בשבע 501: המבחן של בגין

עמדתו של השר בגין המתנגדת להסדרת המאחזים במקומם אמורה להשתנות כעת בעקבות דו"ח ועדת לוי

דברים שרואים מכאן , כ"ב בתמוז תשע"ב

 * תוצאה אופטימלית: אולמרט הורשע וגם הפרקליטות הובסה * מאחורי הדרישה המשותפת לשוויון בנטל מסתתרת מחלוקת בין מי שרוצים שהחרדים יתגייסו למי שמסתפקים בהשתלבותם בעבודה

 דו"ח ועדת לוי מהווה תרומה חשובה בכך שהוא מחזיר את שאלת ההתיישבות היהודית מהמישור המשפטי המדומה למגרש האמיתי - זה הפוליטי. ארגוני שמאל קיצוני כמו 'יש דין' אמנם מנסים עדיין להיאחז בקרש המשפטי, בטענה שרק היועץ המשפטי מוסמך לפרש את המצב המשפטי (כאילו יהודה ויינשטיין, שהתמחותו היא במשפט הפלילי, מבין במשפט הבינלאומי יותר מחבר הוועדה אלן בייקר, לשעבר היועץ המשפטי למשרד החוץ). אך אפילו איש 'שלום עכשיו' יריב אופנהיימר הודה בהגינות שלמשפט יש פנים רבות, ובסופו של דבר הנושא הוא נושא מדיני - האם אנו רוצים לספח שניים וחצי מיליון ערבים ולקומם נגדנו את כל העולם.

דו"ח ועדת לוי אמור לפרק את הברית בין בני בגין ודן מרידור. מרידור תומך ב'תוכנית הגושים' ובגין לכאורה שולל אותה, אבל השניים היו מסוגלים לעשות יד אחת כל עוד ניתן היה להציג את עמדתם כהגנה על שלטון החוק. לשמע מילות הקסם 'שלטון החוק' נוהג בגין לעטות הבעה מיוסרת, לענות אמן ולהכריח את כולם לענות אמן ואמן ולשתות את המים המרים, תוך שהוא טוען שעתיד מפעל ההתיישבות כרוך בשמירה על שלטון החוק. כעת ייאלץ בגין, שכל העת לימד זכות על הגינותה של הפרקליטות, להתמודד מול הקביעות הנחרצות של ועדת לוי על קיומה של "מדיניות מוטה" ועל "אפליה ממסדית של רשויות המדינה כלפי הישראלים ביו"ש".

בעקבות הדו"ח הממשלה תישפט על מדיניותה, ולא תוכל להסתתר מאחורי אצטלת 'שלטון החוק'. אם אהוד ברק מונע בנייה בתוך התב"ע של היישובים, הוא עושה זאת מתוך מניעים מדיניים או פוליטיים משלו ולא כאביר שלטון החוק. ואם נתניהו אינו מונע זאת ממנו, אז גם ראש הממשלה שותף למעשה. הדברים הללו היו ידועים גם לפני דו"ח לוי, אבל הוועדה חידדה את הדברים.

בצדק דורשים מספר שרים וחכ"ים לתרגם את הדו"ח לשפת המעשה. ממצאי ועדת לוי אינם פחות קדושים או דחופים ממצאי ועדת טרכטנברג או ועדת פלסנר, וכדאי שיתורגמו לשפת הביצוע במהירות האפשרית, כי אצלנו האייטם הטרי כבר דוחק את הסנסציה של אתמול.

הדו"ח מאשש לחלוטין את תוכנו של 'חוק ההסדרה', הן לגבי הצורך לברר את שאלת הבעלות בערכאות הנמוכות ולא בבג"ץ, והן לגבי העדפת מסלול פיצוי הבעלים על פני הריסה אם מתברר בדיעבד שהוקמו מבנים בתום לב על אדמה פרטית ערבית.

