בשבע 500: החרדים לא יגויסו

בג"ץ דורש שוויון בנטל השירות, אבל שומר על הערבים מפגיעה ומונע התניית זכויות כלכליות בשירות צבאי

יאיר שפירא , ט"ו בתמוז תשע"ב

* את הסנקציות של מניעת הטבות מגזריות ייחודיות החרדים ישרדו (בקושי), ומאסר המוני לא בא בחשבון * העימות המשפטי על השליטה בעיתון 'יתד נאמן' הוא רק קצה קרחון של הפילוג העמוק בציבור הליטאי שמסכל הכרעות בדין תורה וגורם לכך שסכסוכים פנימיים מגיעים להכרעה בבתי המשפט

 

על פי החלטת בג"ץ, בעוד פחות מחודש יבוטל חוק טל ורשויות הצבא לא יוכלו יותר לדחות את שירותם הצבאי של צעירי החרדים. בוקה ומבולקה שוררת כעת במסדרונות הכנסת, בין חברי הממשלה ובמשרד הביטחון, שכן לא נמצאה עדיין הנוסחה כיצד לאכוף את השוויון הבג"צי על הציבור החרדי. גם אין מי שרוצה שהפיאסקו של פרשת עמנואל יחזור בהיקף גדול עשרת מונים. המלצות ועדת פלסנר שהוגשו השבוע הן לקח ישיר של פרשת עמנואל שהבהירה כי אי אפשר להכריח את החרדים, אפשר רק לגבות מהם מחיר. ואף על פי שחברי הוועדה שבראשה עמד פלסנר נשמטו להם אחד אחד, ואף על פי שמדובר בהמלצות ועדה שפוזרה, הרי הכל יודעים שהאלטרנטיבה היחידה לדרכו של פלסנר היא למצוא נוסחה דוגמת חוק טל - כזו שלא באמת תגייס חרדים אך תיתן להם, לנו ולמשרד הביטחון עוד כמה שנים של שקט.

במשטר החוקתי שכפה עלינו בג"ץ אי אפשר לחשוב אפילו על התניה של זכויות כלכליות בשירות צבאי או אזרחי. משמעות השוויון על פי בג"ץ היא דרישה מהציבור החרדי לקחת חלק בחובות, תוך הקפדה שהציבור הערבי יוכל לקחת חלק בכל הזכויות. אשר על כן, כפי שהובהר בפסיקה לא פעם, כל ניסיון להתנות הטבות כלכליות בשירות צבאי - קצבאות, סבסוד לימודים אקדמיים, או הקצאת קרקעות מינהל בשירות צבאי - נועד מראש לפסילה בידי בית המשפט העליון. נותרה אם כן רק האופציה לשלול מהחרדים הטבות מגזריות: להפסיק תמיכה בישיבות שאברכיהן השתמטו משירות צבאי, או לשלול את הזכות להשלמת הכנסה מאברכים שלא שירתו בצבא. החרדים ישרדו גזרות שכאלו (בקושי), במאהל הפראיירים ירגישו פראיירים טיפה פחות, ובית המשפט העליון ייאלץ לוותר על שוויון ויסתפק בסוג של נקמה.

יתד נאמן למי?

המאבק בזכויות היתר של החרדים לא עתיד להתפוגג, לפחות לא עד אחרי הבחירות הקרובות. נתניהו ייאלץ לגבות מהם מחיר כדי להשאיר את קדימה בקואליציה, או לחילופין כדי לא לחטוף בבחירות מכה אנושה. אל המאבק הזה מגיעים החרדים כאשר הנהגתם הליטאית, זו שהיתה אמורה להוביל בראש המחנה, שבורה ורצוצה מאי פעם. התקשורת הישראלית, זו שטוחנת שוב ושוב כל משברון במפלגה מתה-מהלכת כמו קדימה, זו שמקפידה לפרסם כל הגיג של ביצה פוליטית שלא נולדה בדמותו של יאיר לפיד, הזניחה כמעט לחלוטין את הסיפור הגדול של השבר בחברה הליטאית. סיפור ההשתלטות על 'יתד נאמן' הוא רק קצהו המעשן של הר הגעש, אך אין כמו לועו של הר געש כדי ללמוד (מרחוק, אם אפשר) על הלבה הרותחת במעבה האדמה.

