גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - שאלת השבוע

האם נכון לאפשר גם למי שאינם מוגדרים כדתיים להתמודד על מקום ברשימת 'הבית היהודי'?
14/06/12, 19:06
ירעם נתניהו

 

ביחד בג'יפ, בהתיישבות ובכנסת

הרב אביחי רונצקי

רב הישיבה באיתמר, חבר תנועת 'ישראלים'

מענה לשאלה ניתן זה מכבר במציאות הפוליטית - נותרו לנו אך שלושה חברי כנסת ושר אחד בלא ייצוג בשמינייה, ולמעשה אין מתחשבים בדעתו של הציבור הדתי-לאומי כלל ועיקר.

לענ"ד הסיבה לכך היא שהחינוך הדתי מושתת על יסוד החיבור לכלל ישראל. הערבות ההדדית בין כל חלקי האומה, תחושת הביחד של אחים במשפחה אחת גדולה, היא נר לרגלינו. ומשום כך יש דחייה נפשית מהתכנסות לגזרה צרה של מה שנקרא אנ"ש. שהרי אנשי שלומנו הם כלל ישראל, חובשי הכיפה ושאינם כאלו.

היום יש תנועה הולכת וגוברת של צעירים דתיים רבים שמוצאת את מקומה בגרעיני התיישבות משותפים, מתוך ההבנה שרק הביחד של כולנו יביא מרפא לרבים מתחלואי החברה הישראלית. ממש כמו שביחידות צה"ל כולנו יחד, בטנק, בנגמ"ש ובג'יפ הסיור, כך נכון שיהיה אף בחיים הציבוריים. 

אמת, כדי להצליח במחנה הפוליטי חייב שיהיה מכנה משותף בין החברים, אך נכון שיהיה רחב ככל האפשר. אותם אלו שיש להם מחויבות אישית למסורת ישראל, לחיבור אמיתי לעם היהודי ולארץ ישראל, יכולים וצריכים בהחלט להימנות על נציגינו בכנסת.

רבים רואים עצמם מחוברים לערכי תורת ישראל וארצו גם כשעדיין לא קיבלו עליהם עול מלכות שמיים. זכורים לטוב סא"ל ארז גרשטיין הי"ד, בן קיבוץ רשפים, שהצביע למפד"ל וכן אהוביה טבנקין בן עין חרוד שחבר היה לנו ביישוב השומרון. כך יש לקוות שאיילת שקד, בת תל אביב, תהיה הסנונית הראשונה שתיכנס לרשימת הבית היהודי בכנסת.

חייבים אנו לחבור יחד לתנועה יהודית, ציונית ולאומית גדולה ורחבה. רק כך בעזרת השם נעשה ונצליח.

 

 

השליחים מייצגים את הציבור

הרב איתן אייזמן

ראש רשת 'צביה'

נציגוּת פוליטית היא שליחות, ולשליחות כזו צריכים להתמנות אנשים שיכולים לייצג את הציבור ששלח אותם. יש הלכות ברורות מי יכול להיות שליח ציבור בבית הכנסת. רק אנשים ששותפים לתורה ומצוות יכולים להיות שליחים של הציבור ששומר תורה ומצוות.

השלכות רבות לנציגות פוליטית, וודאי שבמפלגה יכולים להיות חברים מסוגים שונים. אבל מפלגה שמגדירה עצמה כמפלגה דתית - אין ספק שהשליח שלה חייב להיות דתי. אמנם בציבור הדתי שלנו יש גוונים רבים, אבל בסופו של דבר כולנו שומרים על אורח חיים של תורה ומצוות. ולכן, כשאנו מדברים על הובלת הציבור הדתי, רק מי ששומר על המכנה המשותף יכול להיות שליח הציבור. מי ששומר על התורה שבכתב, על התורה שבעל פה ועל השולחן ערוך, שהם נר לרגליו. אדם שברמה האישית אינו מייצג את הערכים הללו, אינו יכול להיות שליח של ציבור שבונה את כל חייו על הערכים הללו.

יש כל כך הרבה נושאים שהמפלגה המייצגת את הציבור הדתי צריכה לדאוג להם, וכולם קשורים לתורה ומצוות. החל מנושאי ארץ ישראל - נושא תורני מובהק - וכלה בחינוך, גם הוא נושא שרק מי שנאמן ליסודות של תורה ומצוות מבין את המשמעות העמוקה של בתי ספר דתיים וחינוך דתי, ישיבות ואולפנות וכדומה.

האנשים הדומיננטיים היום בפוליטיקה הדתית אכן מייצגים נאמנה את הנושא הדתי. על הציבור הדתי להתאחד סביב האנשים שלו, וברוך השם יש לנו רשימה מכובדת של אנשים מתאימים.

 

 

איחרו את הרכבת

ד"ר גדי אשל

חבר מרכז ליכוד, ממקימי חי"ל

אין ספק שאלו שמעלים את שילוב ה"חילוני" ברשימת המפד"ל מתרפקים על העבר הלא-רחוק – בחירות תשנ"ו (1996), ומנסים להחזיר עטרה ליושנה: להשיב את המפד"ל לתשעה מנדטים.

