בשבע 502: המתנחלת מעין חרוד

פרפ' חוה טנבקין היא פרופסור לרפואה, סוציאליסטית נלהבת, קיבוצניקית גאה וחסידה של הרגלי חיים בריאים

עתיה זר , כ"ט בתמוז תשע"ב

 אבל פרופ' חוה טבנקין גם מאמינה באלוקים, יש לה נכדים בגבעות השומרון, לא החמיצה אף הפגנה למען ארץ ישראל ויש לה מה לומר בנושאי רפואה והלכה | אלמנתו של אהוביה טבנקין, איש מפא"י שעזר למפעל ההתיישבות ביו"ש והתגורר בקדומים, לא רוצה לראות את המאבקים על א"י כשייכים לדתיים בלבד 

לפני שהתקשרתי לתאם מועד לריאיון, חיפשתי בגוגל מידע על חווה, אלמנתו של אהוביה טבנקין ז"ל. התוצאות שעלו היו 'פרופסור חווה טבנקין'. חשבתי לעצמי שזו ודאי חווה טבנקין אחרת. לא הסתדר לי בראש שלאהוביה, הקיבוצניק הפשוט והאידיאליסט, תהיה אישה במעמד של פרופסור, ועוד לרפואה. אבל הדעות הקדומות, כרגיל, לא עולות בקנה אחד עם המציאות. כך מצאתי את עצמי מראיינת את מנהלת המחלקה לרפואת המשפחה בבית החולים העמק, רופאת המשפחה פרופסור חווה טבנקין, אשר כמו בעלה אהוביה ז"ל, גם היא תומכת גדולה ונלהבת של ההתיישבות ביהודה ושומרון ונמצאת בקשר קרוב עם רבים מהתושבים.

חווה טבנקין מתגוררת בקיבוץ עין חרוד. היא בשנות השישים לחייה, ומדברת בלהט אידיאולוגי על כל הנושאים הקרובים לליבה. על סוציאליזם, התיישבות, יחסי דתיים-חילונים, תרומת איברים, ואפילו שמירת הבריאות. לפני שנה, כזכור, נפטר אהוביה טבנקין, שהיה בנו של יצחק טבנקין, ממנהיגי תנועת העבודה והקיבוץ המאוחד. אהוביה היה דמות נוכחת בכל הקשור להתיישבות ביהודה ושומרון, ובמיוחד בעשור וחצי האחרונים, מאז יצא לפנסיה. הוא העתיק את מקום מושבו לקדומים, החל לחבוש את ספסלי בית המדרש שם ולסייע לתושבי הגבעות בשומרון. חווה אשתו עודדה אותו ותמכה בו, אך עבודתה האינטנסיבית ברפואה לא איפשרה לה להצטרף אליו.

 הכיבוש התחיל במפא"י

"המתנחלים חושבים שההתיישבות התחילה ב67'", היא אומרת, "אבל זו היתה מאז ומתמיד האידיאולוגיה של תנועת העבודה. עלייה והתיישבות. עוד לפני ששת הימים אהוביה עזר להקים יישובים. הוא גם היה בפלמ"ח ולחם במלחמת השחרור. אחרי ששת הימים כל מי שתמך באידיאולוגיה הזו עזר, באופן טבעי, לכל היישובים שקמו בשטחים ששוחררו".

חווה טבנקין נולדה בירושלים. אחר כך עברה משפחתה לאבן יהודה ומשם למושב בית ינאי. את אהוביה פגשה כשהיתה סטודנטית לרפואה. היא עבדה כמלצרית בסמינר אפעל, שם הירבה לשהות טבנקין האב, או 'טבנקין הזקן' כפי שמכנה אותו חווה. אהוביה היה מגיע לבקרו לעיתים קרובות ובין חווה לאהוביה החלו להתפתח שיחות שהובילו לנישואים. פער הגילים הגדול - שמונה עשרה שנה - לא הפריע לחווה. "לא הסתכלתי על הגיל", היא אומרת. "הוא היה נראה טוב, צעיר, חכם, סימפטי. שלמה המלך כבר אמר שכמה דברים הוא לא ידע, ואחד מהם זה דרך גבר בעלמה. לא להכל יש תשובות לוגיות".
הסוציאליזם מאוד תואם את רוח היהדות, צדָקה, עזרה הדדית. אלה מצוות שכל יהודי מאמין מחויב בהן. זו גם האידיאולוגיה הסוציאליסטית, שהחזקים יותר עוזרים לחלשים יותר. כבר לפני אלפיים שנה, כשהאנגלים וכל אלה ישבו על העצים, היהודים חיו לפי ערכים סוציאליסטיים

