בשבע 499: "לא לאלימות, אבל גם לא לסתימת פיות"

יו"ר מליאת יש"ע עדי מינץ סבור שהצבעת האמון שמבקש דני דיין עלולה להביא לקרע במועצת יש"ע

חגית רוזנבאום , ח' בתמוז תשע"ב

ראשי מועצות ובכירים ביש"ע מצטרפים לגינוי הפגיעה ברכבו של יו"ר תנועת 'אמנה' זאב חבר (זמביש),  אך מוחים נגד הניסיון להשתמש באירוע כדי להשתיק את הביקורת על התנהלותו של יו"ר מועצת יש"ע דני דיין 

הכנס שערכה תנועת ההתיישבות 'אמנה' ביום ראשון בעפרה, הוכתר על ידי המארגנים בסיסמה "כן לארץ ישראל, לא לאלימות" והוגדר כ"כנס חירום, בעקבות גילויי האלימות האחרונים כלפי הנהגת ההתיישבות ביש"ע". אולם מי שמכיר קצת יותר לעומק את התהליכים התת קרקעיים במועצת יש"ע ובסביבתה יודע לומר שהכנס הבהול, שגובה בקמפיין תקשורתי מאסיבי בשבוע שקדם לו, לא כוון באמת כלפי אותם מנקבי צמיגים שפגעו ברכבו של זמביש בבית אל. מסתבר שההיתלות באירוע המקומי הזה היא רק כיסוי למלחמת הישרדות שמנהל בימים אלה יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, מול הנהלת המועצה והמליאה, שקולות הביקורת של חבריה על ההתנהלות האנטי-דמוקרטית של השניים הולכים וגוברים מיום ליום. את הביקורת מובילים כאמור חברי הנהלה – ברובם ראשי מועצות בכירים ביו"ש המשמשים גם כמתקצבים העיקריים של מועצת יש"ע, מתוקף תפקידם. הכנס קומם אותם אף יותר, שכן לדבריהם נעשה בו ניסיון להסיט את הדיון הענייני על ההתנהלות של ראשי יש"ע לכיוון נושא האלימות והוויכוח האידיאולוגי, על מנת להשתיק את קולות המבקרים.

ראש מועצת שומרון, גרשון מסיקה, לא התבלבל. לאחר שהקדים והצהיר מול משתתפי הכנס בעפרה כי "כולנו אומרים כאן הערב אמירה ברורה: כל פגיעה באיש ציבור המקדיש את עצמו למען עם ישראל וההתיישבות – ובפרט פגיעה באישיות כזמביש הינה מעשה חמור ומחפיר", הכריז בתקיפות לא פחותה כי "יחד עם זאת, אני אומר כאן בבירור ובשם רבים: אין למנף את הפגיעה החמורה הזו לכפייה בכוח של דרך אידיאולוגית שנויה במחלוקת על כלל הציבור ביהודה ושומרון. הוקעת תופעת האלימות מקיר לקיר אסור לה להשתיק את חילוקי הדעות הלגיטימיים בהתיישבות, או את הצורך בבדק בית עמוק בהתנהלות הגופים האמורים לייצג את ארבע מאות אלף המתיישבים ביהודה ושומרון".

 
 
"מועצת יש"ע הפכה לגוף לא רלוונטי". כנס 'אמנה' ביום ראשון השבוע

 

ראשי הרשויות הצביעו ברגליים

גרשון מסיקה, למה בדיוק התכוונת בדבריך בכנס על כפייה, השתקת דעות, והצורך בבדק בית עמוק?

"זה זמן רב אני סבור, ועוד רבים כמותי, שמועצת יש"ע מתנהלת בצורה לא תקינה, הן בתפקודה כגוף ציבורי והן בתהליך קבלת ההחלטות. לכן, לעניות דעתי היא הפכה לגוף לא רלוונטי שלא מייצג את הרצון האמיתי של המתיישבים. הדבר הזה מתבטא גם בהיעדרם של רוב ראשי הרשויות מישיבות ההנהלה, הם הצביעו ברגליים".