לאור ממצאי ועדת המשפטנים המכובדת, יש לקוות שהשר בני בגין יפעל הפעם לקידום חקיקת ההסדרה באותו להט בו פעל קודם לכן כדי לסכלה.

 

לפרקליטות לא תהיה ברירה אלא להסכים לגוף פיקוח חיצוני לדור במסיבת העיתונאים

 שני הצדדים הפסידו
לשמע מילות הקסם 'שלטון החוק' נוהג בגין לעטות הבעה מיוסרת, לענות אמן ולהכריח את כולם לענות אמן ואמן, תוך שהוא טוען שעתיד מפעל ההתיישבות כרוך בשמירה על שלטון החוק. כעת ייאלץ בגין, שכל העת לימד זכות על הגינותה של הפרקליטות, להתמודד מול הקביעות הנחרצות של ועדת לוי על קיומה של "מדיניות מוטה" ועל "אפליה ממסדית של רשויות המדינה כלפי הישראלים ביו"ש"

הכרעת הדין במשפט אהוד אולמרט היא ככל הנראה התוצאה הטובה ביותר שניתן היה לקוות לה. מצד אחד, אולמרט הורשע בעבירה שאולי יש בה קלון (הדבר יוכרע סופית רק בסתיו), עובדה שבצירוף פרשת הולילנד תמנע את שובו למערכת הפוליטית. אם היה אולמרט יוצא זכאי מכל כתבי האישום נגדו, סביר להניח שהוא ולא יאיר לפיד או שלי יחימוביץ' היה מתייצב בראש מחנה השמאל בבחירות הבאות. מועמדותו היתה מלווה ברוח גבית השמורה לקדוש מעונה ובאווירה של Restoration - חידוש שלטונו של מלך שהודח על ידי קבוצת קושרים. האווירה הזאת היתה מציבה אתגר קשה לבנימין נתניהו או לכל מועמד אחר מטעם הימין.

מצד שני, אילו הרשיעו השופטים את אולמרט בכל סעיפי האישום, היה זה ניצחון מוחץ לפרקליטות שהיה מרים את קרנה ואת ביטחונה העצמי. סביר להניח שניצחון בנוקאאוט היה מדרבן את היועץ המשפטי להחליט על הגשת כתב אישום נגד השר אביגדור ליברמן בחודש הקרוב. כעת נוצר מומנטום הפוך שימתן את צהלת הקרב של הפרקליטות ואת יכולתה להטיל אימה על נבחרי הציבור. די היה לשמוע את קרב המאסף להגנת הפרקליטות שניהל משה נגבי כדי לקלוט עד כמה חושש השמאל מהחלשת מוקד כוח זה בפרט ומצמצום האפוטרופסות של הפקידים הבכירים בכלל. גם מקורבו של אולמרט, יצחק לבני, בשעה שחגג את "ניצחונו" של אולמרט, הבהיר שאין רצונו חלילה לשפוך את התינוק עם המים ולהחליש את הפרקליטות.

הפרקליטות תיאלץ כעת לבלוע מינוי של גוף שיפקח על התנהלותה. אך עצם הקמת גוף מפקח כזה עדיין לא מבטיחה שיושם קץ לשרירות של הפרקליטות. קיים צורך להבטיח שהגוף המפקח יהיה מנותק ממשרד המשפטים ושהוא לא יאוכלס באנשים מאותו הכפר, כפי שנעשה בנציבות לטיפול בתלונות נגד שופטים. אין ספק שעמותות השמאל כבר נערכות להזרים תלונות לגוף החדש, בטענה שהפרקליטות פועלת בחוסר מוטיבציה נגד הפרות חוק ביש"ע. הגופים מהצד שלנו חייבים להיות מוכנים לפעולה מיומה הראשון של ועדת הביקורת הזאת.