השקפת העולם של שניהם היתה דומה, מה שהיווה בסיס לקשר ביניהם. שניהם דגלו בהשקפה הסוציאליסטית, ולכן טבעי היה להם, לאחר נישואיהם, לקבוע את ביתם בקיבוץ עין חרוד. "אהוביה אמנם האמין בארץ ישראל השלמה ששייכת לעם ישראל", אומרת חווה, "אבל הוא היה סוציאליסט. תמיד הוא אמר שהוא השמאל האמיתי, והשמאל הוא זה שהשתנה במהלך השנים והפך את עצמו ל'בואו ניתן לערבים כמה שיותר'. מבחינה ציונית, מפלגת העבודה היתה אקטיביסטית", היא מזכירה. "טבנקין תמיד היה אקטיביסט, ופעל למען העלייה וההתיישבות. זו היתה האידיאולוגיה. זה לא המתנחלים שקראו לאחד היישובים שלהם בשם 'רמת הכובש', זו תנועת העבודה. כיבוש לא היתה מילה גסה; השתמשו בביטויים האלה - כיבוש האדמה, כיבוש הקרקע. יישוב הארץ היה חלק מהאידיאולוגיה. צריך לזכור שאילמלא יישוב הארץ של הקיבוצים, ספק אם המדינה היתה קמה. באיזשהו שלב אחרי ששת הימים קצת התבלבלו היוצרות".

חווה מזכירה כי גם טבנקין האב אמר אחרי מלחמת ששת הימים שחשוב ליישב את חלקי ארץ ישראל ששוחררו. "הוא כתב אז: 'בל ניתן לרוויזיוניסטים לעשות את זה במקומנו'. מפלגת העבודה דגלה בהתיישבות, וגם היום השומר הצעיר לא יוותרו על סנטימטר אחד מהאדמות שלהם. אז הפלא הוא לא איך זה שאנחנו עם ההתיישבות, אלא איך זה שהם לא".

הייתם חריגים בקיבוץ, בדעות שלכם?

"יש עוד כמה כמונו, אבל אנחנו מיעוט. יש בין עשרה לעשרים אחוז. ואולי יש עוד כמה שלא יצאו מהארון, מפחדים".

איך היחס של התושבים האחרים אליכם?

"מאוד קיבלו את זה. בתקופת המאבק על עצירת הנסיגה מסיני לא היינו בקיבוץ כמה שבועות, וקיבלו את זה. אהוביה באיזשהו שלב העביר את הכתובת שלו לקדומים. יכול להיות שבקיבוץ אחר לא היו מסכימים לכך, אבל בעין חרוד אף פעם לא חשבו להפסיק את החברות שלו. קיבלו את זה שאם זו הדעה שלו ובזה הוא מאמין, אז לא יפריעו. גם חבר עין חרוד אחר, יאיר בן ארי, עבד תקופה בשביל גוש אמונים. אנחנו לא רוב, אבל אנחנו מיעוט נחוש. בקיבוץ עדיין שולטת התקווה של שתי מדינות לשני עמים, אבל אין החרמות של מי שלא חושב ככה". אגב כך מזכירה חווה את המימסד הרפואי אליו היא קשורה בעבודתה, "שם אינטליגנציה מזוהה עם השמאל. לא השמאל הסוציאליסטי, חס וחלילה, אבל שמאל של לחלק את ארץ ישראל. יש הרבה רופאים שהם בדעותיי, אבל לא יעזו להגיד אותן בקול".

מבחינת אידיאולוגיה חברתית, אהוביה וחווה בהחלט הסתדרו בקיבוץ. השקפת עולמם דוגלת בשיוויון ומדינת רווחה. "זה לא כל כך רע שיש קצת שותפות", אומרת חווה, "ובכלל, הסוציאליזם מאוד תואם את רוח היהדות, צדָקה, עזרה הדדית. אלה מצוות שכל יהודי מאמין מחויב בהן. זו גם האידיאולוגיה הסוציאליסטית, שהחזקים יותר עוזרים לחלשים יותר. כבר לפני אלפיים שנה, כשהאנגלים וכל אלה ישבו על העצים, היהודים חיו לפי ערכים סוציאליסטיים. למשל זה שצריך לשחרר עבד אחרי שנה שישית - זה רעיון סוציאליסטי, לא קפיטליסטי. או שבת: רק לפני מאה שנה זה הפך לחוק, עד אז אנשים עבדו שבעה ימים בשבוע מהבוקר עד הערב. זה רעיון סוציאליסטי גדול, שלקח לכל העמים הרבה מאוד זמן עד שהם הבינו אותו".

