גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שומרים על קשר - בגליון השבוע

49 זוגות עמדו מתחת לחופה בזכות מתנדבי אירגון 'קשר', שמורכב מרווקים וזוגות צעירים, אבל גם מאמהות וסבתות, שהחליטו לעשות מעשה
21/06/12, 18:27
עפרה לקס

 במשך שמונה שנים נפגשים המתנדבים מדי חודש, מחליפים פרטים ומנסים להתאים את המועמדים הרצויים | בשיחה עימם, הם חושפים את הקושי והתסכול, מסבירים מדוע הוליווד אינה מודל לחתונה ומגלים איך העיסוק בשידוכים תורם גם לזוגיות שלהם

חמישים חסר אחת - זה מספר הזוגות שהשתדכו עד כה דרך אירגון 'קשר', אירגון מתנדבים ומתנדבות שפועל בארבעה מוקדים בארץ, במסגרתו נפגשים מדי חודש אנשי עמך ישראל שבאים לדאוג לחברים ולמכרים, לקרובי משפחה וידידים מבית הכנסת, עד שיזכו גם הם לעמוד תחת החופה.

הדר, מתנדבת באירגון, מספרת איך בחרה בעצמה את גיסתה: "באחד המפגשים הגיעה לכאן מישהי רווקה. זו היתה הפעם הראשונה שהיא באה לכאן ודיברנו כל הערב על דייטים פוטנציאליים בין אנשים שכל אחת מאיתנו מכירה. בסוף הערב שאלתי אותה 'נו, ומה את מחפשת?' והיא תיארה לי. הצעתי לה את אחי וזה הצליח".

 שחיקת השדכנים

ספריית המדרשה לנשים באוניברסיטת בר אילן, השעה 20:30. שולחנות הספרייה מתחילים אט אט להתמלא. מי שלא יודע לשם מה הגיעו המתכנסים יכול להתפלא על מגוון שכזה, שלכאורה אין לו הרבה במשותף בסתם ערב של חול. יש כאן סטודנטים וסטודנטיות, רווקים ונשואים, אנשים בתחילת או סוף שנות העשרים לחייהם וגם בשנות השלושים, ואפילו נשים שחגגו כבר יובל והן סבתות (אגב, סבים - איפה אתם?!). השיח כאן מאוד ער, ואנשים יושבים ודנים, מדפדפים בקלסרים, משוחחים בזוגות ומחליפים פרטנרים לשיחה. כולם כאן 'מקשרים', מתנדבים שהגיעו כדי לסייע לחברים למצוא את זיווגם. טוב לראות את המראה יוצא הדופן של רווקים העוסקים במלאכה, יחד עם זוגות צעירים שלא שוכחים את החברים, ולהתבונן גם בסבתות - שבביתן פנימה אין להן דאגות בתחום, וכל עניינן הוא הדאגה לכלל.

 

אירגון 'קשר' יצא לדרך לפני קצת יותר משמונה שנים, כאשר בחורה בשם חמוטל, שהיתה לקראת סוף התואר, החליטה לעשות מעשה בתחום ההיכרויות. חמוטל היתה אז בת 25, אבל היא לא חשבה על עצמה. לנגד עיניה עמדו אחיותיה המבוגרות ממנה, שעדיין חיפשו חתן. "היא דיברה עם כל העולם בבר אילן כדי להשיג שיתוף פעולה: דיקנים, ראשי מחלקות, אגודת הסטודנטים ומי לא, עד שהיא מצאה אוזן קשבת אצל רב הקמפוס, הרב שלמה שפר. הוא והלשכה שלו תומכים בנו עד היום, וגם המדרשה, שנותנת לנו להשתמש ללא תשלום בספרייה שלה", מסבירה כרמית שוורץ, שמובילה את האירגון כבר כמה שנים. חמוטל שוחחה במקביל עם סטודנטים באוניברסיטה, יצרה קשר עם בוגרי ישיבות, מדרשות, תלמידים ממכון לב, וכך בנתה מעגל ראשוני של אנשים שמעוניינים להשקיע זמן וכוח בשידוכים.

