גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אין פיצוי, יש מאבק - שולחן עורך

רק לאחר שהמתנחלים יראו נכונות להיאבק במסירות על בתי שכונת האולפנה אפשר יהיה לצפות שגם שרי הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו יגלו נכונות לוותר על כסאותיהם למען ההתיישבות
14/06/12, 19:06
עמנואל שילה

1.      כעת, כאשר הולך ומתברר כי 300 הדירות החדשות שאמורות לפצות על הרס 30 הדירות בגבעת האולפנה הן ככל הנראה לא יותר מהבטחה שנכתבה על הקרח, צריך ונכון להסתכל גם על הצד החיובי שעשוי לצמוח מההתפכחות המאכזבת הזאת. לאחר שהוסר מעטה הצלופן הנוצץ ונחשף הריקבון המבאיש של מתווה נתניהו לפינוי-פיצוי בגבעת האולפנה, נאמני ההתיישבות ייאלצו, כך נראה, לעשות את מה שכל כך לא רצו לעשות: להיאבק. להוכיח שגם לאחר שראש הממשלה והשרים בגדו בה, ההתיישבות לא איבדה את רצון החיים שלה, את אמונתה ואת כוחה בשטח.

 

2.      למשך כמה ימים, מהשבת הקודמת ועד להצבעה בכנסת ביום רביעי, הצליח נתניהו לאחז את עיני רבים ולתת תחושה שהנה נמצא ההוקוס-פוקוס שיאפשר לרבע את המעגל: גם להרוס 30 דירות של בניית קבע וגם להוציא את ההתיישבות מחוזקת. אך המתווה שגיבש נתניהו תוך עבודה בשבת התברר לבסוף כעבודה בעיניים. לא חלפו ימים רבים ונחשף כי שום נס לא קרה, והיועץ המשפטי ואנשיו לא הפכו פתאום ליקירי מועצת יש"ע. חוות הדעת של וינשטיין בה נופף נתניהו כלל לא מבטיחה שבמקרים עתידיים לא תשוב הפרקליטות ותאמץ את עמדת שלום עכשיו, הדוגלת בהרס ההתיישבות בכל מקום שניתן למצוא לכך תירוץ. ואילו בנייתן של 300 דירות הפיצוי בבית אל כלל אינה זוכה לאישור הוד פרקליטותם. ואם תעזו שוב לחשוב שאתם נבחרי הציבור רשאים לשנות את החוק בניגוד לעמדתנו, אומרים במשרד המשפטים, דעו לכם שאם לא תצייתו להוראותיה של האוליגרכיה המשפטית יצפו לכם כתבי אישום בבית הדין הבינלאומי בהאג.

בקיצור, שום דבר לא השתנה. הממסד המשפטי עוין ההתיישבות יצא מהקרב המשפטי והפוליטי על מגרון ועל גבעת האולפנה כשידו על העליונה. בסיוע חסידיה השוטים של כת שלטון החוק בתוך הממשלה, וינשטיין ואנשיו כופפו את ראש הממשלה ואת קואליציית הימין, גרמו להם להרכין ראש ולהפיל ברוב מכריע את הצעת החוק של ח"כ אורלב. העמדות המקוממות שהציגו אנשי הפרקליטות בבג"ץ בשם המדינה, הפכו בפיהם של דוברי הממשלה לאמת קדושה שאין להרהר אחריה. לאחר שנבחרי העם כרעו והשתחוו לעומתם, וינשטיין ומייק בלאס נמצאים על גג העולם ואין להם שום סיבה נראית לעין לרדת ממנו.

 

3.      הגילויים החדשים על הפיצוי המזויף של נתניהו צריכים לכאורה לגרום לשרי הליכוד, ישראל ביתנו וש"ס לחזור לעמדתם המקורית ולדרוש את חקיקת חוק ההסדרה. בפועל, קשה להאמין שזה יקרה לפני שתהיה נכונות אמיתית למאבק בשטח. ההמחשה הכואבת ביותר לגודל נצחונו הפוליטי של נתניהו בשבוע שעבר היא ההתנצלות הכנועה שהעניק לו השבוע זאב אלקין - יו"ר הקואליציה, וגם יו"ר השדולה למען ארץ ישראל. על מעשיו ודבריו בשבוע שעבר לטובת חוק ההסדרה אלקין ראוי רק לשבחים. אין לו על מה להתנצל מלבד על אותה התנצלות בפני ראש הממשלה, שנועדה כנראה לשמור על מעמדו כיו"ר הקואליציה, ואולי גם להבטיח שלא ייפגעו סיכוייו לכהן כשר בממשלת נתניהו הבאה. איך נפלו גיבורים.

