חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מתנדבים ללא הפסקה - בגליון השבוע

לתלמידות אולפנת עפרה אין זמן במשך חמישה ימים בשבוע הן מעניקות שעות ליווי וחוויה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מיישובי בנימין
28/06/12, 16:47
רבקי גולדפינגר

 עמותת 'לב בנימין' המנהלת, בין השאר, את הפרויקט הזה, הוקמה במטרה לדאוג לרווחת הילדים המיוחדים ומשפחותיהם המתגוררים ביישובים, ולא יכולים לקבל את המסגרות הטיפוליות המוצעות בערים | בעמותה מספרים בהתפעלות על נוער בנימין שעומד בתור כדי להתנדב גם עם בעלי נכויות קשות, כולל לילות ושבתות, ומדברים על ההקפאה שלא מאפשרת אפילו הקמת מבנה קבע המותאם לצורכי הילדים

יום יום בשעת צהריים מתרחש באולפנה בעפרה מחזה בלתי שגרתי. אל היישוב מגיעים בזה אחר זה רכבי הסעה החונים בצמוד לשערי האולפנה. מהרכבים יורדים באיטיות ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הילדים, תושבי יישובי מטה בנימין, סובלים מלקויות שונות: שיתוק מוחין, תסמונת דאון, עיוורון, אוטיזם, נכויות ועוד. הילדים מגיעים למועדונית באולפנה היישר מבתי הספר המיוחדים בירושלים בהם הם לומדים, וזוכים לקבלת פנים חמה ולבבית מצד תלמידות האולפנה ובנות השירות הלאומי של 'לב בנימין', העמותה האחראית על פעילות המועדונית.

לאחר כמה רגעים של חיבוקים הדדיים מובילות הבנות את הילדים - מי בכיסא גלגלים, מי בתמיכה ומי באופן עצמאי - אל הקרוואנים הממוקמים במרכזו של מתחם האולפנה, שם דואגות הבנות לכל אחד מהילדים באופן אישי. וכך, יום אחרי יום, במשך מספר שעות זוכים הילדים לטיפולן המסור והאוהב של תלמידות האולפנה. הילדים במועדונית אוכלים, משחקים, מתאמנים, צוחקים, נחים ולאחר ארוחת ערב מזינה - עולים מאושרים להסעות, בחזרה לביתם ברחבי בנימין.

מוכר חדש בקפיטריה

נעמה גרינברג, המסיימת בימים אלה את לימודיה באולפנה, שימשה החל מכיתה י' כחונכת במועדונית. התרומה האישית מהחונכות, היא מעידה, תלווה אותה כל חייה. "בכיתה י' התחלתי להתנדב במועדונית. מכיוון שיש לי אח בן 11 עם תסמונת דאון ובן דוד שנולד ללא גפיים, זה היה לי מאוד טבעי להתחבר לילדי החינוך המיוחד. אף פעם לא חשתי רתיעה או פחד מהם". המועדונית, מסבירה נעמה, הפכה עם השנים לחלק אינטגרלי מהנוף באולפנה. "המיקום של הקרוואנים הוא ממש בלב ליבה של האולפנה, כך שלילדים יש כל הזמן נוכחות מורגשת. זה ריגש אותי כל פעם מחדש, לראות אותם באולפנה. פגשתי אותם לא רק בימים שהייתי חונכת אלא גם כשהלכתי לי סתם כך לחדר האוכל, כשישבתי על הדשא או כשצעדתי בדרך לשיעור מתמטיקה. זה יצר בינינו חיבור מאוד חזק", אומרת נעמה ומספרת כיצד באחד מטיולי סוף השנה של המועדונית נעמדה אחת החניכות, הלוקה בפיגור קל, והודתה לכל תלמידות האולפנה שהואילו להצטרף לטיול. "זה היה כל כך תמים ומתוק מצידה. הם מרגישים כל כך טוב איתנו, שהיא כבר ראתה את הבנות מהאולפנה כאורחות שלהם", אומרת נעמה בחיוך.
נעמה גרינברג, מתנדבת: המחשבה שאני מקדישה את שעות הפנאי שלי אחר הצהריים לדברים יותר משמעותיים מסתם רביצה מול המחשב והפייסבוק, היא נהדרת. מעבר לכך, יש ממש הרבה מה ללמוד מהילדים על אהבת הזולת, על שמחת חיים, על סובלנות ועל התמודדות עם קשיים לא פשוטים

