בשבע 501: הוא זכאי?

עדי גרסיאל , כ"ב בתמוז תשע"ב

הפרקליטות ורוב כלי התקשורת המרכזיים נחשבים מזה שנים כעוינים לציבור הדתי והלאומי. לכן היה קשה שלא לחכך ידיים בהנאה כששני מוקדי הכוח האלה התנגשו זה בזה בעוצמה עם הכרעת הדין במשפט אולמרט. אבל מהעימות הזה אפשר גם ללמוד על הקשרים הגלויים והסמויים בין שלטון לעיתון.

היממה שאחרי הזיכוי החלקי בפסק דין שאורכו 700 עמודים, לא אפשרה לעיתונאים להתעמק בהכרעת הדין ולעכל את השלכותיה. הוסיפו לזה ארבע שנים של משפט ותסכול של רובם על שבמקום ראש ממשלה מקדימה קיבלנו את נתניהו, והתוצאה: כתיבה אמוציונלית במיוחד, מהאג'נדה, או בעצם מהבטן. לרגע קצר הוסרו המסיכות וקיבלנו צילום מצב חד להפליא של כלי ואנשי התקשורת שתומכים בקולניות באולמרט. כדאי לגזור ולשמור. כך למשל התבטא פרשן מעריב בן כספית: "אני לא חושב שמשה לדור ואורי קורב יכולים להמשיך להסתובב בין קהל בני אדם אחרי מה שהם עשו". ואילו הבוס שלו לשעבר, אמנון דנקנר, הגדיל לעשות והמליץ לפרקליט המדינה פשוט להתאבד. ממש כך.

אבל הבכורה שייכת לידיעות אחרונות ולאתרו ynet. ידיעות הקדישו לפרשה בעמודי החדשות שלהם ביום רביעי לא פחות מ-13(!) עמודים עם כותרות כמו "הבלון שהתפוצץ", "זכאי, פה אחד", "יום כיפור לפרקליטות", "הקנוניה"; ו"לא לוקח אחריות" ו"ברווז צולע" (על לדור).

ynet לא פיגרו אחריהם עם "סיכול ממוקד: כך הופל ראש ממשלה בישראל", "אולמרט זכאי לקאמבק" ו"רעידת אדמה". אפילו המאמן הלאומי לשעבר גויס למאבק: "עם שריקת השופט, גרנט בירך את אולמרט".

ההתפרצות הזאת עשויה להתמתן בעיתוני סוף השבוע. עד אז יפנימו אולי אפילו בידיעות שהזיכוי אינו מלא, שייתכן ויישא עימו קלון, שפרשת הולילנד טרם הסתיימה ושלא בטוח שהציבור עומד לצאת לכיכרות בדרישה מיידית להחזיר את אולמרט להנהגה.

ואם זה לא יקרה, אפשר הפעם להתנחם בסיקור התקשורת הזרה, שעליה דיווחynet  עצמו בגילוי לב מפתיע: "אולמרט הורשע או זוכה? בעולם לא החליטו".

עדי גרסיאל

 

 

תגליות בתלאביב

תגלית 1: דתיים שומרים שבת.

כתב ערוץ 2, שי גל, בדיווח על ההפגנה בתלאביב בעד ה'שוויון בנטל' וקריאה לגיוס שוויוני. ההפגנה התחילה בשעה 20:00, בשבת. ההכנות להפגנה נערכו בשבת. האם יכול להיות שיש קשר בין עובדה זניחה זו לבין האמירה הביקורתית של הכתב במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 ביום ראשון בערב: "מהבמה ראו המון אדם, כשלושים אלף מפגינים, אבל קשה היה למצוא ביניהם את חובשי הכיפות הסרוגות"?

תגלית 2: לאחרונה נתגלו לתקשורת התלאביבית כמה בעיות בשלטון החוק: השוטרים אלימים, וייתכן שהפרקליטות רודפת אנשים במלוא העוצמה על (כמעט) לא עוול בכפם. עין שמאל החלה להתעורר ולראות את מה שעין ימין ראתה וזעקה כבר לפני כמה שנים.

תגלית 3 נתגלתה מחוץ למדינת תלאביב:

קוראי ישראל היום נחשפו לסטטיסטיקה מעניינת - התלאביביות שולטת גם בתוכנית הכמעט בודדת בטלוויזיה העוסקת בביקורת התקשורת. מבקר התקשורת בישראל היום, דרור אידר, ערך מחקרון סטטיסטי אודות תיק תקשורת, תוכנית של הטלוויזיה החינוכית בהגשת עמנואל רוזן. מתברר שמתוך 130 מרואיינים בעונה האחרונה, רק עשרה מהם הם בעלי עמדות פוליטיות המכונות ימניות. שני בעלי טור קבועים משתלחים בחברה הישראלית ובשלטון, ושניהם מצד... ניחשתם נכון?

