בשבע 500: שוברים שמירה

מחקרים חדשים מטילים ספק בתועלת שבשמירת היריון * אבל לא צריך ללכת לקיצוניות השנייה כמוני – לעבוד בבית החולים עד הלידה


חנה קטן , ט"ו בתמוז תשע"ב

היא שוכבת במיטתה בחוסר מעש, חלוק מרושל לגופה, בוהה בתקרה. ערמת הספרים שעל ידה ניצבת זנוחה. בעיני רוחה מתרוצצים תסריטים מבהילים - ירידת מים פתאומית, לידה מוקדמת, שהייה בפגיה, ילד בחינוך מיוחד... היא מפסידה ימי עבודה יקרים - רק לאחרונה מונתה לרכזת החברתית של החטיבה, התלמידות עוד לא הספיקו להיכנס למשטר לימודי. ואז הגיע דימום קל, והגינקולוגית הדאוגה 'השכיבה' אותה בבית עם אזהרות חמורות. הרופאה רק שכחה שהבית הוא מגרש ספורט אמיתי - רק להרים את הפעוט בן השנתיים, לרחוץ את הילד בן הארבע, לתלות קצת כביסה - וכבר מדובר על סידרה של מאמצים פיזיים. ואילו באולפנה היא הרי יושבת רוב שעות היום, אז על מה המהומה? וכל המחשבות הטורדניות שמתרוצצות בראשה מרוב שכיבה ובטלה... ולמה היא צריכה להפסיד את החתונה של גיסתה? מתי כבר תיגמר השכיבה הזו?!

בישראל מתרחשות כ-130,000 לידות בשנה. שיעור הלידות המוקדמות עומד על שבעה אחוזים, ונמצא במגמת עלייה, בעיקר באשמת רופאים שכמותי, המעניקים בהתלהבות-יתר טיפולי פריון, שבעקבותיהם נוצרים הריונות מרובי עוברים, בהם שכיחות לידות מוקדמות. פשוט, קשה לעמוד מנגד כשאישה בוכה בכי תמרורים ומתחננת: "ד"ר, תני לי טיפול במינון גבוה, העיקר שסוף סוף אזכה להיריון". כ-15% מהנשים בארצנו היו לפחות פעם אחת בשמירת היריון. לאחרונה, מאמרים בעיתונות רפואית מכובדת הצביעו על כך שהתועלת שבשמירת ההיריון מעולם לא הוכחה מדעית, ושפעילות גופנית נמרצת אף מועילה בדרך כלל למהלך ההיריון.

נוסף על כך, קיימת התייחסות בספרות המקצועית לנזקים פיזיולוגיים ופסיכו-סוציאליים הנגרמים משמירת היריון, שכוללים איבוד סידן, דלדול שרירים, דיכאון עקב ניתוק חברתי ומקצועי, קרישיות יתר ועוד. נודע שחברה אמריקנית לאספקת ציוד רפואי ששיווקה בעבר מוניטורים לניטור ביתי, פשטה את הרגל לאור הירידה הדרסטית במספר הנשים בשמירת היריון בארה"ב, בעקבות המידע החדש בספרות הרפואית העדכנית.

ההורָיות (הנחיות) המקובלות לשמירת היריון שונות מאוד בין מדינה למדינה, ואף בין מרכז רפואי אחד למשנהו. בדרך כלל, ההוריה יוצאת לא מראשו של הרופא, אלא 'מהבטן', מתוך חשיבה ש'אם לא יועיל - לא יזיק', ולדעתי, לעיתים גם מתוך מחשבה יהירה בלב הרופא, שהוא סמוך ובטוח שבידיו המקצועיות יצליח 'לשמור על ההיריון' גם כשאין כל הצדקה רפואית עניינית לכך. אך כל רופא מאמין, שיש בו טיפת ענווה, יסכים איתי שאם השם לא ישמור פרי בטן - שווא שקד שומר.

