גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

וקופת חולים יש להם שם? - שופטים ושוטרים

ארגוני הסיוע למסתננים טענו בבית המשפט שאסור לישראל להחזיר אותם למדינה שבה לא ייהנו ממגורים סבירים ומנגישות לשירותי רפואה,
14/06/12, 19:06
יאיר שפירא

* שוב סגרה מח"ש את תיק החקירה, אך השוטר האלים חויב בהליך אזרחי לפצות מפגין כתום * האם הזכות לשוויון תפגע באפשרות להעניק לחיילי מילואים הטבות במכרזים?

אם יש את נפשכם לדעת את טירוף המערכות שארגוני הקרן החדשה לישראל הביאו למדינה היהודית, תוכלו למצוא דוגמה יפה אם תציצו בעתירה שביקשה למנוע משר הפנים, אלי ישי, לבטל את ההגנה הקולקטיבית שניתנה למסתננים מדרום סודן. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יגאל מרזל, אמנם דחה את העתירה שהגישו ארגוני זכויות שונים, ביניהם האגודה לזכויות האזרח ומוקד הסיוע לעובדים זרים. אך הנתיב שבו היה צריך לצעוד בית המשפט עד לאותה החלטה מעיד כי יש מי שמנסה להחיל את שיח הזכויות המשפטי, שיצא מכל פרופורציה, לא רק על אזרחי הארץ ותושביה אלא גם על תושבי היבשת השחורה.

קצת רקע היסטורי. לפני עשר שנים נפתחה בדרפור שבמערב סודן לחימה בין האוכלוסייה המקומית השחורה ובין כנופיות ערביות שנהנו מתמיכת הממשלה. הערבים גברו בקלות על המקומיים וטבחו במאות אלפים. הטבח במערב סודן הצטרף לסכסוך בן שלושים שנה בדרום המדינה, שם נלחמו תושבי הדרום, הנוצרים השחורים, נגד הממשלה המרכזית שבידי הערבים המוסלמים.

מאמצע העשור הקודם החלה אוכלוסיית הפליטים מסודן, שהתרכזה במצרים, לזלוג דרך הגבול בסיני אל ישראל. בסכנת חיים של ממש היו אותם סודנים שנמלטו מדרפור – אשר מספרם בישראל מוערך בכמה עשרות. סכנת חיים מסוימת ריחפה גם מעל לראשם של מסתננים מדרום סודן, שהיתה נתונה במלחמה לעצמאות. מספרם של אלה בישראל מוערך במאות אחדות. מספרם של שאר המסתננים מסודן מוערך בכ-15 אלף.

במשך השנים לא הבחינו הרשויות בישראל בין המסתננים הסודנים השונים, וללא קשר לאזור מוצאם בסודן זכו כולם ל"הגנה קולקטיבית". מדובר היה במדיניות לפיה מעוכבת הרחקתם של אותם מסתננים מישראל תוך מתן אשרות שהייה, שלפעמים מלוות גם באישורי עבודה. הגנות קולקטיביות שכאלה ניתנו במהלך השנים האחרונות גם למסתננים שהם נתיני מדינות אחרות באפריקה המצויות במשבר ביטחוני חמור כמו סיירה לאון, ליבריה וחוף השנהב. להגנה קולקטיבית זוכים היום גם מסתננים מאריתריאה, שהם הרוב המכריע של המסתננים מאפריקה השוהים בישראל, ומספרם מוערך בעשרות אלפים.

