בשבע 499: פגיעה מורלית

בדיון בסכסוך בין איש העסקים אלי עזור לחברת תקשורת קנדית, נחשפה תוכנית מסודרת להכפשת יריב עסקי

יאיר שפירא , ח' בתמוז תשע"ב

* התוכנית, שהוכנה על ידי היחצן מוטי מורל, כוללת הפעלת חברי כנסת, עיתונאים וועדי עובדים וחלקים ממנה יצאו אל הפועל

לפני חמש שנים הפתיעה הוועדה לבחירת שופטים, ומינתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב את שופטת בית משפט השלום בירושלים, ד"ר מיכל אגמון גונן. בהתחשב בכישוריה של השופטת גונן, המינוי לא היה מפתיע כלל. הוא אפילו איחר בשנים את התחזיות לקידומה המהיר של בת טיפוחיו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק. אבל מספר המתנגדים לקידומה של השופטת היה עצום, וכלל אפילו פנייה נדירה לוועדה למינוי שופטים של מנהל בתי המשפט שהביע את התנגדותו למהלך. השופטת גונן הצליחה להוציא מדעתם את אנשי המשטרה בירושלים ואת פרקליטות המחוז כשיחררה ממעצר חשודים בשל כשלים בהתנהלות הפרקליטות והמשטרה. היא העלתה את חמתם של שופטי בית המשפט המחוזי בעיר לאחר שהתפלמסה איתם בפומבי כשקיבלו ערעורים על פסקי דינה. היא לא חששה לפרסם את האמת המרה כי מאמצי הנהלת בתי המשפט ונשיאות בית המשפט העליון להגדיל את תפוקת עבודת השופטים באה על חשבון דיון רציני בתוכנם של התיקים ועשיית דין צדק.

מי שקיווה כי אגמון גונן תתמתן עם קידומה לתפקיד הבכיר, נחל אכזבה מסוימת. אמנם התנגחויותיה התדירות עם ממסד השפיטה לא חזרו עוד. גם הפרקליטות והמשטרה נשמו לרווחה, כאשר היה מי שדאג בנשיאות בית המשפט לשבץ את השופטת במשבצת אזרחית דווקא. את חדשנותה ותעוזתה של אגמון גונן העדיפו במערכת המשפטית לנתב הלאה מהם לעבר הממשלה והשוק הפרטי. שיבוצה של אגמון גונן כשופטת לעניינים מינהליים כבר הנפיק כמה פסקי דין חריפים כנגד רשות ההגירה של משרד הפנים, והשאיר בישראל לא מעט זרים שנכנסו אליה או שנשארו בה שלא כדין. במסגרת זו היא הוציאה גם פסק דין שערורייתי שהתיר למעשה בנייה לא חוקית בשכונה ערבית ביפו, בטענה כי הרשויות לא מאפשרות אישור תוכנית מתאר לשכונה ודוחקות את תושביה לפינה. פסק הדין של השופטת בוטל בידי בית המשפט העליון. בפסק דין אחר היא פסלה מכרז של המדינה לאשפוז סיעודי, בטענה כי הסכומים הנקובים בו לא מאפשרים את קיומם של הקשישים בכבוד.

אבל לא רק המדינה היא לקוחה קבועה של אגמון גונן, גם תיקים של סכסוכים מסחריים מגיעים לפתחה לא פעם. אלו הם בדרך כלל בעלי אופי סולידי יותר, ולא מאפשרים לשופטת את המחוות הגדולות של תיקון עולם שכה חביבות עליה.  איתרע מזלם של משרדי יחסי הציבור בארץ, וסכסוך בין איש עסקים ישראלי ובין חברת תקשורת קנדית פתח בפני אגמון גונן צוהר לפן המלוכלך של עולם התקשורת והעסקים. בפסק דין מרתק היא אפשרה גם לנו להציץ מבעד לצוהר, ובאותה הזדמנות החליטה כמובן לעשות סדר ולומר את דברה.

