בשבע 496: שי לניצן

במשרד המשפטים מתאמצים להמציא לשי ניצן תפקיד חדש, כדי לא לאבד את ניסיונו המשפטי האנטי-התיישבותי

יאיר שפירא , י"ז בסיון תשע"ב

בעוד חודשיים, שישה חודשים או שנה שוב יקוננו נתניהו ושריו על מר גורלו של יישוב או קבוצת מתיישבים, ויסבירו בטון אמפתי שאין מה לעשות: משרד המשפטים טמן להם פח שאי אפשר להיחלץ ממנו. נתניהו ושריו מניחים, בצדק מסוים, שקהל מצביעי הימין קונה את ההצגה שהחבורה המתוחכמת המנהלת את ענייני המדינה נופלת פעם אחר פעם שדודה ופעורת פה לנוכח התרגילים שעושים להם אנשי שמאל מרושעים במערכת המשפט.

אלא שפינוי בתי שכונת האולפנה איננו מקרה מגרון, שכן החלטת הפינוי מגובה בהחלטת ממשלה. כמו שניסיונו של נתניהו להעביר בחטף ביום ראשון את מינויו של שי ניצן למשנה ליועץ המשפטי לממשלה איננו מקרה. נתניהו זקוק במשרד המשפטים לזה שמתעמר במתנגדיו הפוליטיים מימין כבר שנים ארוכות. ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, סיים קדנציה עמוסת מתחים עם המתיישבים היהודים ביו"ש ועם פעילי הימין ברחבי הארץ. הוא לטש עיניים אל כיסאו המתפנה של פרקליט מחוז ירושלים, אלי אברבנל, שבעצמו עומד לתפוס את מקומו של ניצן כמשנה לפרקליט המדינה. אלא שבמאבק בתוך הפרקליטות גברו תומכיה של סגנית פרקליט המחוז נורית ליטמן והיא מונתה לתפקיד. ניסיון למנות את ניצן כמשנה היועמ"ש לייעוץ וחקיקה, תפקיד שממנו עומד לפרוש בקרוב מייק בלס, נכשל אף הוא.

עד לפני חודשים אחדים היה נראה כי ניצן בדרכו החוצה ממשרד המשפטים, אם כי הוא נטה לנסות ולמצוא תפקיד בכיר אחר בשירות המדינה. אלא שבמשרד המשפטים נחושים כנראה שלא להניח לאיש לפרוש ולאבד את ניסיונו רב השנים בריכוז גורמי אכיפה שונים לאכיפה דרקונית נגד יהודי יו"ש. לכן, כבר לפני מספר שבועות פעל היועמ"ש וינשטיין מול נציבות שירות המדינה כדי לאפשר להקים במשרדו תקן חדש למשנה נוסף לכבודו של ניצן. אם עד עתה היה רק לפרקליט המדינה משנה לעניינים מיוחדים, הרי שבמשרד המשפטים מקווים כי גם ליועץ המשפטי לממשלה ימנו בקרוב משנה שכזה, תפקיד מומצא ותפור עבור ניצן. ההערכה במשרד המשפטים היא כי בעקבות החלטתו לפנות את בתי שכונת האולפנה בבית אל, ייתקשה נתניהו להעביר בקרוב בממשלה גם את מינויו של ניצן. לפיכך נערכים שם למצוא פתרון, משפטי כמובן, שבאמצעותו יוכל ניצן להיכנס לתפקידו החדש גם ללא החלטת ממשלה. אנחנו שאלנו את דובר משרד המשפטים מתי עלה הצורך בתקן למשנה חדש ליועץ המשפטי ומדוע. תמהנו גם האם יש אפשרות שמשנה חדש יכהן בפועל גם ללא החלטת ממשלה. נענינו בתשובה מעט עמומה אך מחממת לב: "הנהלת משרד המשפטים פועלת כל העת לטיפוח המשאב האנושי במשרד, ושמה לה למטרה לשמר כוח אדם איכותי במערכת בהתאם להוראות המחייבות בשירות המדינה".

גם נתניהו נרתם למאמץ להשאירו במערכת. שי ניצן

ביקורת שיפוטית

שופט בית המשפט למשפחה בירושלים, מנחם הכהן, אינו מהנוחים שבשופטי ישראל. לפני למעלה מעשור, בטרם נוסדה הנציבות לתלונות על שופטים, נענה נשיא בית המשפט העליון דאז לתלונה של אישה, ושקל בצעד נדיר להעמיד את השופט לדין משמעתי. היה זה לאחר שהאישה שטענה בבית המשפט כי בעלה נקט באלימות וזרק עליה נעליים, התפרצה שוב ושוב והפריעה לדיון. השופט העיר כי חבל שאין לידו נעליים מיותרות והשאיר לדמיון הנוכחים לכיוון מי הוא היה זורק אותן. האישה הפגועה לא הסתפקה בהתנצלות שהגיע מאוחר יותר דרך הנהלת בתי המשפט, והעניין הגיע להכרעתו של הנשיא ברק.

