בשבע 503: עניין אישי

שירת מלאך. 39. תושבת עפרה. נשואה לאסף ואם לשישה. מנכ"לית עמותת 'ישפה'

עפרה לקס , ז' באב תשע"ב

התחלה: שלושה ימים לפני פסח תשל"ג, ירושלים. 'שירת' רומז על שירת הים, ולא נראה שמישהו ניבא את הצירוף המיוחד שיתקבל עם שם המשפחה לאחר נישואיה. בת שלישית אחרי שני בנים, "וזה היה וואו". אחר כך יגיעו עוד חמישה ילדים.

סבא: האֵם היא הגדולה בבנותיו של הרב משה צבי נריה, "גדלתי בתור 'הנכדה של'. הייתי צריכה להיות ילדה טובה ולייצג את הדעות של סבא. לקח לי זמן להוציא את עצמי מהמחויבות המשפחתית". גם הצד השני מציג שורשים של עשייה. הורי אביה הקימו את מושב נחלים, והוריה שלה הלכו גם הם לפני המחנה.

לפני המחנה: הקמת ישיבת הכותל וחלק מהגרעין הראשון שעלה לגור ברובע היהודי בירושלים המאוחדת. "הרובע היה בסיס חזק ועד היום הוא מקום נוסטלגי של טיפוסי גגות, בית כנסת הרמב"ן ואינסוף קבוצות תיירים".  

לימודים: 'אחינועם' של החינוך העצמאי ברובע, "קטן ומשפחתי". אחת המחנכות היתה בתו של הרב עובדיה יוסף, שגם הגיע למסיבת הסידור, והרב נבנצל היה רב בית הספר. כיתות ו'-ז' נלמדו בטורונטו בשל שליחות שהביאה ל"חוויה חיובית וקשר של שנים עם חברים משם". כיתה ט' היתה בפסגות, לשם עברה המשפחה לשנתיים, והתיכון - בכפר פינס.

כפר פינס: "אולפניסטית מתלהבת". אהבה להכל, החל מהפעילויות, המשך בשיחות ובמדריכות ולבסוף הערכה עמוקה לראש האולפנה. אבל היו גם געגועים עזים לבית כל השנים, "את בנותיי לא אוציא לפנימייה".

תנועת נוער: בני עקיבא 'הרובע'. הסניף הנפרד הראשון בתנועה היווה את "הזהות המרכזית שלנו, עם תודעת שליחות. כי חשוב שיהיה בתנועה סניף נפרד".

שירות לאומי: אולפנית בטבריה וגם קומונה בהושעיה, "כי אברהם ליפשיץ היה אז מזכ"ל ולחץ לקחת סניף". השירות היה "שנה של חשיפה לכל מיני עולמות" - גם בנות טבריה, גם עשייה סביב עולי אתיופיה שמילאו את המלונות בעקבות מבצע שלמה וגם אנשי הושעיה, "שהיה להם פרופיל דתי שונה לגמרי משלי", מה שאיתגר, בילבל ויצר מורכבויות. שנה שנייה בכפר פינס.

השידוך הראשון: עוד לפני גיל 20, חברה עם חבר של האח. "מגיל צעיר הצלחתי לשכנע אנשים שהבטן שלי צודקת וכדאי להם לצאת". לאורך כל השנים היה עיסוק בנושא, ועד היום כששידוך מצליח יש התלהבות גדולה. היא עצמה החליטה לצאת בשנת השירות השנייה, וכך כשהכירה את בעלה בגיל 22, היא כבר היתה 'מבושלת' אבל הוא היה טירון.

טירון: "אסף, בעלי, החליט ממקום מאוד מושכל שהוא צריך להתחיל לצאת". השכן היה השדכן ואסף ענה לדרישה הבלתי מתפשרת שהמועמד יהיה כוללניק. "עם כל מי שרק הזכיר את המילה 'אוניברסיטה' נגמר הקשר". היום אסף הוא דוקטור לפילוסופיה פוליטית, ממקימי המכללה למדינאות ומרצה בה, ועוסק ביוזמות שונות הקשורות בלאומיות יהודית עדכנית.

עורך הקידושין: הסבא נריה. "זו היתה החופה האחרונה שהוא ערך".