השופטת קבעה שמדובר בקמפיין מכוון להרוס אותו. אלי עזור

מורל נגד עזור

אלי עזור, עיתונאי ספורט לשעבר, התחיל את דרכו העסקית ברכישה של כלי תקשורת שכשלו, תוך שהוא יוצק אליהם תוכן חדש. הוא קנה עיתונים כושלים בשפה הרוסית רגע לפני שהעלייה של ראשית שנות התשעים החלה לדרוש עיתונות בשפת אמה. הוא רכש את בית הדפוס של העיתון 'על המשמר', רגע אחרי שזה נפח את נשמתו. אך עיקר פרסומו הגיע אחרי שהיה חלוץ בסחר בשידורי ספורט באמצעות חברת צ'רלטון שהקים עם שותף. היום הוא מחזיק בבעלותו אימפריית תקשורת של ממש הכוללת חברות פרסום, חברות תקשורת, שותפות בחינמון יומי ואפילו בתחנת רדיו אזורית. לפני שמונה שנים החל עזור במהלך של רכישת העיתון ג'רוזלם פוסט, ולצורך כך נשא ונתן עם חברת קאנווסט, ענק תקשורת קנדי, המחזיקה בתחנות טלוויזיה, הוצאה לאור, רדיו, ערוצים ייעודיים בכבלים, פרסום חוצות ואתרי אינטרנט. שני הצדדים אף חתמו על זיכרון דברים לשיתוף פעולה. במהלך המו"מ הממושך רכש עזור את העיתון בעזרת הלוואה שנטל מבנק לאומי. המו"מ בין עזור ובין החברה הקנדית נמשך עד שעלה על שירטון. קאנווסט תבעה את עזור בהליך בוררות בניו יורק. עזור טען כי הקנדים לא הסתפקו בתביעה ואיימו עליו כי הם ידאגו להרוס אותו בישראל. הקנדים הכחישו, אך הפעילו נגדו מסע הכפשות ציבורי בארץ.
מורל הסביר בבית המשפט כי מדובר בפרקטיקה מקובלת בעולם העסקים. אחד הצדדים שוכר את שירותיו של איש יחסי ציבור וזה מפעיל את התקשורת, יחד עם חוקרים פרטיים ולוביסטים בכנסת, כדי למרר את חייו של הצד האחר

כשהבורר האמריקני פסק כי עזור התנהל בתום לב ולא הפר את התנאים שנקבעו בזיכרון הדברים, נטשו אנשי קאנווסט את תקוותם לרכוש חלק מהג'רוזלם פוסט, ומסע ההשמצות פסק. בירור שערך עזור העלה כי את המסע הוביל המשרד של איש יחסי הציבור מוטי מורל. עזור תבע את מורל, את החברה הקנדית וראשיה, ואיש תקשורת ישראלי שתיווך ביניהם. בהליך גילוי מסמכים שנערך בשלבים המוקדמים של בירור התביעה הסתבר כי לאחר שמורל שוחח עם אנשי קאנווסט ועמד על רצונותיהם, הוא שיחרר תוכנית פעולה אסטרטגית לפגיעה בעזור, והיא הוצגה במלוא 'תפארתה' בבית המשפט. התוכנית מכילה סעיפים רבים ובהם ניסיון ליצור לעזור פרופיל שלילי בעיתונות; לבדוק אפשרות להתסיס את ועד העובדים בבית הדפוס של עזור; לבחון דרכים למסע תקשורתי תחת הכותרת 'איך צ'רלטון (חברת שידורי הספורט של עזור) הורסת ומשחיתה את הכדורגל הישראלי' וכן אפשרות להתסיס את ראשי קבוצות הכדורגל בארץ כנגד צ'רלסטון. מורל הציע אפילו 'גיוס של חברי כנסת לצורך מתקפה פומבית על עזור ועל צ'רלטון', כולל, כך הבטיח ללקוחותיו, דיונים בעניין בוועדות הכנסת השונות. בין השאר בניסיון לחוקק חוק שתכליתו שידורי חינם של משחקי כדורגל, או הפחתת המחירים של השידורים.

