בשבע 502: ביקורת עם שיניים

כניסתה קצרת-הימים של קדימה לממשלה סללה את דרכו של ח"כ אורי אריאל לתפקיד יו"ר הוועדה לביקורת המדינה

יאיר שפירא , כ"ט בתמוז תשע"ב

 * על סדר יומה של הוועדה עומדת הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, ואריאל מקווה שגוף כזה יהיה אפקטיבי גם אם יוקם בתוך משרד המשפטים * אריאל קובע כי אנשי הפרקליטות הטעו את השרים בסוגיית המאחזים וחוק ההסדרה, ועל דו"ח השופט אדמונד לוי הוא אומר שמדובר במסמך "חשוב מאוד מאוד"

מערך הכוחות הבלתי שגרתי בכנסת הנוכחית איפשר לחבר הכנסת אורי אריאל להגיע לעמדת כוח שאינה מצויה בדרך כלל אצל חברי אופוזיציה. בוודאי לא אצל חבר מן המניין במפלגת אופוזיציה קטנה, ששתי מפלגות אופוזיציה גדולות אמורות להטיל עליה את צילן הארוך. המצב שבו אורי אורבך, דודו רותם וציפי חוטובלי מכהנים בקואליציה בעוד הוא באופוזיציה, אפשר לאריאל גם את הפריבילגיות המעטות של אופוזיציונר וגם רוח גבית אוהדת מנציגי מפלגות הרוב. כך למשל, לקול מחאות רמות מהשמאל הוא מונה לנציג האופוזיציה בוועדה למינוי שופטים. כך הוא מצא את עצמו לפני חודשיים וחצי, בעקבות כניסת קדימה לקואליציה, נבחר לראשות הוועדה לענייני ביקורת המדינה, השמורה לח"כ מהאופוזיציה.

לפני כמעט שלושה חודשים התכנסה הוועדה כדי לדון בהקמת גוף ביקורת על פרקליטות המדינה. הדיון היה אמור להיות נוקב ומתוח. ימים אחדים קודם לכן דחה ח"כ רוני בראון, אז יו"ר הוועדה, את הדיון בנושא לאחר שהתברר כי אנשי משרד המשפטים שוב היתלו בחברי הכנסת. תחילה הם הפצירו באנשי הוועדה לא לקדם את החקיקה בנושא, ולהניח להם זמן ליזום בעצמם הקמת גוף ביקורת שכזה. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הקים ועדה פנימית שהיתה צריכה לדווח על מסקנותיה לוועדה לביקורת המדינה בראשותו של בראון. אלא שאנשי משרד המשפטים ביקשו בעיקר להרוויח זמן. שוב ושוב הודיעו לחברי הכנסת כי המסקנות טרם גובשו. לבסוף קצה נפשם של בר און וחבריו מהמשחק של אנשי הפרקליטות, והם קבעו מועד שלאחריו יקדמו באופן חד צדדי את הקמת גוף הביקורת באמצעות חקיקה. וינשטיין מיהר להודיע כי הוא יציג יוזמת פשרה משלו. נקבע מועד לדיון, ונקבע כי הצעתו של וינשטיין תונח על שולחן הוועדה שלושה ימים קודם לכן. יום הדיון התקרב, והצעתו של וינשטיין בוששה להגיע. מלשכתו נמסר כי לא נמצאה תיבת דואר אלקטרוני בלשכת היועץ, וכך הגיע המסמך אל הוועדה שעות אחדות בלבד לפני הדיון. בר און כעס, דחה כאמור את הדיון, וכולם התכוננו לדיון סוער בשבוע שאחריו. אלא שמספר שעות לפני המועד לכינוס הוועדה הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הכנסת תפוזר לקראת בחירות. הודעתו של נתניהו הוציאה את הרוח מן המפרשים. דיון נוקב לא נערך, והצעתו של וינשטיין להקים גוף ביקורת בתוך משרד המשפטים בתוך שלושה חודשים התקבלה ללא ויכוח. ברור היה לח"כים כי חקיקה הפכה לבלתי רלוונטית, הם הפכו לבלתי רלוונטיים, ובמצב שנוצר הצעתו של וינשטיין יכולה להיחשב אפילו לנדיבה.

