גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מתחילים לעבוד - מיקרוסקופ

השבוע כבר נראו תוצאות ראשונות בשטח: שר הפנים ליווה כמה מאות אפריקנים בדרכם חזרה לסודאן.
21/06/12, 18:27
עדי גרסיאל

לפני חודש כתבנו כאן על שינוי המדיניות של 'ידיעות': "המסתננים הפכו באחת מבון טון לבעיה, שקונגלומרט 'ידיעות' תובע למצוא לה פתרון. וכשכוח כזה מעורב – ובהנחה שהוא לא ירפה - תהיו בטוחים שדברים יתחילו לזוז". השבוע כבר נראו תוצאות ראשונות בשטח: שר הפנים ליווה כמה מאות אפריקנים בדרכם חזרה לסודאן. במונחים של משרדי ממשלה, פרק זמן של כמה שבועות הוא כמעט בליץ, ואין ספק שאלמלא 'התהפכו' כלי התקשורת ביחס למסתננים – כמובן בליווי דמעות התנין על ילדיהם המסכנים - זה לא היה קורה. לתשומת ליבם של עיתונאים 'מצטנעים' שממשיכים לטעון שלתקשורת אין כמעט השפעה.

* צל"ש לכתבת תחקיר בסופשבוע של מעריב, עיתון שעובר ימים לא קלים. התחקיר של ליאת שלזינגר על הזיהומים בבתי החולים, שקוטלים כל שנה כ-4,000 (!) איש אולי אינו סקופ מרעיש, אבל יש לו חשיבות עיתונאית רבה. מדובר בנושא אפור, מדכא, כמעט 'סופני', אבל כזה שנוגע כמעט בכולם. נדיר למצוא מישהו שלא מכיר בן משפחה או חבר שאושפז בבית חולים וחזר עם סיפורים קשים. רוצים דוגמה טרייה? חפשו באתר ynet את סיפורו של החזאי דני רופ שאביו נפטר לאחרונה והוא מאשים את בית החולים ביחס גרוע ובהגיינה לקויה. לכתבה הזו היו, נכון ליום רביעי השבוע, כמעט 1,500 (!) טוקבקים, רובם המוחלט אוהדים.

אז הנה נושא שבו התקשורת באמת יכולה לתת שירות לצרכניה: להעלות לסדר היום – לא רק בזמן שביתות רופאים ואחיות - את חוליה של מערכת הבריאות. ובדיוק כמו בעניין המסתננים, לא להרפות עד שהקברניטים יתחילו לעבוד. זה יכול לקרות הרבה יותר מהר ממה שחושבים.

* גלעד שליט, 'הילד של כולנו' הפך, למי שפספס, לפרשן ספורט ב'ידיעות אחרונות'. עוד חלק ממה שנותר מהאשראי הציבורי של המשפחה בוזבז, אחרי שאביו נכנס לפוליטיקה. במבט מהצד זה נראה מוזר: כל כך הרבה מומחי תדמית ותקשורת סייעו לקמפיין חסר התקדים לשחרורו. אף אחד מהם לא חשב להסביר למשפחה את ההשלכות של גזירת הקופון המהירה של האב והבן? ומה הלאה: על סרט טלוויזיה כבר עובדים, אז מה יישאר לספר של אביבה?

עדי גרסיאל

 

 

יש הסברה בימין

כמה תובנות מכנס ההסברה והתקשורת השני של מועצת יש"ע, שהיה רציני, מקצועי, מעניין וחשוב:

* מתנחלים הם עדיין 'אאוטסיידרים', ה'אחר' של התקשורת שרואה את עצמה מרכז התודעה הישראלית.

* הצילומים של 'בצלם' ושות' שמגיעים לערוץ 2 נכנסים לשידור בגלל שהם צילומים טובים, מקצועיים, חדשותיים ותו לא. הצילומים של עקירת עשרות דונמים של כרם דולב או שילה לא הגיעו למסך ערוץ 2, וגם לא של תינוק יהודי מכוסה דם וזכוכיות לאחר שמכונית הוריו נרגמה. השיקולים מקצועיים בלבד: מי שיוזם ומביים התקפה, תמיד ישיג עדיפות מקצועית בצילום. את המסקנות האופרטיביות תסיקו לבד.

* ארנון פרלמן, שהיה יועץ של שרון כשהאחרון כיהן כראש ממשלה, הצליח להביך את הציבור באולם. הוא דרש להבין מה מטרת המתנחלים, כדי לאפשר המשך מקצועי של מיתוג – בניית סיסמאות וקמפיין יעיל. אז ככה, מר פרלמן, זאת באמת בעיה: כמו שאר אזרחי ישראל ברעננה וברמת-גן, אזרחי ישראל בבית-אל ובקרני שומרון רוצים לחיות. והם רוצים לעשות זאת בלי איום מתמיד על חייהם, ובלי שבכירים בצבא התודעה הישראלי יכפו עליהם להגדיר את עצמם כיצורים פוליטיים כי הם 'מתנחלים'. ה'מתנחלים' לוקים בראייה, והם לא מבחינים בקו ירוק וירטואלי שאתם כופים על הציבור להכיר בו. הם פשוט חיים ביישובים. ל'מתנחלים' בבית-אל יש חיים אישיים ולא מטרה קולקטיבית. התקשורת והשמאל תייגו אותנו כ'מתנחלים', ועכשיו דורשים שנתנהל כקולקטיב שאינו קיים.