כשאני מנסה לברר האם ישנן בנות אשר בכל זאת חשות רתיעה כלשהי מאותם ילדים חריגים, משיבה נעמה בכנות כי בכל מחזור ישנן באופן טבעי מעט בנות אשר חוששות מהקירבה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, אך ככל שחולף הזמן רובן ככולן עוברות תהליך פנימי של התקרבות והכלה. "נכון, יש בנות שילדים נכים או בעלי פיגור מלחיצים אותן, אבל בהחלט שמתי לב שכתוצאה מהמפגש האקראי היומיומי איתם בשטח האולפנה, הן עם הזמן, לאט לאט, לומדות לראות את היופי באותם ילדים. יש בנות שבסוף אפילו מבקשות להצטרף לחונכות במועדונית".

את יכולה להגדיר מה תרם לך, באופן אישי, המפגש עם בעלי הצרכים המיוחדים?

"לי זה עשה רק טוב. קודם כל, המחשבה שאני מקדישה את שעות הפנאי שלי אחר הצהריים לדברים יותר משמעותיים מסתם רביצה מול המחשב והפייסבוק, היא נהדרת. מעבר לכך, יש ממש הרבה מה ללמוד מהם על אהבת הזולת, על שמחת חיים, על סובלנות ועל התמודדות עם קשיים לא פשוטים". הלימוד המשמעותי ביותר שנעמה מציינת כי הפיקה מפרויקט החונכות, הוא "לראות כל אחד ואחד, גם אם הוא שונה, כבן אדם לכל דבר". את השירות הלאומי שלה בשנה הבאה עומדת נעמה לעשות, איך לא, בבית ספר לחינוך מיוחד ברכסים.

איתמר (שם בדוי) בן העשרים לוקה בתסמונת דאון. הוא מ'ותיקי המועדונית' באולפנה. לאחרונה החל למכור כוסות ברד בקפיטריה הצמודה לאולפנה. הוא ניצב גאה מאחורי הדלפק ומשרת ברצינות גמורה את הקונות הצעירות. "זה מקסים לראות את איתמר משתלב ככה בחנות", אומר ישי מעוז, העובד הסוציאלי ורכז המועדונית, וניגש לאיתמר לשאול בשלומו. איתמר, מצידו, מחבק אותו בחום. "מה שמרגש לא פחות", מוסיף מעוז, "הוא יחס הבנות כלפי 'המוכר' החדש. הן מקבלות את איתמר בשיא הטבעיות ואני מאמין שזו תוצאה ישירה של המועדונית שהן שותפות לה. מה לא אמרו על הנוער שלנו?" ממשיך מעוז, "שהוא אדיש, שהוא מרוכז בעצמו, שהוא מפונק, שהוא מנותק... והנה כאן, במשך שנים ארוכות, תלמידות האולפנה, בהתמדה יוצאת דופן, מכניסות ילדים מיוחדים לתוך החיים שלהן. כחונכות הן משקיעות בנתינה ללא תמורה לאחר. זה מרגש וזה לגמרי לא מובן מאליו", מציין ישי בהערכה.

"נתינה מרגשת ולא מובנת מאליה". מתנדבי וילדי 'לב בנימין'

קרש הצלה להורים

אחד מהיוזמים והדוחפים המרכזיים להוצאתו לפועל של פרויקט החונכות הוא מנהל האולפנה בעפרה, אביה ששר, אשר מגדיר את הפרויקט כ'פעילות חינוכית מעצבת מהמדרגה הראשונה במעלה'. "זה נפלא לראות את הבנות שלנו מטפלות בילדים במסירות כזו גדולה".

