בשבע 499: לבנות על קרקע מוצקה

הוויכוח האמיתי במועצת יש"ע הוא בין מי שמעוניינים בפעילות רחבה ובהתנהלות דמוקרטית למי שרוצים להחזיק את כל הסמכויות והמשאבים

עמנואל שילה , ח' בתמוז תשע"ב

 

1.       לפני כשבועיים פתח יו"ר מועצת יש"ע דני דיין בקמפיין תקשורתי נרחב נגד "הקיצוניים" בהתיישבות. זה החל בריאיון נרחב שהעניק למוסף השבת של ידיעות אחרונות, ונמשך בריאיון טלוויזיוני באולפנם של לונדון וקירשנבאום. טענותיו של דיין נגד מבקריו ראויות כמובן להישמע במסגרת הדיון הציבורי בנושאים אלו, שנמשך כבר שנים. אך לא ברור מדוע בחר לנהל את הדיון בבמות תקשורתיות שהוכיחו לאורך שנים ועד היום את עוינותן להתיישבות. כך זכינו לכותרת ענק ב'ידיעות' על מתנחלים שצריכים לחטוף שתי סטירות, והפעם לא מפיה של זהבה גלאון אלא מפי יו"ר מועצת יש"ע.

 שיחק לו מזלו, לדני דיין, ושלושה ימים לאחר פרסום הריאיון ב'ידיעות' חיבלו אלמונים במכוניתו של יו"ר תנועת ההתיישבות 'אמנה', זאב חבר ('זמביש'), שבא לבית אל כדי לדון בפרטי ההסכם על הפיצוי שיינתן למתיישבים על הרס הבתים בגבעת האולפנה. המעשה הפסול הזה, שלא ברור מי עומד מאחוריו, נוצל כדי להשתלח בכל מי שאינו תומך בדרך המשא ומתן והפשרה שאותה מבקש דני דיין להוביל.

במאמר שפרסם במקור ראשון, דיין מטיל את האחריות לניקוב צמיגיו של זמביש על מי שחולקים על דרכו התומכת בהסכמי העתקה במגרון, בבית אל ובמאחזים. "בין שאר נזקיה של גישת 'ארץ ישראל נקנית בעימותים' ישנה גם זליגה בשוליים לאלימות בלתי מרוסנת. גם אם לא זו היתה כוונתם של הדוגלים בה, הם אינם יכולים להתעלם מהשפעתם", כתב דיין. לא נתקררה דעתו של דיין עד שהגדיר את "הקיצוניים" כאיום הגדול ביותר על עתיד ההתיישבות. כלומר, איום גדול יותר מחזון המדינה הפלשתינית של נתניהו בנאום בר-אילן, מגישתם העוינת של מערכת המשפט ובכירי משרד המשפטים, משאיפות הטרנספר של הרשות הפלשתינית ושותפיה בשמאל הישראלי, מההגבלות הדרקוניות שמטילה הממשלה על הבנייה בהתיישבות. אכן, הגדרתם של הקיצוניים כאיום מספר אחת על ההתיישבות מזכירה את התבטאותו האומללה של אותו קצין בכיר, שבעקבות ההתפרעות בחטמ"ר אפרים טען כי האיום הנשקף לישראל מהימין הקיצוני מסוכן יותר מהאיום האיראני.


בזמן שאויבי ההתיישבות למדו להשתמש בכלים משפטיים ולרתום את מערכת המשפט למערכה נגד ההתיישבות, מועצת יש"ע גילתה בתחום הזה חוסר מעש מוחלט. כל עוד לא מתנהלת מערכה משפטית מוצלחת נגד הגישה הרואה ביהודה ושומרון שטח כבוש, כל הבתים שנבנים בהתיישבות עומדים על קרקע משפטית רעועה וטובענית

