גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

להיות בשמאל - על דעת עצמי

לשם מה לטפל בבעיית ריבוי המסתננים אם אפשר לטפל במירי רגב? למי אכפת מהטרור כשאפשר לתקוף את הגזענות האנטי-אסלאמית של אברי גלעד?
21/06/12, 18:27
אבי סגל

זה קרה בטקס חלוקת פרסי האקדמיה לפני כמעט 40 שנה. השחקן מרלון ברנדו זכה אז באוסקר על תפקידו בסרט 'הסנדק', אך סירב להופיע לטקס ולקבל את הפרס. במקומו עלתה לבמה פעילה פוליטית אינדיאנית כדי למחות בשמו של השחקן על היחס לאינדיאנים בסרטים ההוליוודיים. אלא שמיד לאחר מכן עלה לבמה מנחה הטקס, ג'וני קארסון, ובמונולוג קצר ואכזרי פוצץ בבת אחת את בלון המחאה הפוליטית. "אני רוצה לומר לפרוטוקול", הכריז קארסון, "שאני בעד שיתוף של אינדיאנים ובני מיעוטים אחרים בסרטים, אני נגד זיהום האוקיינוסים בעולם, אני בעד שלכל לאום תהיה מדינה משלו, אני נגד הרג כלבי הים ובעד הצלת הלווייתנים".

קשה שלא לקנא ב'שיק' של להיות שמאלן, או כפי שמכנים זאת כיום ברשת החברתית "להיות נאור". מה פשוט ונעים יותר מלתמוך בזכויות המיעוטים, לדרוש יותר כסף לחלשים ולהיאבק למען הטבע והסביבה. זה פשוט משום שבדרך כלל אין צורך לשלם דבר תמורת האידיאולוגיה הרומנטית הזו, אשר כמעט תמיד באה על חשבון האחר. לזכותו של ברנדו ייאמר שהוא לפחות ויתר על פרס חשוב למען רדיפת הצדק, הקרבה שלעולם לא נקבל מנשיא המדינה שלנו, למשל. אנשי שמאל קיצוני רבים, שוחרי סביבה ירוקה ושלום עלי אדמות, ישנו את טעמם רק ברגע שהשקפת עולמם האוטופית תאיים עליהם באופן אישי. מי שלא מאמין, שיבדוק מה הפך את השחקן רמי הויברגר משוחר שלום למיליטריסט אלים - טילים ביישובי הדרום או שכן שדפק אצלו בדלת כדי להעיר לילדיו.

הבעיה האמיתית

מילא, לא כל שמאלן חייב להזיז את עצמו, ללכת ולהאכיל פליטים רעבים או לעמוד מול דחפורי צה"ל במהלך הריסת בתים לא חוקיים. אפשר להסתפק בשיח רציני וענייני, במאמץ כן להתאים את האידיאולוגיה למציאות ובטיפת יושרה. רק שבפועל, שיח כזה לא קיים בחוגי השמאל שבתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות. גם כאשר האידיאולוגיות ה'נכונות' מסרבות לחיות בשלום עם העולם האמיתי, לרוב השבט הליברלי זה לא באמת מפריע. שם עסוקים יותר במה שנראה להם כבעיה האמיתית של החברה הישראלית מיום כינונה: "ההתבטאויות".

בדיוק, לשם מה לטפל בבעיית ריבוי המסתננים אם אפשר לטפל במירי רגב? למי אכפת מהטרור הערבי כשאפשר לתקוף את הגזענות האנטי-אסלאמית של אברי גלעד? עם כל הכבוד לגרעין האיראני, לסכנה הדמוגרפית, למשבר הכלכלי הגלובלי וליהונתן פולארד - יותר נחמד לכתוב ולעצב ולגנות עוד התבטאות חסרת עידון של איש ציבור נטול השפעה, לרוב מהמחנה הלא נכון, התבטאות שתמיד-תמיד תזכיר לבני השבט השמאלני משטרים אפלים ואת רצח רבין.

הכוכבת התורנית בשיח הזה היא, כמובן, ח"כ אנסטסיה מיכאלי, שהעזה לומר משפט לא מאוד פוליטיקלי-קורקט על ייצוגם המעוות של הומואים בטלוויזיה. באמירה אחת, לא מאוד מבוססת ומאוד לא זהירה, הוציאה מיכאלי מהארון את הרפלקסים המותנים של כל המגיבנים הקבועים, מהפוליטיקה ומהתקשורת, מהקהילה הגאה ומחוצה לה. הם האשימו את הח"כית בשנאה, בבריונות, בהתאבדות של צעירים ואפילו בהסתה לרצח, דברים שגם בזכוכית מגדלת קשה למצוא בהתבטאות הקצרה והישירה שלה. אם היו גם תגובות ענייניות, הן טבעו בים של שנאה אמיתית מהצד האחר. מי צריך להיכנס לדקויות של מהות, קל וחומר לקבל דעה שונה כלגיטימית, כשאפשר פשוט לצוד את המכשפה מהמפלגה של ליברמן ולהעלות אותה על המוקד.

שיח ישראלי עשיר ומפרה יותר אמור לכלול בתוכו לא רק חוש הומור ואירוניה, אלא גם חוש פרופורציה ויכולת לביקורת עצמית כנה - לא כאאוטסיידר המטיף לאחרים אלא מתוך אהבה והזדהות. זה נכון בשמאל החילוני, זה נכון גם בימין הדתי, וחבל שאין לנו מזה די. קצת פחות מרלון ברנדו, קצת יותר ג'וני קארסון.