"העיקרון הוא שכל אחד מהמתנדבים מגיע למפגש עם רשימה של עשרה אנשים לפחות, והוא מבקש למצוא להם בן או בת זוג. אנחנו מקפידים על זה", אומרת כרמית, "ככה אנחנו מונעים אפשרות שאדם יבוא לכאן רק כדי לחתן את אחותו. אנחנו רוצים שהשיח יהיה פורה". רשימת המועמדים של המקשרים (כך הם נקראים, ובשום אופן לא 'שדכנים') אמנם מורכבת בדרך כלל מאנשים שהם מכירים היטב, אבל לפעמים המעגלים מתרחבים ("חבר של חברה מבקש גם הוא להיות חלק מהמאגר") ולצורך כך הומצא ה'שאלון', טופס מפורט במיוחד שמתאים מאוד לרווקים, ושעשוי לגרום לפליאה אצל נשואים. לצד רמה תורנית, אופי, מקצוע ותחביבים, יש גם רובריקות על יחס לתחביבים של המועמד עצמו ושל המיועד/ת, צניעות בלבוש של ממלא השאלון ושל המיועד/ת, היסטוריה אישית, ציפיות ממקצועו של בן/בת הזוג וכיוון עתידי ועוד ועוד. למי שזה לא מספיק לו, יש עוד כמה שורות בהן יכול המועמד להוסיף הערות משל עצמו.

יש שמגיעים למפגש עמוסי קלסרים עם שאלונים כאלה, לאחרים יש מחברות גדושות ויש אפילו מישהי עם קופסת כרטיסיות, כמו פעם. המפגש של אירגון 'קשר' מתקיים אחת לחודש גם בארבעה סניפים נוספים: באוניברסיטה העברית בירושלים, בטכניון בחיפה, באילת, ולאחרונה חודשה הפעילות גם במרכז האוניברסיטאי באריאל, בראשות הרב יאיר הילר. בין לבין יש שיעורי בית: להתקשר למי שמצאת לו הצעה מתאימה, לבקש תשובה, לחזור למקשר שמולו עבדת עם תשובה חיובית או שלילית, להוציא לפועל את הפגישה וכו'.

כרמית, ביומיום מורה למתמטיקה בישיבה התיכונית בלוד ומדריכת כלות, אבל אצנית למרחקים ארוכים בנשמתה, פעילה באירגון מימיו הראשונים, והיתה לעזר רב לחמוטל. כשהמייסדת עזבה כעבור כשלוש שנים, נשארה היא להוביל. את השנים הראשונות שלה ב'קשר' היא עשתה כרווקה, וכעבור מספר שנים מצאה בעצמה את זיווגה. בקלסר המועמדים האישי של כרמית ניתן למצוא גם תמונות והזמנות לחתונות של זוגות שהיא שידכה. על חלק מהן עוד מאחלים לה 'בקרוב אצלך'.
מירי זילברצוויג: התסכול הוא מאוד אנושי כי אנחנו, בני האדם, רגילים לעשות ולקבל תמורה. וכשאנחנו עושים וזה 'פול גז בניוטרל' זה קשה, ולא פעם גם זוכים לכוס של צוננים, כי הבחור לא התנהג כמו שצריך בדייט ובכלל, זה לא מה שהם ציפו. ואז על מי כועסים? על מי שהציע

לא העציב אותך שהנה, אנשים אחרים מתחתנים ואת לא?

"לא, זה הראה לי למה הפעילות הזאת חשובה. היו רגעים שקיוויתי שיציעו גם לי משהו על הדרך, אבל לרוב הייתי מאוד עסוקה בהפעלה של האירגון".

את מרגישה שהסתכלת אחרת על הצעות שקיבלת בגלל העיסוק שלך ב'קשר'?

"כן, היה לי יחס אחר בגלל ששמעתי גם את הצד של השדכן. קשה מאוד להגיע להצעה טובה, למצוא את האיש הנכון ולשכנע. ידעתי להעריך הצעות בגלל זה, היה לי קצת מבט-על".