ששר מסביר כי פתח את מתחם האולפנה לילדי 'לב בנימין' מתוך סולידריות חברתית, ובראש ובראשונה מתוך הכרה בתרומה הייחודית לה תזכינה תלמידותיו כתוצאה מעשייה זו. "הכניסה לאולפנה היתה הדרגתית. בהתחלה המועדונית פעלה רק יומיים בשבוע, עד שכיום היא פועלת חמישה ימים בשבוע. אני יכול לומר שמהרגע ש'לב בנימין' נכנסו לאולפנה – זכינו. זה העשיר מאוד את האולפנה", מדגיש ששר. "שמנו לב שמספר הבנות באולפנה שאחר כך יוצאות לשירות לאומי בחינוך מיוחד עלה בשנים האחרונות". הרב ששר מתאר בפליאה את יכולתן של תלמידותיו להיפגש ולהתקרב לאוכלוסיה שלעיתים עלולה להיות מרתיעה. "בחמישית אני נתקל יותר בבנות צעירות שחוששות מהם, אבל גם הן בסופו של דבר לומדות לקבל אותם. אין ספק ש'לב בנימין' תורם תרומה עצומה עבורנו. כשבאולפנה אנחנו לא חיים רק את עצמנו, אז אפשר לדבר ביתר תוקף על עם ישראל. הבנות לומדות באופן מעשי שכולנו משפחה אחת, ובמשפחה הזאת אנחנו שונים ומגוונים. השוני הזה - אסור שימנע מאיתנו להתחבר, לדאוג ולקבל את האחר".

האם הציפייה שלך מהתלמידות להתחבר גם לשונה בעם ישראל קשורה ללקחים שהופקו מההתנתקות?
מלי שטריגלר, מנהלת 'לב בנימין': מלבד בנות האולפנה הצטרפו לחונכות גם חבר'ה מהיישובים שמאמצים ילד בחונכות אישית. בני נוער ממש עומדים אצלנו בתור לתת מעצמם בהתנדבות, על חשבון הזמן האישי שלהם. איפה עוד יש נוער כזה?

"המועדונית החלה לפעול עוד לפני ההתנתקות, אבל זה באמת נובע מתפיסת עולם רחבה הרבה יותר. ככל שעם ישראל כולו, המגוון והשונה, ייפגש ויכיר האחד את השני - אז יהיה יותר סיכוי לאחדות אמיתית. המפגש עם השונה מבסס לתלמידות באולפנה את ההכרה שאנחנו חלק מדבר יותר גדול שקוראים לו עם ישראל. יש לנו פעילויות מגוונות באולפנה, בכיתה י' אנחנו יוצאים לעיירות פיתוח, אנחנו נפגשים עם נוער חילוני, עושים שבת עם חרדים. כל הפעילויות האלו הן עם מסר ברור לבנות, שלמרות כל השוני אנחנו עם אחד. אני מאמין שעל ידי כך משהו בלב של הבנות הופך לרחב יותר, מכיל יותר", אומר ששר.

עמותת 'לב בנימין', האחראית להפעלת המועדונית, הוקמה בשנת 1998 על ידי מספר הורים מאזור בנימין, במטרה לתת מענה למצוקות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומשפחותיהם. העמותה מאגדת כ-200 ילדים הסובלים מפגיעות, מנכויות התפתחותיות או ממחלות כרוניות ותורשתיות שונות, כגון תסמונת דאון, חירשות ועיוורון, שיתוק מוחין, פיגור מנטלי וקשיים נוספים. כמה מהילדים הם נפגעי טרור. 'לב בנימין' הינה הגורם היחידי באזור המספק פעילויות ייחודיות עבור ילדים אלו. "הפעילויות שלנו מהוות נקודות אור חשובות בשיגרת היומיום שלהם", מסבירה מלי שטריגלר (41), מנכ"לית העמותה. "הילדים שלנו בעלי הצרכים המיוחדים רחוקים ממרכזי הערים, ולכן הם לא יכולים לקבל שירות שכל ילד אחר במצבם שגר בערים הגדולות מקבל".

