גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

ארץ חייו של הרב

אריאל לוי, שכילד התלווה מדי יום לשכנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל בדרכו לבית הכנסת, זוכר את יחסו המיוחד לגדולי הדור כמו גם לבודדים
14/06/12, 19:06
עתיה זר

לאחר פטירתו, הוציא לוי ספר ייחודי המתעד את חוויותיו האישיות עם הרב אליהו, בדגש על דברים נוקבים שאמר בעניין המאבק על ארץ ישראל והיחס לאלה שביקשו לפגוע בה

 

כשהיה אריאל לוי בן תשע, עברה משפחתו מהעיר העתיקה בירושלים לשכונת קריית משה. היה זה בדיוק כאשר סיימו לבנות את בית הכנסת 'היכל יעקב' של הרב מרדכי אליהו, ואביו של אריאל קנה לו ולבניו כסאות בבית הכנסת, סמוך לרב. מאז דבקה נפשו של אריאל הקטן ברב הגדול. לפני שנה, ביום השנה הראשון לפטירתו של הרב אליהו, הוציא אריאל ספר בשם "פרשת גדולת מרדכי" בו הוא מעלה רשמים שהותירו בו הנהגותיו של הרב לאורך השנים. "אחרי שהרב אליהו נפטר, התפרסמו עליו המון סיפורי מופתים", אומר אריאל, היום בן 32. "אבל כמי שדבק בו הרבה שנים, לא ראיתי שהרב שם דגש על סיפורי מופתים. רציתי לכתוב לעצמי סיכום על כל המתיקות הזו שזכיתי לה, ולשתף אחרים בסיכום הזה".

איזה קשר היה בינך לבין הרב?

"משפחתי התגוררה בשכנות למשפחתו של הרב ישועה בן שושן, ומילדיו למדתי מה זה דבקות בתלמידי חכמים. היינו עומדים מתחת לבית של הרב ומחכים לכל הזדמנות להתלוות אליו. כמעט כל יום ליווינו אותו למנחה ולערבית. בשבת היינו קמים מוקדם כדי להתלוות אליו לתפילת ותיקין. אם הייתי יודע שהוא עומד להיות במקום מסוים, הייתי עושה מאמץ כדי להיות שם גם כן".

היה לו יחס מיוחד אליך, כילד?

"לרב היתה חשובה עבודת ה' בשמחה. תמיד היה אומר לאנשים לשיר ולרקוד, והקפיד שיהיו גם שירים של עדות המזרח וגם של עדות אשכנז. כשהייתי ילד, הייתי שר בשמחת תורה בבית הכנסת של הרב. כילד שרתי לו פעם את השיר 'אני העבד' והוא ליטף לי את הלחי בכזו חיבה ואמון, שעד היום אני זוכר את זה.

"אחרי הבר מצווה שלי נפצעתי בתאונת דרכים והייתי מחוסר הכרה. הרב אליהו שלח את נכדו להביא לי ספר מתנה בדיוק ביום שבו שבתי להכרה. הידיעה שהרב זוכר אותי היתה עידוד גדול בתקופה ההיא".

ללמוד מדרך ההליכה

במה שונה הספר שלך מספרים אחרים שיצאו?
אריאל לוי: הרב נשאל אם יש צדיק בדור שיכול לקחת את הגזירות שיש על יהודה ושומרון. הרב סימן לשואל ביד "תנוח, תירגע". לפנות בוקר חיכיתי לו כרגיל לוותיקין, אך לא היה שם אף אחד, עד שהגיע מישהו ואמר שהרב קיבל התקף לב

"זה ספר של רשמים שלי, שאני חוויתי. למשל, הדרך מהבית לבית הכנסת זה לימוד שאין לתאר. כל הדרך אנשים ניגשים לרב, שואלים שאלות. כל אחד שואל על משהו אחר לחלוטין מהשני והרב עונה לכולם. מעבר לבקיאות העצומה של הרב, לרוחב ולעומק, גם היחס של הרב לאנשים, גם דרך ההליכה שלו, זה חורת בנפש יותר משיעור. זו רוממות נפשית שזכינו להתבשם ממנה. ההליכה איתו לימדה אותנו פרק בכבוד תלמידי חכמים, ותיארתי את זה בספר. למשל, היינו הולכים עם הרב בדרך לבית הכנסת בשבת אחר הצהריים, ובאותה שעה היה יוצא הרב שאול ישראלי זצ"ל מביתו. הרב היה עומד ומחכה עד שיצא הרב ישראלי מהסמטה ומברכו ב"שבת שלום". לעיתים היו מחליפים כמה מילים בדברי תורה ורק אחר כך היה הרב ממשיך בדרכו לבית הכנסת. ולא רק תלמידי חכמים: היה יהודי גלמוד שהחיים לא האירו לו פנים. פעם אחת נכדו של הרב ירד עם הרב מביתו, ואנחנו חיכינו למטה. לא היה קר באותו זמן, אך אותו אדם פנה אל הרב והעיר לו: "איך יכול להיות שהנכד שלך בלי סוודר?" הרב פנה לנכדו ואמר לו לעלות ולהביא סוודר, כנראה כדי לתת לאותו יהודי הרגשה טובה, שהרב מחשיב אותו. הדרך המיוחדת שבה הרב התייחס אליו היתה לנו ללימוד גדול".

