בשבע 499: בין קודש לחול

רונן צוויג מכפר דרום החליט להציג את גוש קטיף לילדים שלא הכירו אותו, והתוצאה, למרות הנושא הטעון, מלאה בשמחה

אמציה האיתן , ח' בתמוז תשע"ב

 ימי הזיכרון של גוש קטיף הולכים וקרבים, ואיתם הולכת וגדלה תחושת הפער בין אלה שחוו את העקירה לבין אלה שאולי אפילו לא נולדו אז. את הפער הזה מנסים יוצרים שונים לצמצם באמצעות לימוד, חוויה, סרטים ומוזיקה. הפעם נספר לכם על פרויקט של איש אחד, או יותר נכון משפחה אחת, שנעקרה מכפר דרום, והחליטה לשתף את כולנו בחוויית המגורים בגוש קטיף, וגם בתקווה לחזרה.

רונן צוויג גדל בגוש קטיף מגיל שש. הוא כמעט לא זוכר מגורים במקום אחר. ילדות בגני טל והקמת משפחה בכפר דרום. העקירה הובילה אותו לבית מלון, ואחר כך למגדל באשקלון, וכיום הוא בשבי דרום. אבל את המוזיקה שלו אתם מכירים עוד מהתקופה שלפני העקירה. אם השם של הלהקה 'מערבא מכאן' לא אומר לכם כלום, ודאי השיר 'לא תירא מהם' מזכיר לכם משהו. צוויג, בוגר בית הספר 'רימון' שהיה חבר הלהקה, חיפש שנים לא מעטות את הלחן למילים האלה, ובקיץ תש"ס זה פשוט פרץ ממנו החוצה. השיר הפך להמנון שמחזק את תושבי גוש קטיף מול מתקפת הפצמ"רים הבלתי פוסקת.

לאחר הגירוש נפרדו דרכיהם של חברי הלהקה, וכמו עוד דברים רבים שהתפרקו לאחר ההתנתקות, הגיעה גם היא לסוף דרכה. רונן לא עזב את התחום המוזיקלי והוא מנגן עם אודי דוידי ועם הרכב הנקרא 'תלתנא'. בחדר הביטחון שהוצמד לקראווילה בשבי דרום הוא הקים אולפן סאונד מקצועי, והנה לכם כל הבסיס להפקת דיסק. עכשיו צריך רק סיבה אמיתית, וזו הגיעה ברגע שהוא קלט שהבת שנולדה לאחר הגירוש כלל לא יודעת מה זה גוש קטיף. היא אינה מכירה את שמות היישובים, לא חוותה את העקירה ולכן גם לא יכולה לחלום על החזרה. למען הילדה הזו ועוד אלפי ילדים שלא זכו להכיר, וגם בשביל אלה שחוו ושמחים להיזכר, הוציא רונן את האלבום 'דיונה של חול'. רונן לא מתפשר על כל הקשור לרמה המוזיקלית של השירים, וגם אם זה לקח ארבע שנים תמימות - הוא לא מצטער על אף רגע. האלבום מספר את סיפורו של גוש קטיף, עוד מימי אברהם אבינו, שגר בגרר, דרך החיים היפים ומלאי החסד, ועד העקירה הטראומטית ואיך לא – האמונה שעוד נחזור לשם, ובגדול. השירים קצביים וקליטים, והילדים יכולים ממש ללמוד על היישובים, ועל הצמיחה הגדולה של פירות הארץ באותו איזור שעמד שנים רבות בשממונו.

השירים מבוצעים על ידי רונן עצמו והילדים המוכשרים שלו. ככלל, כל העבודה על האלבום נעשתה על ידי אנשי גוש קטיף. הוא פנה לליאורה אלפר שנפצעה בפיגוע הילדים וביקש שתכתוב שיר על ההתמודדות עם הטילים; הרב אביק שרייבר, רבה של כפר דרום, כתב שיר על החורבן; ושושי סלוצקי, מוותיקי גני טל, כתבה על הצמיחה והגידולים המבורכים. את השיר על החזרה לגוש מבצעים ארבעה דורות בני משפחת צוויג, שרובם ככולם היו תושבי הגוש וחולמים על בנייתו המחודשת.

גם אם הנושאים טעונים, התוצאה היא שמחה וקצבית, וכשהילדים הקטנים, שנולדו לאחר העקירה, ידעו לדקלם את שמות היישובים - אז ידע רונן צוויג שיש שכר לעמלו.

seret@etrog.tv