אחרי שכרמית נישאה, הצטרף גם בעלה לאירגון. "הוא היה יחסית בתחילת עולם הדייטים שלו כשהכרנו, אז הוא לא ידע כמה העולם הזה מסובך. אבל אחר כך הוא היה למקשר ולנציג של הרבה חברים בכולל, ואז קרה לו מה שקורה לכולם: השחיקה".

כרמית, כמו מתנדבים נאמנים אחרים באירגון, אינה מסתירה את הקושי בפעילות בתחום השידוכים, ולא צובעת את המציאות בוורוד. היא וחבריה מעדיפים לדבר על זה ולהתמודד. חוץ מהזמן והמאמץ המושקעים בהתנדבות, כרמית מדברת על מאמץ נפשי במפגש החודשי: "העבודה של חיפוש התאמות היא ממש קשה. אתה מציע בחורה, אומר גיל, מקצוע, עדה, ואז אתה מתחיל לשאול: נראה לך שתתאים לו בחורה שלא כל כך מדברת, אבל מאוד רגשית? מצד שני, הוא בעצמו מאוד עדין. היא מחפשת רמה תורנית גבוהה אבל בחור פתוח, והוא קובע עיתים אבל לא כל יום. אתה בוחש ובוחש, מנסה ובונה ואז פתאום מגלים: אוי, היא גבוהה ממנו... ואז יש אנחה מעומק הלב: כל מגדל הקלפים מתמוטט. ואם בכל זאת הצלחתי לעבור את כל המסע והתקשרתי אליו, אז הוא בדיוק תפוס, או שהוא לא מסכים ואז צריך לשכנע".

הרווקים מודעים למאמצים שאתם עושים עבורם? כשהם לא מסכימים לצאת עם מי שתפרתם להם בכל כך הרבה מאמצים, זה מכעיס, לא?

"יש הרבה מקרים שבהם המקשר מרגיש שהרווק מגזים".

ומה עושים עם רווק כזה? מניחים לו?

"אני לא בגישה של להניח. אם לדעתי זו הצעה פצצה, אז אני לא אניח לה ואבדוק למה הוא לא מסכים. בגלל שיש לה תלתלים? אז מה?"

לא נכון. אל תגידי לי שמישהו יכול לא להסכים לצאת עם מישהי כי יש לה תלתלים.

כרמית דווקא מהנהנת. היא עצמה שידכה זוג כזה. אחד מתוך ארבעה שיש לה ברקורד. "הבחור הוא אדם עם מקצוע מכובד, מתנדב באופן קבוע, תורני מאוד, בחור סוף הדרך. וכשהצעתי לו מישהי הוא אמר שהוא ממש מעדיף מישהי עם שיער חלק. אמרתי לו: היא כל מה שאתה רוצה. אני לא מוכנה לוותר". והם אכן נישאו.

מקשרים, לא שדכנים. מתנדבי 'קשר'

 אפס רכילויות

לצידה של כרמית פועלות גם ליאת שעאר ורינתאל ויצמן, שחולקות איתה באחריות על הצדדים הטכניים של האירגון. ליאת, יועצת חינוכית במכינה של המכללה האקדמית בנתניה, יושבת לשולחן עם אחותה הצעירה לימור וגיסה אבישי, שהצטרפו לאירגון דווקא אחרי שהכירו. ליאת היתה חברה באירגון ועזבה, "ואנחנו החזרנו אותה", אומרים לימור ואבישי בחיוך. ליאת מעדיפה לתרום בצד הלוגיסטי. בני הזוג, שלא חוו רווקות ארוכה וגם לא הכירו בשידוך, פועלים בתחום השידוכים ומחפשים "לחברים ולמשפחה".

מה גורם לאנשים ש'הסתדרו' לבוא ולעזור לאחרים?
נירית, מקשרת: יש אירגונים שהמשדכות שלהם משתפות פעולה בפעם הראשונה עם המועמדת, בפעם השנייה מבטיחות לשדך ובפעם השלישית הן כבר לא עונות. הייחודיות שלנו היא שאנחנו רווקים, וחברים שלנו רווקים, אז אנחנו לא מתייאשים, כי אנחנו גם לא מתייאשים מעצמנו

"אתה רוצה לעשות גם לאנשים האחרים טוב". לימור ואבישי (היא סטודנטית, הוא מורה וקונדיטור) כבר חיתנו זוג, וזה מה שממריץ אותם לפעול בתחום. "זה נותן המון כוח", אומרת לימור. "אני אומרת לעצמי שזה יקרה שוב, צריך רק סבלנות".