את המחזה שנראה לפני שבועיים סביב אולמה של שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רות רונן, לא רואים באי בית המשפט בכל יום, למרות שלאחרונה הם נתקלים בו יותר מבעבר. עשרות חרדים - רבנים, עסקנים ופרחי עסקנים התקבצו בתוך האולם והתגודדו מחוצה לו. בפנים ישבה השופטת החילונית ובידה הכוח להשפיע על הנהגת העולם הליטאי בשנים הקרובות.

במשך שנים ארוכות הצליחו הליטאים לזכות בהנהגת העולם החרדי לא רק בשל עליונותם התורנים, אלא לא פחות מכך בשל אחדותם. אל מול ציבור חסידי המפוצל בין חסידויות ותתי-חסידויות, יריבויות בנות מאה ויותר ויריבויות מרות בנות יומן, עמדו הליטאים כאיש אחד מאחורי ענקים כמו הרב אוירבך והרב שך, זכר צדיקים לברכה, וייבדל לחיים ארוכים מאוד ובריאים הרב יוסף שלום אלישיב. סכסוכים תמיד היו, אך הם הוסתרו היטב מאחורי חזות של חזית אחידה ומנהיגות ברורה. באולמה של השופטת רונן הסתיימה באופן ציבורי ופורמלי אותה אחדות ליטאית. דברים שנלחשו בחדרי חדרים עד לפני עשר שנים, דברים שהובנו במשתמע במאבקים של השנים האחרונות, נאמרו הפעם בגלוי.

הציבור הליטאי מונה היום לפחות שני מחנות אשר מנהלים ביניהם קרב מר. זה האחרון הגלוי והפומבי ניטש על השליטה בעיתון הדגל הליטאי, 'יתד נאמן'. מחד ניצבים נאמני הקו הנוקשה של הרב שך. אנשיו מזוהים עם רבניה הליטאים של ירושלים, ומנהיגם הרוחני היום הוא הרב שמואל אוירבך, בנו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל. במשך שנים הם נהנו מחסותו של הרב שך, ואחריו מאהדתו של הרב אלישיב ומחסותם התקיפה של בני ביתו. העיתון 'יתד נאמן', ברצותו מרומם אנשים ורעיונות וברצותו משפילם עד עפר, היה כלי חשוב בידי הקבוצה הירושלמית נגד יריביהם. בבני ברק יושבים רבנים גדולים הנחשבים יחסית לנוקשים פחות. הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, הרב חיים קנייבסקי, הרב ניסים קרליץ ובית דינו הגדול.

בשנה האחרונה הלך ותש כוחו של הרב אלישיב הישיש. כבר שנים אין איש יודע עד כמה היה מודע הרב לתמיכה שמעניקים בני ביתו לקבוצה הירושלמית. בשנה האחרונה, עם היוודע מצבו הרפואי הקשה של הרב, התקשו בקבוצה הירושלמית לטעון שהם מקבלים את תמיכתו של הרב עצמו. כוחה של בני ברק גבר, אך הירושלמים עדיין החזיקו בכוחו המרתיע של 'יתד נאמן'. בבני ברק החליטו לנצל את כוחם העולה ואת חולשתו הכלכלית של העיתון ולהשתלט עליו. העיתון נתון בבעלות חברה שנמצאת בעצמה בבעלות עמותה שהוקמה במצוותו של הרב שך. ארבעה חברים יש בעמותה, רבנים ליטאים חשובים, ושני מיופי כוח מטעמם של הארבעה מינו את הנהלת העיתון ופיקחו עליה. אנשי בני ברק הצליחו להעביר בלאט את נאמנותם של שני מיופי הכוח לצידם, ולקבל את תמיכתם העקרונית של שניים מתוך ארבעת אנשי ההנהלה.