אך קשה לצפות מאלקין שינהג אחרת, כפי שגם קשה לצפות משרי הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו שיסכנו את כסאותיהם, כל עוד המתיישבים עצמם אינם מוכיחים במעשיהם שהצלת הבתים, השכונות והיישובים היא בנפשם. ממשלה הנשענת על מפלגות המחנה הלאומי אמורה להירתע ולחפש כל דרך להימנע מעימות כוחני עם אלפי מתנחלים שיתייצבו להגן על הבתים והשכונות. אך בעת האחרונה מוכיחים חלק מהמתנחלים בדיבורים ובמעשים שהם עצמם נרתעים מפני עימות כזה ומוכנים לעשות כמעט הכול כדי למנוע אותו. הרדיפה אחר הפשרה במגרון הביאה לכך שאיש אינו מדבר כיום על מאבק להצלת מגרון, גם לאחר שבית המשפט העניק סטירה מצלצלת למאמציו של בני בגין ופסל את מתווה הפשרה שגיבש עם התושבים. התרחיש המסוכן הזה עלול היה לעבור גם לגבעת האולפנה: הפרקליטות לא נותנת גיבוי משפטי למדיניות הממשלה, בית המשפט חובט בה פעם אחר פעם, וגם המתנחלים מרכינים ראש ומקבלים את הדין. האיסור שהטילה הפרקליטות על בניית 300 דירות הפיצוי יחזיר את המתיישבים למסלול המאבק, שיהפוך את משימת ההרס ביישובים ובמאחזים למשימה הרבה פחות קלה ופשוטה מכפי שהיא נתפשת כיום.

4.      החולשה של המעגל הפנימי מקרינה כמובן על המעגלים החיצוניים. אם בקרב המתנחלים יש בלבול וחולשת הדעת ואין נכונות למסירות נפש, התוצאה היא שגם שרים תומכי התיישבות מובהקים כיולי אדלשטיין, דניאל הרשקוביץ ועוזי לנדאו לא ממהרים לוותר על משרדיהם. ואם השרים הללו לא נותנים דוגמה לחבריהם, קשה לצפות ליותר מכך מגדעון סער, ישראל כץ, לימור לבנת ומשה כחלון. אפשר כמובן לתהות איזו תועלת יכלה לצמוח מהצבעה מצפונית של שרים שהיתה מובילה לפיטוריהם. אבל המאמץ הרב שהשקיע נתניהו כדי שאיש מבין שריו לא יתמוך בחוק הוא ההוכחה הטובה ביותר לחשיבות ההצבעה המצפונית. אפילו שר אחד ויחיד שהיה מסכן את כסאו ותומך בחוק היה גורם לטלטלה מצפונית שסביר להניח שהיתה סוחפת בעקבותיו שרים נוספים. היה חסר כאן אותו נחשון בן עמינדב שיעז לקפוץ למים. מסתבר שעוד רבים היו באים בעקבותיו, אם לא מייד אז לאחר כמה ימים או שבועות. אגב, השר הרשקוביץ שמתמודד על המשך כהונתו כיו"ר מפלגתו טעה לא רק אידיאולוגית אלא גם פוליטית כאשר לא קיבל על עצמו להיות אותו נחשון. הרשקוביץ יעשה טוב לאמת ולעצמו אם ידאג לא להיות חבר בממשלה בעת שזו תשלח את הדחפורים אל בתי גבעת האולפנה.

 

5.      תזכורת: השר הממונה על משרד המשפטים הוא פרופ' יעקב נאמן, משפטן מהשורה הראשונה, שומר מצוות ותומך ההתיישבות שמונה לתפקידו על חשבון מכסת השרים של ישראל ביתנו. לא הרבה נותר מהתקוות הרבות שנתלו בו בעת מינויו. הוא ניסה למנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את השופט נעם סולברג, ניסה ונכשל. הוא שם לו למטרה לפצל את משרת היועץ המשפטי לממשלה, אך נכשל גם בכך. בשנתיים הראשונות לכהונתו נהנה המחנה הלאומי מרוב בוועדה לבחירת שופטים, אך הוא לא הצליח לנצל זאת כדי להוביל מהלך משמעותי של שינוי בפרופיל האידיאולוגי של השופטים שהתמנו בתקופתו. את השופט סולברג הוא הצליח למנות לבית המשפט העליון רק במחיר כבד של מינוי שני שופטים עליונים המזוהים עם השמאל - צבי זילברטל ודפנה ברק-ארז.

 

בהתיישבות ביו"ש ציפו בכיליון עיניים ליום שבו המשנה ליועץ המשפטי מייק בלאס עוכר ההתיישבות יעזוב את תפקידו, אך בינתיים הוארכה כהונתו בחצי שנה נוספת. פעילי הימין נשמו לרווחה כאשר שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה שהתמחה ברדיפתם, עזב סוף סוף את תפקידו. אך כעת מסתבר שבמשרד המשפטים מתכוונים לתפור לו תקן מיוחד ולהפקיד בידיו משימות דומות, הפעם כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. היתה ליעקב נאמן יוזמת חקיקה שתאפשר החזרה לתוקף של חוק שנפסל בבג"ץ אם 65 ח"כים יתמכו בכך, אך הממסד המשפטי והתקשורת זעקו חמס והיוזמה נכנסה לקיפאון. לנוכח כל אלה לא נותר אלא לתהות, האם יש בעל בית במשרד המשפטים? אם הוא ממילא לא מצליח לעשות כלום, האם לא עדיף שיעקב נאמן יעזוב את הפוליטיקה ויחזור אל משרד עורכי הדין הגדול במדינה אשר נושא את שמו?