ליאת, את עצמך רווקה בת 29. מה את אומרת על הטענה שרווקים הם בררנים מדי?

ליאת: "לבנים יש דרישות אבל גם לבנות. במיוחד ככל שעולה הגיל".

"הבנים מסתכלים יותר על הצד החיצוני וגם על העדה של הבחורה", אומר אבישי בהכללה, "אני מבין אותם. יש אחד שצבע העיניים חשוב לו ואחד שהתואר חשוב לו ואחד שהכסף חשוב לו".

גם כאן, מגיע הדיון לנקודת האין מוצא המוכרת במגזר, לפיה יש הרבה מועמדות, והרבה פחות מועמדים.

אבישי, איפה הבנים?

"הם לא מרגישים את השעון הביולוגי, ויש להם הצעות. לא נדיר שבחור בן 35 מבקש בחורה בת 22. כולם גם רואים הרבה טלוויזיה, שם כולם מושלמים ומחפשים את הדבר המושלם. זה לא עובד ככה בחיים, וראיתי את זה על עצמי. אין דבר כזה 'מושלם' בחיים. אתה הופך את זה למושלם בעצמך".

 

מה ההתנדבות במקום כזה ביחד עושה לכם לזוגיות?

לימור: "לי זה מרגיש שהזוגיות היא זכות, זה לא מובן מאליו כשאתה רואה כמה רווקים יש".

אבישי: "אתה מודה לקב"ה שמצאת את שלך".

 

"הוליווד", מסכים תמיר (שם בדוי) עם אבישי בנוגע לסיבת הבררנות של הרווקים. "הם חיים בסרט. גם אני חי בסרט, אבל אני מנסה להתמודד איתו". תמיר, איש מחשבים בן 28 ורווק בעצמו, מתנדב באירגון כבר שלוש וחצי שנים. הוא מגיע לפגישות עם לפטופ, שלושה קלסרים מפוצצים במועמדים והמון רצון טוב. "למפגש הראשון בירושלים גררו אותי, אבל כשראיתי את עבודת הקודש שהאנשים עושים והרגשתי את האווירה, הבנתי שמדובר באפס רכילויות, וכל הדיבורים הם רק לקידום המטרה. אמרתי שאני חייב להיות חלק מזה".

 

הרבה פעמים מאשימים את השדכנים בכך שהם לא אומרים את כל האמת. אבל יש לא מעט זוגות שנשואים באושר בגלל שקר קטן בהתחלה, למשל גיל של הבחור או הבחורה. האם לפעמים אתה חושב שאתה יודע טוב יותר מהמשודך, ומסנן לו את המידע בהתאם?

"אני אומר רק את האמת. אני מקריא את מה שאני כותב על המועמד. אם יש איזשהו פרט שאני חושב שהוא יתעקש עליו - או שאני מפחית בחשיבות, או מדלג על הנתון, ורק אם הוא דוחק אותי לפינה אני אומר לו. אם הוא מתעקש שזה לא מתאים, אז גם אני מתעקש שזה דווקא כן".

 

אתה מרגיש לפעמים שחסרה לך הכשרה?

"כשאני עושה את הסטטיסטיקה לעצמי אני אומר, הוצאתי להמון המון דייטים, המון. חלק היו רציניים. אבל שלוש וחצי שנים ואף חתונה ששידכתי? אז אני לא כל כך מקצועי וייתכן שהכשרה כן היתה עוזרת. מצד שני, אולי אם הבנים היו פחות בררנים זה היה יותר מצליח? יש גם בנות כאלה, הסתכלתי אתמול על מישהי שהצעתי לה בערך 15 הצעות והיא פסלה את כולן".
תמיר, מקשר: למרות שהסטטיסטיקה שלי לא מוצלחת, אין בזבוז זמן. כל דייט מקרב אותך אל המיועד, בונה בך משהו. אני לא אומר לבנות: תצאי איתו ומקסימום יתבזבז לך ערב, כי אין הפסד של ערב. תגלי שזו תכונה שמתאימה לך יותר וזו פחות, תקבלי פרופורציות על דברים

 

אתה מפסיק להציע לכזאת מועמדת?