 אגב דיבורים על השמאל שמתנגד להתיישבות, מזכירה חווה כי בכל העולם 'שמאל' זה סוציאליזם, ו'ימין' זה קפיטליזם. "בארץ התבלבלו ההגדרות. ימין זה אלה שתומכים בארץ ישראל ושמאל זה אלה שלא. צריך לשנות את השמות, לא לקרוא לזה ככה"

.

 "יש הרבה רופאים שהם בדעותיי, אבל לא יעזו להגיד אותן בקול". פרופ' חוה טבנקין לצד תמונת בעלה אהוביה ז"ל

 "המלחמה נגמרה, הכל הצגה"

סוציאליסט או לא, ותיקי ההתיישבות ביהודה ושומרון זוכרים את אהוביה כמי שהתייצב תמיד לכל הקמה של יישוב, לכל בקשת עזרה לחיזוק ההתיישבות ולכל פעילות למענה. גם הצעירים שבחבורה הכירו את אהוביה כמי שסייע בהקמת גבעות, התנדב לנסוע בכבישים שוממים כדי להרגיל יהודים לנסוע שם, או להסיע ילדים מהגבעות למוסדות החינוך. ביום יום חווה אמנם לא דילגה כמוהו בין הגבעות, אך יחד איתו היא הגיעה לעיתים קרובות לבקר בכל המקומות, ועם הזמן נוצרו קשרי חברות בינם לבין לא מעט תושבים.

שלושה ילדים נולדו לחווה ולאהוביה: יצחק, אבי ונטלי. לאהוביה גם שני ילדים מנישואיו הראשונים: יאיר המתגורר בקנדה ולו שלושה ילדים, וטל, חבר עין חרוד, שלו ארבעה ילדים. "מבחינת הדעות כולם כמונו", צוחקת חווה. גאוותו הגדולה של אהוביה היתה על הבת נטלי, המתגוררת בגבעת הראל הסמוכה לשילה, וחזרה בתשובה בשנים האחרונות. נטלי גננת במקצועה ולה ארבעה ילדים. גם חווה גאה בה מאוד, כמובן. אהוביה כאב מאוד את העובדה שבנו הבכור יאיר בחר להתגורר בקנדה, אך התנחם כאשר בתו של יאיר עשתה עלייה, שירתה בצבא וכיום היא אזרחית ישראלית. יצחק, בנם הגדול של חווה ואהוביה, הוא מנהלם של שני ברים בתל אביב. הוא מתגורר בתל אביב עם אשתו ובנו. אבי, הבן השני, סיים לימודי דרמה-תרפיה, נשוי ומתגורר בעין חרוד.
זה לא המתנחלים שקראו לאחד היישובים שלהם בשם 'רמת הכובש', זו תנועת העבודה. כיבוש לא היתה מילה גסה; השתמשו בביטויים האלה - כיבוש האדמה, כיבוש הקרקע. יישוב הארץ היה חלק מהאידיאולוגיה

"אהוביה היה בעל יוצא מהכלל", אומרת חווה. "הוא פירגן ונתן לי את כל האפשרויות להתקדם מבחינה אישית, מקצועית ואקדמית. כל השנים הוא עבד במוסך. הוא טיפל בילדים כשנעדרתי. בזכותו הגעתי להיות פרופסור מן המניין של אוניברסיטת בן גוריון. הוא היה אבא נהדר. בכל חורף הוא היה לוקח את הילדים לטיולים בכל רחבי ארץ ישראל". בשנות השבעים, כשהחלו העליות לשומרון, מצא את עצמו אהוביה באופן טבעי בין הפעילים. חווה היתה בתחילת עבודתה כרופאה מתמחה, ולכן הסתפקה בלעודד אותו. בעת המאבק לעצירת הנסיגה מסיני התגורר אהוביה עם שני הגדולים בסיני במשך שלושה חודשים וחצי. חווה הצטרפה בשבועות האחרונים יחד עם הבת הקטנה. "הדגל של תנועת העבודה היה שהיכן שיש יישובים יעבור הגבול. ודווקא בגין היה הראשון שהראה שגם יישובים אפשר להחריב", היא אומרת.