 

 נאמן בורח מעימותים

ימים אחדים חלפו והרוח הפוליטית שינתה כיוון. הקדמת הבחירות בוטלה, ח"כ בר און נכנס עם מפלגתו לקואליציה ונאלץ לפנות את כיסאו בראשות הוועדה, ואת מקומו תפס כאמור ח"כ אריאל. כעת התפנה די זמן לשוב ולנסות להקים בחקיקה את גוף הביקורת. אך ח"כ אריאל וחבריו, נאמנים למילתם, חשבו שסיכום הוא סיכום ונמנעו מלקדם את החוק.
"דו"ח לוי הוא מאוד חשוב אבל מבחינתנו הוא לא חידש הרבה. גם לפני כן ידענו שהתנהלות הפרקליטות כלפי השרים היתה מאוד לא אמיתית. הם הטעו אותם, ואני שמעתי את זה מהשרים שהיו כלי ראשון. אפילו בפרקליטות עצמה יש בכירים שיש להם ביקורת חריפה על התנהלות הפרקליטות בנושא"

במשרד המשפטים פחות מתרגשים מהחובה לקיים סיכומים ג'נטלמניים. הגוף לביקורת שהיה אמור להתחיל לתפקד ממש בקרוב לא הוקם. לא הוקמה אפילו ועדת האיתור שצריכה היתה לתור אחר מועמד ראוי לעמוד בראש גוף הביקורת הפנימי. בינתיים שוב התהפכה המערכת הפוליטית על ראשה. רוני בר און חוזר השבוע לאופוזיציה, אך ספק אם יוכל לשוב ולקבל לידיו את ראשות הוועדה לביקורת המדינה. נראה שאורי אריאל ימשיך להוביל את המאמצים לחוקק חוק בנושא או לאלץ את וינשטיין לעמוד במילתו ולהקים את גוף הביקורת הפנימי. במצב הפוליטי הקיים, אריאל רואה יותר סיכוי לפתור את העניין ללא חקיקה. "בין הרצוי למצוי יש את מה שאפשר להשיג", הוא אומר. "כרגע שר המשפטים יעקב נאמן לא יתמוך בחקיקה, וזה אומר שלא יהיה לחוק רוב בממשלה. המפתח נמצא בידיו של נאמן, והוא לא מעוניין להיכנס לעימות עם וינשטיין. שניהם אגב תומכים בעניין באופן עקרוני, אך מסיבותיהם לא מעוניינים לריב יותר מדי עם משה לדור. ההנחה שלהם היא כי הם יגיעו לתוצאה סבירה ללא מריבות מיותרות מבחינתם".

קדימה תומכת בחקיקת החוק, הסיעות הערביות תומכות בחקיקת החוק, הסיעות החרדיות תומכות, הליכוד והאיחוד הלאומי. החוק זוכה לגיבוי של ארגוני מחקר כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורום קהלת, לתמיכתו של מבקר המדינה, של התנועה לאיכות השלטון ומי לא. האם באמת שר המשפטים הוא המכשול להקמת גוף ביקורת חיצוני?

"אם פרופ' דניאל פרידמן היה יושב היום על כיסא השר, ייתכן מאוד שהחקיקה היתה עוברת וגוף חיצוני היה קם. נאמן לא מוכן לריב עם וינשטיין על העניין. אני לא חושב שהוא מוכן לריב עם וינשטיין על משהו. כדי להימנע מעימות הוא הכפיף למשל את הוועדה של אדמונד לוי לוינשטיין, ובעצם מסקנותיה כרגע תלויות בין השאר באישור היועץ המשפטי לממשלה. הוא לא היה חייב לעשות את זה. ואלו בהחלט לא הדוגמאות היחידות".