"לא. כולם חברים שלי, אז אני ממשיך לדאוג להם".

זה מצריך הרבה סבלנות.

"סבלנות, כוח, ולבטל את עצמך מול המטרה. כשאתה מחוק אחרי יום לימודים ועבודה - המטרה מבטלת את איך שאני מרגיש באותו יום".

"למרות שהסטטיסטיקה שלי לא מוצלחת", הוא מוסיף, "אין בזבוז זמן. כל דייט מקרב אותך אל המיועד, בונה בך משהו. אני לא אומר לבנות: תצאי איתו ומקסימום יתבזבז לך ערב, כי אין הפסד של ערב. תגלי שזו תכונה שמתאימה לך יותר וזו פחות, תקבלי פרופורציות על דברים".

 

נירית, עורכת דין בת 26, רווקה שחיתנה זוג במסגרת אחרת, מתנדבת ב'קשר' כבר שנתיים. היא מגלה מה מיוחד כאן: "יש אירגונים שהמשדכות שלהם משתפות פעולה בפעם הראשונה עם המועמדת, בפעם השנייה מבטיחות שהן תשדכנה ובפעם השלישית הן כבר לא עונות. אין להן כוח להמשיך. הייחודיות שלנו היא שאנחנו רווקים, וחברים שלנו רווקים, אז אנחנו לא מתייאשים, כי אנחנו גם לא מתייאשים מעצמנו". נירית מונה גם את הקשר האישי ואת ההיכרות העמוקה שיש למקשרים עם המועמדים, כיתרון על פני מסגרות אחרות. היא מספרת על חברה שהגיעה לאחד מאירגוני השידוכים בעלי השם, וכשביקשה לומר לשדכנית אילו תכונות אופי היא מחפשת אצל הבחור, היא נענתה בתגובה של חוסר אונים בסגנון 'יש לי בסך הכל מחשב עם נתונים: בן 26, אקדמאי, תורני, אבל לגבי תכונות האופי אני לא יודעת, תצטרכי לבדוק בעצמך'.

 

קורה שאת מקבלת הצעה וחושבת לפסול, אבל אז את אומרת 'מה ששנוא עליך לא תעשה לשדכניתך'?

"אני בקטע הזה נכנסת יותר בקלות לנעליים של המשודכים. אני לא עושה נו נו נו למשודכים כמו שעושים הנשואים".

מרוסיה ואוקראינה לחופה בישראל

השאיפה של כל מקשר ומקשרת היא למצוא את עצמם במייל של האירגון כשהמילים "יישר כוח" כתובות לפני שמם. הופעה שכזאת, משמעותה שהצלחת להביא זוג אל מתחת לחופה. עד כה נישאו דרך האירגון 49 זוגות, ואנו זוכים לביקור חגיגי של אחד הזוגות הללו שיספר לנו את סיפורו האישי, לא לפני שמוריאל, האישה, נושקת לכרמית, המשדכת.

יגאל טרנוגרודסקי ומוריאל פישמן נשואים כבר שלושה חודשים וארבעה עשר ימים (בעת קיום הריאיון), אבל עוד לא החליטו מה יעשו עם שמות המשפחה שלהם. כל אחד מהם הוא ילד יחיד במשפחתו. יגאל עלה לארץ מאוקראינה לפני 17 שנים במסגרת 'נעל"ה'. הוא למד בכפר הרא"ה ואחר כך בשעלבים, שירת בצבא, למד הנדסת מכונות והיום הוא עוסק בתיכנון מערכות מים. "כבר כשהייתי בתקופת הישיבה חשבתי שהגיע הזמן להתחתן, אבל לקח זמן עד שזה תפס תאוצה, כי התביישתי. בסוף קרה שיצאתי עם יותר מ-100 בנות. רוב הזמן רציתי בנות ישראליות, כי היתה לי הרגשה שמי שרוצה להכיר לי מישהי מארץ המוצא שלי, עושה את זה כי זה הדבר היחיד שמשותף בינינו. אולי גם חיפשתי דווקא את מי שלא הציעו לי". בחלוף הזמן ובהשפעת אמו המאמצת (במסגרת אירגון 'נעל"ה') ואמו הביולוגית, הוא שינה כיוון ונפתח להצעות בעלות רקע דומה לשלו.