שבע שנים אחר כך נאלצה הנשיאה ביניש להתמודד עם בקשה לפסילת השופט שהגיעה מבעל דין אחר. באת כוחו של האיש ביקשה לדחות דיון הוכחות עקב הליך מקביל בבית הדין הרבני. הכהן התרגז ואמר כי אם היא תעלה את הבקשה והוא ידחה אותה, הוא יחייב את הלקוח בהוצאות. עורכת הדין ביקשה אם כך להתייעץ עם לקוחה, והשופט הקציב לב לעניין '120 שניות'. האיש איבד את סבלנותו ומחה בפני השופט על התנהלותו הכוחנית. הוא נענה בהכרזה של השופט כי "החל מרגע זה, צד, לרבות עו"ד, שיפצה את פיו ללא רשות ייקנס ב-5,000 שקל".
במשרד המשפטים נחושים כנראה שלא להניח לאיש לפרוש ולאבד את ניסיונו רב השנים בריכוז גורמי אכיפה שונים נגד יהודי יו"ש. לכן, כבר לפני מספר שבועות פעל וינשטיין כדי לאפשר להקים במשרדו תקן חדש למשנה נוסף לכבודו של ניצן

פרוטוקול הדיון אותו הכתיב השופט גילה כי ההחלטה גררה סוג של קומדיה בלתי נמנעת בבית המשפט. "עם הכתבת החלטתי, עמד הנתבע על רגליו, פשט ידו קדימה ואמר, 'אני רוצה להבין: מה זה, איום?' לאור החלטתי מלפני שתי דקות, אני קונס את הנתבע ב-5,000 שקל", כתב השופט הכהן והמשיך: "במהלך הכתבת החלטה זו, בעודי מכתיב את ההחלטה, שוב עומד הנתבע על רגליו ושוב מתפרץ ואומר: 'אני לא מוכן להיות פה, מה זה רוסיה פה, מה זה טרור'... לאור זאת אני שב וקונס אותו ב-5,000 שקל נוספים...". כשעתר האיש בפני הנשיאה וביקש לפסול את הכהן, מיהר השופט לבטל את הקנסות 'לפנים משורת הדין'. ביניש דחתה את בקשת הפסילה, אך העירה כי "ייתכן שהאופן בו נוהל הדיון במקרה דנן חרג לכאורה מהדרך בה היה על השופט לנהל דיון".

אך לא רק לבעלי דין נסערים לא מגלה השופט הכהן סובלנות יתרה. גם סרבני גט יצאו מאולמו בשן ועין. לפני שמונה שנים היה זה השופט הכהן שבהחלטה תקדימית הטיל תשלומי פיצויים של יותר מ-400 אלף שקלים על בעל שעיכב במשך 12 שנים מתן גט לרעייתו. הוא קבע כי המועד הקובע שאחריו סרבן הגט יהיה חייב בפיצוי הוא היום שבו דייני בית הדין הרבני יפסקו כי האיש חייב בגט. לבית הדין נדרשו 10 שנים לחייב את הבעל במתן גט, כך שהאישה פוצתה עבור שנתיים בלבד בתעריף של 200 אלף שקלים לשנה. שלוש שנים מאוחר יותר חזר בו השופט הכהן וקבע כי גם ללא חיוב של גט בבית דין רבני חייב בעל בפיצוי לרעייתו אם התחמק מלתת את גיטה במשך זמן שאינו סביר. הוא חייב בפיצוי גם אישה שעיגנה את בעלה, אלא ששם התעריף לשנה על פי הכהן היה רק 50 אלף שקלים לשנה.

לפני פחות משנה שוב הפתיע הכהן בפסק דין תקדימי שקבע כי אח של סרבן לוקה בנפשו ישלם לגיסתו לשעבר כ-40 אלף שקלים בטענה כי הוא היה זה שהסית את אחיו החולה שלא לתת גט. באותם ימים הוא גם הצליח להעלות את המתח בין בתי המשפט למשפחה ובין בתי הדין הרבניים כאשר ביטל פסק דין של בית דין אזורי מגובה באשרור של בית הדין הגדול, וקבע כי הסמכות לדון בתיק נתונה לו. במרוץ הסמכויות בין שתי הערכאות אמנם היה זה בית הדין שנתן ראשון את החלטתו וקנה את הסמכות. אך מאחר שהרכב הדיינים שנתן את ההחלטה הורה להעביר את המשך הטיפול בתיק להרכב אחר, כתב השופט הכהן כי "פסיקת בית הדין הרבני מעוררת תחושה של מחטף סמכויות". שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, בן ציון גרינברג, קבע השבוע בפסק דין חריף כי תחושותיו של השופט הכהן אינן נימוק מספיק כדי לא לסטות מכלל הכיבוד ההדדי שבין שתי הערכאות והשיב את פסק בית הדין הרבני על כנו.

