גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

שמעון אבוטבול. 49. תושב ירושלים. נשוי לעפרה ואב לעשרה. בעלי ספריית בית אל
14/06/12, 19:06
עופרה לקס

* התחלה: אלול תשכ"ג. ההורים עלו לארץ ממרוקו שבע שנים קודם לכן. האב, שעסק בייצור נעליים, היה בישראל לסנדלר. האם היתה עקרת בית. ארבעה ילדים, הוא הרביעי. "המשפחה הגיעה משדה התעופה היישר למעברת נתיבות".

* נתיבות: "אני כבר הגעתי לבית ולא לצריף". ובכל זאת, הרצפה לא עשויה אריחים, אלא יצוקה. "אלה היו השיכונים הראשונים של עמידר". יש זיכרון ילדות מוקדם ממלחמת ששת הימים, בה נתיבות היתה קו גבול, "היו אזעקות והיינו יורדים לשוחות של ישיבת הנגב".

* אמא: נפטרה כמה ימים אחרי שמלאו לו שבע, לאחר מחלה. כמעט ואין זיכרונות ממנה. אבל הכל מעידים שהיא "היתה אישה מדהימה". הסביבה רצתה לרחם, אבל הוא משך קדימה. "ניסיתי להתנהג בטבעיות ולהראות שלמרות הכל אני יכול לצמוח".

* לימודים: יסודי ב'נתיב אליהו' ע"ש אלי כהן. אחרי זה היתה יציאה החוצה מהעיר, בזכות הסניף.

* הסניף: בני עקיבא. "זה מה שהציל אותי". יום אחד הגיעו לבית הספר "בנות ממרכז הארץ, אשכנזיות בדרך כלל, שהגיעו לעיר במסגרת שירות לאומי וקראו לנו לבוא לסניף. הן יצרו חברה קצת אליטיסטית, עם אידיאלים. כל מי שהלך לבני עקיבא נשאר דתי, לא התדרדר לעבריינות ובדרך כלל גם יצא ללימודים בחוץ".

* בחוץ: ישיבה תיכונית כפר מימון, אליה הגיע גם בזכות אחותו הגדולה. ראש הישיבה היה הרב יעקב אריאל, והר"מ - הרב יצחק לוי. "שם לא ידעו את הרקע שלי, אז היתה לי נקודת פתיחה שווה". שם גם הוחלט לעמעם את החלק בנשמה שנקרא רגש. אל דאגה, בעוד כמה שנים הוא עוד ישוב.

* ישיבת 'אוהל שלמה': אחרי כפר מימון היה רצון להתקדמות נוספת. בתיכון היה מעורב מאוד בנעשה וכיהן כראש ועד המחזור, "כשהתחלתי מנקודה שווה - הצלחתי להתבלט. זה נתן לי ביטחון".

* ירוחם ושוב נתיבות: בשישית ובשביעית הצטרף לצוות שהדריך בירוחם, מרחק של שעה מבאר שבע, במטרה לחזק את סניף בני עקיבא במקום. בשמינית חזר להדריך בסניף הבית. "יצרנו סוג של חברה אידיאליסטית שהיתה מאוד דומיננטית בעיירה, סביב חגים ובכלל".

* ישיבה גבוהה: הבחירה היתה דווקא בישיבת 'אלון מורה' שבקדומים, אשר היתה אז בתחילת דרכה. "ישיבה מיוחדת, לא במיינסטרים. שם התחלתי לעצב את האישיות שלי, כי אתה נכנס לשם עם כל החיים". היה חיבור מיוחד עם הרב בן שחר, "שהטביע בי חותם חזק".

באותה תקופה ריכזה קדומים את כל מנהיגי גוש אמונים - מחנן פורת ואורי אליצור ועד לצביקה סלונים ודניאלה וייס, והמפגש היה מעניין.

* מרכז: אחרי שנתיים בשומרון היה מעבר לישיבת 'מרכז הרב' למשך חמש שנים, במהלכן התגייס לשירות צבאי בתותחנים.

* העיקר הכוונה: התפקיד היה כוון, ומשם אומצו כמה לקחים לחיים. "להסתכל מעבר לקו האופק, לקחת טווח רחוק. תובנה שנייה היא שלפעמים אתה לא רואה את המטרה, אבל גם אז תירה, כי מעשיך מחוללים הרבה מעבר לקו האופק". ועוד אחת: "כדי להגיע למטרה, מצודדים את התותח אל האזור, ואז מדייקים אותו. וגם זה סוג של לימוד".

