בשבע 502: סיפור לא פשוט

מוטיבים חז"ליים, נופי גליל וסיפורים מתפצלים – אמונה אלון טווה במיומנות עלילה מתוחכמת הנוגעת בשאלות הגדולות של החיים



עפרה לקס , כ"ט בתמוז תשע"ב

ספרה של אמונה אלון הוא קל לקריאה, זורם ושוצף, מעניין ומעורר מחשבה, אבל הכתיבה עליו אינה פשוטה. בעזרת מעט מאוד דמויות מצליחה אלון ליצור כמה עלילות ולטוות קורים של קשרים ביניהן, וכך נוגעת במישורים ורבדים שהסוקר בוודאי יפספס את חלקם. ובכן, קבלו את הביקורת כהקדמה; מה שתקראו כאן יהיה טעימה בלבד.

ואולי נתחיל מהסוף: הספר מומלץ מקרב לב, ולכן אין זה באמת משנה אם לא נתפוס את כל התמונה. פשוט תקראו בעצמכם.

לירז היא התאומה של נאור. תאומת נפש. נאור, נער מבריק ובטוח בכישוריו, לא מוצא את מקומו בעולם ולאט לאט מגיע אל היהדות, וגם שם אין נפשו ודעתו נוחות ואינו מסתדר בישיבות הרגילות שאליהן נחשף. הוא חולק את כל סודותיו עם לירז, כולל את שאיפתו להיות כמו האר"י, עד שאביב מבליח לחייהם בפתע פתאום. השניים מתחילים להתקרב, עד שאביב נעלם מחייהם.

ואז הסיפור מתפצל לשני המשכים. באחד מהם לירז נישאת, אחרי תקופה ארוכה של געגוע, לאביב. היא הופכת לאשת בית, ובעלה ואחיה מקימים בית מדרש ייחודי, חז"לי, בהר בגליל. לירז הופכת, במובן מסוים, לאחותו של ר' יוחנן ואשתו של ריש לקיש, והמשכו של הסיפור במשולש נאור-לירז-אביב ממשיך להוות שיקוף של הסיפור בין האמוראים, עד סופו הקשה.  

בהמשך השני, לירז ממשיכה להמתין לאביב, אחרי פרידה שהיא כפתה על הזוגיות שלהם אי שם בהודו. הוא מעולם לא בא לחפש אחריה והיא חזרה לישראל, החליטה לשמור תורה ומצוות ולסגור את ליבה בפני גברים אחרים מתוך בוז לקשר משפחתי ובעצם לכל תלות שהיא. לירז הופכת למורה נערצת בבית המדרש, שכותבת מאמרים נועזים על השם תחת שם בדוי - 'הקבצן הקיטע' (הנה למשל סמל לעיין בו), ועורכת כתב עת תורני שהתחיל להיות נחשב רק מאז שהיא נכנסה אליו. לירז, שעוסקת בדיוק בר' יוחנן וריש לקיש, היא לילית הפורחת באוויר העולם - נמלטת מאימהות ומקשר, ומגלה גם על אשתו הפורייה של אחיה, אשר בכלל אינה מרוצה ממצבה האימהי.

הספר נע בין שתי ה'לירז'. כל אחת מהן בעצם תוהה מה היה קורה אילו היתה במקום אחר.

אבל יש כאן הרבה מעבר למשחקי 'כאילו'. בסיפור ילדותם של נאור ולירז שזורה מערכת יחסים קשה של לירז עם אמה. לירז הראשונה נאלצת לחדש את הקשר עם האם ומגלה עליה דברים מפתיעים. לירז-לילית מעדיפה שלא ליצור קשר עם אמה, אפילו כשהיא על ערש דווי, ורק הקורא יודע מה היא הפסידה, בידע, בחוויה ואפילו בקריאה אחרת של המציאות.

גם נאור הוא טיפוס-טיפוס. מושלם כזה, ידען ואמן, סקרן, כריזמטי ומנהיג. גם חייו מקבלים גירסאות שונות בשני הסיפורים, גם כי הוא ולירז תאומי נפש, אבל גם, או בעיקר, בגלל שבסיפור שבו אחותו נותרת רווקה, אין לו את ריש לקיש שיביא אותו לאן שהוא הגיע יחד איתו, וגם פה יש מסר.

 

אלון מביאה אלינו בספר אחד סוגיות רבות: אימהות ויחסי הורים-ילדים, אהבות נכזבות, גבולות האהבה והסובלנות הזוגיים, שאיפות מול שאפתנות, והאם ניתן להיפטר מהיותה של היהדות 'דת', ובעיקר, שהאדם עושה בחירות, אבל הוא לא יודע מה יהיו ההשלכות שלהן.

 

הספר מקסים. שזור בדברי חז"ל ומלא בנופי הגליל, ירושלים וקצת שאון תל אביב, ולאן שלא תפנה, הוא מעורר מחשבה. האמנות האמיתית של אלון, בעיניי, היא היכולת לדחוס כל כך הרבה בספר אחד, מבלי שהקורא ירגיש בכך, אם הוא לא רוצה.

 ofralax@gmail.com