בשבע 501: מלאכה עדינה

האבטלה בישראל אמנם נמוכה, אבל הנתונים לא כוללים את החרדים והערבים שכלל אינם מחפשים עבודה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ב בתמוז תשע"ב

* מנכ"ל השירות הלאומי מזהיר: ניסיונות לגיוס בכפייה רק יקטינו את הסיכוי להשתלבות שני המגזרים בשוק התעסוקה

'שוויון בנטל' היא סיסמת השבועיים האחרונים. המערכת הפוליטית כולה עסוקה בשאלה כיצד, מתי ולהיכן יתגייסו החרדים, ויש אומרים גם הערבים. מכאן ומשם נשמעת גם האמירה לפיה עיקר העניין איננו דווקא בשירות עצמו, כי אם בהשתלבות במשק הישראלי ובמעגל היצרני. על מנת להבין את הבעיה צריך לשים לב לכמה נתונים. מדינת ישראל נחשבת לאחת המדינות בהן שיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי. גם לאחר שינוי שיטת המדידה, נמוכה האבטלה בישראל ממרבית המדינות המפותחות. אך מי שישים לב לתמונת הנתונים הרחבה יותר יבחין שיש משהו מטעה בנתוני האבטלה בישראל, וזאת משום שאחוז המובטלים מחושב רק מתוך אותה קבוצה אשר 'משתתפת בכוח העבודה'. קבוצת זו מחולקת לשניים: אלו שעובדים ואלו שאמנם אינם עובדים כעת אולם מעוניינים לעבוד ועושים משהו לטובת העניין - שולחים קורות חיים, ניגשים ללשכת התעסוקה ומחפשים עבודה בדרך כלשהי. מי שכלל איננו מעוניין לעבוד איננו נחשב למובטל, הוא פשוט לא משתתף בכוח העבודה.

כאן, בנקודה הזו, נמצאת חולשתה הגדולה של מדינת ישראל. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי. כאשר מנתחים את הנתון הזה, מגלים כי בקרב הציבור היהודי, החילוני והדתי, שיעור ההשתתפות דומה למדי לשיעור המקובל במערב. אך בקרב שתי אוכלוסיות ישראליות המצב שונה מהותית: האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית. בשני המגזרים הללו שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך משמעותית. אצל הערבים מדובר בעיקר בנשים, אשר עובדות מעט מאוד, ואילו בקרב החרדים שיעור השתתפותן של הנשים קצת יותר גבוה (אם כי עדיין נמוך מהשיעור באוכלוסייה הכללית), אך שיעור השתתפותם של הגברים בכוח העבודה נמוך משמעותית מהמקובל.

שתי אוכלוסיות אלו, החרדית והערבית, הן גם שתי האוכלוסיות העיקריות שאינן משרתות בצבא ההגנה לישראל. הערבים פטורים משירות עקב ההחלטה ההיסטורית שלא לגייסם לצה"ל, הנשים החרדיות פטורות על פי חוק (בדומה לנשים הדתיות, אולם אלו משרתות בדרך כלל בשירות לאומי), ואילו על הגברים החרדים חל הסדר 'תורתו אומנותו' שעוגן לפני כעשור ב'חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם', המכונה גם 'חוק טל'.

הצירוף של אי נשיאה בנטל השירות ונשיאה מועטה יחסית בנטל הכלכלה הישראלית הוליד את הקריאות הגוברות והולכות ל'שוויון בנטל'. פסיקת בג"ץ אשר חייבה את המדינה למצוא הסדר חלופי לחוק טל העצימה את הקריאות וחייבה את המדינה לפעול באופן מוגבר על מנת לגבש מסלולי שירות לאוכלוסיות הפטור. אלה אמורים לענות גם על השוויון בשירות וגם על עידוד ההשתלבות בשוק העבודה. בתחום הצבאי נבנו במהלך השנים האחרונות שני מסלולים עיקריים, אשר מטרתם שילוב אוכלוסייה חרדית בשירות ובעבודה: הנח"ל החרדי והשח"ר - שירות חרדים. הנח"ל החרדי נבנה כמסלול אשר במסגרתו משרתים שנתיים בתפקידי לחימה במסגרת חרדית מוגנת ובשנה השלישית ממשיכים במסגרת חצי צבאית בהשלמת בגרויות ובהכנה לחיים יצרניים. מדובר במסלול שצה"ל השקיע בו רבות, אולם חלק ניכר מהמשרתים בו אינם חרדים 'קלאסיים' אלא 'מתחרדים': בני ישיבות ציוניות ואוכלוסיות נוספות שאינן חלק מהעולם החרדי הרגיל. מסלול השח"ר מותאם לחיילים נשואים, אשר הגיעו לצבא בגיל מאוחר יחסית. המסלול כולל הכשרה מקצועית לתפקידים נדרשים ושירות במסגרת מוגנת למשך תקופות משתנות, עד שנתיים.