דבר נוסף שמייחד את הספר, אשר מופץ עצמאית על ידי אריאל, הוא הסיפורים הרבים המובאים בו בהקשר לארץ ישראל ולסוגיות ציבוריות לאומיות. לאורך השנים בהן ליווה אריאל את הרב אליהו הוא הבחין כי דיבורו המתון של הרב משתנה והופך נסער כאשר מדובר על נושאים של ארץ ישראל. אריאל מביא בספרו מקרים שהיה עד להם. כך למשל:

פעם, כשישב הרב על הספסל בדרך מבית הכנסת לביתו כדי לנוח מהכאבים בגב, שאל אותו אחד הנוכחים מה ענה לאישיות פוליטית דתית (נקט בשמה) בפגישתם. ואמר לו הרב: "קודם שילך לכל הקברים של נרצחי אוסלו ויבקש מהם מחילה ואחר כך שיבוא להציע הצעות".

"...הרב פנה אלי ואמר: אתה מחברון... אהוד ברק (שהיה אז ראש הממשלה) זמם לתת את מערת המכפלה לשלטון הערבים. לפני שיצא לחו"ל ביקש הסכמה לתכניתו מאישיות תורנית מסוימת (הרב נקט בשמו) ואותה אישיות הסכימה... אני מה אעשה? פניתי לפלוני ואמרתי לו: אם ימשיך לומר כך, אעזוב את העיסוקים שלי ואלחם בו כל ימי חיי!"

ללמד את העם אומץ

למה בחרת לכתוב על הסיפורים האלה?

"קודם כל, מה שכתבתי זה בערך עשירית מהסיפורים שלא סופרו, חלק לא סיפרתי בגלל החריפות שלהם. חוץ מזה, אלה דברים ששמענו מהרב ועדיין לא קיבלו כל כך ביטוי. אנחנו עומדים בדיוק לפני פרשת 'שלח לך', כתבתי על הנושא שזקוק לתיקון חטא המרגלים, שזה אהבת הארץ. אלה ביטויים ששמענו מהרב במשך השנים אחרי אוסלו, על אסירי ציון ועל הקשר הנדיר עם מערת המכפלה. הרב היה מאוד מחושב, ולא הוציא מהפה שלו שום דיבור בטל. פעם הלכתי איתו לבית הכנסת ופתאום הוא אומר על אחד השרים - ונקב בשמו, ש"הלך לרשות השידור השבוע ואמר 'תפסיקו לשדר את השיעורים של הרב אליהו כי הוא מדבר הרבה על ארץ ישראל וזה פוליטיקה'". הייתי המום שהוא דיבר כך, וגם נקב בשם השר", אומר אריאל, "כי הרב שמר מאוד על הלשון. אבל כתוב שגם שיחת חולין אצל תלמיד חכם צריכה לימוד, ואצלו המילים היו מדודות. הייתי בהלם, רציתי להבין למה הוא אומר את זה. זה חזר אצלו הרבה פעמים שארץ ישראל זה לא פוליטיקה, זו תורה. הוא ממש בער כשהוא דיבר על ארץ ישראל. בהספד על הלל ליברמן, שהוא נהג לקרוא לו "האיש שלנו בשכם", הוא ממש בכה".

עוד סיפור שמביא אריאל בספרו, שהיווה לימוד עבורו, הוא הסיפור הבא:

היה יהודי אחד שעשה כמות גדולה של שמן זית, ומשום שאני לוי נתן לי גלון של שמן זית מעשר ראשון ושמחתי מאוד. לשנה אחרת עשה אותו יהודי שמן וכנראה נתן ללוי אחר את המעשר. שאלתי את הרב בדרך מבית הכנסת לביתו "האם מותר ללוי לבקש שיביאו לו מעשר, או שנותן המעשר יכול להחליט בעצמו לאיזה לוי לתת את המעשר?" הרב ענה לי: "שמעון ולוי אחים"... אחר כך כתוב "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" שיהיו מחזרים על הגרנות - אז מותר". חייך הרב והוסיף: "שמעון ולוי עשו מעשה חשוב, היה צריך לפזר אותם בעם ישראל, שילמדו את העם אומץ".

בספר ניתן לראות את יחסו של הרב לפגיעה בארץ ישראל, כשהוא שזור בפסיקות הלכתיות כמו זו:

דרשות של הרב בשמחות בר המצווה שבהן השתתף היו מיוחדות במינן. הרב דיבר בעיקר על חשיבות מצוות התפילין. פעמים רבות שמעתי ממנו בשנים האחרונות כשדרש על הגמרא שאומרת על הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - אלו תפילין שבראש. והיה מספר שיש אחד שהלך להיפגש עם ראש החמאס בתפילין לראשו, ואמר הרב שצריך לומר לו שהתפילין שלו פסולות, כיוון שלא הטיל מורא על האויב אלא נפגש איתו כאילו הוא ידיד.

אריאל התלווה לרב אליהו בליל שביעי של פסח תשס"ח, לתפילה האחרונה שהתפלל כאדם בריא. בדרכם חזרה מהתפילה, ניגש לרב אליהו אחד הרבנים המתגורר בסמוך ושאל: "הרב, מה יהיה על הגזירות שיש על יהודה ושומרון?"

"הרב אמר לו 'דברים בטלים' ועשה תנועת ביטול ביד", מספר אריאל, ואז אותו רב שאל אם יש צדיק בדור שיכול לקחת את הגזירות שיש על יהודה ושומרון. הרב סימן לו ביד 'תנוח, תירגע'. לפנות בוקר חיכיתי לו כרגיל לוותיקין, אך לא היה שם אף אחד, עד שהגיע מישהו ואמר שהרב קיבל התקף לב והוא בבית חולים".

"קשה סילוקם של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש", מסיים אריאל, "אני מרגיש שמאז שהרב הסתלק, העולם לא אותו עולם. העולם שמם עכשיו. היינו ליד אור אדיר, ועכשיו עולמנו חשך בעדנו. כתוב שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, הלוואי שנרגיש את זה".