גם במאבק נגד ההתנתקות לקחו בני הזוג טבנקין חלק. הם השתתפו בכל ההפגנות וחווה הגיעה כרופאה לנווה דקלים בימים של הגירוש. היא היתה בין האזרחים האחרונים שפונו, יחד עם סודי נמיר, הרופא המיתולוגי של גוש קטיף. "אהוביה היה מאוד מתוסכל בימים האלה", היא משחזרת "היינו בכל ההפגנות וגם בכפר מימון. זו היתה הזדמנות פז שלא ניצלו אותה. היו עשרות אלפי אנשים שאם היו צועדים לגוש, אף אחד לא היה יכול לעצור אותם. אבל המנהיגות עצרה את זה. באותו לילה שנעצרו בכפר מימון אמרתי לאהוביה: זהו, בוא נלך הביתה. המלחמה נגמרה, עכשיו הכל זה הצגות". הזיכרונות מימי המאבק הכתום מעוררים בה מרירות גם בגלל האופי הדתי שנשא המאבק. "ניהלו את המאבק הזה כאילו זה היה רק של הדתיים. ארץ ישראל זה חשוב לכולם, אבל הדתיים חשבו שזה עסק שלהם. אז מצד אחד אתם מדברים על להתנחל בלבבות, ומצד שני חילוני שבא להפגנות מרגיש יוצא דופן, למה? זה לדעתי גם תרם לכך שלא הצליחו למנוע את הגירוש".

בסיני לא היה אופי דתי למאבק ובכל זאת הוא נכשל.

"נכון, אבל גם בסיני, כשהגיעו הדתיים הם חשבו שעכשיו הכל יהיה בסדר. אבל חוץ מזה צריך לזכור שבימית האנשים לא היו אידיאולוגיים, והציעו להם פיצויים גדולים מאוד".

אולי התקשורת היא זו שצבעה את המאבק בגוש קטיף בצבע דתי?

"אבל אתם עוזרים לתקשורת להדגיש את ההבדל בין דתיים לחילונים. כל מי שמאמין בדרך הזו, אסור שירגיש אאוטסיידר. יש הרבה שחושבים שההתיישבות ביו"ש זה לא רק להגן על הבית שלך אלא על כל ארץ ישראל. אז חשוב לא להעביר מסר של אנחנו ואתם".

 

 אם מוכרים אוטו, למה לא כליה?

חווה מזכירה גם כי שירותי הבריאות הראשונים שהיו ביישובים הם של קופת חולים כללית, שהיתה שייכת בזמנו להסתדרות. "וזה שלאט לאט חלק מהדתיים והמתנחלים הפכו את זה שהסוציאליזם והדגל האדום זה דבר כל כך נורא, אני לא יודעת מאיפה זה בא. וזה גם דבר שלילי, כי אז זה מצדיק את אלה שחושבים שההתיישבות היא שלילית. רק אצל היהודים תמיד צריך לשנוא מישהו כדי לתמוך במישהו אחר".

כאמור, חווה היא מנהלת המחלקה לרפואת משפחה בבית החולים העמק בעפולה. במסגרת השיטוט בגוגל שהוזכר לעיל, הופתעתי למצוא את שמה של חווה באתר 'דעת', כמחברת מאמר העוסק בתרומת איברים על פי ההלכה. מסתבר שטבנקין, בנוסף להיותה רופאה, היא גם עורכת דין מן המניין, ובמסגרת לימודי המשפטים שלה כתבה את המאמר המצדד בתרומת איברים תמורת תשלום. על התוכן הכתוב בו היא מדברת באותו להט כמו על הסוציאליזם וההתיישבות: "יש איברים, כמו כליה, שאדם יכול לתרום בעודו חי. הדת היהודית אומרת שאפשר לשלם על כך. למה לתרום בחינם? את האוטו שלי אני לא נותנת בחינם, אז את הכליה אני צריכה לתת בחינם? אפילו בין בני משפחה - אני מוכרת את האוטו לאח שלי. אז למה אם הוא ייתן לי כליה לא אשלם לו? החוק השתנה בעניין הזה, אבל עדיין אין תמורה כספית שמעודדת תרומה. היות שההלכה היהודית גם חושבת כמוני, אז כתבתי על זה מאמר בזמנו. גם תרומת ביציות: רוצים שבחורה תתרום ביציות בחצי חינם, למה? היא צריכה לעשות העמסה הורמונלית ואחר כך לעבור את הטיפול בהרדמה כללית. זה טיפול שיכול להיות מסוכן. למה זה צריך להיות בחצי חינם? ובמיוחד שלכל הגורמים האחרים הקשורים לתחום הזה, לרופא שעושה את ההשתלה, משלמים הרבה מאוד. אז למה רק התורם צריך לקבל מעט? נכון שזה צריך להיות בפיקוח, שלא יעשו מזה סחר מכר, אבל ודאי שזה לא צריך להיות בחינם. התשלום צריך להיות מכובד, כולל הבטחה לביטוח בריאות אם הבריאות של התורמת תיפגע".