עלייה לצורך ירידה

כמעט באותו עניין: ח"כ נינו אבסדזה מקדימה סיפקה פרשנות מעניינת להתבטאות מחוללת הסערה של אנסטסיה מיכאלי. "חברת הכנסת מיכאלי במקור מסנט פטרסבורג, שם לאחרונה נחקק חוק אנטי ליברלי שאוסר להביע הומוסקסואליות בפומבי. לכן אולי ניתן להבין מאיפה עולות הדעות החשוכות והעתיקות של אותה מחוקקת", אמרה אבסדזה, שבעצמה עלתה לארץ מגאורגיה בערך בתקופה שבה עלתה מיכאלי מרוסיה.

עולה ותיקה ממדינות חבר הלאומים תוקפת עולה ותיקה אחרת על רקע מוצאה. יפה לך, ח"כ אבסדזה. מהיום, בכל פעם שתהיה לך פליטת פה או סתם אמירה מעוררת מחלוקת, ובכל פעם שתלכי בנתיב לא מקובל, בוודאי יהיה מישהו שישמח לתלות זאת בארץ מוצאך. במקרה כזה, את האחרונה שתוכלי להתלונן.

חלום בלתי מושג

שבוע הספר מאחורינו, וזה הזמן לציין שאני אוהב ספרים. מאוד. לקרוא אותם זה כבר סיפור אחר לחלוטין. יכולת הריכוז המפוקפקת וחוסר השקט הנפשי מקשים עלי לצלוח את פרקי הפתיחה של רוב הספרים ביקום, והדבר מאלץ אותי לסנן היטב את היצירות המכורכות שיעמדו בתור ליד מיטתי, ולהותיר אך ורק רומנים קלאסיים, ספרי עיון לצורך השכלה וספרים של ידידים ועמיתים למקצוע שעלולים לאנפרנד אותי - ולא רק בפייסבוק - אם לא אמהר לקרוא את יצירותיהם. לא נעים לומר, אבל גם מתוך ההיצע המצומצם הנ"ל אצליח לסיים לכל היותר ארבעה ספרים במאה; ימים או שבועות - תנחשו אתם.

למרבה הפתטיות, כישוריי השערורייתיים בקריאת ספרים לא מונעים ממני לפנטז על כתיבת ספרים. וכאן נכנסת לתמונה דילמה קיומית שאני עדיין מתחבט בה: מה עדיף לי לקרוא, יצירות מונומנטליות ועל-זמניות או יצירות בגובה העיניים? האם לצרוך ספרות גבוהה ווירטואוזית שתנמיך את רוחי ותשתק את כתיבתי, משום שלעולם לא אוכל להתקרב לרמתה, או ספרים מעט פחות טובים שיספקו לי השראה מבלי לייאש אותי כבר בשלב הטיוטה?

הרהור דומה חלף בי לאחרונה בעת שצפיתי בפרק הראשון בסדרה 'החולמים' (יס דוקו), המתעדת את עבודתם של יוצרים מתחומים שונים ומנסה לבדוק כיצד עובד המוח היצירתי שלהם. פרק הפתיחה עסק בג'יימס קאמרון, מי שביים את שני סרטי הקולנוע הרווחיים ביותר בכל הזמנים. קאמרון, שהוא לא רק במאי אלא גם מדען וממציא, סיפר על ימי ילדותו ובחרותו, הראה עבודות מוקדמות שלו וצולם בפעולה במהלך עבודתו הנוכחית.

לכאורה, אפשר היה לקבל השראה מעבודתו של האמן, בעיקר כאשר הוא מעיד על עצמו שאינו מבריק כמו במאים אחרים אלא רק עובד קשה מהם. בפועל, הצפייה באדם כמו קאמרון עלולה להכניס את הצופה למרה שחורה. מדובר באדם מיוחד, ראש שאינו מפסיק לחשוב לרגע, נער שזוכר את תמונות חלומותיו, מצייר אותן בכישרון ומוציא מיליוני דולרים כדי לשחזר אותן 30 שנה מאוחר יותר. קאמרון לא היה איש קולנוע מגיל ילדות, אך כן היה חובב מדע ומד"ב, ובשנים שחלפו מאז ניצל כל שביב רעיון, כל פיסת מחשבה, כדי להגשים אותם בסרטיו, ויזואלית ורעיונית. בין אם אהבתם את 'טיטאניק' או את 'אווטאר' שלו ובין אם לאו, קשה שלא להתרשם מהשאיפה הבלתי נגמרת של הבמאי לחדש ולשכלל, תוך שמירה על איזון בין אהבת הטכנולוגיה לאהבת הטבע, ובין בידור מסחרי לפריצות דרך מדעיות ולמסרים אידיאולוגיים.

והכי מייאש? האיש נהנה מעבודתו, ובעיקר אוהב את הרגעים היותר קשים, כאשר הוא נדרש למצוא פתרונות לבעיות טכניות מסובכות ולמצבים בלתי אפשריים. אלה הרגעים שבהם הוא פורח, ולאו דווקא בזמן הישיבה הנוחה והרגועה לכתיבת התסריט. בנאדם שעובד בלי הפסקה ועוד נהנה מכל רגע - למישהו יש רעיון איך מקבלים כמה פירורים מהדבר הזה?