סוף עידן אלשיך

אחת הדמויות החזקות בעולם המשפט בישראל הוכרעה השבוע ארצה. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, קנתה לעצמה במשך השנים מעמד חסר תקדים של 'מגה שופטת'. שני נדבכים בנו את גדולתה של אלשיך. האחד: אופנת ההתמחות שפשטה בשנים האחרונות בבתי המשפט השונים בארץ, בעיקר באלו של תל אביב. היעילות שהפכה למצווה הראשונה של המערכת, הביאה את נשיאויות בתי המשפט השונים לנתב תיקים בנושאים שונים לשופטים מתמחים. שופט אשר מרכז תחת ידו את מירב התיקים הנידונים בבית משפט מסוים בתחום של לשון הרע, או כאלה שמעורב בהם רשם העמותות או הממונה על ההגבלים העסקיים, הוא שופט יעיל מאוד. הוא מכיר היטב את החקיקה והפסיקה באותו התחום, הוא נושא איתו מדיניות שיפוטית מגובשת, ואפילו מכיר היטב את עורכי הדין המתמחים בתחום, בוודאי את אלו המייצגים חברות גדולות או רשויות ממשלתיות הקשורות בנושא. החסרונות הם כמובן כל אלו של שלטון יחיד: הוא מרבה להביא ראיות מפסיקות של עצמו, שהרי ככל שנוקפות השנים אותו שדה משפטי הולך ומתכסה בפסקיו, ההליך המשפטי המגובש הולך ומתקשח ומותיר מעט מאוד סבלנות לכל מי שמנסה לערער על דרכו, וגם מערכות היחסים בין המייצגים בתחום לבין השופט הולכות ומתקבעות ואיתן החיבות והשנאות.

התחום שבו התמחתה אלשיך הוא כינוסים, פירוקים ופשיטות רגל - מהנושאים הרגישים יותר לבעלי הדין ולעורכי הדין. בעלי הדין, אנשים וחברות, הגיעו לפני השופטת כשהם מרוסקים כלכלית וכל עתידם נתון בידה. עורכי הדין העוסקים בתחום המכניס מאוד של כינוסים ופירוקים תלויים במידה רבה מאוד בשופטת לפרנסתם. ברצותה היא ממנה את עורך הדין ככונס וכמפרק, וברצותה היא מותירה אותו בחוץ, במקרים רבים עם לקוח שאין דרך לגבות ממנו את שכר הטרחה. כתוצאה מכך, באי אולמה של השופטת היו מראש כנועים והיא ניהלה אותם ביד קשה ובאסרטיביות, עד מה שנראה לפעמים אלימות משפטית ממש, שהיתה הנדבך השני שעליו נסמכה דמותה של השופטת.

נראה היה כי אין מי שיעמוד בפני הכוחניות שהציגה. היא כיהנה כיו"ר נציגות השופטים וניהלה קרבות מרים עם נציגי משרד האוצר על זכויותיהם. כאשר מבקר המדינה הנכנס, השופט יוסף שפירא, ניסה להיבחר תחתיה לראשות הוועד לפני כשנה וחצי, היא פתחה מולו במערכה בוטה שלא היתה מביישת קרב עסקנים במרכז מפלגה פוליטית. היא ספגה ביקורת רבה בתקשורת על התנהלותה שהגיעה לפעמים עד כדי אכזריות של ממש. הושמעו נגדה טענות קשות על העדפת עורכי דין מקורבים במינוי לתיקי פירוק משתלמים במיוחד, אך נראה היה כי דבר לא יזיז את השופטת האימתנית מתל אביב ממקומה.

כששני עורכי דין, משני צידי המתרס באותו התיק, הגישו נגדה תלונה בטענה שזייפה בדיעבד פרוטוקול מדיון מתוח שבו השתתפו, גייסה השופטת את דוברות הנהלת בתי המשפט לתגובה חריפה נגד השניים. במקביל לכך התארגנה קבוצה של עשרות עורכי דין המופיעים בפני אלשיך שפרסמו עצומה חסרת תקדים לתמיכה בשופטת אשר בה הם תלויים לפרנסתם. חלק מהחותמים על העצומה טענו בפני אנשי לשכת עורכי הדין כי אולצו לחתום עליה תחת לחץ כבד, שהגיע בין השאר מלשכתה של השופטת. בשבוע שעבר פרסם נציב התלונות על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, דו"ח חריף על התנהלותה של אלשיך בפרשה. השבוע יצאה השופטת לחופשה ארוכה ללא תשלום שכנראה בסופה תגיע ללשכתו של נשיא בית המשפט העליון, שם תתבקש להקדים את פרישתה הצפויה בעוד שנתיים. סוף כהונתה של אלשיך נראה כבלתי נמנע. כעת נותר להמתין ולראות האם הנהלת בתי המשפט תשכיל לפרק את הסולטנות שבנתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב או שהיא פשוט תעמיד תחתיה סולטן אחר.