 

בין יאיר לטומי

"הפגנת הרבבות" בנושא הגיוס הולידה רושם מוטעה כאילו בקרב כלל הציבור, מלבד החרדים והערבים, קיימת הסכמה רחבה סביב הנושא של 'שירות שווה לכולם'. אולם ככל שאנו מתבוננים בתגובות יותר לעומק, ניתן להבחין שקיימת הסכמה רק בנושא אחד: עונת הבחירות החלה. שוב הוכחה צדקת הטענה שלנהל קואליציה קטנה וקומפקטית קל יותר מלנהל קואליציית ענק. קואליציה גדולה מדי מזכירה את הסיפור על החלמאים וחבית היין המשותפת. כל חלמאי היה אמור לתרום כמות של יין לחבית, אבל אמר לעצמו שאם רק הוא יביא מים במקום יין לא ירגישו בהבדל. בסופו של דבר החבית התמלאה כולה במים. בישראל כמו בחלם, האמירות לגבי יציבות הקואליציה הרחבה התבדו כאשר כל מפלגה משכה לכיוון שלה מתוך הנחה שהחבית הקואליציונית לא תיפגע.

הדחיפות לטפל בנושא הגיוס היא תוצאה של החלטת בג"ץ שפסלה את חוק טל. קיימת להיטות מסוימת גם בקרב מפלגות ומועמדים בפוטנציה לכנסת כגון בועז נול, המבקשים להיבנות פוליטית מהמשבר תוך שיסוי הציבור החרדי. אך עדיין לא ברור מה היא התכלית המשותפת.

יש מי שמבקשים ליישם את נזיפתו של משה רבנו "האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו פה?!". הרעיון הזה מצא ביטוי בישיבת רבנים עם חברי הכנסת של הציונות הדתית ביום שלישי, שקבעה כי "חובה קדושה על כל איש מישראל להשתתף בשמירת ביטחונה של מדינת ישראל שהיא מלחמת מצווה לקיום עם ישראל בארצו".

אחרים רואים בשירות הצבאי כלי לפרוץ את מחסום 'תורתו אומנתו' המונע מהציבור החרדי להשתלב בשוק העבודה, ואז מתברר שהשוויון בנטל הוא בעיקר הנטל הכלכלי ולא הצבאי. ואם כך הדברים, למה ללכת בצורה עקומה? כפי שטוענת יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' וגם זהבה גלאון יו"ר מרצ, מוטב לקדם את השתלבות החרדים בשוק העבודה מאשר לגייסם לצה"ל. עמדת יחימוביץ' מודרכת ממספר שיקולים: היא מנסה לפרק את החיבור בין החרדים לליכוד, בעוד היא מחדדת את המסר הכלכלי והחברתי שעליו תבנה את הקמפיין. העמדה המפחיתה בחשיבות גיוסם של החרדים גם עשויה להרגיע שני קהלי יעד נוספים של יחימוביץ': פמיניסטיות - החוששות שהצבא יפגע במעמדן על מנת להתאים את עצמו לדרישות החרדים שיגויסו, והערבים – אשר מבינים שיתקשו להישאר מחוץ לתמונה ברגע שיגויסו החרדים.

נדמה לי שטומי לפיד ז"ל השתייך לאסכולה השנייה, שהוטרדה בעיקר מהפיכת הציבור החרדי לאבן ריחיים כלכלית על צוואר מעמד הביניים, בעוד שבנו יאיר נסחף לאסכולת 'גיוס כהלכה'. תוסיפו לאי הבהירות הזאת שאלות כמו פרק הזמן שיש להקציב ליישום השינוי, מרכיב הכפייה בתוכו, וחישובים אחרים כגון אי פגיעה במעמד לימוד התורה - והנושא מסתבך.

שני המטכ"ליסטים משה יעלון ויוחנן פלסנר היו אמורים להוציא עד אתמול טיוטה משותפת להצעת חוק. לפעמים להכניס את עצמך לסד של לחץ זמן זו הדרך היחידה להתקדם, אך לעיתים, כפי שלמד אהוד ברק בקמפ דוויד, סיר הלחץ רק מתפוצץ.