האפשרות לפתור את בעיית המסתננים לישראל תלויה כרגע בהגדרת המצב המדיני-ביטחוני באריתריאה. במדינה האפריקנית שולט היום משטר עריץ המסוכסך כמעט עם כל המדינות השכנות וכופה שירות צבאי של 18 חודשים על נתיניו, גברים ונשים כאחד. הסיכוי להיפגע בשירות הצבאי באחד מסכסוכי הגבול הרבים, יחד עם יחס אכזרי לעריקים מצבא המדינה, הביא את נציבות הפליטים של האו"ם להכריז על אריתריאה כמדינה שבה מתרחש משבר הומניטרי, ולהפעיל על ישראל לחץ שלא לגרש את האריתריאים מתחומה. ישראל, מהמדינות היחידות בעולם המקיימות יחסים דיפלומטיים עם אריתריאה, מנסה להשיג התחייבות משלטונות המדינה האפריקנית שלא להעניש עריקים שהגיעו לישראל. לאחר שההתחייבות תתקבל, ניתן יהיה לשלוח את עשרות אלפי האריתראים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות בחזרה לארצם. עיקר המאמצים של ממשלת ישראל מופנים כרגע לאפיק הזה, שאמור להחזיר הביתה כשישים אחוזים מהמסתננים לישראל. בינתיים החלו הרשויות כאן לטפל בבעיה הקטנה יותר, הסודנים.

 

כמו בארצות הברית

לפני חמישה חודשים הודיע שר הפנים כי לאחר שדרום סודן הכריזה על עצמאותה, הרי שעל אזרחיה של המדינה החדשה שהסתננו לישראל בשנים האחרונות לחזור לארצם. במסגרת זו ביקש אלי ישי לבטל את ההגנה הקולקטיבית שנפרשה מעליהם. אלא שהארגונים השונים עתרו לבית המשפט והשופט מרזל הוציא צו זמני להמשיך ולאפשר לדרום-סודניים לשהות בישראל. הארגונים טענו כי למשרד הפנים אין מידע עדכני ובדוק על המתרחש בדרום סודן, ובדיקה של המצב לאשורו היתה מגלה את הסכנה הצפויה לאלו שיוחזרו למדינה.

ארבעה חודשים הקדיש משרד החוץ לבדיקת הנושא, ומדו"ח שהוגש לבית המשפט עלה כי המצב הביטחוני במדינה אמנם רחוק מלהיות מושלם, אך למסתננים שיוחזרו לא נשקפת סכנה. אמנם קרבות בין הצפון לדרום מתלקחים מעת לעת באזורי הגבול, אך אם החוזרים לא רוצים לקחת סיכונים רציניים הם יוכלו להשתקע במחוזות דרומיים יותר, הרחק מהאזורים בהם מתרחשים מעת לעת אירועים ביטחוניים. בירור של משרד החוץ העלה כי הדרום-סודניים נהנים מחופש בחירה באשר להעדפתם להתגורר בכל אחד מעשרת מחוזות המדינה. עוד נטען במשרד החוץ כי המצב במדינה הוא טוב מספיק עבור מאות אלפי סודנים שחזרו בשנתיים וחצי האחרונות לארצם.

אלא שהדו"ח של משרד החוץ לא הניח את דעתם של העותרים. הם ביקשו שבית המשפט יעדיף על פניו קביעה של נציבות האו"ם לפליטים, וחוות דעת שהשיגו משתי נשות אקדמיה אמריקניות באשר למתרחש במדינה האפריקנית. הארגונים חשבו גם כי משרד הפנים נוקט "אמת מידה מצמצמת" כאשר הוא מגביל את הדיון רק לסכנה לחיים או סכנה של עינויים וענישה בלתי אנושית. לטענת הארגונים, הרשויות בישראל מתעלמות מחובות נוספות שלהן כלפי המסתננים, ובטרם מחליטים על שילוחם צריכים לבדוק האם בארץ מוצאם הם ייהנו מתזונה נאותה, ממגורים סבירים ומנגישות לשירותי רפואה. כמו כן דרשו הארגונים להתחשב גם במצב הביטחוני העתידי במדינה, ולסיכוי שבעתיד יתפתחו הקרבות בגבול לכדי משבר ביטחוני חמור יותר.

