בשבע 501: כוח להשחית במשרד המשפטים

הטענות של אישים וגופים בימין כי הפרקליטות מפעילה רדיפה משפטית נגד המתנחלים זכו לגושפנקה מצד ועדה מכובדת של בכירי המשפטנים

עמנואל שילה , כ"ב בתמוז תשע"ב

אהוד אולמרט אינו נקי כפיים, אבל התנהלות הפרקליטות כלפיו בפרשת טלנסקי היא עיוות דין והתנקשות בהליך הדמורקטי * גם מדו"ח ועדת לוי עולה הצורך לצמצם את עוצמת הפרקליטות שהופכת לכוח להשחית

1.     נראה כי לא רבים הם הישראלים שיקנו את הניסיון להציג בתקשורת את אהוד אולמרט כנקי כפיים ובר לבב שנרדף על לא עוול בכפו. ככלות הכול, מדובר במי שהורשע בסעיף הפרת אמונים, וגם בסעיפים בהם לא הוכחה אשמתו יש סיבות טובות לפקפק בחפותו. למרות זאת, ברור למדיי שאולמרט לא זכה ליחס הוגן מצד הפרקליטות. מישהו שם היה להוט במיוחד והשתמש באמצעים לא ראויים כדי להדיח אותו מכס ראש הממשלה בהקדם האפשרי.

 

2.      החקירות נגד ראש הממשלה אולמרט נמשכו זמן רב, אך בערך שנה לפני שהוגש כתב האישום הוא נאלץ לפרוש מכהונתו בעקבות עדותו המוקדמת של משה טלנסקי. העדות המוקדמת הזאת היתה גילוי חמור של התנהלות שערורייתית. הפרקליטות השתמשה ללא סיבה משכנעת בהליך הנדיר והבעייתי של גביית עדות בטרם משפט, ללא כתב אישום וללא אפשרות לחקירה נגדית. הטענות כאילו קיים חשש כבד שלא ניתן יהיה לשמוע את עדות טלנסקי בעתיד נשמעו מוזרות כבר בשעת מעשה. ואם כבר הוחלט ללכת על עדות מוקדמת, לכל הפחות צריך היה לשמור את העדות בכספת בית המשפט ולהימנע מפרסומה בתקשורת. בפועל, סיפוריו של טלנסקי על מעטפות הכסף שהעביר לאולמרט פורסמו בכל כלי התקשורת בהבלטה רבה ובקונטקסט מרשיע.

כמה חודשים מאוחר יותר, כשהתקיימה סוף סוף החקירה הנגדית, נחשפו הבלבול והסתירות הפנימיות שבגללן לא יכלו שופטי בית המשפט המחוזי להרשיע את אולמרט על סמך עדותו של טלנסקי. אבל בשביל אולמרט זה כבר היה מאוחר מדיי. מייד לאחר עדותו של טלנסקי העמיד בפניו שותפו הקואליציוני אהוד ברק - שוחר שלטון חוק ידוע - אולטימטום שלא הותיר לאולמרט ברירה אלא להתפטר. גם אם עדותו של טלנסקי היתה רעועה מכדי להרשיע את אולמרט בבית המשפט, בשדה הפוליטי העדות הזאת גזרה את דינו.

 

3.      קשה להימנע מהמחשבה שלא רק רדיפת הצדק ושנאת השחיתות הניעו את בכירי הפרקליטות להשתמש בכוחם כדי להדיח ראש ממשלה מכהן. ומכיוון שמן הסתם לא דרכו המדינית השמאלנית של אולמרט היא שעמדה לו לרועץ, נראה כי המניע להדחתו באמצעים משפטיים היה הרצון להיפטר באותה הזדמנות גם משר המשפטים שלו, פרופ' דניאל פרידמן, שכהונתו ופועלו היו לצנינים בעיני החונטה המשפטית. פרידמן עצמו הוא כנראה נקי כפיים, והדרך היחידה להיפטר ממנו היתה להפיל את הממשלה כולה. כך או אחרת, הפרקליטות פעלה כאן בדרכים עקלקלות והביאה להדחתו של ראש ממשלה מכהן ללא סיבות מוצקות ובטרם הוחלט אם להגיש נגדו כתב אישום. מדובר לכאורה בלא פחות משימוש מעוות ומושחת באצטלה המשפטית למטרות פוליטיות. זוהי התנקשות של הפקידות הבכירה בתהליך הדמוקרטי, גם אם בשעתו המהלכים הללו לא עוררו מחאה מכיוון שאולמרט היה ראש ממשלה שנאחז בכיסאו זמן רב לאחר שאיבד את תמיכת הציבור.

 

4.      גם דו"ח ועדת השופט אדמונד לוי שפורסם סוף סוף השבוע חושף כיצד נוהגת הפרקליטות לנצל לרעה את כוחה הרב. עוינותם הבסיסית של בכירים בפרקליטות כלפי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון הביאה להנהגת פרקטיקות משפטיות פסולות שפגעו שוב ושוב בזכויות המתיישבים היהודים. הטענות של אישים וגופים בימין כי הפרקליטות מפעילה רדיפה משפטית נגד המתנחלים זכו לגושפנקה מצד ועדה מכובדת של בכירי המשפטנים. גם אם באופן בסיסי עובדי הפרקליטות הם אנשים ישרים ונוטרי חוק, מסתבר ששכרון הכוח הכמעט בלתי מוגבל הכניס את הפקידות המשפטית לחוסר איזון. בכל מערכת עלול כוח מוגזם הנתון בידי פקידים שאיש מלבדם אינו מפקח עליהם להפוך לכוח משחית.