נזק לאומי

באילו מצבים ממליצים על שמירת היריון בארצנו? היה לי הכבוד לסייע לגיסתי, ד"ר חיה קטן, שבמשך שנים ניהלה ביד רמה את המחלקה הרפואית של הביטוח הלאומי (ובזכותה זכיתי לחיוכים של רופאים שבדרך כלל מרגישים את עצמם מורמים מעם, עד שהתברר להם שאני בסך הכל ד"ר חנה קטן, ואני רק גיסה של ד"ר חיה קטן, ואז נעלמו החיוכים...) בבניית קריטריונים מתאימים למצבים שבהם קיימת תועלת אמיתית בשמירת ההיריון, והם מועטים: יתר לחץ דם אמהי, שיליית פתח, האטה בגדילה עוברית תוך-רחמית, מחלות אמהיות קשות כמו מחלות לב, והריונות מרובי עוברים. אך למרות שההוריות היום הן מצומצמות וממוקדות, ישנם רופאים שידם קלה על ההדק, וממליצים על שכיבה ממושכת גם במקרים של דמם קל או כאב בתחילת היריון, וזאת למרות שכאמור לא ברורה יעילות השכיבה הזו, וגם לא נבדקו לעומקם הנזקים שהיא טומנת בחובה.
חברה אמריקנית לאספקת ציוד רפואי ששיווקה בעבר מוניטורים לניטור ביתי, פשטה את הרגל לאור הירידה הדרסטית במספר הנשים בשמירת היריון בארה"ב, בעקבות המידע החדש בספרות הרפואית העדכנית

ובפרספקטיבה לאומית, כאשר פנֵינו לעידוד הילודה - ההגבלות המרובות שכולל ההיריון ה'שמור' לאשה ולמשפחתה עלולות להחליש מאוד את הרצון ללדת ילדים נוספים, כאשר כל היריון עלול להיות מלווה בצורך בשכיבה במשך תקופה ממושכת. ספק גם אם התקיימה חשיבה מערכתית ולאומית על הנזק הכלכלי שנגרם למשק מכמות גדולה של נשים צעירות עובדות שפורשות מעבודתן למשך תקופות ארוכות עקב הצורך בשמירת היריון, ולאשה עצמה - המשתכרת פחות בתקופה זו, מוותרת על התקדמותה המקצועית, ואף עלולה לאבד מקום עבודה. ובל נשכח את הנזק ללימוד התורה לבעל התלמיד-חכם ולעולם התורה, כשמכורח הנסיבות נאלץ הבעל לקחת על כתפיו את עול הטיפול בבית ובילדים.

אך יש גם קיצוניות שנייה: בזמן שעשיתי התמחות ברפואת נשים לא היו שום הנחות לנשים בהיריון, ובכל תורנות התרוצצתי במסדרונות בית החולים במשך שלושים ושש שעות רצופות ויותר; וזאת על אף עבודות המצביעות על לידות מוקדמות ומשקל לידה נמוך באוכלוסיית הרופאות המתמחות בארצות הברית. עשיתי שמונה תורנויות בחודש בחדר לידה עד סוף ההיריון, כאשר התורנות האחרונה הסתיימה עם הלידה ממש... האמת, שהיה מאוד נוח לשהות במשך כל החודש התשיעי בקרבת חדר הלידה, ולגלוש פנימה כיולדת כשהגיע האות. אפילו יילדתי את אחת מגיסותיי יום לאחר שאני ילדתי את בני - ואחר כך שכבנו יחדיו בחדר אחד במחלקת יולדות ונהננו מכל רגע. היינו ממש צמד חמד - גיסתי חובבת בשר ואילו אני חסידת הגבינות ומוצרי החלב, וכך כשהגיעו מגשים חלביים קיבלתי גם את שלה, וכשהגיעו הבשריים היא זכתה גם במנה שלי. גם הבריתות של בנינו נערכו באותו יום (הבן שלנו היה צהוב ומילתו נדחתה ביום אחד), והמוהל האגדי יוסהל'ה ז"ל, לאחר שמל את הראשון, קרא בקולו הרועם 'הבא בתור!'. לאחר לידה אחרת אף הפלגתי לעשות, ועל כך מזכירים אותי לשבח מדור לדור בין המתמחים: מרוב ייסורי מצפון על כך ש'העזתי' ללדת באמצע ההתמחות, התנדבתי להמשיך לבצע את ביקור הרופא היומי במחלקת יולדות במשך ימי אישפוזי. ומדי בוקר, לתדהמת היולדות שזה עתה אכלו איתי ארוחת בוקר במחלקה, לבשתי חלוק לבן מעל כתונת היולדת, אספתי את האחיות, ויצאתי לביקור במחלקת יולדות. דרך אגב, היינו אז רק שתי גינקולוגיות נשים במחלקה, וחברתי, שהיתה גם היא בהיריון - ליבה לא נתן לה להשאיר את המחלקה ללא רופאות. וכך, היא 'התאפקה' עד ליום שחזרתי מחופשת הלידה ושבתי לעבודה, ואז ילדה את תינוקה... כמדומני שזהו כוח עליון השמור רק לרופאות מטורפות שמתמחות בגינקולוגיה.