* 'אל עמי': כתלמיד של הרב יהושע צוקרמן, הוא הקים את ארגון 'אל עמי' בדרום, ובמסגרתו אירגן שיעורים בנתיבות. "בכל שישי לקחנו מונית עם כמה בחורים שהעבירו שיעורים בקריית החינוך עזתה". העבודה של הפצת יהדות כנראה פתחה חיסכון כלשהו לעולם הבא, אבל הניבה רווחים גם בעולם הזה.

* הרווחים: את עפרה, בת נתיבות, הכיר אבוטבול כבר במסגרת הפעילות בחבריא ב' בבני עקיבא. הקשר ביניהם פנה לכיוון חתונה כשלאחת המוניות של 'אל עמי' נכנסה הסטודנטית הצעירה במכללה בירושלים, לנצל טרמפ עד הבית.

* מסדר הקידושין: הרב יצחק לוי. עפרה היא מורה למתמטיקה ואחראית מערכת בישיבת 'נועם' בגבעת מרדכי בבירה. בימים אלה היא משלימה תואר שני בחינוך. לזוג עשרה ילדים, בחלוקה כמעט שווה של ארבעה בנים ושש בנות. הגדולה בת 26, "כמעט" מסיימת תואר שני בייעוץ, הצעיר בן שבע.

* סמינריונים: בהמשך, ניהל אבוטבול את מחלקת הסמינרים וימי העיון של 'אל עמי' במשך חמש שנים. במסגרת הזאת הגיע אליו חנן פורת וביקש שישווק עבורו את ספרו 'את ענת אנכי מבקש' ויביא אותו "לכל ישיבה תיכונית". זה היה המגע הראשון עם מכירת ספרים. מאוחר יותר הגיע חבר ואמר: "יש לי הצעה שתשנה לך את החיים".

* ההצעה: להיות מנהל השיווק של הוצאת ספריית בית אל. "זה היה בתשנ"א, בתפר בין הבעלות של הרב בני ואמונה אלון, לרכישת ההוצאה על ידי חנן פורת וחיים פלק, במסגרת 'מעגלי אורות'".

* אידיאלים על דפים: "הייתי צריך להעביר את אותם המסרים עליהם גדלנו ובהם האמנו בצורה אחרת, דרך הספרות". המלאכה לא היתה קלה וההוצאה קטנה, אבל "אתגרים תמיד משכו אותי".

* ספר או סמינריון: "ספר הוא עמוק יותר. זו חוויה הרבה יותר אישית. אתה מקבל את המסרים כשהם הרבה פחות לעוסים וזה מעורר בך מחשבה".

* בעלות: התפקיד הבא היה מנהל ההוצאה ובשנת תשנ"ד הגיעה ההצעה לרכוש אותה. "הסכמתי".

* קהל היעד: "ספרי הוצאת ספריית בית אל מיועדים לכולם, אבל הם מביאים את הפן המיוחד של הציונות הדתית שבספרות ובתרבות". כך יצאו 'כדור הרעם', 'המצוד', 'מחבואים בלוח השנה', 'זמן יהודי ישראלי' ועוד.

* על המפה: בעבר היה ניתן להשיג את הספרים רק מפה לאוזן, במכירות נדירות בחנויות ביו"ש או במחתרת. היום הם נמצאים גם על מדפי הרשתות הגדולות, "אבל הציבור החילוני עדיין לא פתוח".

* הוצאה ציונית דתית: בעבר, ההוצאות נעלו את הדלת בפני יוצרים עם כיפה. היום המצב לא כזה, אבל ברבים מן המקרים בכל זאת הפתח הראשוני הוא כאן. "הם צומחים אצלנו, מקבלים כאן דחיפה ראשונית, ואת הספר הבא מוציאים אצלם".

* ביטחון שקט: "אצלנו הסופר עובר מסע. הוא מתחיל בנקודה אחת וגומר באחרת. זו הוצאה קטנה, עבודת העריכה מושקעת ואישית יותר, ואין אצלנו לחץ תעשייתי. בסוף, גם היוצרים שיצאו החוצה מבינים את זה".

