חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

בדרך הצבע - תוכנית אם

הסתבכות בבחירת צבע לבית מעוררת מחשבה על הפער המתסכל בין הציפיות למציאות
28/06/12, 16:47
אסתי רמתי

לא מזמן עשינו לבית שיפוץ חיצוני. בעוד בעלי דואג לכל מיני עניינים פעוטים כמו אטימות ועמידות בפני פגעי מזג האוויר, אני התעסקתי בנושא החשוב באמת – הצבע, כמובן. הקדשתי לעניין לא מעט מאמץ: עשיתי סיור ביישובי האזור, התרשמתי מהעיצובים ומהצבעים (פרס המקוריות לבית שצבוע כולו בירוק כהה) ובדקתי מה אני אוהבת ומה לא. לקטגוריה האחרונה נכנס בעיקר צהוב. לא שיש לי משהו נגד חרציות, שמש או בית"ר ירושלים, אבל בתור צבע לבית, מבחינתי, זה ממש לא זה. בסופו של יום מצאתי בית שהיה לטעמי, ואחרי שחלפתי על פניו לפחות ארבע פעמים רשמתי לפניי: קרם בהיר ואפרסק אדמדם.

כשניגשתי לחנות חומרי הבניין הקרובה, המוכר הפנה אותי למניפת הצבעים הווירטואלית של טמבור. "תבחרי משם, תגידי לי את המספר, ואנחנו נערבב לך". אז פתחתי את האתר, מצאתי בין שלל הגוונים המבלבל סוג של קרם וסוג של אפרסק, והזמנתי.

למחרת, בדיוק כשאני מדמיינת כמה יפה ייראה הבית בלבושו החדש, השיפוצניק שלנו קרא לי. "תגידי, איפה בדיוק את רוצה שאני
נו, אמא, מה קרה לך? זה דווקא יפה", אמרו לי בני ביתי הצהוב. "מה, צבעתם? לא שמנו לב", אמרו הגדולים שהגיעו לשבת. אבל לי זה המשיך להציק. למה, אוי למה בחרתי צבע ברשת? למה לא בדקתי דוגמית בחנות? ומה היה רע בסתם לבן חסין טעויות?
אצבע את האפרסק ואיפה את הצהוב?"

"צהוב?!" הזדעקתי, "מה פתאום צהוב?!"

"יש כאן שלושה דליים של צהוב. זה מה שהזמנת..."

הלכתי לראות, ונהיה לי שחור בעיניים. כלומר צהוב. הפחים הכילו נוזל שדמה לגלידת בננה מומסת – ממש שוד ושבר. מסתבר שמניפות וירטואליות - כבודן במקומן מונח, אבל הצבע האמיתי יוצא כהה בהרבה מהרושם שנוצר על המסך. אגב, לאחר מעשה שמעתי כל מיני סיפורי זוועה, כמו זה של השכנה שלי, שמצאה את עצמה עם בית כתום בוהק על לא עוול בכפה. ומי יודע, אולי גם החבר'ה עם הבית הירוק בכלל התכוונו לצבוע אותו בבז'?

בכל אופן, נותרתי עם פחי הצבע הצהבהבים שלי, בלי אפשרות להחזיר ובלי אפשרות להחליף. השיפוצניק הסבלני ניסה לבטל את רוע הגזירה על ידי הבהרת הצהוב עם הרבה לבן, מה שקצת עזר, אבל בכל זאת נשארתי בסופו של דבר עם בית הלוקה בצהבת קלה. וכל פעם שיצאתי החוצה, הפנים שלי התכרכמו מחדש.

"נו, אמא, מה קרה לך? זה דווקא יפה", אמרו לי בני ביתי הצהוב. "מה, צבעתם? לא שמנו לב", אמרו הגדולים שהגיעו לשבת. אבל לי זה המשיך להציק. למה, אוי למה בחרתי צבע ברשת? למה לא בדקתי דוגמית בחנות? ומה היה רע בסתם לבן חסין טעויות? בסתר ליבי גם התאכזבתי מעצמי ששטות כזאת בכלל מפריעה לי. כולה צבע של בית, באמת! אפשר לחשוב.

