גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לכל ספר יש סיפור - תוכנית אם

למרות שהדוכנים מלאים בסחורה לא איכותית ושכלכלית משתלם להחליף בספרייה, אסור לוותר על החגיגה של שבוע הספר
14/06/12, 19:06
אסתי רמתי

 לפני שבועיים התפרסם כאן טור דעות של הרב חגי לונדין בנושא שבוע הספר. לטובת מי שלא קרא, הרעיון היה שכל החגיגה הזאת קצת מיותרת - בסך הכל מדובר על קרנבל שמטרתו לפרנס את המו"לים, תחת אצטלה של אירוע תרבותי. מבחינה צרכנית אין שום היגיון בקניית ספרים, כי את רובם אפשר לשאול מהספרייה. ובכלל, ספרים רבים אינם ראויים לקריאה, והערכיים שביניהם הולכים ומתמעטים. אפילו ספרים המתקראים 'ספרי יהדות' אינם בהכרח כאלה, ואל לו לצרכן הדתי לחטוף אותם מהדוכנים.

אז ככה: עם חלק מהדברים אני בהחלט מסכימה. סביר להניח שהמו"לים המכובדים אינם פועלים ממניעים אידאולוגיים בלבד, חלק מהמבצעים הם לא מבצעים, והשיווק אגרסיבי מדי. גם אני שותפה לדעה ששוק הספרים עמוס זבל למכביר (גם בתחום ספרי הילדים, לצערי) ושאין שום צורך לרוץ ולקנות כל דבר שיוצא לאור. ותבורכנה הספריות, שמאפשרות לנו לקרוא כאוות נפשנו בלי לרוקן את חשבון הבנק.
הספר התמים הזה שיושב מולכם על הדוכן עבר כנראה דרך חתחתים ארוכה מאז שנהגה במוחו הקודח של הסופר. אינספור תיקונים ומחיקות ועריכה, שליחה למו"לים ואולי כמה דחיות לא נעימות בדרך. ואם הוא הצליח באורח פלא להתקבל, החוזה עליו מניב הכנסה שדומה יותר לבדיחה מאשר למשכורת

ובכל זאת, קצת חבל לי שמנסים לקלקל את המסיבה. קודם כל, כי זאת באמת חגיגה כיפית. חוץ מזה, לדעתי יש ערך לכך שגם בבית יהיו ספרים. בית עם ספריות גדושות משדר משהו אחר. כשמשעמם להם, ילדים ניגשים למדפים, ואם הם מוצאים שם חומרים מספיק מעניינים, הם יקחו אותם ויעיינו. קרה לי לא פעם ששקט מחשיד שנמשך זמן רב מדי שלח אותי מבוהלת לחפש את החבר'ה, ולרווחתי מצאתי אותם שרועים על מיטות וספות ושטיחים, קוראים להנאתם. בדור המסכים שלנו, זה לא דבר של מה בכך.

ובנימה אישית יותר: אולי מן הראוי לזכור שיש גם מישהו מהעבר השני של המקלדת. הספר התמים הזה שיושב מולכם על הדוכן עבר כנראה דרך חתחתים ארוכה מאז שנהגה במוחו הקודח של הסופר. תקופה מתמשכת של כתיבה - בספרים ארוכים מדובר בשנים (את ספר הילדים שלי, שהקורא הזריז מסיים תוך שעה או שעתיים, לקח לי שנתיים לכתוב), אינספור תיקונים ומחיקות ועריכה, שליחה למו"לים ואולי כמה דחיות לא נעימות בדרך. ואם הספר הצליח באורח פלא להתקבל, החוזה עליו מניב הכנסה שדומה יותר לבדיחה מאשר למשכורת. בקיצור, אם חשבתם להתפרנס מכתיבה, למעט מקרים חריגים ביותר - תשכחו מזה.