מתוך שלל כלי התקשורת הוזמנו לתוכנית 79 אנשי תקשורת מהעיתונות הממוסדת (ידיעות, מעריב, הארץ, גל"צ, קול ישראל וערוצים 1, 2 ו-10), אך רק שלושה נציגים לישראל היום, ופעם אחת הופיע אמנון לורד ממקור ראשון. ידיעות אחרונות, שביום חול נקרא פחות מישראל היום, קיבל פתחון פה פי חמישה ממנו. נתגלה עוד פגם קטן בחופש העיתונות והביקורת.

אם נחבר את הסטטיסטיקה של אידר עם התגליות האחרונות שנתגלו במדינת תלאביב, אפשר להסיק שהבלון העצמי שאנשי התקשורת התלאביבית חיים בו, שלא מוכן לתת משקל רציני לקולות הביקורת מבחוץ – מתחיל לקלוט שיש חיים מבחוץ.

ומכאן לתגלית 4: כשהאג'נדה מתאימה, ורק כשהאג'נדה מתאימה - עדר העיתונאים מדווח גם על המציאות. 

חני לוז

 

 

מדווחים בששון

ביום שני התפרסמה ידיעה על כך ששני תושבי הכפר הערבי קטאנה חשודים בהצתה שהיתה ליד מעלה החמישה. אורי כהן-אהרונוב, הכתב לענייני משטרה בערוץ ראשון הוסיף וקבע שיש שריפות שביצעו גם צעירים יהודים. ואני מתפלא. כפי שרמזתי בטור כאן לפני שבועיים, כנראה מתוך רגישות יתר נמנעו כלי התקשורת אז מלהזכיר אפילו ברמז שערבים אולי מעורבים בהצתות במתקני צה"ל והמשטרה שליד כפרים ערביים. והנה במקרה זה, כדי 'לאזן' את הידיעה הברורה שערבים נתפסו בפעילות לאומנית עויינת, כהן-אהרונוב - שאביו, אגב, היה איש אצ"ל פעיל ביותר בפעולות אשר שברו את ה'הבלגה' ופגעו באוכלוסייה הערבית האזרחית - בחר להשתדל בכל זאת להכניס איזושהי 'זאפטה' לצד היהודי. מוזר. 

* כפי שרבים ציינו, לשופט אדמונד לוי יש עבר 'פוליטי'. וכל הכבוד לגאולה אבן שאף ציינה שלטליה ששון יש הווה פוליטי. השאלה שלי לעיתונאים, מאז פורסם הדו"ח שקרוי על שם ששון ממרצ: מדוע לא חקרתם את עברה אז, ואולי הייתם מגלים את הנטיות הפוליטיות שלה? ועוד: אם במשך השנים לא כל כך הפריע לכם הרקע הפוליטי של ששון בזמן שציטטתם את הקביעות המשפטיות שלה על חוקיות המאחזים והיישובים, מה מפריע לכם עברו של השופט לוי מלפני 40 שנה?

ישראל מידד

 

 

חדשות בחדשות

ועד עובדי ערוץ 10 שלח השבוע מכתב לראש הממשלה ובו קריאה "להתערב באופן בהול למען הצלת ביתנו המקצועי". זאת על רקע מצבו הכלכלי הקשה של הערוץ.


מליאת רשות השידור קיבלה השבוע החלטה עקרונית שקריית השידור במרכז הארץ תמוקם בעיר לוד. ההחלטה התקבלה בעקבות המלצתה של ועדת הנדל"ן, בראשות יו"ר הרשות, אמיר גילת.
 

בית הדין לעבודה בתל אביב ידון ביום שני בעתירה של ארגון העיתונאים נגד הנהלת מעריב. העותרים מבקשים לאסור על מעריב לפטר ולזמן עובדים לשימועים עד למיצוי המשא ומתן מול נציגות העובדים.

 

ביקורת הנקרא

"צפרדע חדשה נקראה ע"ש הנסיך צ'ארלס" (ynet)

אנחנו דווקא היינו הולכים על מכרסם 

 

"צעירים הציתו השריפה ליד ירושלים: יש מניע לאומני" (nrg)

מה, אחרי המערכון המיתולוגי של לאטמה יש עוד מי שכותב 'צעירים'?

 

"כשגם מנחם-מנדל יכה נערים פלסטינים בשטחים, נדע שהצלחנו עם מדינת היהודים" (צפי סער, הארץ)

תכיני את האגרטל. הפרחים מהמו"ל הגרמני בדרך