גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

דגל שחור מעל האולפנה - דעות

ההחלטה לפנות את תושבי גבעת האולפנה היא בלתי מוסרית, בלתי מידתית ואוטו-אנטישמית * ההתנגדות לה צריכה להיות אקטיבית, אבל לחלוטין לא אלימה
14/06/12, 19:06
אמנון שפירא

לו התקבלה החלטה להרוס את ביתי שבקיבוץ טירת צבי בנסיבות דומות לאלה של האולפנה, הייתי מוחה בכל כוחי ועל סמך הנחות היסוד הבאות:

דמוקרטיה: הדמוקרטיה מרכזית בחיי האישיים ובחיי הדתיים. אחרי רצח רבין נטען שהדת מנוגדת לדמוקרטיה, ומאז הקדשתי שנים מחיי כדי להוכיח את ההיפך - התנ"ך הוא המקור לרוב ערכי הדמוקרטיה, כמו כבוד האדם, שוויון האדם והפרדת הרשויות, וערכים כאלה הם תרומתה של תורת ישראל לתרבות המערבית (ראו ספרי: דמוקרטיה ראשונית במקרא, הקיבוץ המאוחד).  

פאשיזם: הדמוקרטיה היא ערך מרכזי, אבל לא העליון, שהרי זו לא לעצמה נוצרה אלא לשם האדם ולכבודו היא באה, והצדק והמוסר הם העומדים מעל הדמוקרטיה. לעומת זאת, העמדת המדינה ומוסדותיה המשפטיים מעל האדם ומעל ערכי הצדק היא פאשיזם במיטבו. הפאשיזם, במובן של האלהת המדינה, מנוגד בתכלית הניגוד הן למסורת היהודית והן למסורת הדמוקרטיה הליברלית. ואת הפאשיזם הנוכחי, שלמרבה הפלא מטופח על ידי שמאל, אותו צריך לעצור!

אנטישמיות: אנטישמיות היא כל תופעה שמפלה לרעה יהודים בשל דתם, והיא רעה חולה. כאשר הרשות הפלשתינית קובעת שערבי רשאי למכור ביתו לכל אדם חוץ מאשר ליהודי, והמוכר ביתו ליהודי יירצח - חוק כזה הוא אנטישמי וצריך להיאבק בו כמו במחלה מסוכנת.

מלחמה: ב-1946 האו"ם קיבל החלטה מרחיקת לכת, שלפיה אסור ליזום מלחמות, והפותח במלחמה מבצע את "הפשע הבינלאומי העליון" (The International Supreme Crime), כולל סעיף 51, המתיר להתגונן בפני המפר את החוק. היהודים, להבדיל מהערבים, מעולם לא עשו מלחמות יזומות (ואסורות), אלא רק מתגוננות (ומותרות).

כיבוש: סכסוכים בין מדינות יש לפתור בבית המשפט, ואילו כיבוש של מדינה את חברתה הוא מהלך בלתי חוקי באופן קיצוני, ואין לקבל בשום צורה את תוצאותיו. ואכן, היהודים מעולם לא כבשו מהערבים מטר אחד. ראשית, כי אין עם כובש במולדתו; ושנית, כי לערבים לא היתה מעולם ריבונות בארץ. כובש אחד היה בארצנו, עבדאללה מלך ירדן שמו, שכבש במלחמה יזומה את יהודה ושומרון, ואז גזל וחמס אדמות מדינה וחילק אותן לנאמניו בלא סמכות ובלא רשות (ובהן אדמת האולפנה), עד שגורש בחרפה ב-67'. 

אקטיביות: יהודי, על פי הגדרתו, מחויב להיות אקטיבי כל ימיו, ואסור לו להישאר פסיבי מול עוולות שרואות עיניו. דין התורה "לא תעמוד על דם רעך" פורש בתלמוד, שלא יראה אדם את חברו טובע בנהר או נקבר במפולת ויישאר אדיש, אלא יקבל אחריות ויחוש, עד כדי סיכון חייו, למען עזור לכל הנתון בצרה. וזכור לטוב אהובנו חנן פורת ז"ל, שהעביר חוק בכנסת בעניין זה.