2.  דני דיין חוטא לאמת כשהוא מציג את הוויכוח בינו לבין מתנגדיו כעימות על דרך המאבק בין מועצת יש"ע לבין הדוגלים במאבק פיזי על כל גבעה. הצבעת אמון של מליאת מועצת יש"ע בדיין ובדרכו לא תשתיק את ביקורתם ואת פעילותם של ועדי המתיישבים ועוד גופים התומכים במאבק פיזי, שברובם הגדול בחרו מלכתחילה להישאר מחוץ למסגרת מועצת יש"ע. אבל הביקורת על ההנהגה לא באה רק מבחוץ, אלא מקרב ראשי מועצות מרכזיים ועוד בכירים במועצת יש"ע עצמה. ועיקר המחלוקת אינה על הדרך, אלא על ההתנהלות בדרך של קבלת החלטות בפורום מצומצם תוך התעלמות מהגופים המוסמכים במועצת יש"ע, התעלמות שמביאה להתנוונות וחוסר פעילות של גופים אלו.

3.  הציבור הרחב בהתיישבות ומחוצה לה מכיר את דני דיין בעיקר מהופעותיו הרהוטות והמוצלחות בתקשורת. כל עוד אינו עוסק בגינויים בתוך המחנה ובהתקפות על יריביו מבפנים, דני דיין הוא פרזנטור ודובר מצוין ושובר סטיגמות, שהופעותיו עושות טוב להתיישבות. באשר לזמביש, אין ספק שפעילותו רבת השנים הקנתה לו כבר מזמן מקום של כבוד בספר דברי הימים של ההתיישבות, ששמו ייחרט בו באותיות זהב לצדם של שמות גדולים כמו הרב לוינגר, חנן פורת ז"ל, בני קצובר, דניאלה וייס, ישראל הראל, פנחס ולרשטיין ושאר חלוצי ההתיישבות ובוניה. עשרות שכונות נבנו ועודן נבנות ביישובים השונים באמצעות תנועת אמנה, הגורם מספר אחת כיום בתחום הבנייה בהתיישבות. אלא שלא תמיד גדול המומחים לבנייה הוא גם המומחה הגדול מכולם למניעת הרס. ולאחר שלמדנו בגוש קטיף כיצד ניתן להרוס בזמן קצר אלפי יחידות דיור, ברור כיום שאין די בבינוי ואכלוס כדי להבטיח את עתיד ההתיישבות. במיוחד כאשר הבינוי והאכלוס הללו מתאפשרים בכמות מוגבלת, תחת עינם הפקוחה של צרי עין בארץ ובחו"ל שאינם מאפשרים לבנות בקצב שיסכל את חזון המדינה הפלשתינית. לזמביש יש מוניטין מצוינים בתחום הבנייה ופיתוח ההתיישבות, אך על מומחיותו בתחום מניעת ההרס יצאו לא מעט עוררין, בפרט לאחר כישלון המאבק להצלת גוש קטיף.

4.  מועצת יש"ע עסקה רוב השנים בבנייה ופיתוח, והזניחה חזיתות אחרות שהן חיוניות לא פחות לעתיד ההתיישבות. מצבה המשפטי הרעוע של ההתיישבות הולך ומתדרדר עם השנים. גם אם מבחינת הבינוי והאכלוס תצא ההתיישבות בסופו של דבר נשכרת מפשרות מגרון ובית אל, מבחינה משפטית מצבה הורע. בזמן שאויבי ההתיישבות למדו להשתמש בכלים משפטיים ולרתום את מערכת המשפט למערכה נגד ההתיישבות, מועצת יש"ע גילתה בתחום הזה חוסר מעש מוחלט. את החלל הזה החלו למלא רק בשנים האחרונות גופים שקמו ביוזמת פעילים עצמאיים, כמו ארגון זכויות האדם ביש"ע, רגבים, פורום המשפטנים ועוד. כל עוד לא מתנהלת מערכה משפטית מוצלחת נגד גישת אהרון ברק וממשיכיו הרואים ביהודה ושומרון שטח כבוש, כל הבתים שנבנים בהתיישבות עומדים על קרקע משפטית רעועה וטובענית.