מורל הסביר בבית המשפט כי מדובר בפרקטיקה מקובלת בעולם העסקים. כאשר כחלק ממשא ומתן קשוח שוכר אחד הצדדים את שירותיו של איש יחסי ציבור וזה מפעיל את התקשורת, יחד עם חוקרים פרטיים ולוביסטים בכנסת, כדי למרר את חייו של הצד האחר. כך, אומר מורל, הצד השני מגיע מותש ומוכן להתפשר, ובלבד שמסע ההשמצות וההרס ייפסק. אנשי קאנווסט הודו אמנם כי קיבלו את התוכנית של מורל, אך לטענתם דחו אותה. הם לא הצליחו להציג בבית המשפט ראיות של ממש לעניין, פרט להודעת מייל המורה לו ללכת 'בדרך המלך'. הם טענו כי הורו למורל לדאוג רק כי הכתבות עליהם בהקשר של הסכסוך עם עזור יהיו מאוזנות, כדי ששמם בתקשורת הישראלית לא ייפגע. השופטת התקשתה לקבל את גרסת החברה הקנדית, בין השאר בשל התשלום החודשי הגבוה שהעבירו למורל, עשרת אלפים דולר בחודש, והבטחה לבונוס במקרה של הצלחה. השופטת תמהה על איזו הצלחה מדובר בהסכם, ומדוע נדרש ריטיינר כה גבוהה, רק כדי לאזן קרב משפטי זניח מבחינה ציבורית שנערך בכלל בהליכי בוררות בניו יורק.

העיתונות מתמסרת

אילו מסעיפי התוכנית האימתנית של מורל יצאו לפועל בסופו של דבר? בבית המשפט מורל טען כי אינו מצליח לשחזר את הפעולות שעשה למען הקנדים שש שנים ויותר לאחר מעשה. בדיקה מעלה כי פעילות פרלמנטרית ערה בנושא שידורי הכדורגל נרשמה באותה תקופה, והצעות חוק שהיו פוגעות בליבת העסקים של עזור אכן הוגשו אז. אך עזור לא יכול היה להוכיח בבית המשפט כי חברי כנסת פעלו אז בעידוד לוביסטים ששלח מורל. אך בעוד שבאולמה של אגמון גונן לא התברר האם אכן נבחרי הציבור מופעלים כמריונטות בשירות האינטרסים של אנשי עסקים כוחניים, העיתונות, לפחות זו הכלכלית, נראתה כמתמסרת בקלות למניפולציות כאלו. השופטת מצאה כי בכתבות שפרסמה אחת מעיתונאיות 'גלובס' שסיקרה את הנושא היו מובאות, ככתבן וכלשונן, הודעות משמיצות לתקשורת שהפיץ משרדו של מורל. בהודעות הוצג עזור כמי שידוע כאדם שמנהל את עסקיו שלא ביושר ולא כמקובל, וכמי שנמצא בבעיות כלכליות קשות, שרבים נכוו על ידו. "מדובר בקמפיין מכוון לנסות להרוס את עזור, רק בשל העובדה שהמשא ומתן בין מרקעי תקשורת שבבעלותו לבין קאנווסט לא הבשיל לכדי חוזה לרכישת קבוצת הפוסט", קבעה השופטת בפסק הדין. "ככל שקיימת פרקטיקה כזו של פגיעה אישית לשם החלשת האחר, זוהי פרקטיקה שעל הדין לאסור אותה... מדובר בתוכנית כוללת, שפרסומים הם רק חלק קטן ממנה. מדובר בפעילות של לוביסטים בכנסת כדי לפגוע בעסקים אחרים של עזור בשידורי ספורט, בבדיקות מול רשויות המס ואף בפנייה לבנק המלווה את הקבוצה בניסיון לפגוע בשמו של עזור ובאפשרותו לגייס אשראי".

אגמון גונן קבעה כי קאנווסט הפרה את חובת הזהירות שלה כנגד עזור וגם הוציאה עליו דיבה. היא חייבה את החברה הקנדית לשלם לעזור מיליון שקלים. אך היא לא הסתפקה בזאת והרחיבה מאוד את תכולת התקדים שזה עתה קבעה. "יש להביא לכך שלא ניתן יהיה לפגוע באדם (לאו דווקא יריב עסקי, אלא גם יריב פוליטי או אדם אחר שמכל סיבה אחרת פלוני מעוניין לגרום לו לנזקים תדמיתיים או כלכליים), באמצעות שימוש במשרדי יחסי ציבור, והפעלת מערכות ממניעים פסולים", כתבה השופטת וחיסלה בהינף קולמוס ענף עתיר רווחים של אחד מהמגזרים המקושרים והחזקים בישראל.