הדרך לתעסוקה עוברת בשירות הצבאי או הלאומי. הפגנת 'הפריירים' בתל אביב

 לא בכוח

על פי המלצות ועדת טל, הוקם באיחור גדול גם מסלול 'שירות אזרחי' עבור צעירים חרדים שמעוניינים לעזוב את הישיבה, אך לא לשרת בצבא. מינהלת השירות האזרחי-לאומי, אשר הוקמה תחילה במשרד ראש הממשלה ועברה מאוחר יותר למשרד המדע, החלה לטפל ברצינות בבניית מסלולי שירות אזרחי לחרדים וערבים. זאת במקביל למסלול השירות הלאומי אשר היה קיים מזה שנים עבור בנות דתיות. שר שלום ג'רבי, מנכ"ל מינהלת השירות האזרחי-לאומי מזה כשנתיים, מציין בשיחה עם 'בשבע' כי לשירות האזרחי הצלחה רבה בהובלת בוגריו לעבר השתלבות בשוק העבודה במגזר החרדי. לדבריו, מחקר שערכה המינהלת בקרב בוגרי המחזורים הראשונים של השירות האזרחי, העלה כי כ-85 אחוזים ממסיימי השירות השתלבו בתעסוקה או בלימודים גבוהים המהווים פרוזדור לתעסוקה. "מדובר בהצלחה משמעותית מאוד בשילוב הבוגרים בשוק התעסוקה, כאשר יתר חמישה עשר האחוזים עדיין מחפשים את דרכם אל מחוץ לעולם הישיבה אותו הכירו והיה עולמם היחיד".

ג'רבי מציין כי החסם העיקרי שהיה בעבר לגידול בהיקפי השירות הלאומי, תקצוב התקנים, נפתר במהלך השנים האחרונות בשיתוף פעולה בין משרד ראש הממשלה ובין שר המדע, אשר הביאו יחדיו לתקצוב מלא של תקני השירות האזרחי והלאומי. "נכון לכרגע אנחנו מסודרים מבחינה תקציבית, אולם ברור שאם נצטרך לגדול במהירות נזדקק לתקציב נוסף שאני מאוד מקווה שאכן יימצא". ג'רבי מסביר כי בימים אלו תוכנן גידול ניכר בהיקפי השירות האזרחי, כך שיכלול עד לשנת 2015 2,400 מצטרפים מדי שנה. "מדובר בניסיון להקיף במסגרת השירות האזרחי שליש משנתון הגיוס החרדי. אם בשנתון גיוס חרדי ישנם כ-7,200 צעירים, שליש אמורים היו להשתלב במסגרת הצבא, שליש אמורים היו להגיע אלינו ושליש להמשיך בישיבות".

כעת חושש ג'רבי כי החוק החדש שאמור לתקן את חוק טל יזיק למגמה ולא יאפשר את הגדלת היקפי הגיוס בממדים הנדרשים. "כל ניסיון ללכת בכוחניות ייתקל מולו בכוחניות נגדית. אין שום דרך להגיע להסכמות שקטות עם המנהיגות החרדית כאשר הדיבור הוא על כפייה. אני מאוד חושש שהניסיון להגדיל את היקפי השירות על ידי כפייה וסנקציות דווקא יעצור את המגמה המבורכת שאנחנו במהלכה, גם ככל שמדובר במגזר החרדי וגם בכל הנוגע למגזר הערבי. בשני המגזרים הללו הסיכוי היחיד להצליח הוא בשקט, בפעולה לא מתלהמת, ובהסכמות, לעיתים בשתיקה, עם חלק מההנהגה".

 

 

 פרשנות

 אמיר וייטמן

 גירעון מוביל לאסון

 ההגדלה השיטתית של הגירעון הממשלתי, בשילוב עם ההאטה במשק, עלולים להביא אותנו במהירות למצבה של יוון

לאחרונה החליטה ממשלת ישראל להגדיל את הגירעון שלה ל-3 אחוזים. זה טוב או רע?

גירעון ממשלתי אינו שונה מהותית מאוברדרפט בבנק. מדי פעם, בדרך כלל בתקופות לחץ, אפשר לחיות איתו, כל עוד הוא נשאר סביר ומוגבל בזמן. אך לא ניתן להתנהל כך באופן קבוע, משום שזאת הדרך הסלולה לפשיטת רגל.

וכאן טמונה הבעיה: אנחנו כבר נמצאים בשנה השנייה של גירעון ממשלתי משמעותי, ולפי התוכנית המצב הזה אמור גם לגלוש ל-2014, שתהיה השנה השלישית ברציפות של גירעון חריג מאוד. מה שעוד יותר מדאיג, מלבד זאת שתקבולי המס יורדים, דבר המעיד על האטה במשק, הוא העובדה שההוצאה הממשלתית גדלה במהירות שיא, כמעט ללא תקדים. בעקבות המחאה החברתית של שנה שעברה, ממשלת ישראל נכנעה להלך הרוח הפופוליסטי והתחילה לחלק כספים לכל דכפין, בשם 'הצדק החברתי'. אלא שכמובן, אין לממשלה עצי כסף בגינת הכנסת ואין ארוחות חינם. והיות שאף פוליטיקאי לא אוהב להטיל מיסים על הציבור, התוצאה הבלתי נמנעת היא גירעונות.

במילים אחרות, הממשלה נמצאת בסכנה ממשית של איבוד שליטה על התקציב, מה שעלול להביא אותנו מהר מאוד למצבן הנוכחי של מדינות אירופה כמו ספרד, איטליה או יוון, ח"ו. הסיכון הזה אינו טריוויאלי: מדובר באיום על היציבות הכלכלית והחברתית של ישראל, וסכנה ממשית להתמוטטות עתידית ולמשבר חמור, כאשר בסופו של דבר המחיר שאנחנו עלולים לשלם נמדד באבטלה מסיבית, הפסדים כבדים בפנסיות שלנו ועוד.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצב כזה. יש לנו רק מדינה אחת וחוסר אחריות אינו אופציה. על כן, הדרך היחידה למנוע את הרע מכל, מבחינה כלכלית, היא לחזור לשפיות ולהעביר חוק יסוד ל'אחריות כלכלית לאומית', שמונע בחוק כל אפשרות לגירעונות, כמו בשוויץ למשל. ויפה שעה אחת קודם, לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

הכותב הוא בלוגר כלכלי, ממייסדי התנועה הליברלית החדשה