והנה, גם הרב לונדין מודה שחסרים בשוק ספרים טובים, ערכיים, רגישים ועמוקים. זה קצת לא צודק לרצות תרבות ראויה וטובה, אך לא להיות מוכנים לשלם עליה. התמזל מזלנו שרוב רובם של הסופרים כותבים פשוט בגלל דחף בלתי נשלט, אבל לא מגיע להם קצת קרדיט? אז גם אם בימים כתיקונם אתם לא מאלה ששורצים בחנויות הספרים, לדעתי, פעם בשנה אפשר להעשיר קצת את מדף הספרים הביתי, ובאותה הזדמנות לעודד את היצירה התרבותית שאנחנו לא מהססים להתלונן על חסרונה.

המלצות בקטנה

כאמור, יש הרבה ספרים שהם תת רמה, אבל יש גם לא מעט ספרים ערכיים ומעניינים ששווה להשקיע בהם. הנה מדגם קטנטן:

סדרת 'הגאוותניק' של הרב ברוך חייט, וספריו של המאייר המופלא גדי פולק. סדרת 'סבתא שמחה' האופטימית ומלאת הדמיון של יפה גנז, וכמעט כל ספרי הקומיקס היהודיים. ואם אפשר, ספר כללי אחד: 'ספר הסיפורים הנעלמים של במברט'. סיפור קצת אחר, שיש בו את המשהו הזה שהצליח להיכנס לי ולילדיי ישר לתוך הלב.

צדק קטן

את מדורו המשפטי של יאיר שפירא אני נוהגת לקרוא בעניין מהול בחלחלה, תוך מלמול חרישי של "השיבה שופטינו כבראשונה". טוב, לא באמת, אבל מדי שבוע אני מדוכאת מחדש מגילויי חוסר הצדק, ומקווה בסתר ליבי שהכותב מגזים קצת.

והנה, השבוע, יצא לי לחזות במו עיניי בגלגלי הצדק הטוחנים, והרי דיווח מהשטח מפי כתבתכן לענייני דו"חות חנייה בלתי מוצדקים.

 

* בעיני אזרחית מן השורה כמוני, בית משפט קטן ומקומי הוא מקום די הזוי. היה לי קשה שלא לחייך לעצמי למשמע הדיונים המעמיקים, עתירי ציטוטי סעיפים ותתי סעיפים, שהתנהלו בנושאים הרי גורל כמו היכן ומתי בדיוק הונחו שקיות הזבל של הנאשם. וכשהופיע טיפוס צבעוני עם תיאוריית קונספירציה זדונית, קל וחומר כשהוא קורא לכלב שלו על שם ראש המועצה, נאלצתי לברוח באלגנטיות מאולם הדיונים בטרם אפרוץ בצחוק היסטרי ואואשם בביזיון בית הדין.

 

* משום מה, נוצר אצלי הרושם שמועצות מקומיות מנצלות חוקי עזר כדי לעשות קופה על גב התושבים. 19 דו"חות לאותו מפעל על הדבקת מדבקות פרסומת במקום ציבורי יכולות להניב הכנסה די יפה, במיוחד כשלוקחים אלף שקל למדבקה. מישהו בדק פעם אם הפקחים מקבלים אחוזים?

 

* אפילו שהיה מדובר בבית דין קטן ובנושאים אזוטריים, אווירה של יראה שררה במקום. אולי לא יראת רוממות, אבל בהחלט יראת עונש. אתה עומד מול אדם שעומד לחרוץ את גורלך, גם אם לא יוכל לשלוח אותך לסיביר, ובאיזה שהוא מקום יש לך תחושה לא נעימה שכמה שתצדק והחוק יעמוד לימינך - בסופו של דבר השופט יחליט לפי מה שבא לו. אמנם תוכל לערער לערכאה גבוהה יותר, אבל מי יערוב לך ששם יהיה לשופט מצב רוח טוב יותר?

 

* ובכל זאת, יש תקווה למערכת המשפט בישראל! עובדה: לאחר בוקר ארוך ומייגע, הקנס בוטל ויצאתי זכאית. ברוך השם. אלף שקל זה לא סכום של מה בכך. אז עצה שלי - תשאלו את גוגל מה החוק אומר לפני שאתם רצים לשלם קנסות.