האם זה ריאלי?  כאשר הקמנו את חי"ל (חוסן יהודי לישראל) בשנת תשנ"ה, בשיא טירוף אוסלו, ראינו את ההתקבצות למפד"ל ממש כ"מי לה' אלי". תפסנו את המפד"ל דאז כמעוז לציונות שפויה ולהיאחזות בארץ ישראל וכנושאת הלפיד של תקומת ישראל בימינו. מאות חברים קיבלו עליהם לשכב על הגדר כ"חילונים תומכי מפד"ל", בעבודה סביב השעון, ושלא על מנת לקבל שכר או ג'ובים.

חי"ל הביא בבחירות תשנ"ו לפחות שני מנדטים של חילונים למפד"ל, ובמקביל אפשר את ניצחון נתניהו על פרס בבחירות לראשות הממשלה. לאחר הבחירות, קיוו והאמינו אנשי חי"ל במהפכה רוחנית ומדינית שהמפד"ל תוביל: בביטול דרך אוסלו ובשיבה לדרך הציונות וההגשמה, ובהמשך גם ביצירת בית יהודי מאוחד.

אלא שהמפד"ל לא "תפסה מנהיגות", והזדמנות הפז מוסמסה. אוסלו לא בוטל, החינוך הכללי לא השיב את היהדות והציונות למרכז. גם הנמכת המחיצות במוסדות המפד"ל דידתה. ואז, כשהסתבר שחלק מהעסקנים רק חיפשו קישוט לעת בחירות ותו לא, התנועה התפוגגה.

פספוס זה השפיע לא רק על ה"חילונים" שרצו לראות את המפד"ל מובילה, אלא גם ובעיקר על כלל הציבור הדתי-לאומי. אלו, כמו שראו בהצטרפות ה"חילונים" הוכחה למופת של המפד"ל, הפנימו גם את הכיוון ההפוך. הציונות הדתית אמנם צמחה מהמפד"ל, אך היא פרשה כנפיים ופרשה גם מהקן. היא פרשה בעיקר לליכוד ולהתארגנויות של נאמני ארץ ישראל. במקביל, פרישת הכנפיים וצמיחת הציבור החרדי ייתרו, במידה רבה, את הצורך בהתארגנות סקטוריאלית להגנה על צורכי הדת. בליכוד הנוכחי, עם כל הבעייתיות, יש הרמוניה בין "דתיים" ל"חילוניים", ולענ"ד, זה אחד הכֵּיפים שמחזיקים את הליכוד. יתרה מזאת, הציבור הדתי-לאומי מוצא בו כר פתוח לפעולה ולהשפעה. ובלי להיכנס להצדקה של עצם הפיצול, זה שבאיחוד הלאומי שותפים 'תקומה' ו'ארץ ישראל שלנו' ו'התקווה' (החילונית) מייצר מקבילה הרמונית לליכוד, ומחדד את השאלה: למה שהמפד"ל תרוץ בנפרד ותחפש את ה"חילוני" שלה?

נראה אם כן, שהשאלה אם לאפשר ריצה של  "לא-דתי" ב'בית היהודי' איחרה את הרכבת, והיא כיום בבחינת אמצאה מחדש של הגלגל. אבל עצם הדיון בה מועיל. מועיל בכך שיבהיר לחברים ב'בית היהודי' שאין להם מה לרוץ בנפרד, ושעליהם להתחבר.

 

 

 

תשובות הגולשים

הבית  של כו-לם

נעשה טעות חמורה אם לא נאפשר גם לכאלה שאינם שומרי תורה ומצוות להתמודד במפלגה. הבית היהודי, כשמו כן הוא, בית לכל יהודי, לכל מי שפועל עבור העם היהודי, גם אם הוא לא בדיוק עושה את מה שאני חושב לנכון. בבית נשמעות דעות שונות, והרוב יקבע מה יהיה הקו המרכזי והמוביל, אך יש לאפשר לכל בעל לב יהודי להשמיע את דעתו בבית הזה. רק ככה באמת נוכל להרגיש ש'הבית היהודי' זה הבית שלנו.

שלמה קדוש, ירושלים

 

ללמוד מהחרדים

תארו לכם שהיו שואלים את טומי לפיד אם נכון לאפשר לדתיים וחרדים להתמודד על מקום ברשימתו! תארו לכם שהיו שואלים את ש"ס או אגודה אם נכון לאפשר לחילונים להתמודד על מקום ברשימותיהם! דמיינו את התשובה החריפה שהייתם מקבלים מהם.

זו היתה צריכה להיות התשובה של הציבור הדתי-לאומי, אילו היה לו סרך של אופי בקרבו! אך מה נעשה ואין לו. הרי גם דתי-לאומי קשה להגדיר, יש עם טלוויזיה ויש בלי וכו'.

אין תורה שקובעת את הכללים, אין הנהגה, אין אמת! המפד"ל ז"ל היתה טובה לציבור עם אופי כלשהו וזהות כלשהי, אך ציבור זה נעלם.

יהודה לרנר, יצהר

 

ביחד למען הארץ

אנחנו ציבור שהדת מקודשת לו ומכוח הדת ארץ ישראל מקודשת לו. השאלה היא אסטרטגית. איזה מכנה משותף לבחור, זה של הדת או זה של ארץ ישראל. מכנה משותף של שניהם לא הצליח לגייס תומכים בזמן האחרון. גם ניסיון ליצור חזית משותפת עם החרדים, כמו שהיה עם קום המדינה (החזית הדתית) לא צלח. מכנה משותף של ארץ ישראל הכולל גם אנשים דתיים, גם אנשים מסורתיים וגם אנשים עם כיפה שקופה, בעז"ה יעשה ויצליח.

נגה בן-דוד, ירושלים