ואז פתאום הבנתי – הצבע מפריע לי כל כך, כי בכל פעם שאני מסתכלת עליו, אני רואה בעיני רוחי את הקרם-אפרסק שלי. כן, זה שהיה אמור להיות, ואיננו. רבות מחשבות בלב אסתי, עצת השם היא תקום, ומסתבר שלפעמים די קשה להשלים עם העובדה הזאת.

ואני תוהה – בכמה נושאים מהותיים הרבה יותר אני נשארת תקועה בדמיונות ובמגדלים הפורחים שבניתי לי באוויר? הרי הכל מתוכנן לפרטי פרטים אי שם במדור החלומות שלי: דמויותיהם האידיאלית של אווירת הבית, של הבעל, של הילדים... וגם שלי עצמי – כאם, כרעיה, כבעלת מקצוע. החלומות יפים מאוד, תאמינו לי. הבעיה מתחילה כשהמבט על המציאות מלווה בפזילה מתמדת לעבר הציפיות והחלומות. כי בתחרות הזאת, אין למציאות סיכוי לנצח, ומכאן - הדרך לאכזבה והלקאה עצמית קצרה מאוד.

 

מה שלמדתי מניקי

 

אני חושבת שאחת השיטות הטובות להשתחרר מהמלכודת הזאת, היא לפתח עין טובה. בוודאי כלפי אחרים, אבל בהחלט גם כלפי עצמנו.

לפני כמה שנים גיליתי ברשת את אתר המתכונים של ניקי ב': אמא עובדת שמשתפת את עם ישראל ברזי המטבח הביתי שלה. יש לה קרוב ל-12 אלף חברים בפייסבוק, חלקם, כנראה, בשלניות שחוקות כמוני, שרוצות לגוון קצת את ארוחות השבת.

יש המון אתרי מתכונים ברשת, אבל מבחינתי, אין כמו ניקי. קודם כל, היא מגישה מתכונים עממיים ופשוטים, כמו שאני אוהבת. אצלה לא תמצאו מרכיבים עלומים כמו ראדיצ'יו או עלי שן הארי, מקסימום סילאן. המתכונים כתובים בצורה חביבה ומובנת, וכל אחד מהם מלווה בתצלום מעורר תיאבון של התוצר הסופי. חוץ מזה, ניקי מפגינה נחמדות יוצאת דופן ועונה בסבלנות אין קץ לעשרות המגיבות הנלהבות או הלחוצות: "ניקי, הצילו! הכנסתי לתנור ואז גיליתי ששכחתי את הבטטות!" או "אפשר להשתמש בשמנת צמחית במקום החלבית?" (אפשר. תמיד אפשר).

אבל החלטתי שמה שקונה אותי באמת, זה הפירגון העצמי שלה. בניגוד אלי, שנוהגת להקדים כל הגשה לשולחן ב"נראה לי ששמתי יותר מדי מלח..." או "מצטערת, זה קצת התייבש", לניקי יש תמיד דברים טובים לומר על מעשי ידיה: הילדים חיסלו את הסיר, הבעל התלהב עד השמיים, וגם היא עצמה חגגה עם הרוטב וחלה טרייה.

אין מה לומר, הכיף וההתלהבות שלה עוברים מסך. פתאום יש לי כוח לנסות דברים חדשים, בצלים נקצצים כלאחר יד, והפלא ופלא – התוצאות כמעט תמיד מתקבלות בברכה. יש כנראה משהו בריא ונכון בשמחה במה שיש, בשמחה במה שהצלחת לעשות, יחד עם ההודיה למי שעזר לך. אז אולי אני אלך להציץ שוב על הבית – במחשבה שנייה, הוא נראה קצת כמו קערית מרעננת של גלידת מישמש-לימון. ניקי היתה מלקקת את הצלחת.