השופט מרזל סירב להעדיף את חוות הדעת של המומחיות הזרות על זו שחיבר משרד החוץ. הוא גם קבע כי החובה המוטלת על המדינה להותיר בתחומה נתינים זרים שהגיעו אליה חלה רק במקרה שבו חייהם, גופם או חירותם נתונים בסכנה, ואילו רווחתם אינה ממין העניין. העותרים, אגב, ביקשו להיתלות בהחלטת רשויות ההגירה בארצות הברית, שהחליטו לאחרונה להאריך את 'ההגנה הקולקטיבית' על נתינים מסודן עד למאי 2013. במשרד הפנים הסכימו אמנם כי זו המדיניות האמריקנית, אך הטעימו באוזני השופט כי בארצות הברית כולה חיים כיום 241 נתיני סודן אשר קיבלו הגנה כפליטים. כשבעה נתינים של דרום סודן ביקשו הגנה זמנית מרשויות ארצות הברית על פי הסדר ההגנה הקולקטיבית. מתוכם אושר המעמד רק לשלושה.

המחלקה לחיפוי על שוטרים

בשבועות האחרונים הפך הדבר לעניין שבשגרה. שוב נאלצת המשטרה לשלם עשרות אלפי שקלים לאדם שהוכה על ידי שוטרים בימים שבין חורבן גוש קטיף ובין חורבנה של עמונה.
השופטת עירית כהן ציינה כי בגלל שמעצרו של המפגין הכתום לא היה חוקי, אחת היא לה אם התנגד למעצר אם לאו. "לאזרח זכות להתנגד לפעולה לא חוקית של המשטרה, ובין היתר לעיכוב או למעצר", ציטטה השופטת את ההלכה שנפסקה בנושא. "התנגדות זו עשויה להיות סבילה, דהיינו התחמקות או אף בריחה מהמעצר, וכן פעילה - דהיינו שימוש בכוח סביר תוך התנגדות למעצר"

הכרוניקה היא אותה כרוניקה. אדם שסבל מאלימות שוטרים פונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים, שלא טורחת הרבה וסוגרת את התיק מחוסר ראיות. הערער שמוגש לפרקליטות המדינה נגד סגירת התיק נדחה כמעט אוטומטית. ארגון זכויות האדם ביש"ע מתגייס לעניין, מצמיד לאיש עורך דין ושולח אותו לתביעה אזרחית נגד השוטר. המדינה מתעקשת להיכנס לנעליו של השוטר העבריין, לממן את ניהול המשפט ואת הפיצוי הצפוי לאזרח. הפעם זה הסתיים בכמעט חמישים אלף שקלים, מבלי להביא בחשבון את עלות הגנת השוטר.

הפעם היה זה השוטר יחיאל אמסלם, שהשתתף בפיזור חסימה של כביש מול סנטר 1 בירושלים, ערב הגירוש של מתיישבי גוש קטיף. האזרח יובל גינזבורג עמד וצפה במתרחש כשאמסלם התנפל עליו וגרר אותו לניידת תוך שהוא פוצע אותו בפניו. ניסיונותיו של גינזבורג להסביר שאינו חלק מהחסימה הושתקו בגסות. בחקירת מח"ש טען אמסלם שגינזבורג ניסה למנוע מעצר של אחד הצעירים, ומאוחר יותר אף התנגד בכוח למעצר שלו עצמו. למרות שבגרסתו של גינזבורג תמכו עֵד שהיה בניידת, עֵד שעמד על המדרכה וסרט וידיאו שצולם במקום, ולמרות הגרסאות הסותרות שמסר אמסלם, במח"ש התייחסו לתיק כמקרה של מילה מול מילה והציעו לשניים להיבדק בפוליגרף. גינזבורג נבדק ונמצא דובר אמת. אמסלם הביע את הסכמתו להיבדק, אך בפועל התחמק כשהוזמן לבדיקה. ממזכר שכתב חוקר מח"ש עולה כי אמסלם מסר לו כי "אינו פנוי מנטלית לחקירה נוספת של מח"ש או לבדיקת פוליגרף".

