בשבע 496: סיבוב פרסה

הגביר ערך סעודה מפוארת לכבוד מסיבת ה'תנאים'. המוזמנים היטיבו את ליבם ובירכו את החתן והכלה.

עודד מזרחי , י"ז בסיון תשע"ב

ברוך נולד בעיירה הליטאית בוז'ד. הוא ניחן ברצון עז ללמוד תורה ובקליטה מהירה. לאחר בר המצווה נסע לישיבה פולנית גדולה ושם התעלה בתורה.

יום אחד הגיע לישיבה סוחר יהודי אמיד מלמברג שרצה לשדך את בתו וביקש מראש הישיבה שיציע לו את הבחור הטוב ביותר. הרב הציג בפניו את ברוך, שמצא חן בעיני הסוחר, והוא היה בטוח שימצא חן גם בעיני בתו. ברוך הסכים לשידוך לאחר שהרב סיפר לו כי מדובר בבעל בית מכובד, בן תורה ובעל צדקה. לאחר שהוסכם על השידוך, כתב ראש הישיבה את ה'תנאים', לפיהם קיבל המחותן על עצמו את כל הוצאות החתונה בנוסף למתנות יקרות, וכן התחייב לפרנס את הזוג כל עוד יהיו סמוכים על שולחנו. התנאים נחתמו בל"ג בעומר והמחותן הזמין את ברוך להתארח אצלו בשבועות, כדי להכיר את הכלה המיועדת ולקבוע מועד לחתונה. ברוך הגיע ללמברג והתרשם לטובה מהכלה וממשפחתה.

כמה ימים לאחר מכן הגיעו ללמברג כנופיות קוזאקים בהנהגת בוגדן חמלניצקי, שהתקוממו, אמנם, כנגד האצילים הפולנים, אך כתמיד הקורבנות היו בעיקר היהודים חסרי ההגנה. הקוזאקים שדדו ורצחו באכזריות גברים, נשים וטף והותירו ערים חרבות וגוויות לאין ספור בפרעות שנודעו כפרעות ת"ח ות"ט. מחותנו של ברוך נרצח, אבל אשתו ובתו הכלה הצליחו להימלט ונדדו חסרות כל מעיר לעיר.

כשהגיעו הקוזאקים היה ברוך בבית המדרש. הוא נמלט מהחלון וקוזאק אחד הבחין בו והחל לרדוף אחריו על סוסו עד שהשיגו, הפילו ארצה ודרך עליו כמה פעמים. כאשר היה נראה שברוך נהרג, עזבו הקוזאק.
הגביר ערך סעודה מפוארת לכבוד מסיבת ה'תנאים'. המוזמנים היטיבו את ליבם ובירכו את החתן והכלה. רק אישה מבוגרת ובתה שישבו בעזרת נשים נראו עצובות ומחו דמעות מעיניהן

ברוך נותר בחיים. לאחר שהתאושש, זחל על גחונו כשהוא חש כאבי תופת. לבסוף הגיע למעיין, שם רחץ את פצעיו המדממים ונמלט דרך שדות ויערות עד שהגיע ליישוב יהודי.

בחלוף הזמן נרפאו פצעיו, אבל על מצחו נותר סימן כחול בדמות פרסת סוס. הוא איבד את זיכרונו ושכח את זהותו. יהודים רחמנים נתנו לו צדקה, הזמינו אותו לסעוד וכינוהו "בעל הפרסה".

ברוך נדד הלאה, ובכל מקום שאליו הגיע נוכח כי קהילות שלמות נחרבו, ומי ששרד - נדד. לבסוף הגיע לעיר שאליה לא הגיעו הקוזאקים והיתה מלאה בפליטים יהודים.

יהודי המקום סייעו ככל יכולתם לפליטים, והגדיל לעשות אחד העשירים אשר שיכן בביתו יתומים ובחורי ישיבה ואפשר להם ללמוד כשהוא משרתם. ברוך מצא אצלו מקום מבטחים. הוא ישב ליד תלמידי הישיבה וכמעט שלא הבין מאומה מלימודם עד שנזכר כי בעבר הגה גם הוא בתורה כמותם. ברבות הימים הצליח ללמוד גמרא ומפרשים והשקיע את עצמו בים התלמוד.