מסיקה מוסיף ומפרט מהם לדעתו הכשלים בתפקודה של המועצה, הן בבחירת המטרות והן בדרכי ההתנהלות שלה: "צריך חשיבה מחדש איך מחזירים את מועצת יש"ע לתפקידה המקורי. היא לא עוסקת בדברים שהיא צריכה לעסוק בהם, כמו נושא ההסברה, התחום המשפטי ועוד תחומים הנוגעים לכלל היישובים כמו פיתוח כבישים ומאגרי מים, שהם נושאים מובהקים שלה".

לטענה זו שותף גם ראש מועצת בנימין, אבי רואה, שכמו מסיקה משמש גם הוא חבר הנהלת מועצת יש"ע: "אני לא בא מהמקום של ביקורת על מועצת יש"ע. אני מדבר על עבודה נכונה וראויה, עם תוכנית עבודה אסטרטגית להתיישבות בכלל, שזה חסר במועצת יש"ע". רואה מסביר כי התחושה היא שכל גורם במועצה מושך את העשייה לכיוון שלו, "וקיבלתי מהם הסכמה על כך שבאמת חסרה תוכנית אסטרטגית בכל התחומים – תחבורה, הרחבת יישובים, זה לא קיים. הם הסכימו איתי שצריך לעבוד על זה. למנות מנכ"ל לעבודת מטה, להכין חומרים, כדי שנוכל לבוא אל משרדי הממשלה ולהציג תוכנית ארוכת טווח".

העניין השני שנגדו טוענים כאמור ראשי המועצות הוא דרכי ההתנהלות וקבלת ההחלטות של בודדים בהנהגת המועצה באופן עצמאי. "בגוף דמוקרטי יש להעלות נושא לדיון מסודר ולקבל החלטה. על חוק ההסדרה, למשל, לא היה דיון מסודר וכל אחד פעל על דעת עצמו", אומר מסיקה.

כראש המועצה שבשטח שיפוטה נמצא היישוב מגרון, עמד אבי רואה במרכזה של ההתרחשות במאבק על חוק ההסדרה. הוא חווה על בשרו את ההתנהלות הכפולה, כאשר בה בעת שהוא וחבריו ממטות פעולה שונים השקיעו את מיטב מרצם וזמנם מול הח"כים והשרים בקידום חוק ההסדרה כדי להציל את מגרון, הסתבר להם כי במקביל עוברים זמביש ודני דיין בין אותם פוליטיקאים ורוקמים איתם את הסכם ההעתקה של היישוב כאלטרנטיבה להצעת החוק. "גם בעניין הזה צריך לעשות סדר, אם רוצים לעבוד כגוף אחד ולא שכל אחד ימצא במה לומר מעליה מהי דרכה של ההתיישבות", אומר רואה. "צריך לקיים דיון בשאלה הזו ולקבל החלטה משותפת לכולם, ויותר מכך: אחרי שיש החלטה - שכולם יעמדו מאחוריה. לא רק לקבל אותה ואז להשאיר אותה כתובה על הנייר, ואחר כך כל אחד יראה אם זה מתאים לו. אם זה כך, אנחנו נצטייר כגוף מפולג שאין לו כוח, ואז אי אפשר לעמוד מול מקבלי ההחלטות כשכל אחד אומר משהו אחר".