שלושה חודשים נדרשו לאמסלם להתיישב בדעתו, להתפנות מנטלית ולהגיע לבדיקה. אך שם הוא סירב לענות על חלק מהשאלות, ולבסוף ביקש לדחות את הבדיקה עד לאחר התייעצות נוספת עם עורך דינו. חוקר מח"ש כתב בתזכירו כי "התרשמותי הברורה כי החשוד יחיאל אמסלם עושה הכל על מנת שלא להיבדק", אך אף על פי כן החליטו הפרקליטים ביחידה לסגור את התיק.

סגנית נשיאת בית משפט השלום בירושלים, השופטת עירית כהן, התעלמה מהתחמקויותיו של אמסלם מלהיבדק בפוליגרף, אך גם כך קבעה כי עדותו אינה מהימנה וגינזבורג לא הפריע לעבודת השוטרים במקום. היא ציינה עוד כי בגלל שמעצרו של גינזבורג לא היה חוקי, אחת היא לה אם התנגד למעצר אם לאו. "לאזרח זכות להתנגד לפעולה לא חוקית של המשטרה, ובין היתר לעיכוב או למעצר", ציטטה השופטת את ההלכה שנפסקה בנושא. "התנגדות זו עשויה להיות סבילה, דהיינו התחמקות או אף בריחה מהמעצר, וכן פעילה - דהיינו שימוש בכוח סביר תוך התנגדות למעצר".

 הטבה למילואימניקים - פגיעה בשוויון?

בשורה התחתונה, שלושה שופטי בג"ץ - מצא, עמית ופוגלמן - דחו עתירה של ארגון ערבי מיפו נגד הטבות לחיילי מילואים במכרזי קרקע לבנייה נמוכה בעיר. אך השורה התחתונה אינה חזות הכל, ונראה כי המגמה בפסיקות בג"ץ הייתה ונשארה כי כל מכרז שאינו שוויוני הוא פסול, אלא אם כן מדובר בפגיעה בזכויותיהם של יהודים.

נזכיר כי הרכב בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון היוצאת, דורית בייניש, סירב לפסול זכייה של קבוצת רכישה דתית בעיר במכרז לבנייה רוויה רק לאחר ששוכנע כי למעשה ערבים לא הגישו כל הצעה באותו מכרז, וכי המדינה יוזמת מכרזים נוספים המיועדים אך ורק לאוכלוסייה הערבית בעיר. ב-15 השנים האחרונות קיים המינהל לא מעט מכרזים לבנייה ביפו שיועדו לציבור הערבי בלבד, אך ההיענות אליהם היתה דלה ביותר. זו למעשה גם הסיבה ששופטי בג"ץ אפשרו השבוע למינהל להעניק הנחה על הקרקע לחייל מילואים שזכה באחד המגרשים בעיר.

לפני ארבע שנים נכנס לתוקפו חוק המילואים, שקבע בין השאר כי הטבה שיקבלו אנשי המילואים מהממשלה או מגופים ציבוריים לא תיחשב לאפליה. בהשראת החוק הזה קיבל מינהל מקרקעי ישראל שנה מאוחר יותר החלטה כי חייל מילואים פעיל יהיה זכאי להנחה של 15 אחוזים במכרזי קרקע לבנייה נמוכה, עד לתקרה של 50 אלף שקלים. זו גם היתה ההנחה למעשה שקיבל חייל המילואים היחיד שניגש למכרזי הקרקע ביפו.

השופטים קבעו כי מאחר ורק מעטים ניגשו למכרז, ובהם רק מילואימניק אחד שהיה זכאי להטבה, הרי שהעתירה אינה רלוונטית, שכן זכייתו של החייל לא מנעה קרקע מאף ערבי. הם רמזו שלולי זאת המכרז היה בעייתי מאחר שהיה יוצר אי שוויון - שלצורך הוכחתו הם גייסו מודלים כלכליים מתקדמים. "אין צורך במומחיות בתורת המשחקים", כתב השופט עמית בפסק הדין, "כדי להבין כי מציע כאמור, יכול להגדיל את סכום הצעתו, מתוך ידיעה שאם יזכה בהצעה יהא זכאי להפחתה מהסכום שהוצע על ידו, ובמקרה דנן - הפחתה של עד 50,000 שקלים".