אתה לא חושש שגוף ביקורת פנימי שממונה על ידי משרד המשפטים, שיתוקצב בתקציב משרד המשפטים ושבראשו יעמוד אדם מתוך משרד המשפטים, יתגלה כעוד גוף ללא שיניים שכל מטרתו היא למנוע או לכל הפחות לעכב הקמת גוף ביקורת בלתי תלוי?

"האם הגוף יהיה אפקטיבי או לא, זה תלוי במידה רבה באיש שיישב בראשו. נכון שאפשר לומר כי בהסדר הנוכחי, בו אנשי משרד המשפטים בוחרים את האיש, הם ידאגו לכך שלא יהיה אדם מספיק אפקטיבי. אבל קשה לדעת. במקרים רבים אחרי שאדם נכנס לתפקיד הוא מזדהה איתו. המבקר ייבחר לקדנציה קבועה של מספר שנים, כך שגם אימת הממונים שלו במשרד המשפטים כבר לא תהיה עליו. הנה מבקר המדינה היוצא, השופט מיכה לינדנשטראוס, אף אחד לא חשב שיחשוף שיניים כאלה בזמן שהכנסת מינתה אותו".

אנחנו נמצאים עתה ימים אחדים לאחר התוצאה העגומה של משפט אולמרט. לכאורה הפרקליטות הורידה מכהונתו ראש ממשלה מכהן כאשר החליטה להגיש נגדו כתב אישום בשעה שלא היו בידיה ראיות מספיקות כדי להרשיע אותו בבית משפט. לכאורה התמיכה הציבורית הרחבה שיש להקמת גוף הביקורת על הפרקליטות צריכה בעקבות זאת להתרחב עוד יותר.

"אולמרט הוא דוגמה קיצונית מכיוון שהוא היה ראש הממשלה, ומכיוון שייתכן והעמדתו לדין הקדימה בפועל את הבחירות. אבל גם יעקב נאמן עצמו הוא דוגמה מצוינת לצורך בביקורת על הפרקליטות, שהצליחה להגיש נגדו כתב אישום ולגרום לו להתפטר מהקדנציה הקודמת שלו במשרד המשפטים. יש את רובי ריבלין (חקירה נגדו ב-2001 סיכלה את מינויו לשר המשפטים, התיק נסגר מחוסר אשמה - י"ש) ואת רפאל איתן (הועמד לדין ב-1996 על שימוש פרטי במאגרים צבאיים, זוכה, אך מינויו כשר לביטחון פנים סוכל - י"ש). אם זה קרה לאנשים פוליטיים רבי עוצמה, הרי שאזרחים מהשורה ודאי נתקלים בהתנהלות כזו. אבל אין ספק שפרשת אולמרט חידדה את הצורך בהקמת גוף הביקורת".

האם הצורך התבהר גם בפרקליטות המדינה? אתה חושב שאולי עכשיו גם מתנגד חריף להקמת גוף הביקורת, כמו למשל פרקליט המדינה משה לדור, יצליח לראות את הצורך בנושא?

"קראתי את הדיווחים העיתונאיים על מסיבת העיתונאים שלדור כינס לאחר הכרעת הדין של אולמרט, ונראה שזה לא הזיז לו במיוחד. הוא הסביר שאין בעיה ולכן גם לא צריך לתקן כלום".

 

 ביקורת עם שיניים

נושא הקמת גוף הביקורת לפרקליטות יעלה שוב על סדר יומה של הוועדה של אריאל ביום שלישי הקרוב. אך זהו לא המאבק היחיד שמנהל אריאל בפרקליטות באמצעות הוועדה. לפני מספר שבועות, בשיתוף פעולה הדוק עם מספר ח"כים מהימין, הוא העביר בוועדה החלטה המורה למבקר המדינה לבחון את התנהלות הפרקליטות בפרשות מגרון וגבעת האולפנה.