* פריחת העטים הדתיים: "אני ממש מאושר מזה. מגיעים המון כתבי יד, אבל הם עדיין לא מספיק איכותיים. אורי אורבך אמר לי שהדבר משול לברז שהיה סגור הרבה זמן. לאט לאט יגיעו המים הצלולים".

* ספרים על הסכין: "אני מצר מאוד על מבצעים שכאלה, כי בעצם מה שנוצר היום זה שהעיקר הוא רכישת הספר, ולא המהות שלו והעיון בו".

* לא משחקים: "אנחנו משתתפים במבצעים, אבל לא באלה. אני לא מוכן לרדת עד לשם. לספר יש ערך ומי שמבין את זה, יקנה". מלבד זאת קיים השיקול הכלכלי: "מי שמשלם את מחיר המבצע הזה הם הסופרים והמו"לים".

* עידן מקוון: "הספר הוא רק צורה, העיקר הוא התוכן, ואני לא רואה בזה שינוי מהותי". ההוצאה נערכת לעידן שאחרי הנייר, וכבר מוכרת ב'היברובוקס'.

* הדור הצעיר: ילדי המשפחה קוראים המון, מקבלים לידיהם כתבי יד והם משתתפים פעילים בבחירת הספרים שיצאו לאור. "זה עסק משפחתי".

* אם לא היית במסלול הזה: "הייתי עושה משהו בחינוך לא פורמלי, ללא ספק".

 

ובמגרש הביתי:

* על הבוקר: הקימה היא בין השעות 5-6. קפה, ספר קודש, יציאה לתפילה וחזרה הביתה בדיוק בזמן כדי להעיר את הילדים, לארגן אותם ולהסיע לבתי הספר, התרחשות שמוגדרת כ"כיף". לפעמים יש גם חזרה הביתה עוד לפני העבודה לארוחת בוקר וזמן איכות עם הרעיה.

* דיסק ברכב: יש אהבה לשירי ארץ ישראל ולשירים חסידיים אך היא לא מתבטאת בנסיעות. "המשרד הוא במרחק של חמש דקות מהבית, אני יותר אוהב את השקט וההתבוננות".

* שבת: כולם שותפים בהכנות, מה שמתואר כ"כיף לא נורמלי". שבת היא זמן של התכנסות, סעודות ארוכות סביב שולחן גדול, בהן משולבים, לצד דיונים בסוגיות מהפרשה, שירי שבת ושירי ארץ ישראל רלונטיים לאותה השבת. "בזה, אני תלמיד של חנן פורת".

* עיתים לתורה: בבוקר, בערב ובשבת: לימוד עצמי ועם הילדים. פרט לכך היומיום ספוג בחומרים תורניים, המגיעים לשולחן ההוצאה.

* מאכל אהוב: דגים טריים, שמופיעים בכל ארוחה. יש גם ידע בתחום הבישול, כאשר מטלות הגורמה מופנות אליו "בעיקר לפני חגים".

* אחזקת הבית: משימות הבוקר שהוזכרו. מהשאר יש פטור.

* מפחיד: "לא פחד, דאגה" לבריאותם של הילדים ולכך שלא יסבלו מחוסר בשום תחום. המשאלה היא שיתחילו את חייהם ממקום אחר מזה שבו היה הוא כשהתחיל. "כן, יש כאן קצת גוננות יתר".

* פנאי: הליכות עם עפרה וגם לבד, "יש בזה בריאות וזמן איכות". פעם בחודש חותכים ליומיים של חופש באיזה מקום, "יוצאים ונרגעים מהחיים".

* דמות מופת: כל תקופה זימנה דמות מופת אחרת. בתקופה הצעירה יותר היה חיבור חזק אל השכל ולכן הדמויות הן הרבי מקוצק והרב בן שחר, המסמלים "אמת צרופה". בהמשך, היתה היכרות עם הרב אלישע וישליצקי שהיה חברותא מבוגר "ונתן דגש על רגש ואהבה". אחריו חנן פורת, איתו גם היתה עבודה משותפת, "דמות שמאוד הערכתי והתחברתי אליה".

* כשתהיה גדול: השאיפה היא לעשות את אותם הדברים, רק שתהיה אפשרות לעשות את מה שחשוב ולא רק את הדחוף. "להמשיך את היצירה, להוציא עוד ספרים, להיות בקשר עם סופרים ולעשות טוב".

 

ofralax@gmail.com