אבל את מסיקה מרגיז במיוחד הספין לדבריו שנעשה בכנס בעפרה, ובקמפיין התקשורתי שקדם לו כאמור. "נוצר קמפיין גדול בעקבות מה שקרה לזמביש. נוצר מצב שמי שמתנגד להתנהלות הכוללת שלהם כאילו פגע בעצמו בזמביש. זה כמו מה שהשמאל עשה לימין אחרי רצח רבין – כל מי שהתנגד לדרכו של רבין, נחשב כאילו הוא רצח את רבין". מסיקה גם מדגיש כי הוויכוח אינו נסוב על הצד האידיאולוגי, אלא על ההתנהלות הטכנית גרידא: "ההתנהלות לא תקינה כבר הרבה זמן. אני ועוד ראשי רשויות לא מגיעים הרבה זמן לישיבות מועצה כי התחושה היא שמועצת יש"ע סטתה מדרכה. הוויכוח אינו אידיאולוגי, ואי אפשר להפוך ויכוח על התנהלות למשהו אידיאולוגי. תתנהלו כגוף דמוקרטי, עם מוסדות מסודרים ודרכי פעולה שקופות, ולא שכל אחד מושך לכיוון שלו".

הדמוקרטיה מתפוגגת

מי שעוקב באכזבה כבר זמן רב אחרי התמוססות הניסיון לחידוש פניה של מועצת יש"ע, הוא יו"ר המליאה עדי מינץ. בטרם הוא מגולל את סיפור המאבק המתמשך על צביונה הדמוקרטי של המועצה, הוא מבקש להקדים ולהדגיש: "הנושא הוא לחלוטין לא פרסונלי. אני מכבד מאוד את דני, וזמביש הוא נכס שאסור בשום פנים לוותר עליו. זה דבר שחשוב שיישמע בכל דיון ושלא יהיה ספק לגביו".

במטרה לאחות את הקרעים לאחר הגירוש מגוש קטיף, הוקמה לפני כחמש שנים מליאת יש"ע המתחדשת. המליאה היתה גוף יציג, בה לכל יישוב היה נציג משלו לצד רבנים ואישי ציבור מגוונים מכל קצות הקשת ההתיישבותית והדתית-לאומית. כל אלו, מלווים במזכירות ובהנהלה של המועצה, ניהלו דיונים וקיבלו החלטות יחד. אבל האידיליה הדמוקרטית החדשה לא החזיקה מעמד זמן רב. די מהר המבנה ההיררכי החדש התפרק, וחזר לתפקד כמו מועצת יש"ע הישנה של לפני הגירוש. ההתנהלות הישנה, שהתאפיינה בקבלת החלטות עצמאית של קומץ בכירים וותיקים, באה לידי ביטוי למשל בתחום ההסברה. המליאה החליטה בין השאר לרכז כוחות בפעילות הסברה והשפעה על התודעה הלאומית. לצורך כך הוקמה מינהלת הסברה מיוחדת, שהחלה בקמפיין 'יהודה ושומרון – הסיפור של כל יהודי'. הקמפיין המוצלח היה גם הקמפיין היחיד, לאחר שאותם בכירים ואנשי הביצוע במועצה החליטו להוריד את הנושא מראש סדר העדיפויות, ומינהלת ההסברה נמוגה לאיטה. משראו חברי ההנהלה – ראשי המועצות וחברים נוספים - כי ההחלטות שהם מקבלים לא באות לידי ביצוע והישיבות שהם מנהלים במשך שעות הן חסרות משמעות בשטח, ירדה באופן דרסטי רמת ההשתתפות של חברי ההנהלה בישיבות.
בני קצובר: לפי ההאשמות שלהם, אסור להיאבק יותר. לא להעז להטיח ביקורת במועצת יש"ע, כמו שהיה אסור בזמנו לדבר נגד אוסלו – אחרת רצחת את רבין. מי שיוצא נגד מועצת יש"ע או תומך במאבק בגבעת האולפנה – הוא חותך צמיגים. אבל אם באמת יש אחריות על חיתוך הצמיגים, זה בגלל ההתנהלות של מועצת יש"ע

עדי מינץ וחברים נוספים חשו תסכול עז מהכרסום הגובר והולך בתפקוד המועצה החדשה. הם פנו לרב אהרון אייזנטל מחיספין, שגם היה חבר בהנהלת מועצת יש"ע המתחדשת, ומינו אותו לעמוד בראש ועדה שתבדוק את נושא ההתנהלות של המועצה ותגיש את המלצותיה. מליאת יש"ע אימצה פה אחד את המלצות הוועדה, שהוגשו לפני כשנתיים, ובחרה יו"ר למליאה וחברי מזכירות, שיעזרו ליישם את ההמלצות. ישיבות ממושכות מול אותה הנהגה של זמביש, דני דיין ואנשיהם הולידו הבנה שהללו לא מוכנים ליישם את ההמלצות בשום אופן.