כיוון שאין ביכולתם של הילדים להשתלב בפעילויות החינוכיות והחברתיות הרגילות הקיימות בישובים, ומנגד הם אינם משתלבים במועדוניות בערים הגדולות, נוצר ואקום והאחריות לפיתוח ולהעשרה של עולמם הפכה לעול על כתפי ההורים. "כאן אנחנו נכנסים לתמונה ומנסים להושיט יד", מסבירה שטריגלר. "במועדונית אנחנו מקיימים פעילות אחר הצהריים לילדים בליווי חונכים אישיים. התוכנית כוללת תרפיות מקצועיות, חוגים, הכנת שיעורי בית ופעילות קבוצתית. זה לא בייביסיטר אלא טיפול אישי, רכיבה טיפולית על סוסים, פעילות עם בעלי חיים, דרמה ועוד".

בתחילה נערכה הפעילות יומיים בשבוע בלבד. "זה התחיל בקטן. פעמיים בשבוע בנות האולפנה קיבלו את הילדים שלנו במתחם האולפנה והתנדבו שם בפרויקט חונכות. להורים זה היה קרש הצלה, כי במשך שני ימים בשבוע הם יכלו להתפנות אחר הצהריים לילדים האחרים שלהם או לנשום ולאגור כוחות בעצמם להמשך הטיפול. להורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים זמן כזה הוא הכרחי. כמובן שגם לילדים זה היה שינוי שיגרה מרענן". אט אט התרחבה הפעילות והתמסדה וכיום פועלת המועדונית חמישה ימים בשבוע לאורך כל חודשי השנה. בנות האולפנה משמשות חונכות והן צמודות באופן אישי לילדים בתורנות קבועה ומחייבת. מדי יום בסביבות השעה שבע בערב מסתיימת פעילות המועדונית והילדים שבים לבתיהם.

 גם ההורים מתנדבים

"יש לנו נוער מדהים", אומרת שטריגלר. "הם נרתמים לגמרי למשימה. מלבד בנות האולפנה הצטרפו לחונכות גם חבר'ה מהיישובים שמאמצים ילד בחונכות אישית. בני נוער ממש עומדים אצלנו בתור לתת מעצמם בהתנדבות על חשבון הזמן האישי שלהם. איפה יש עוד נוער כזה?" שטריגלר מסבירה כי ילדים מיוחדים זקוקים לליווי ולעזרה תמידיים ולכן מערך החונכות הוא שנתי. "החונכים המסורים הם אבני היסוד ובזכותם מתאפשרת הפעילות של לב בנימין".

בערים רבות בארץ מופעלות מועדוניות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, מה הייחוד מבחינתך של המועדונית בעפרה?

"קודם כל, אנחנו משתדלים להיות הכי טובים שאפשר מבחינה מקצועית. אנחנו משלבים בפעילות אנשי מקצוע ותוכניות אישיות לקידום פרטני של כל ילד. אבל מעל הכל, היחס לו זוכים הילדים הוא נדיר בעוצמתו. החונכים והחונכות שלנו נותנים את כל הלב והנשמה והילדים וההורים ללא ספק מרגישים את זה". שטריגלר מתארת מפגש שערכה לאחרונה עם מנהלת מחלקת רווחה בעיר גדולה במרכז הארץ. "דיברנו בינינו. היא שאלה אותי איך התקציב שלנו לפעילות וגימגמתי. היא שאלה איך המבנה ושוב גימגמתי. איך הציוד - גימגמתי. ואז היא שאלה: ואיך המתנדבים? ואני הרמתי את הראש בגאווה ואמרתי בקול 'מתנדבים עומדים אצלנו בתור'. הם החבר'ה הכי טובים שיש. זה לא ייאמן, לראות מה הם עושים, מנקים, מטפלים... עושים הכל. זה לא חונכות של שעתיים בשבוע רק כדי לעשות 'וי' וללכת, מדובר בדרך חיים".
מלי שטריגלר: במשך תקופה מיותרת, שלד המבנה עומד כאבן שאין לה הופכין. פנינו לכל גורם בפוליטיקה ובצבא. הם אמרו שאנחנו צודקים ולא ייתכן שילדים בעלי צרכים מיוחדים ישלמו את מחיר ההקפאה, אבל מלבד הבטחות וסימפטיה שקיבלנו - הכל קפוא