 בני ברק שולטת

לפני מעט יותר מחודש יצא המהפך אל הפועל. שני מיופי הכוח כינסו את הנהלת העיתון והודיעו על החלפתה בהנהלה חדשה. ההנהלה החדשה פיטרה את העורך הוותיק של העיתון, נתי גרוסמן, ומאוחר יותר גם את מנכ"ל העיתון, יעקב לבין. ועדת הרבנים של העיתון יישרה קו עם ההנהלה החדשה, ונאמנותם של העובדים נקנתה לאחר שאיש עסקים המקורב לרב שטיינמן הזרים מיליוני שקלים לקופת העיתון הריקה והבטיח את המשך תשלום המשכורות. התנגשויות שפרצו במשרדי העיתון בין קבוצות מאבטחים ששכרו שני הצדדים הסתיימו כאשר בית המשפט הוציא צו זמני שהרחיק את אנשי ההנהלה הישנה ממשרדי העיתון.

אנשי הקבוצה הירושלמית לא ויתרו בקלות. הם ביקשו מהשופטת רונן שתוציא צו מניעה זמני נגד הדחת ההנהלה הישנה. ראשית הם טענו כי כבר לפני שמונה שנים קיבל ועד העמותה החלטה כי מיופי הכוח לא ייצגו עוד את העמותה המחזיקה ב'יתד נאמן', ותחתם יפעל רואה החשבון של העמותה. אלא שלדבריהם הוחלט אז לא להודיע למיופי הכוח על הדחתם הפורמלית בשל סיבות אישיות ולאחר "התייעצות עם רב גדול". השופטת התקשתה לקבל את הטענה, מאחר וההחלטה שהוצגה בפניה דיברה על מינויו של רואה החשבון למורשה של העמותה בחברת העיתון, אך לא נאמר בה דבר על הדחת מיופי הכוח הקודמים מתפקידם. גם הסיפור על הדחת מיפוי הכוח מבלי להודיע להם על העניין במשך שנים ארוכות לא נשמע לה סביר.

טענה נוספת היתה כי ועד העמותה החליט בישיבה טלפונית למנות עוד עשרה חברי ועד חדשים. הירושלמים טענו כי ההחלטה עברה ברוב של שני חברי הוועד המזוהים איתם, אל מול התנגדות של חבר ועד המזוהה עם הבני-ברקיים, ובהימנעותו של חבר ועד נוסף. אלא שזה האחרון הודיע בבית המשפט כי מעולם לא השתתף בהצבעה שכזו, ולכן גם לא נמנע בה. אנשי הקבוצה הירושלמית ביקשו עוד כי בית המשפט יקבע כי הם ממשיכיו האמיתיים של השקפתו המדויקת של הרב שך, ולכן הם צריכים לשלוט בעמותה ולפיכך גם בעיתון.

את הכרעת עתיד הציבור הליטאי הניחה השופטת לדיון העיקרי בתיק, שיחל בעוד כחצי שנה. בינתיים היא קבעה כי נראה שסיכוייה של ההנהלה החדשה להחזיק בסופו של דבר ביתד נאמן גדולים יותר, ולכן סירבה להוציא את צו המניעה הזמני.

 מדין תורה לדיני ערכאות

לעימות הגלוי בין שני המחנות בבית המשפט בתל אביב קדמו בשנים האחרונות שני סבבים משפטיים שהתקיימו גם הם באותו מקום. החשוב במאבקים המשפטיים בין ליטאי בני ברק לליטאי ירושלים, הוא הקרב שטרם הוכרע על השליטה בישיבת פוניבז' ובנותיה. שניים טענו לירושתו של מנהל ישיבת  פוניבז', הרב אברהם כהנמן ז"ל: בנו, הרב אליעזר כהנמן שגדל על ברכי גדולי בני ברק, וחתנו, הרב שמואל מרקוביץ', שהיה תלמיד מקורב מאוד לרב שך וממילא גם לקבוצה הירושלמית.