מועצת יש"ע לא עשתה כמעט דבר כדי לקדם את החלת החוק הישראלי על ההתיישבות, ובכך לפתור מן היסוד הרבה מאוד בעיות שמאיימות על עתידה. רק לאחר שפרש מתפקידו כמנכ"ל המועצה יצא נפתלי בנט בתכניתו להחיל את ריבונות ישראל על שטחי C.

מועצת יש"ע הזניחה לאורך כל השנים את החזית התקשורתית, ולא עשתה מעשים של ממש כדי לגוון ולאזן את ההרכב האידיאולוגי של נותני הטון בתקשורת הישראלית. אפילו את הביטאון הוותיק נקודה שהוקם על ידה היא דנה למצוקה תקציבית מתמדת שהביאה בסופו של דבר לסגירתו. במקום להשקיע יותר משאבים בהחדרת המסרים שלנו בתקשורת הכללית, במועצת יש"ע טורחים על עוד עלון בתי כנסת שתפקידו העיקרי לחזק את תדמיתה של מועצת יש"ע מול החולקים עליה מבפנים. ההזנחה הזאת היא חלק מרכזי מההזנחה הכוללת של המערכה על התודעה, חזית שכולם מודים בחשיבותה ומרכזיותה אך למרות כמה יוזמות קטנות היא ממשיכה להיות לא מטופלת בעוצמה ובהיקף הדרושים.

ולבסוף, למועצת יש"ע אין חזון לאומי בתחום המדיני ובתחומים הנושקים אליו כמו הבעיה הדמוגרפית. כבר שנים רבות תלויה באוויר שאלתו של פרס "מה האלטרנטיבה שלכם?", ותשובה עדיין לא ניתנה. כדי לספק את התשובות יש צורך לטפח חוקרים וגופי מחקר שיעסקו בכך. חלפו הימים בהם יכולנו לחשוב שאנחנו נהיה רק החלוצים לפני המחנה בתחום ההתיישבות, ואת שאר העבודה יעשו עבורנו הפוליטיקאים מהימין. ההתיישבות ביש"ע חייבת להעמיד חזון לאומי שלם שמאפשר את המשך קיומה ושגשוגה של ההתיישבות תוך מתן מענה למכלול הבעיות והשאלות שהקיום הזה מעורר.

 

5.  כדי לתת מענה לכל האתגרים הללו אין די בקומץ של מנהיגים המצטיינים בתחום פעילות חשוב אחד או שניים. יש צורך לאחד כוחות, לעודד יוזמות, לחלק משאבים ולהאציל סמכויות. ואת זה חייבים אלו המכונים 'ראשי יש"ע' ללמוד. כל עוד הם מתעקשים להחזיק בידיהם את כל הסמכויות והמשאבים, העימותים והפיצוצים הם בלתי נמנעים.

הכרחי גם לקיים מנגנון הוגן של קבלת החלטות והכרעה בחילוקי דעות. לא ייתכן שראשי יש"ע יפעלו להעתקת מגרון בניגוד לעמדתם של התושבים, של המועצה האזורית ושל הנהלת מועצת יש"ע שהחליטו לפעול להשארת היישוב במקומו על ידי חקיקת חוק ההסדרה. לא ייתכן שיו"ר מועצת יש"ע ישלח מכתב ברכה לבני בגין על פעילותו למען ההתיישבות זמן קצר לאחר שראש מועצת בנימין שלח לנתניהו דרישה להעביר את בגין מתפקיד המתווך בין ההתיישבות לממשלה.

כדי לנהל את הקרב הקשה על עתיד ההתיישבות יש צורך בשקיפות, בהתייעצות נרחבת, ברתימת כל הכוחות והכישרונות ובהכרעה דמוקרטית אמיתית. בתוך מסגרת הוגנת ומשתפת שכזאת ימשיך להיות לזמביש ולדני דיין תפקיד מרכזי בבניית עתידה של ההתיישבות.