בשלב מסוים החליטה רות מנור, אחותו המאמצת של יגאל, לקחת אותו כפרויקט ולחתן אותו. היא וגם אמה הגיעו ל'קשר' וניסו למצוא לו את ה'באשערט' שלו. הוא מצידו עשה עבודה, והלך ליועץ זוגי שמלווה רווקים לקראת נישואין. גם פטירת אביו נתנה לו דחיפה קדימה, "הוא מאוד רצה שאתחתן ובשבעה הרגשתי מאוד לבד".

מוריאל היא עולה חדשה שהגיעה לישראל לפני שנתיים וחצי. מכיוון שהיא לומדת במחלקה לתרגום וחקר התרגום, ובמקביל בתוכנית 'מתיבתא' של המדרשה בבר אילן, לא היה לה הרבה זמן לצאת עם בנים. את כרמית שוורץ היא הכירה דרך שותפתה לדירה, ופעם בעת שישבו יחד "פתאום כרמית אמרה: יש לי רעיון מדליק שמתאים לך במאתיים אחוז. בחור משכיל, טוב לב ותורני. שאלתי: למה את חושבת שהוא מתאים לי? היא אמרה: את מחפשת בחור כזה, לא? אמרתי שכן. היא אמרה, טוב, יש עוד כמה דברים, הוא מאוקראינה ויש לו מבטא כבד בעברית. אמרתי שלא מתאים לי מבטא כבד, כי אני עוסקת בשפות, וחוץ מזה אני מרוסיה והוא מאוקראינה. יש סטריאוטיפ כזה שרוסים ואוקראינים לא מסתדרים. אמרתי לה לא תודה".

מוריאל הצליחה לעמוד חודש בסירובה, וגם יגאל לא כל כך רצה לצאת באותה עת, אבל השניים נכנעו והם לא מתחרטים.

מוריאל: "ההתעקשות שלי לא היתה נכונה. מראש לא רציתי מישהו מברית המועצות בגלל שהרבה אנשים נשארים עם קצת מנטליות ותפיסה סובייטית. מסתבר שהוא יותר ישראלי מעולים אחרים ושבכלל אין לו מבטא כבד".

העובדה שהם נישאו בזכות רצון טוב של אנשים שעשו עבורם מאמצים רבים, גורמת לבני הזוג לרצות לעסוק גם בשידוכים. אבל, הם אומרים, זו מלאכה קשה. "זו עבודה. אבל סטטיסטית, ככל שיותר אנשים יתעסקו בזה זה יעשה טוב, כל אחד בסביבה שלו".

לעשות ולא להתייאש

רחל, שם שמסתיר את הגברת האמיתית שמבקשת לעשות רק לשם שמים, מתברכת בשני שידוכים שעשתה עד כה, דווקא לא במסגרת האירגון. ביום יום היא עוסקת במקצוע פרא-רפואי, והיא מתנדבת ב'קשר' כבר חמש שנים. מה שהביא אותה לכאן הוא הניסיון האישי שלה והקשיים שחוותה כאשר אחד מילדיה נישא אחרי שחצה את השלושים. היא הגיעה לכאן לא כדי למצוא לו שידוך, אלא דווקא אחרי שהאבן נגולה מעל ליבה. "לאור הניסיון הזה, הרגשתי שיש לי מה לתת. ביקשתי להגיע לבחורים ובחורות שלכתחילה רוצים לשים על עצמם מסך, ולא רוצים שיכירו להם". בהמשך הגיעו גם הבן ורעייתו להתנדבות ב'קשר', כי "הרגשנו שהנישואים הם לא דבר מובן מאליו".