לפני עשור ויותר עוד נהגו הליטאים למסור את מחלוקותיהם לדין תורה, ושני הגיסים ניגשו לבוררות. הרב אליעזר כהנמן ברר לו דיין המזוהה עם בני ברק כמובן. הרב מרקוביץ' בחר דיין המזוהה עם ירושלים. את הדיין השלישי בחר הרב אלישיב - גם הוא מזוהה עם ירושלים. שני ירושלמים ובני ברקי אחד הכריעו לטובת הרב מרקוביץ' שקיבל את השליטה הרוחנית בישיבה, ומשפחת כהנמן ורבני בני ברק טענו כנגד התנהלות הבוררים וכנגד פסק דינם. כיום מפוצלת הישיבה למעשה בין ר"מים ותלמידים המזוהים עם ירושלים ובין אלו המזוהים עם בני ברק. הפיצול מגיע לא פעם לידי תגרות ידיים, שכירת מאבטחים והתערבות המשטרה. המאבק מתנהל גם בבתי משפט שונים, כאשר הרב כהנמן הצליח למשל לפנות את תומכיו של הרב מרקוביץ', ראשי ישיבת גרודנה באשדוד שהיא שלוחה דרומית של ישיבת פוניבז', ממתחם הישיבה שבשליטתו. הרב מרקוביץ' הצליח להשאיר בשליטתו, לאחר מאבק במחוזי וערעור בעליון, סכום של שישה וחצי מיליון שקלים שהופקדו בידיו על ידי חמיו - אביו של הרב כהנמן.

לא רק עיתון אחד היה פעם לליטאים, ולא רק ישיבת דגל מאוחדת. גם כשרות ליטאית מאוחדת ניסה הרב שך להקים לפני רבע מאה. גוף הכשרות שליד בד"ץ 'שארית ישראל' הוקם בקול תרועה רמה כאלטרנטיבה ליטאית לכשרותו החסידית הבני-ברקית של הרב לנדא, וכחלק מההתבדלות של הליטאים מאגודת ישראל שהוביל הרב שך. למנהל הכשרות מונה צעיר נמרץ בשם קותי דרשוביץ', שהיה מקורב אל הרב קרליץ והרב קנייבסקי. ארגון הכשרות לא התרומם כמצופה ונקלע למצב כספי קשה. דרשוביץ פוטר. אחרים שהגיעו תחתיו לא הצליחו הרבה יותר, אך הם היו מזוהים יותר עם אנשיו של הרב שך, בעלי הבית של הבד"ץ מהקבוצה הירושלמית. דרשוביץ מכל מקום דרש פיצויים, ונענה בשלילה. הוא ביקש לתבוע את מנהלי 'שארית ישראל', אך אלו התעקשו שהדיון ייערך בפני בית הדין של בד"ץ 'שארית ישראל'.

בפסק הדין קבעו הדיינים המזוהים עם הפלג הירושלמי כי דרשוביץ, איש חסותם של הבני-ברקים, לא יקבל פיצויים ואף ייאלץ לשאת בהפסדי גוף הכשרות שהצטברו במהלך כהונתו. בתמיכת רבניו הבני-ברקים מיהר דרשוביץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב וערער על החלטת הבד"ץ. הוא טען כי נכפה עליו הרכב לא הוגן, וטען כי הדיינים חרגו מהסמכות שהוקנתה להם בשטר הבוררות.

דרשוביץ נאלץ בזמנו למשוך את הערעור לאחר שהעיתון 'יתד נאמן' פתח נגדו במתקפה ארסית. היום, תחת שליטת הבעלים החדשים של העיתון, סביר להניח שזה לא היה קורה.