חווה המליצה על כך למשרד הבריאות במסגרת תפקידה כיושבת ראש המועצה לבריאות האישה, אך עד כה לא קיבלו המלצותיה תוקף מעשי. תחום בריאותי נוסף בו היא פעילה מאוד הוא רפואה מונעת וקידום בריאות. במסגרת זו היא מוציאה חוברת שמתעדכנת פעם בארבע שנים, העוסקת בתחום זה. "אם נשמור על אורח חיים בריא, שמונים אחוז מהמחלות ייעלמו", היא אומרת שוב באותו להט. "יש ארבעה דברים בסיסיים: תזונה נכונה, לא להיות שמנים מדי, פעילות גופנית והימנעות מעישון, שיכולים למנוע מחלות. אנחנו לא מצליחים לשכנע את הציבור שזו הדרך הכי טובה לבריאות. וכמובן, גם לשמור על מצב רוח טוב. יש פעולות נוספות כמו בדיקות לאיתור מוקדם, חיסונים. יש אתר שאתה יכול להכניס את הנתונים שלך ולקבל המלצות אילו פעולות אתה צריך לעשות כדי לשמור על הבריאות. בחוברת שאני עורכת יש המלצות לשמירת הבריאות שהוכח מדעית שהן יעילות. אבל ארבעת הדברים שהזכרתי לא משתנים. כמה פשוט וכמה קשה למכור". טבנקין ציפתה שיצא פסק הלכה נגד עישון, אך לצערה זה לא קרה. "זה היה חוסך שלושים אחוז מכל המחלות ומכל האישפוזים. זה יותר מכל הפיגועים והתאונות", היא אומרת, "שלושת אלפים איש מתים מדי שנה מניזקי העישון".
בתקופת המאבק על עצירת הנסיגה מסיני לא היינו בקיבוץ כמה שבועות, וקיבלו את זה. אהוביה באיזשהו שלב העביר את הכתובת שלו לקדומים. קיבלו את זה שאם זו הדעה שלו ובזה הוא מאמין, אז לא יפריעו

"מזל שיש אלוקים", מסכמת חווה את כל הבעיות שעליהן הצביעה עד כה, "אנחנו עושים כל כך הרבה טעויות, ובכל זאת שורדים".

הפתעת אותי. את מאמינה באלוקים?

"בוודאי. אני מבית מסורתי. הקפדנו על כשרות. אבא שלי הלך לבית הכנסת. אני לא יודעת אם אהוביה האמין באלוקים. אולי באחרית ימיו. טבנקין הזקן האמין באדם, ואת זה הוא הוריש לילדים שלו: להאמין ברוחו של האדם. הרי איך יישבו את הארץ? בחמישים מעלות חום עם קדחת ושהכל היה פה שומם, ובכל זאת הצליחו לבנות מדינה. זה מראה שהאמינו בכוחו של האדם וביכולת שלו לעשות דברים בשם האידיאולוגיה. זו גם היתה אמונה, כמו אמונה דתית. כשיש אמונה אז מצליחים".

בזמן הפנוי המועט שיש לחווה, היא משתדלת להיות סבתא ולבקר את הנכדים. אחת לשבוע או שבועיים היא מגיעה אל הבת בגבעת הראל. "זה לא קל בלי אהוביה", היא אומרת. "חיינו יחד 42 שנה, זה פרק זמן מכובד. נטלי היתה בהיריון כשהוא נפטר, ולבן שנולד היא קראה אהוביה. אז יש לנו נכד אהוביה, חמוד מאוד, ולמרות שזה קשה, מאוד שמחתי שהיא קראה על שמו. כך השם יישאר וזה גם שם יפה. שמעתי שהדתיים קוראים עכשיו בשם הזה". 

מוסד 'יד טבנקין' מתכנן בקרוב להציע מלגות למחקרים בנושאי עלייה והתיישבות, שיהיו על שם אהוביה. "זה מה שהיה חשוב לאהוביה", אומרת חווה, "ואני חושבת שזו תהיה דרך יפה להנציח אותו".