בשבע 496: והנשארים ישמעו וייראו

כמו אורי בלאו ועמיתיו, גם לנו מותר ללחוץ על מערכת המשפט ואף לדרוש את הדחת הפרקליטים שנכנעו ללא קרב מול 'שלום עכשיו'

דברים שרואים מכאן , י"ז בסיון תשע"ב

* שרי הליכוד, ובמיוחד בני בגין, איכזבו. כדאי לנצל את המומנטום ולאפשר גם לחברי ליכוד להשתתף במיפקד לבית היהודי * למרות כישלונו, לחוק ההסדרה יהיו השפעות חיוביות בעתיד

בתוך הלעג לרש של מתווה נתניהו חסר מרכיב חיוני שהיה מסוגל להעניק שמץ של אמינות להצעתו: הסקת מסקנות כלפי אותם גורמים בפרקליטות שהיו אחראים לתסבוכת הזאת. סמח"ט הבקעה שלום אייזנר הודח מתפקידו משום שהכה אנרכיסט שביקש לחסום ציר ראשי. למה חייבים להשאיר בתפקידם פרקליטים שמתוך רשלנות פושעת או מתוך מודעות הציגו את עמדת המדינה בצורה מעוותת?

צדק השר עוזי לנדאו שביקש למקד את ההסברה בתהליך הפגום בבג"ץ, שבו הרימה הפרקליטות דגל לבן. היא לא ביקשה להמתין להכרעת בית המשפט המחוזי בנושא הבעלות ואפילו לא צירפה את הנפגעים הפוטנציאליים לדיון על מנת שיוכלו להתגונן. לנדאו גם ביקש מהיועץ המשפטי יהודה ויינשטיין להופיע לפני בג"ץ ולהודות שטעה. הוא גם טען שהפרקליטות מגינה על עמדת המדינה בזכות ההתיישבות כמי שכפאם שד. רק אם תועמד המערכת, מיהודה ויינשטין ומטה, במצב של הנשארים ישמעו וייראו, אפשר יהיה להגביר את המוטיבציה. מהדיונים בוועדה לביקורת המדינה, משם עלתה התביעה לחקור את השתלשלות העניינים, ניתן היה ללמוד שהרוחות נושבות בכיוון הזה.

כדאי לאותם איסטניסטים החוששים מהפעלת לחץ על המערכת ללמוד לקח מאירועי השבוע. שתי קבוצות ששלטון החוק בגרונן הפעילו לחץ השבוע על היועץ המשפטי. אגודת העיתונאים חשה לעזרת האח בצרה אורי בלאו, שויינשטין החליט להעמידו לדין בפרשת ענת קם. גם מקורביו של אהוד ברק הפעילו לחץ על ויינשטין לפתוח בחקירה פלילית בנושא מסמך הרפז (בתקווה שהדבר יפליל את גבי אשכנזי) והבליטו את העימות בינו לבין המבקר היוצא מיכה לינדנשטראוס. הכוחות הללו אינם סומכים על שיקול הדעת הבלעדי של המערכת ופועלים להשפיע עליה. מה שמותר להם מותר גם לנו.

 קפה האג

בגיליון הקודם השוויתי את השימוש המניפולטיבי שעשו מתנגדי חוק ההסדרה בבית המשפט הבינלאומי לפשעים פליליים בהאג לתעלולי הקומוניסטים המזרח-אירופאים. השבוע נחצה עוד קו ומי שביקש לטרפד את חוק ההסדרה העלה את האג על ראש שמחתו. התנהגות זאת הזכירה את הקומוניסטים שלא הסתפקו בהרתעת בני עמם, אלא ממש הזמינו את הטנקים הסובייטיים לארצם, יאנוש קאדר בהונגריה וגוסטב הוסאק בצ'כיה.

אלו החוזרים השכם והערב על האיום של האג, במקום לדחות את סמכות בית המשפט (ישראל כמו ארה"ב אינה חתומה על אמנת רומא ומעולם לא קיבלה את סמכות השיפוט של ערכאה זו) או לשלול כל עילה להתערבות, מזמינים התערבות חיצונית מתמשכת.

אחוז בזה

התקפלותם של שרי הליכוד השבוע מהבטחותיהם לתמוך בחוק ההסדרה גורמת לזעזוע במחוזותינו. תחושת הנבגדות רק תגבר כאשר יגיעו כוחות ההרס על מנת להפוך את גבעת האולפנה לתל האולפנה. אולם גם במצב הזה נותרה ההתלבטות. יהיו כאלו אשר ימהרו לשלוף גט כריתות לליכוד וישתלבו באלטרנטיבות הקיימות והמתגבשות. מאידך, ייוותרו מי שיעדיפו לאמץ את הפתגם שהנקמה היא מנה שכדאי לאכול אותה קרה, וימתינו לבחירות המוקדמות בליכוד כדי לסגור חשבון.

זו היא בחירה קשה ולכן חבל שמיפקד הבית היהודי מעצים את הקונפליקט הזה כאשר קיים פתרון. יש לאפשר בחירות מוקדמות פתוחות בבית היהודי כאשר ההשתתפות בהן אינה כרוכה בביטול החברות בליכוד או בכל מסגרת אחרת לפי שעה. מי שמתפקד לבית היהודי ייהנה כמובן מפטור מאגרת השתתפות בבחירות המוקדמות.