את מבקר המדינה הקדים במידה מסוימת הדו"ח שפרסם זה לא מכבר שופט בית המשפט העליון בדימוס אדמונד לוי. השופט לוי קבע כי המערכת המשפטית של המינהל האזרחי, המונחה על יד הפרקליטות ומשרד היועץ המשפטי לממשלה, עוינת את המתיישבים ונוהגת בהם בחוסר תום לב. "דו"ח לוי הוא מאוד חשוב בעניין, אפילו מאוד מאוד, אבל מבחינתנו הוא לא חידש הרבה", אומר אריאל. "גם לפני כן ידענו שההתנהלות היתה מאוד לא אמיתית כלפי השרים. הם הטעו אותם, ואני שמעתי את זה מהשרים שהיו כלי ראשון. אי אפשר לטעון לטעות כאשר מעלימים נתונים חשובים משרים שאיתם הפרקליטות דנה במשך שעות על הדברים הללו. אפילו בפרקליטות עצמה יש בכירים שיש להם ביקורת חריפה על התנהלות הפרקליטות בנושא".

האם אתה לא חושש מהדרך בה הלך מבקר המדינה הקודם, השופט בדימוס מיכאל לינדנשטראוס, דרך בה המבקר מתערב בזמן קצר בכל סוגיה אקטואלית, עם פרופיל תקשורתי גבוה והשלכות פוליטיות ברורות?

אני מעדיף את זה ככה. אני חושב שלינדנשטראוס עשה עבודה מצוינת. תמיד מדברים על השיניים של המבקר שהן לא מספיק חדות, שהן לא קיימות. לינדנשטראוס הביא למצב שעצם הדיון הציבורי הסוער שהצליח לעורר פעם אחר פעם, הצמיח למבקר שיניים חדות. זה אולי היה בוטה, אבל גם זו דרך לשפר את הדברים. וזה בוודאי טוב יותר ממבקר שהיה כותב עוד הרבה מילים שלא היו משפיעות הרבה".

מה דעתך על התעוררותם של המבקרים הפנימיים במשרדי הממשלה - דרישתם לקבל יותר הכרה וכוח, ובין השאר דרישתם לראות בהם מועמדים טבעיים למשרת מבקר המדינה, ואולי גם למשרות ביקורת אחרות שהיום מחזיקים בהם בעיקר שופטים?

"אני מאוד בעד שהם יהיו במאגר המועמדים הרציניים לתפקיד. בבחירות האחרונות למבקר התמודד נשיא לשכת המבקרים הפנימיים, שלמה קלדרון. הוא אמנם נשר בסיבוב הראשון, אך ההתמודדות שלו היתה מאוד חיובית בעיניי. אני בהחלט חושב שמבקר המדינה לא חייב להיות שופט. יש אפילו מי שטוען כי שופט בתפקיד מבקר עלול להתבלבל ולטעות לחשוב שהוא אמור לשפוט, בעוד שהוא אמור לבקר".

יש הטוענים כי הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות במסגרת מבקר המדינה, שנמצא תחת פיקוחה של הכנסת, תחזק את הרשות המחוקקת, שכוחה נשחק בשיטת הממשל שלנו אל מול שתי הרשויות האחרות, השופטת והמבצעת.

"גם אם גוף הפיקוח יקום בכפוף למבקר המדינה, אני לא חושב שזה יחזק את הכנסת. פיקוח של הכנסת על המבקר, האחראי על גוף הביקורת שמבקר את הפרקליטות, הוא שרשור ארוך מכדי להיחשב ככזה המחזק את הכנסת דווקא. זה בוודאי יחזק את המבקר, וזה מבחינתי דבר טוב. הכנסת תתחזק אם הוועדה לענייני ביקורת המדינה תעבוד בצורה משמעותית יותר".

איך יכולה הוועדה להיות משמעותית יותר?

"הקמנו עוד שתי ועדות משנה. אחת שעוסקת בענייני רווחה ואחת בנושאי חינוך, בראשותו של אורי אורבך. אני שוקל להקים ועדה נוספת שתעסוק בנושאים מוניציפליים. אנחנו גם משנים את החוק כך שגם דו"חות התיקונים שמוסרים המבוקרים למבקר המדינה יגיעו גם הם לוועדה. המעקב של הוועדה יחזק מאוד את הכנסת אל מול הרשות המבצעת".