שנתיים חלפו והסוגיה לא התקדמה. מבחינתו של מינץ כלו כל הקיצין כאשר פנו אליו ח"כים ושרים, עימם הוא נפגש רבות במסגרת ביקוריו בכנסת, ותמהו: "איך ייתכן שבאים אלינו אנשי מגרון, גבעת אסף, עמונה ובית אל, ובאים גם דני וזמביש, וכל אחד מגיע עם מסר אחר? מי מייצג את ההתיישבות?".

"הגענו למצב של כיתות כיתות, אשר יגורתי בא", אומר מינץ, "כתוצאה מכך החלה להתרקם חבורה, שלי יחד עם ראשי המועצות אבי רואה, גרשון מסיקה ודוידי פרל מגוש עציון. הבנו שככה אסור שמועצת יש"ע תמשיך, חייבים להחזיר את המהלך לתקנו. נפגשנו עם זמביש ואמרנו לו את הדברים, הוא קיבל אותם. בהמשך זה עבר לדני, והוא חשש שהדברים יילכו לכיוונים לא רצויים מבחינתו, הדחה למשל". במוצאי שבת לפני כשבועיים נחת במייל של מינץ מכתב מדיין ובו הוא מבקש ממינץ לכנס את המליאה כדי לקבל "הכרעה על דרכה של ההתיישבות, האם דרכנו להבנות והסכמות או למאבק, אלימות וכו'. דקה אחרי שהוא שלח לי את המכתב", מספר מינץ, "הופיע בכל אתרי החדשות שהוא מבקש לכנס את המליאה ומבקש הצבעת אמון בדרכו. זה דבר לכשעצמו לא ראוי – תכבד את הדיון הפנימי ולא מיד להוציא לתקשורת".

שוב התכנסה החבורה, הפעם עם הרב אייזנטל. "הדיון עליו מבקש דני לכנס את המליאה הוא בנושא חמור", הזהיר הרב אייזנטל, "הוא יביא לקרע במועצת יש"ע. אם למשל יכריעו בדיון האידיאולוגי בעד הדרך של דני ונגד הדרך של ראשי המועצות, המשמעות תהיה שאתם מודרים מהניהול, וזה אסון. זה אומר – אנחנו מחליטים על ההתיישבות ואתם לא. וכן ההיפך, גם זמביש ודאי לא יקבל את הדרך ההפוכה משלו. זה הדיון הכי רע שיכול להתנהל כעת".

מינץ אומר כי למרות בקשתו של דיין, החליטה המליאה לא להתכנס בינתיים על רקע השיקול הזה. "מצד שני", אומר מינץ, "יש חשיבות גדולה להעביר למעשה את סיכומי ועדת הרב אייזנטל ולראות איך מבצעים אותם. למשל, שיוקמו ועדות שיטפלו בנושא המשפטי – זה דבר שהחלטנו עליו כמה פעמים בהנהלה וההחלטה לא בוצעה".

כעת מתכנסים פורומים שונים הקשורים למועצה כדי לדון בקידומה של מועצת יש"ע לקראת תפקוד ראוי. מינץ מבקש להסביר את השקפתו האישית בעניין פעילותה של המועצה: "בעיניי מועצת יש"ע היא הגוף הכי חשוב להתיישבות, ואי אפשר לוותר עליו. זה הגוף הייצוגי מול הממשלה, וכשהוא חולה כל ההתיישבות חולה.

