בשבע 501: שכר ולימוד

יוזמת האוצר להנחלת חינוך פיננסי צוברת תאוצה * אלמלי העלמות המס, המדינה לא היתה נכנסת לגירעון

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ב בתמוז תשע"ב

בראשית השבוע אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את תזכיר החוק לחינוך פיננסי שיזם שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ. מדובר בחוק אשר מגדיר לראשונה ממונה על נושא החינוך הפיננסי של אזרחי ישראל מטעם הממשלה וקובע גם את היעדים אליהם צריך לחתור הממונה. על פי תזכיר החוק שאושר כאמור, ואשר יעבור בשלב הבא לקריאה ראשונה בכנסת, מי שימונה על נושא החינוך הפיננסי במדינת ישראל יהיה הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, תפקיד בו נושא כיום פרופ' עודד שריג. על פי ההצעה, "הממונה יגבש תוכנית מדיניות לאומית לקידום חינוך פיננסי, הכנת פרסומים שונים ותוכניות לימוד והכשרה שונות, לרבות הקמת אתר אינטרנט מרכזי לחינוך הפיננסי". החוק יסדיר גם מועצה מייעצת לממונה בנושא החינוך הפיננסי. במועצה יכהנו 12 נציגים משלושת המגזרים במשק (המגזר הממשלתי-ציבורי, המגזר הפרטי-עסקי והמגזר השלישי-אזרחי). הממונה יתייעץ אחת לרבעון עם חברי המועצה.

חשוב להבין שלא מדובר בעוד רעיון יפה או תוכנית נאה שמישהו חשב עליה במשרדי הממשלה. ככל שעולה רמת החיים במדינת ישראל, החינוך הפיננסי של האזרחים, החל מתקופת הגן ובית הספר ועד לגיל זקנה, הופך לעניין קריטי. בעולם מודרני האזרח הפשוט חייב לכלכל את צעדיו בתבונה ומתוך תשומת לב על מנת להבטיח את עתידו הקרוב, כמו גם עתידו הרחוק. בין השאר משמעות הדברים היא צרכנות פיננסית נכונה ברמה המיידית (מתי בפעם האחרונה בדקתם איזו ריבית אתם משלמים על האוברדרפט?) כמו גם בנושאים ארוכי טווח (ידעתם שאתם יכולים פעמים רבות להשפיע על הדרך בה מושקעים כספי החיסכון הפנסיוני שלכם, השפעה שיכולה לשנות מהותית את גובה הקצבה שתקבלו לעת פרישה?).

באוצר מציינים כי "קידום החינוך הפיננסי יועיל לצרכנים בכל הגילאים ובכל רמות ההכנסה, המצויים בצמתי החלטה שונים לאורך מעגל החיים. זהו כלי עבודה מרכזי בתקופה זו בה מתרחשות התפתחויות שונות בשווקים הפיננסיים. אזרחי המדינה הנחשפים למכשירים פיננסיים מורכבים, לאפשרויות בחירה רבות ביניהם ולבחירה בין גופים שונים המנהלים מכשירים אלה, נדרשים להבנה בסיסית על מנת שידעו לתכנן את ההווה והעתיד הכלכלי שלהם בחוכמה". באוצר מדגישים כי השינויים המהירים בנושא החיסכון הפנסיוני, הנגזרים מהתארכות תוחלת החיים, הופכים את העניין לקריטי. "העברת האחריות לבחירת החיסכון הפנסיוני מהממשלה ומהמעסיקים אל הצרכן, וכן התארכות תוחלת החיים ויצירת תלות גבוהה יותר בחיסכון לטווח ארוך, דורשת מהציבור ידע לפני קבלת החלטות". שר האוצר שטייניץ בירך מטבע הדברים על אישור התוכנית בוועדת השרים לענייני חקיקה. "התוכנית האסטרטגית לחינוך הפיננסי שמוביל אגף שוק ההון במשרד האוצר תעניק לאזרחי המדינה כלים לקבלת החלטות חשובות, מגיל צעיר, שיעזרו לתכנון עתידם".

בקרוב הוא ילמד מה זה אוברדרפט? תלמיד בבית ספר יסודי

החור השחור של הכסף שחור

המקור העיקרי להכנסותיה של כל מדינה הוא המיסים. יש אמנם מדינות הנהנות מההכנסות של פעילויות עסקיות שונות במידה רבה, אולם במרבית המדינות, וישראל בתוכן, המיסים לסוגיהם השונים הם אפיק ההכנסה העיקרי. אולם אין מדינה שגובה מיסים ומצליחה לגבות את כל מה שמגיע לה. מטבע הדברים, איש איננו אוהב לתת מכספו לאחר, וכשהאחר הוא אמורפי ואיננו אדם עם שם פרטי ושם משפחה, תמיד קיימת התחושה שזו איננה ממש גניבה. עקב כך העלמות המס הן מכה שכנראה לעולם לא תיפסק, אולם זה איננו פוטר את המדינה מהצורך לפעול נגדה.