האינטרס של הבית היהודי הוא להעצים את ההשתתפות בבחירות, על מנת שמי שיטעם מהתהליך ירצה להעמיק את השתתפותו והזדהותו. השתתפות מכובדת גם משדרת שהמאגר הפוטנציאלי של הבית היהודי עולה בהרבה על שלושה מנדטים. ההשתתפות בבחירות המוקדמות מהווה כלי עזר ארגוני חשוב (כתובות דוא"ל, מספרי טלפון ניידים, ואפילו יותר אנשים שתורמים כסף להרים את הבחירות המוקדמות) שיניב פירות בהמשך. מאידך, האינטרס הכללי מחייב שמה שעדיין נותר מכוח ההרתעה בליכוד לא יבוזבז כתוצאה מהשאיפה המוצדקת לבחון אופציה חלופית.

 מבגין עד בגין

פעם יצא לי לנהל שיחה עם השר בנימין זאב בגין. במסע הבחירות ב-1999 הגיע בגין ליישוב נוקדים לאסיפת בחירות מטעם מפלגת 'חירות'. בבחירות ההן הנהיג בגין את המחאה מימין נגד מועמד הליכוד, ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחרי שהצבעתי על כוונתי לתמוך בו הצגתי בפניו משאלה קשה: להתנער בדיעבד מהסכמי קמפ דיויד, או לכל הפחות להודות שתנאי ההסכם - וויתור על כל גרגיר של אדמה לטובת המצרים - יצר תקדים מסוכן. הודאה כזאת, אמרתי בתמימות, עשויה לאחד מחדש את המחנה הלאומי שהתפלג כתוצאה מהגירוש שכפה אביו מנחם בגין ז"ל על מתיישבי סיני.

בגין מיהר לקטוע את דבריי וטען בלהט שאין תקדים ואין דין יהודה ושומרון כדין סיני. אבל אין לכחד שהוויתור הזה יצר ציפיות אצל אויבינו, ויצר גם בתוכנו בלבול עד שבדיונים שניהלו יצחק רבין ואהוד ברק עם הסורים מחיר ה'שלום' עם מצרים הפך לאבטיפוס. כך הגענו לתפישה המטורפת שעל מנת לכלול את הגושים בתוך מדינת ישראל ניאלץ להחליף שטחים עם אש"ף. תמיד עדיף להימנע מיצירת תקדים במקום לנסות להשתחרר ממנו.

עתה, לאחר שעקד את גבעת האולפנה ותושביה, מגיע בגין שוב להרגיע שלא מדובר בתקדים. הראל כהן, דובר גבעת האולפנה, כבר הזכיר לבגין שהוא זכה לשמוע ממנו דברי ארגעה דומים לאחר מה שאירע בגבעת אסף ובמגרון. בגין הרגיע שבגבעת האולפנה הסיפור יהיה שונה. ברור שיחד עם בגין ניאבק שהתוצאה תהיה שונה במבחנים הבאים. אבל מוטב היה שיריב אופנהיימר ודומיו היו נאבקים במקומנו לשנות את התקדים.

 לפעמים החקיקה נגמרת

הניסיון להעביר את חוק ההסדרה לא צלח הפעם בגלל התנגדותו של ראש הממשלה. ובכל זאת, המאמץ והמאבק השתלמו. ראשית, עצם העלתו של החוק היווה מנוף לחץ על היועץ המשפטי ויינשטין שבשעת כתיבת שורות אלה נוטה לאשר את המתווה של נתניהו. היועץ העדיף את המתווה על האלטרנטיבה של חוק ההסדרה. נכון ששבענו מתווים והבטחות, אבל עדיין עדיף לקבל צ'ק ביד גם כאשר קיים ספק אם יש לו כיסוי. כדאי להיזכר בצפרדע הכי גדולה שהאכילה אותנו ממשלת נתניהו – ההקפאה. אחרי שהבטיח נתניהו שההקפאה מוגבלת בזמן הוא התקשה להאריך אותה ולו לשלושה חודשים, היות ואמינותם של שרים אחרים עמדה במבחן. במידה מסוימת גם בוגי יעלון ובני בגין חתומים על הצ'ק ואם בגין לדעתי עושה יותר מדי הנחות למערכת המשפט, הוא אינו חשוד כמי שיעשה הנחות לנתניהו.

אבל האלמנט החשוב בתהליך החקיקה הוא מסר העומק שהוא משגר. הכנסת כבר אינה מוכנה לעבור לדום כאשר מזכירים את בית המשפט העליון והצירוף הקדוש 'שלטון החוק'. אם הכנסת סבורה שאותו 'שלטון חוק' בגבעת האולפנה ובהמשך בנושא המסתננים מתומרן על ידי גורמים בעלי סדר יום אידיאולוגי מובהק היא תיאבק על זכותה לבלום את התהליך. ככל שתתמיד הכנסת במגמה זו האוזן תתרגל לכך שחקיקה היא דרך המלך ולא כביש עוקף.