הגביר התרשם כי לפני פציעתו היה עילוי גדול, ואז חשב לשדך לו את בתו, אם סימן הפרסה לא ירתיעהּ. הוא דיבר עם בתו ולשמחתו רצתה בשידוך וגם ברוך הסכים בשמחה. הגביר ערך סעודה מפוארת לכבוד מסיבת ה'תנאים'. המוזמנים היטיבו את ליבם ובירכו את החתן והכלה.

רק אישה מבוגרת ובתה שישבו בעזרת נשים נראו עצובות ומחו דמעות מעיניהן. הנשים לידן הבחינו בכך ושאלו לפשר הדבר. "איך לא נתעצב", השיבה המבוגרת, "כאשר החתן המיועד אינו אלא החתן של בתי שיושבת לידי! ראינו אותו מעט לפני שהקוזאקים פרצו לעירנו ורצחו יהודים רבים ובהם בעלי. אנו מזהות אותו למרות שלא היה לו הסימן המוזר על מצחו".

מהומה פרצה בעזרת נשים והשמועה הגיעה לאולם הגברים. החתן ביקש להכניס את שתיהן ולשמוע מה בפיהן. המבוגרת סיפרה לו כיצד בעלה שהיה סוחר עשיר הודיע להן כי מצא בחור ישיבה מצוין בשם ברוך והזמינו לחג שבועות, וכיצד הכיר את הכלה הנמצאת כאן. היא הוסיפה כי נקבע מועד לחתונה, ואז הגיעה התקפת הקוזאקים הרצחנית וקטעה הכל.

ברוך החל להיזכר באותו אירוע עד שזכרונו חזר אליו כליל. לא היה לו ספק כי הוא היה חתנה של הבחורה האומללה שיושבת ליד אמה ואינה פוסקת מלבכות.

המבוכה היתה רבה: מה עושים כעת?

הגביר טען כי התנאים הקודמים מבוטלים מפני שהסוחר מלמברג נפטר ואלמנתו אינה מסוגלת לקיים את תנאיו. לעומתו היו שטענו כי זו גזירת שמיים והאלמנה אינה אשמה בהתרוששותם, וכי היתומה הניצבת כאן היא הכלה האמיתית.

הרב והדיינים שקלו את המצב ולבסוף הכריעו כי הואיל והשידוך הראשון לא יכול להתקיים בתנאיו, הרי שהחתן לא מחויב אליו, בתנאי שהכלה הראשונה תמחל לו, וכדי שהמחילה תהיה בלב שלם, חייב המחותן לציידה בנדוניה מכובדת כדי שתוכל להשתדך עם בחור טוב אחר.

הגביר הסכים וכל העיניים הופנו לעבר החתן. לתדהמת כולם הודיע שברצונו להתחתן עם הכלה הראשונה, היתומה הענייה שעברה מאורעות דומים לאלה שעבר גם הוא. הוא ביקש מהכלה השנייה שתמחל לו על השידוך כדי שיוכל להתחתן בלב שלם.

הכלה השנייה התרגשה לנוכח גדלות רוחו, מחלה לו, והוסיפה שהיא מעבירה את נדונייתה לכלה הראשונה. הגביר התפעם מהחלטתו של  ברוך ומאצילות בתו, וכך נשא ברוך את כלתו הראשונה והזוג התיישב בבוז'ד.

השניים הקימו בית למופת והתברכו בצאצאים לרוב. כאשר ברוך נפטר בשיבה טובה נכתב על מצבתו הכינוי 'פרסה', ובמשך הדורות, כאשר יהודי בוז'ד ביקרו בבית העלמין, נהגו לומר ליד קברו פרק תהילים וביקשו מנשמתו הטהורה שתמליץ טוב בעדם.