עכשיו, ההחלטה על עקירת האולפנה, ששורשיה בחוות הדעת של הפרקליטות ושנתקבלה בבג"ץ, היא תערובת קטלנית של החלטה בלתי-מוסרית באופן קיצוני, וגם בלתי-מידתית קיצונית (טובת הערבי היא לתת לו קרקע חלופית או כסף, ולא לגרש את היהודים). חוות דעת כזאת מכשירה את השרץ של כיבוש ארץ ישראל על ידי הירדנים, בקובעה שכיבוש זה הוא בעל תוקף, וחלוקת אדמות המדינה בידי חוסיין, שלפי החוק הבינ"ל הוא פושע מלחמה, חמסן וגזלן, היא כשרה למהדרין. עמדה זו של מערכת המשפט מנוגדת לחוק, וגם לכללי הצדק הטבעי. כל עם נורמלי אחר בעולם לא היה מעלה בדעתו לקבלה, והיה שולח את הטוענים כך לכל הרוחות. ומכיוון שהחוק נועד להפלות רק יהודים ממילא הוא אנטישמי, ואם היוזמים אותו הם יהודים הרי חוק זה הוא אוטו-אנטישמי. ובאנטישמיות צריכים להיאבק.

ידוע לכל כי על אף שאין קרקע פרטית ביו"ש, וגם לא יכולה להיות, וכולה אדמת מדינה, נתרצו היהודים ושילמו לגזלן הערבי מחיר מלא. אלא שלא היה אפשר לרשום את הקנייה כדין, מחשש לחיי הערבי, בשל אותו חוק אנטישמי. עכשיו, ממה נפשך: אם שופטי הבג"ץ (ועמיתיהם בפרקליטות) אינם יודעים זאת, הם אינם ראויים להיות שופטים (ולא רק בישראל); ואם הם יודעים אבל מתעלמים, אז על אחת כמה וכמה.

 גבולות המאבק

לו טירת צבי היתה שוכנת במקומה של מחולה (ב"שטחים"), ועל רקע כל הנ"ל היה בית הדין מצווה לגרשני מביתי, הייתי קורא למשפחתי ולכל חבריי ולכל אוהבי הצדק בארץ ובעולם להתכנס בביתי ולמחות ולהציב שלט: "עצור, יש גבול מוסרי". אדגיש, שמחאה חריפה נגד עוולות השלטון אינה נוגדת את הדמוקרטיה, אלא היא הדמוקרטיה גופה, בעוד שציות עיוור לבג"ץ הוא פאשיזם נטו. אדרבא, השותק והפסיבי נעשֶׂה שותף מלא לעוולה ולאנטישמיות, וגם שותף לפשע המלחמה של חוסיין.

עם זאת, הייתי קובע מספר כללים למחאה:

1. לא תורם יד על אדם, בוודאי לא על שוטר ועל חייל, שכל המרים יד על אדם נקרא רשע. הייתי מזכ"ל בני עקיבא בפינוי ימית, ותבעתי מחברי התנועה להיות אקטיביים בהתנגדות המחאה שלהם, אך עם זאת ייזהרו ולעולם לא ירימו יד ("ארץ ישראל כולה אינה שווה מול פעם אחת שיהודי אחד ירים יד אחת על חברו").

2. להיאחז בבית וברהיטיו ולא להתפנות, לשלב זרועות ולהחזיק איש בחברו.

3. אם ייכנסו לדירה נערים פושעים, אלה שפגעו בחיילי צה"ל וחתכו צמיגי מכונית צבאיות, יש לגרשם מיד מהבית בחרפה ובבושה.

4. להודיע למשטרה כי ישאירו את הרובים והמקלות בקסרקטין ויבואו בידיים נקיות (ורצוי רכות), כי בבית מוצבות מצלמות בכל פינה (ויש להתקין כאלה מראש), ושוטר שיגלה אלימות לשמה ייחשף לתביעת נזיקין אישית.

5. כך נפעל במיטב כוחנו, וה' הטוב בעיניו יעשה.

כך הייתי אומר ועושה, לו היה זה הבית שלי. דרך כזו, אנושית ודמוקרטית, עשויה למנוע עקירות נוספות, ובעיקר תתקן אותה חרפה שהמיטו עלינו המערכת המשפטית שהציעה והמערכת הפוליטית שאישרה את אחת ההחלטות ההזויות והמרושעות ביותר שחוו היהודים בארצם מאז ומעולם.