המאגר של רחל, בניגוד לחבורת הצעירים איתם שוחחנו קודם, אינו בנוי מחברים לספסל הלימודים באוניברסיטה או בתיכון. השמועה על היותה 'מקשרת' עוברת מפה לאוזן והיא מקבלת טלפונים מאמהות וגם מצעירים. "אני בשום אופן לא מוכנה לעבוד מול ההורים, אלא מול הבחורים והבחורות עצמם. קשה לאמהות לשמוע על מועמד כי הן תמיד חושבות שמגיע לילד שלהן יותר. הדרך היא להגיע אל הילדים האלה, ולתת להם להבין שאם הם באמת רוצים, הם צריכים לשמוע ולהיענות". רחל הוציאה הרבה צעירים לדייטים, והיא מקבלת עליהם הרבה פידבקים חיוביים, אך עדיין לא עלה בידה להביא בני זוג לחופה, למרות שהיא עושה "אלפי טלפונים" כהגדרתה. "כשזה לא מצליח את אומרת לעצמך: אולי אני לא מתאימה? אבל אז את חושבת: מי יעשה את העבודה? אני מרגישה שאני חייבת להמשיך".

 

הרווקים ששוחחתי איתם אמרו בעצמם ש"הרווקים חיים בסרט"- את מסכימה?

"הבחורים עוצמים עיניים, הם בטוחים שהם יודעים את מי הם רוצים והם לא יודעים כלום. בחור אמר לי היום שהוא רוצה בחורה רזה ויפה. שאלתי אותו, מה הכי חשוב לך? הוא אמר: שתהיה יפה. שאלתי שוב, וזאת היתה התשובה. בפעם השלישית הוא אמר: אני יודע שאת רוצה שאגיד 'טובה', אבל לי חשוב שתהיה יפה".

רחל נאנחת, אבל היא תמשיך לבוא לכאן כי "זו מצווה נורא גדולה. הקב"ה מזווג זיווגים, זה לא אנחנו, אנחנו נותנים את הכלים".

מירי זילברצוויג ("ארבעה בנים נשואים ואחד עדיין בצבא") היא מורה, ועוסקת בשידוכים מזה עשור. את הזוג השביעי שלה היא זכתה לארס לפני שבועיים. כשאני פולטת "וואו", היא אומרת: "זה כלום! אני רוצה לחתן את כל מי שנמצא כאן", ומצביעה על הכרטיסיות שלה. מבחינת זילברצוויג מדובר בחסד אמיתי, ולמרות הקשיים היא מבקשת לחזק. "התסכול הוא מאוד אנושי כי אנחנו, בני האדם, רגילים לעשות ולקבל תמורה. וכשאנחנו עושים וזה 'פול גז בניוטרל' זה קשה, ולא פעם גם זוכים לכוס של צוננים, כי הבחור לא התנהג כמו שצריך בדייט ובכלל, זה לא מה שהם ציפו. ואז על מי כועסים? על מי שהציע את הפגישה. מצד שני, זה כל כך חשוב, ואם אנחנו לא נעשה אין מי שיעשה. אנחנו זה אני והשכנה שלי והאיש במכולת, כל אחד צריך את ההשתדלות הזאת. לעשות לעשות לעשות ולא להתייאש".

 

כדי שלא להתייאש, וכדי לעודד את העוסקים במלאכה שלא על מנת לקבל פרס, ולהעשיר אותם בידע מקצועי, מקיים האירגון מדי שנה כינוס שנתי הכולל שיחה של רב על חשיבות הנושא והרצאה מפי איש מקצוע המסביר על הלכי חשיבה ונותן טיפים מקצועיים למקשרים. הכינוס הבא יתקיים ביום רביעי, ז' בתמוז, באוניברסיטת בר אילן. כרמית מקווה שהמתנדבים הקבועים יקבלו ממנו חיזוק, ואלה שיושבים בבית יקבלו ממנו תמריץ כדי לצאת מד' אמותיהם, ולהצטרף לפרויקט המשמעותי הזה.

 

ofralax@gmail.com