"בראיון ל'ידיעות אחרונות' דני אמר שההתיישבות היום היא במצב מצוין ואנחנו על סף הכרעה. פה יש לי מחלוקת קשה איתו. אני מברך על כך שאנחנו כבר קרוב ל-400 אלף תושבים, אבל באופן אמיתי – מעבר לגדר ההפרדה חיים פחות ממאה אלף מתיישבים. מי שחושב שבקונסטלציה פוליטית מסוימת הדבר הזה הוא בלתי הפיך – טועה ומטעה, לא מבין איפה הוא חי". לכן, סבור מינץ, המשימה הראשונה במעלה להתיישבות היום היא תודעתית, "להבהיר לעולם שאנחנו לא שטח כבוש. להוביל את המסרים הללו בכל הכלים לדיפלומטים, לאקדמיה, לממשלה. זה תפקידה של מועצת יש"ע".

מינץ מזהיר מפני הגישה השאננה וה"טופחת על השכם" כלשונו שמציג דיין, "אם מועצת יש"ע תהיה שאננה, היא תפסיד את המלחמה שתבוא, והיא תבוא. אם דני אומר – 'באנו, ניצחנו, הלכנו', נפסיד את המאבק".

"מתחזים למובילי המאבק"

מי שנפגע גם הוא מהקמפיין נגד מנקבי הצמיגים הוא יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר. תנועת קוממיות וועדי המתיישבים הואשמו על ידי דיין באחריות להתחממות הגיזרה שהובילה לפגיעה ברכבו של זמביש. קצובר טוען בתוקף כי ההאשמה "מופרכת מן היסוד. המשמעות של טענה כזאת היא שאסור להיאבק יותר. לא לנסות להתגונן מול שום פעילות עוינת של הממסד, לא להעז להטיח ביקורת במועצת יש"ע, כמו שהיה אסור בזמנו לדבר נגד אוסלו – אחרת רצחת את רבין. מי שיוצא נגד מועצת יש"ע או תומך במאבק בגבעת האולפנה – הוא חותך צמיגים. אם כבר יש אחריות על חיתוך הצמיגים, זה בגלל ההתנהלות של מועצת יש"ע", מסביר קצובר. לדבריו, "נוער עם ראש ישר לא יכול לסבול שמנהלים כביכול מאבק תקיף למען חוק ההסדרה, ומאחורי הקלעים מטרפדים אותו. זה מה שגורם למשבר אמינות, לאנרכיה, ואז איש הישר בעיניו יעשה".

קצובר נזהר כל השנים לא לצאת בביקורת גלויה נגד הממסד ביש"ע, אולם הפעם, "שלא כדרכי", הוא מדגיש, חש שהסאה הוגדשה ויצא במאמר נוקב נגד התנהלות ראשי יש"ע. הקש ששבר את השתיקה של קצובר היה המחזה בו היה נוכח במאהל שובתי הרעב לפני כחודש. "השקפתי מהצד על מסיבת העיתונאים שקיימו שובתי הרעב בהודעתם על סיום השביתה. החוק נכשל אז, ושם אני שומע את דני דיין שופך גיצים, אש וגופרית כלפי מי שלא איפשרו להעביר את החוק והכשילו אותו. כל מי שהיה בעניינים, ידע שאנשי מועצת יש"ע עבדו על אלטרנטיבות לחוק ההסדרה ובכך הם עצמם טרפדו אותו. החוק היה יכול לעבור רק אם היו כולם הולכים עליו בכל הכוח ולנתניהו לא היתה נותרת ברירה אלא לתת חופש הצבעה לשרים. אבל ברגע שהוצעה לשרים האלטרנטיבה של העתקה במגרון, ברור שהם יעדיפו את הדרך היותר קלה ולא את החוק.

"זה מה שמאוד קומם אותי", מסכם קצובר, "להשתתף בשביתת הרעב אבל לפעול נגדה. להתחזות לאחד המובילים שלה מול העיתונאים, אבל במקביל לעקר ולהחליש את המאבק על החוק. זה מתחת לכל ביקורת".