישראל. יש השקפות שונות, אתה לא חייב ללמוד את זה. זוהי פתיחת מרחב, אני רוצה שמורים יקראו ויפתחו את דעתם מתוך כוס מלאה. לא מתאים לך הרב מדן, הרב שרלו, הרב סמט? אתה בוחר מה אתה קורא". על האמירה הזו, שמעה שליסל תגובות של כאלה שאמרו שלא ניתן תמיד לסמוך על שיקול הדעת של המורים מה נכון ללמד ומה מחוץ לתחום, אבל האמירה הזו מקוממת אותה יותר מכל: "אני מאמינה במורים, אחרת לא הייתי מפקידה את ילדיי בידיהם. לבית הספר יש שיקול דעת ואותו הוא צריך להפעיל".

במאגר המידע באתר הוצע למשל לשלב את הסרט 'נסיך מצרים', סרט שלא יצרו אותו חז"ל, על מנת ללמוד על דמותו של משה רבנו. אין פה חציית גבול?

"רוב ילדינו ראו את 'נסיך מצרים'. יש מורים שבוחרים לא להסתכל על החומר הזה, ויש מורים ששואלים מה עושים עם הידע של הילדים שמגיע לא ממקום של קדושה. התלמידים צריכים להבחין בין הפרשנות של הסרט לפרשנות שלנו, למה שכתוב. משה הרי אינו נסיך מצרים. ניתוח הוא דבר חשוב, אבל אם זה לא מתאים לך - אל תשתמש". בכלל, שליסל סבורה כי כדאי למורה להיות מחובר לעולמם של תלמידיו, גם אם הוא שונה מעולמו הפרטי. "מורה שתלמידיו רואים טלוויזיה, צריך קצת להכיר את העולם הזה, שיידע את העולם שלהם".

האם את תומכת בלימוד בשיטה המכונה 'תנ"ך בגובה העיניים'? האם ניתן לדעתך לדון בהתנהלותם של אנשי התנ"ך בעיניים אנושיות או שיפוטיות?  

"אני בעד תנ"ך בגובה הלב, רוצה שהלימוד ישב על הלב של התלמידים. יש הרבה גישות לגבי הדרך לכך, אבל התנאי הוא שלא יוצרים זילות. מה שמסוכן בעיניי ב'גובה העיניים' הוא הזילות. אל תשפוט, אין לך שום יכולת. צריך ללמוד מהם, ולשם כך דשים בשאלות הקשות. אבל צריך יחס של כבוד. תנ"ך הוא מקום של קדושה, אבל לא בגלל זה סוגרים אותו בארון זכוכית. אני ניגש אליו, פותח, מעיין, שואל, דורש - חשוב לי המגע, הקשר עם התנ"ך. כמובן, זה צריך להיעשות בידיים נקיות. בשבילי זה כאב ענק, לשמוע ילדים שלא אוהבים ללמוד תנ"ך. זה ניכור, הם מאבדים את עולמם, את ההבנה למה הם באו לעולם", היא מצרה בכנות נרגשת.

"התנ"ך בחר להביא גם את דוד מלך המשיח וגם את חטא דוד ובת שבע. היום אנשים היו מצנזרים הרבה מהתנ"ך, אבל ה' דורש מאיתנו ללמוד על כוחה של תשובה, על הקושי. זה נקרא לגעת בתנ"ך. לא מה אתה עושה עכשיו עם דוד שחטא, אלא מה ה' דורש מאיתנו. זה המקום הנשגב, שיוצר רוממות רוח וגם אהבה לתנ"ך. שאלות קיומיות, התמודדות. בסופו של דבר הם אבות האומה שלנו. יש שיעדיפו להפכם לנשגבים, יש שיעדיפו שיהיו יותר דומים לנו - השאלה היא מה הם מלמדים אותנו. יש לגיטימציה לדרכים שונות, ובלבד שהן לשם שמיים ושלא יביאו לזילות". וכאן מוסיפה שליסל אמירה מפתיעה: "גם כשאתה הופך מישהו לכל כך קדוש עד שהתלמיד לא רוצה לגעת בו ואתה בעצם מרחיק אותו - גם זו זילות".