שני דברים ראוי שייעשו כעת כדי לצמצם את הכוח המוגזם של הפקידות המשפטית. האחד, לחזור אל הכוונה הראשונית ולפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מתפקיד התובע הכללי. אסור להמשיך במצב בו ראש הממשלה והשרים הבכירים נאלצים להרכין ראש מול תכתיביו של היועמ"ש בגלל השוט הפלילי בו אוחזת ידו המונפת מעל לראשם. במקביל, יש להקים סוף סוף גוף עצמאי שיבקר את פעילות הפרקליטות ויפקח עליה.

בעבר כתבתי כאן ששר המשפטים יעקב נאמן יושב בממשלה מטעם מפלגת 'ישראל ביתנו'. נאמנים עליי דבריו של יו"ר ועדת החוקה ח"כ דוד רותם כי נאמן מונה על חשבון מכסת שרי הליכוד. מכל מקום, לאחר שבתחילת הקדנציה נכשל פרופ' נאמן בניסיונו לפצל את כהונת היועמ"ש, נראה כי כעת הצורך לבזר את העוצמה הרבה שבידי בכירי משרד המשפטים יזכה ליותר הבנה.  

 

התחלה טובה

הסרט 'זוהר הרקיע' שבו צפיתי לאחרונה בהקרנה מיוחדת לקבוצת מוזמנים הוא בשורה טובה לתעשיית הקולנוע היהודית-לאומית. התסריטאי והבמאי אליהו בנימין והמפיק בני גל הצליחו להשיג הישג כפול ומשולש. הם יצרו סרט עלילתי באורך מלא (פיצ'ר) שמעביר נרטיב ימני ברור ומשכנע, והצליחו לשמור גם על רמה מקצועית טובה וגם על גבולות ההלכה.
הטענות של אישים וגופים בימין כי הפרקליטות מפעילה רדיפה משפטית נגד המתנחלים זכו לגושפנקה מצד ועדה מכובדת של בכירי המשפטנים. גם אם באופן בסיסי עובדי הפרקליטות הם אנשים ישרים ונוטרי חוק, מסתבר ששכרון הכוח הכמעט בלתי מוגבל הכניס את הפקידות המשפטית לחוסר איזון

למי שעוד לא שמע, 'זוהר הרקיע' מספר את סיפורו של אדם, פרח טייס מצטיין אשר רגע לפני סיום הקורס וקבלת כנפי הטייס נשלח ביחד עם חבריו לביצוע 'המשימה הלאומית' של גירוש תושבי גוש קטיף. במחנה האימונים אדם פוגש את שותפיו למשימה, חלקם צוערים של קורסים יוקרתיים כמוהו שהמשימה נכפתה עליהם באמצעות איומי הדחה, ואחרים ג'ובניקים בעלי תפקידים אפורים שמתמסרים בחדווה למשימה שמעמידה אותם במקום בו עיני צה"ל נשואות אליהם. אדם נקלע לקונפליקט קשה, כשמצד אחד הוא מתקומם נגד המשימה שהוטלה עליו ומצד שני הוא מתקשה למרוד במשמעת הצבאית ולוותר על חלומו להיות טייס.

הסרט מתמקד בתקופת האימונים לקראת הגירוש, ובעיקר בהכנה המנטלית שעוברים החיילים כדי לבנות בהם את המסוגלות הנפשית לביצוע המשימה האכזרית נגד אוכלוסייה אזרחית מבני עמם. ללא הנחות מוצגות בסרט פניה המכוערות של המערכת שהפכה את חיילי צה"ל לרובוטים שטופי מוח ואטומי לב. המסוגלות לביצוע הגירוש 'ברגישות ובנחישות' מושגת באמצעות שילוב של הטפה אידיאולוגית על קדושת ההכרעה הדמוקרטית, דברי חלקות של פסיכולוגים, והוראות מעשיות לחטוף תינוקות מידי אימותיהם ולהסיט את המבט מעיניהם המתחננות של המגורשים.

זכייתו של הסרט במקום השני בפסטיבל הקולנוע בשדרות בקטגוריית הסרטים בהפקה עצמית היא הישג חשוב גם לבית גידולו המקצועי של אליהו בנימין, בית הספר לקולנוע של 'תורת החיים'. בתורת החיים לא מתפשרים על ההלכה ועל המסר, ולפחות במקרה של 'זוהר הרקיע' - יעידו שופטי פסטיבל שדרות - זה לא פגע באיכות האמנותית. במקום אחד בלבד בסרט נראה כי ההקפדה על הצניעות פוגעת מעט באמינות, כאשר אשתו של גיבור הסרט החילוני מופיעה לרגע כשהיא לבושה בחצאית שעומדת בסטנדרטים של בני ברק, אך זוהי פגיעה זניחה שערך הצניעות מצדיק אותה.

בהתחשב בתקציב הדל, בצוות השחקנים שאין בו שמות נוצצים (אך יש בו כמה הפתעות מעניינות) ובעיקר בעובדה שמדובר בעצם בעבודת גמר של סטודנט שהורחבה לכדי סרט באורך מלא, יש מקום לקוות שההישג הזה הוא רק תחילת הדרך לקראת עוד הרבה יצירות איכותיות ומצליחות.