בנוסף לפעילות המועדונית באולפנה במהלך ימות השבוע, מתקיים במקום נופשון, בו לאורך השנה בוחרים ההורים 14 לילות בהם ילון ילדם באולפנה בליווי חונכת. לילה כזה חושף את הילד לצורך בניהול חיים עצמאיים ומאפשר להורים פסק זמן לאגירת כוחות. כמו כן, נערכות מספר פעמים בשנה שבתות נופשון לילדים, המלאות בשלל פעילויות. "הבנות מגיעות לשבתות באולפנה והבנים מתארחים בישיבת שעלבים ובישיבה בבית אל. התלמידים והתלמידות 'מאמצים' אותם במשך השבת וניתן לומר ששני הצדדים, הילדים ובני הנוער, יוצאים מורווחים מכך".

מלבד הפעילות האינטנסיבית עם הילדים, אולפנת עפרה דואגת גם לשבתות משפחה פעמיים בשנה. "בשבת כזו יש מפגש גדוש חוויות וסדנאות, תוך שימת לב של החונכים לכל ילדי המשפחה של הילד המיוחד". בנוסף, בזמן חופשות במוסדות החינוך המיוחד מקיימים בלב בנימין קייטנות מיוחדות בצפון הארץ. לקייטנות נרתמים לסייע בני הנוער.

אחת ממטרות העל של העמותה היא ליצור חיבור בין הילד המיוחד ובין הקהילה. דרך פרויקט הקייטנות, לא רק בני הנוער אלא גם כל תושבי בנימין מגויסים למשימה. "כל אחד תורם במה שהוא יכול. ישנן נשים שמבשלות לנו את האוכל לקייטנות בקיץ; יש ליצנית רפואית שמופיעה אצלנו, ומורה למלאכת יד שמעבירה סדנאות. בכל פעם שאני נפגשת עם מנהל האולפנה הוא אומר לנו 'נו, תאתגרו אותנו'. מצאתי לב גדול ויכולת נתינה בלי גבולות וזה מחמם את הלב", אומרת שטריגלר.  

"ילדים הם לא סוגיה פוליטית"

ההקפאה הנמשכת 'דה פקטו' ביישובי יהודה ושומרון, פוגעת גם בבעלי הצרכים המיוחדים. 'בית לב בנימין' הוא מבנה שתוכנן לשרת כמאתיים ילדים כאלה. מבנה הקבע המתוכנן של העמותה הינו מתחם של כ-1,300 מ"ר בצמוד לאולפנה, והוא אמור לכלול בתוכו חדרי פעילות, חדרי טיפול, מחלקת עבודה שיקומית, מועדון בוגרים ועוד. אלא שבעקבות 'הוראה מלמעלה' נעצרה בנייתו ושלד המבנה ניצב כבר מספר שנים שומם.

פורסמה החלטה כי ההקפאה לא חלה על מוסדות החינוך, אז מדוע נאסר עליכם להמשיך בבניית המוסד?

"הפכו ילדים בעלי צרכים מיוחדים לסוגיה פוליטית. הם לא סוגיה פוליטית", מבהירה בחוסר השלמה שטריגלר. "קיימת החלטה של ועדת שרים שמוסדות כאלו יקבלו פתרון מיידי על ידי תב"ע חינוכית וגם את זה לא קיבלנו. הבנייה תקועה והלב פשוט נחמץ".