אחת הבעיות הגדולות ביותר כאשר מדברים על העלמות מס היא לנסות ולזהות את היקף התופעה. הבעיה נגזרת מעצם טיבן של העלמות מס, אשר מתבצעות בצורה המכוונת להיעלם מעינה הפקוחה של המדינה. העלמת מס שהתגלתה כבר איננה העלמת מס, ומס שהועלם איש (חוץ מהמעלים) איננו יודע מה היקפו. מעלימי מס גם אינם נוהגים לשתף פעולה עם סקרים ומשאלים, אף אם הם אנונימיים, מחשש שהשואל איננו אלא סוכן סמוי של רשויות המס. בעקבות הבעייתיות הזו, כל המספרים המתפרסמים מעת לעת אודות ההיקפים של העלמות המס בישראל הם בגדר הערכות בלבד. בארה"ב מקובל להניח כי שיעור העלמות המס עומד על כ-15 אחוזים מגביית המס בפועל. בישראל ישנם כלכלנים המדברים על הערכות גבוהות מזו, עקב נטל המס הגבוה יותר, אולם לא כל הכלכלנים שותפים להערכה זו.

על מנת להבין עד כמה רעה פגיעתן של העלמות המס במשק, ניתן לשים לב רק לנתון הבא. בשנת 2011 עמדו הכנסות המדינה מגביית מיסים ואגרות על 211 מיליארד שקלים. מדובר בסכום עתק, אך הוא לא הספיק על מנת לכסות את כל הוצאות המדינה. גם אם נבחר בהערכה שמרנית מאוד של היקף העלמות המס, מדובר על לפחות 21 מיליארד שקלים. סכום זה יכול היה לכסות את כל הגירעון התקציבי שנצבר בשנת 2011 ואף להשאיר עודף על מנת לכסות 'חורים' תקציביים בשנת 2012. גם בשנת 2012 היקף העלמות המס לא יהיה שונה מהותית, הגירעון לעומת זאת יגדל, אך גם הפעם הוא יהיה נמוך משמעותית מהיקף העלמות המס, גם אם נשתמש בהערכה שמרנית מאוד.

מטבע הדברים, אחת ממשימותיהן של היחידות הממשלתיות העוסקות בגביית מיסים היא הניסיון לאתר העלמות מס. לצורך כך מופעל מנגנון הכולל אנשי מודיעין, חוקרים, מבקרים ומפקחים, אשר תפקידם הוא לאתר מעלימי מס ולפעול על מנת לגבות מהם את המיסים שניסו להעלים. אך השאלה הגדולה היא מה היעילות של אותן היחידות אשר עוסקות בתפיסת מעלימי מס. ככל שהמדינה תשקיע מאמצים ומשאבים גדולים יותר בתחום זה, כך ניתן יהיה להקטין את הגירעונות שלא על חשבון האזרח הקטן המשלם מיסי אמת.

 

 

 כלכלה והלכה

 בניין שלם?

האם נדרשת הסכמת כל השכנים לביצוע פעולות בבניין משותף

קרדיט: הרב שלמה אישון

לא אחת מתעוררים חילוקי דעות בין דיירים בבניין משותף אודות פעולות שונות שחלק מן הדיירים מעוניין לבצע וחלק אחר מתנגד לו. במצבים אלה נשאלת השאלה האם יוכלו רוב הדיירים לכפות את דעתם על המיעוט.

יסוד ההליכה אחרי הרוב מפורש בתורה בציווי "אחרי רבים להטות", שממנו למדים שהכרעות בית דין מתקבלות על פי הרוב. מכאן למדים הפוסקים גם לגבי החלטות הנוגעות לציבור, שכאשר לא ניתן להגיע בהן להסכמה פה אחד, יקבעו על פי הרוב (רמ"א חו"מ קסג א).

עם זאת, אין ללמוד מכך שבכל מצב רשאי הרוב לכפות את דעתו על המיעוט. דוגמה לכך היא פסק השולחן ערוך (חו"מ קסב סעיף א): "בני מבוי כופין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. אבל אם באו להעמיד לו דלתות, אפילו אחד מהם יכול לעכב ולומר: אני רוצה ליכנס בחבילתי עד פתחי...". הרי שכאשר יש בדעת הרוב משום פגיעה בזכותו הממונית של היחיד – רשאי הוא להתנגד ואין הרוב יכולים לכפות עליו את דעתם.

פוסקי זמננו כתבו כי החלטות אסיפת הדיירים בנוגע לרכוש המשותף בבניין תיקבענה על פי דעת רוב המשתתפים, הן משום שכך הוא מנהג המדינה ועל דעת כן באו לגור בבניין המשותף, והן משום שבלא זה לא ניתן לנהל את הבניין. אולם הפוסקים הגבילו זאת להחלטות הנוגעות לתיקונים ושיפוצים שישמרו על צורתו החיצונית של הבניין ועל תחזוקתו, כמקובל ונהוג בסוג כזה של בניינים, אך לא לתוספות בנייה החורגות מתיקונים ושיפוצים מקובלים, ומחייבות הסכמה של  הדיירים כולם (דיני הבית המשותף פרק ה סעיף יט, פתחי חושן נזיקין טו, סע' לה, לח).

אכן, אף כאשר נדרשת הסכמת כל הדיירים, מותר יהיה לשכן להתנגד רק כאשר נגרמת לו פגיעה ממשית, אך בלא כך – אין הוא רשאי להתנגד, ובכגון זה "כופין על מידת סדום".

הכותב הוא ראש מכון כת"ר