* תופעה מעניינת בחשיבה הרציונלית: אהוד יערי, הפרשן לענייני ערבים, המכיר היטב את הסוגיות הבוערות ואת האנשים הפועלים בשטח מולנו, חוזר ואומר שלערבים אין שום רצון במדינה פלשתינית ושחזון 'שתי מדינות' הוא הזיה ישראלית בלבד. מסקנתו היא שהפתרון היחיד הוא לכפות עליהם מדינה פלשתינית, לטובת ישראל, להרוס יישובים ולפצות "פליטים פלשתינים" בלי לבטל את מעמד הפליט שלהם. למה? כי בעוד שנתיים יהיה איום ונורא אם לא נעשה זאת. תזכירו לי - על איזה ערוץ דיברו שהוא ערוץ הזוי ומשיחי?

חני לוז

 

 

עברית שפה קשה

בשבוע שעבר התקיים יום עיון של המכון הישראלי לדמוקרטיה תחת הכותרת 'אמת עובדתית?'. דברי ההסבר שנתלוו להזמנה הבהירו שקיים מאמץ סביר לחשיפתה ולקביעתה של "האמת העובדתית בעשייה העיתונאית", ושאלה זו "מבטאת סוגיה מקצועית ואתית" שיש להתמודד עימה. בתוכנית היה שיח בין עיתונאים בכירים לבין מומחים מתחומי המשפט, הפילוסופיה, הפסיכיאטריה וההיסטוריה, אשר חלקו מתובנותיהם ומניסיונם. 

הנה שתי דוגמאות לסוגיה זו מתחום השפה. ב'הארץ' ברק רביד כינה את ועדת השרים החדשה שתטפל בנושא ההתיישבות "ועדת השרים להתנחלויות". כאשר הערתי לו דרך טוויטר שמבחינת האתיקה המקצועית יש לכנות גוף בשמו הרשמי ולא לשלב פרשנות במסגרת כתבה חדשותית, תגובתו היתה: "מה לעשות, מדובר בהתנחלויות. הוועדה לא תעסוק בהתיישבות בנגב או בגליל אלא בהתיישבות בהתנחלויות בגדה המערבית". לא הספקתי לתקן אותו שהתנחלות זאת גם התיישבות, והוא כבר הפך את יהודה ושומרון ל'גדה מערבית'. שם עיתונו, להזכיר לנו ולו, הוא 'הארץ'.

מקרה שני: השבוע קראתי כותרת באתר ynet: "נערים הציתו אש, 14 חיילים נפגעו בבסיס". אבל מי הם הנערים? יהודים? ואם כן, חרדים, סרוגים או חילונים? ואם לאו, נוצרים? או, אולי, ערבים? נכון, זה לא אתי לתייג קבוצות ובמיוחד כאשר הזהות אולי לא ידועה בצורה מוכחת. ואיך ידעו באתר שהם נערים ולא "ילדים" או "צעירים"? אלא שבהמשך הכתבה אנו לומדים מפי הדובר של שירות הכבאות והצלה בעיר ש"מתחילת החודש נרשמו בעיר 284 שריפות בשטחים פתוחים... רצף שריפות בלתי סביר במימדיו... בשכונות הר חומה, ארמון הנציב וארנונה נרשמה עלייה במספר ההצתות". האם אלו הן פעולות של "תג מחיר", שכיודע, הוא סוג של טרור, לפחות כאשר החשד הוא שיהודים מבצעים אותו? האם השפה העברית הפכה לכלי שרת בידי גורמים שעוינים את כללי האתיקה העיתונאית?

ישראל מידד

 

 

חדשות בחדשות

ועדת השרים לענייני חקיקה שהתכנסה בראשית השבוע החליטה לתמוך בהצעת חוק שהגישו חברי הכנסת דוד אזולאי מש"ס וישראל אייכלר מיהדות התורה. על פי ההצעה יוגדל תקציבה השנתי של רשת 'מורשת' של קול ישראל ויעמוד על שלושה מיליון שקלים.

 

דדי מרקוביץ' מונה לנציב הקבילות החדש של רשות השידור (אובודסמן). מרקוביץ' כיהן כ-14 שנים כעיתונאי ועורך ב'מעריב'.

 

איש העסקים יעקב אגם נפגש בימים האחרונים עם בעלי המניות של ערוץ 10 ושל זכיינית ערוץ 2 'רשת', ובוחן כניסה לשני הגופים ומיזוג ביניהם. כך דיווח 'דה-מרקר'.

 

 

ביקורת הנקרא

"היום נגרש סודנים, מחר - מי שנועל מידה 47" (מרדכי חיימוביץ', nrg)

ומחרתיים - עיתונאים עם היגיון מעוות מהסוג הזה

 

 

"געוואלד, היא מופיעה ללא אישור... גם כן 'פשע'" (אסתר זנדברג על סילוקה של הזמרת מירי אלוני מהמדרחוב בתל אביב, 'הארץ')

ככה זה ב'הארץ', אכיפת החוק תופסת רק ממזרח לקו הירוק

 

"יצאתי למסע לפגוש את הישראלים" (יאיר לפיד, ראיון בערוץ 2)

הכי ישראלי בעיניו: לפגוש את הישראלים