כל עוד לא תושלם בניית המבנה, תתקיים הפעילות במתחם הקרוואנים באולפנת עפרה. אבל המקום, כך מסתבר, איננו מתאים לצורכי הילד המיוחד. "עם כל הרצון הטוב שמפגינים אנשי האולפנה, חדרי השירותים, לדוגמה, אינם נגישים לכיסאות גלגלים, אין מיטה מתאימה לצורך החלפת טיטולים, חדרי החוגים וההעשרה אינם מותאמים. זה עוול משווע. הרי כדי לשפר את המצב הזה הוחלט על הקמת המבנה; כבר ניתן היה לראות את השלד של המבנה עומד - אבל אז פתאום הגיעה דרישה להקפאת הבנייה והכל נתקע".

ההסבר שניתן לאנשי העמותה היה שהממשלה מנסה להסדיר את מעמד קרקעות היישוב עפרה, ובכלל זה גם את הקרקע עליה נבנה המבנה. אנשי לב בנימין טענו שאין כל הצדקה בהפסקת הבנייה, שהרי ממילא ההקפאה לא היתה אמורה לחול על מבני חינוך, אולם הבקשה הפכה להוראה והבנייה הוקפאה לאלתר. "מאז ועד היום נמשכת ההקפאה והמהלכים להסדרת הקרקעות נמשכים. וכך, במשך תקופה מיותרת, שלד המבנה עומד כאבן שאין לה הופכין. פנינו לכל גורם בפוליטיקה ובצבא. הם אמרו שאנחנו צודקים ולא ייתכן שילדים בעלי צרכים מיוחדים ישלמו את מחיר ההקפאה, אבל מלבד הבטחות וסימפטיה שקיבלנו - הכל קפוא", מלינה שטריגלר. בעמותה ממתינים בקוצר רוח לאישור מצד הדרג הפוליטי להמשך הבנייה. "נשארה לנו רק חצי שנה של עבודה כדי שיהיו לילדים שלנו את התנאים שמגיעים להם".

גם גיל ברטמן, אביו של מתנאל בן ה-11 הלוקה בתסמונת רובינשטיין-טייבי הבאה לידי ביטוי בעיכוב התפתחותי וקשיים מוטוריים, קובל על ההקפאה. לבנו, המרותק לכיסא גלגלים, ההתניידות במתחם האולפנה איננה פשוטה. "אסור שההקפאה תפגע בילדים בעלי צרכים מיוחדים", מבהיר ברטמן. "הקפאת הבנייה היא חוסר רגישות וקהות חושים ומישהו למעלה חייב להתעורר".

מתנאל, שרמתו הקוגניטיבית היא כשל ילד בן שלוש, מצטרף למועדונית ארבעה ימים בשבוע ונהנה ממגוון פעילויות ומיחס אישי חם ואוהב. בתוך כך, אומר האב, ההורים ובני המשפחה מצליחים לצלוח את שיגרת היומיום. "הטיפול במתנאל הוא אינטנסיבי מאוד. כשהוא נמצא שם אנחנו יודעים שהוא בידיים טובות ולנו יש יותר שקט וזמן להקדיש לילדים האחרים שלנו. אנחנו מסוגלים לתת להם יותר תשומת לב שהם כל כך זקוקים לה. גם למתנאל זה זמן איכות של פעילויות מרתקות ומקדמות, שסביר להניח שלא היינו מסוגלים להעניק לו". הפעילות המועדפת על מתנאל יותר מכל, מספר ברטמן, היא הרכיבה הטיפולית מדי יום רביעי בחוות הסוסים במגרון. "מתנאל לא מדבר, אבל כשהוא רואה סוס הוא כל כך מתרגש שהוא משמיע קולות צחוק". למועדונית הוא הולך בשמחה עצומה, מציין ברטמן, ומספר בקול רועד כיצד במסיבת הסיום בשנה שעברה עמדו הוא ורעייתו נדהמים מהשתתפותו בהצגה. "הוא עמד שם עם שלט 'כוכב' וידע את התפקיד שלו בדיוק. הוא ידע מתי עליו להרים את השלט כלפי מעלה או לצדדים והיה שותף בריקודים. אין מילים לתאר את השמחה שהציפה אותנו כהורים, לראות את מתנאל נוטל חלק פעיל בהצגה", אומר האב בהתרגשות.  

 ------------   

rivki@besheva.co.il