ילדים: שישה. כשטוביה, הבן השני, היה קטן, הוא נרדם וכוסה במעיל ותוך כדי שינה שירבב את ראשו לתוך השרוול. "מצאנו אותו מת". ניסיונות החייאה הותירו אותו תלוי בין חיים ומוות ואת המשפחה בין תקווה לייאוש, תוך בילוי בבתי חולים, ניתוחים וטיפולים. כבר עשור שמצבו יציב: פיגור עמוק, לא מזהה את בני המשפחה באופן ישיר, נכה ומוזן מצינור.

ההחלטה: "בשלב מסויים אמר אסף: אנחנו יכולים להפוך בקלות לאנשים מרי נפש. בואי נחליט שאנחנו לא". המשפחה ממשיכה לחיות וטוביה, שגר במעון על"ה, מאוד נוכח בבית. בשנה שעברה נחגגה לו בר מצווה, "אם כבר נגזר, אפשר לגזור קופונים ברמה הנפשית והרוחנית, ויש מה".

נווה דקלים: אחרי שנה בירושלים עברה המשפחה להתיישבות בגוש קטיף. באותו זמן שימשה מלאך יועצת בנתיבות, תפקיד שהיה "מאוד משמעותי בשבילי". בעקבות פיגוע הילדים בכפר דרום, היא עברה להיות יועצת ביישוב הכואב. הניסיון בעבודה בתקופה קשה כל כך החליק את הקבלה לעבודה כיועצת בעפרה: היה לה רזומה עשיר בטיפול במצבי חירום ופיגועים.

תעצרי בצד: יום אחד, פגש אותה חיים פלק, שסימן לה לעצור את הרכב. "כשעצרתי הוא ביקש שאצא כי 'השיחה הזאת הולכת לשנות את חיי'".

השינוי: היא בדיוק סיימה לימודי זוגיות, טיפול זוגי ומשפחתי, ופלק הציע שתהיה יועצת לרווקים ורווקות דרך אירגון 'ישפה'. "הוא לא ידע מה זה וגם אני לא". התחום תפס תאוצה באופן בלתי צפוי, "לא הייתי מודעת לחשיבות של זה, ופתאום חבר מביא חבר ואנשים מתחתנים בזכות הייעוץ. ראיתי שיש כאן חשיבות עצומה ואפשר לעשות מהפכה".

מהפכה: נוספה יועצת ועוד אחת ונהייתה מחלקה, וקבוצה, וישיבות צוות. לבסוף נטשה את הייעוץ בבתי הספר.

הפז"מ המשתק: "הרווקוּת היא שילוב של הרבה מרכיבים תרבותיים עם מרכיב חזק של מישקע מצטבר של 'להיות רווק'. כל דייט הוא מסמר קטן שנתקע בסוליה של הנעל ומושך למטה וגם מחדד דפוסים אישיותיים".

המתייעצים: הם דווקא אלה שמתקדמים בכל שאר תחומי החיים ורוצים לראות אם הם מתנהלים נכון. "הכירסום הזה, 'משהו בי לא בסדר', יוצר קושי". ויש גם "אינספור זוגות שבאים בשלב מסוים של הקשר כדי לבדוק את הזוגיות המתהווה".

גבירתי המנכ"לית: מסוכות של שנה שעברה. "החיכוך המתמיד עם העשייה סביב שידוכים, נטע בי רצון לקדם ולייעל". ימי שישי בכל זאת מוקדשים עד היום לייעוץ. "זה הבייבי שלי וברמה האישית זה נותן לי המון".

משיח גם לא מטלפן: הטענה של רשומים ב'ישפה' שאין להם הצעות נענית ב"כן מציעים. דרך ישפה יוצאים 400 זוגות בחודש. זה נפח עבודה של 2000 טלפונים. העשייה מעידה על מסירות ואני מתפעמת בכל פעם שאני נפגשת עם ההתנדבות".

המתנדבים: 400 שדכנים (85 אחוז נשים) ו-100 איש שעוסקים בתחומים נילווים. בכל חודש מתחתנים שלושה-ארבעה זוגות. המאגר מורכב מ-3,800 מועמדים "שעשו מעשה והחליטו לחפש בן זוג בצורה מעמיקה". אבל יש תיסכול והוא נובע ממחסור בבנים.

איפה כל הבנים: ככל שגיל הבחורים עולה, מספר ההצעות שהם מקבלים גדל. אצל הבנות זה הפוך, "וזה כואב מאוד". בחור גרוש ייענה בדרך כלל בהסכמה לצאת איתו, בחורות גרושות - כמעט ולא. "צריך לעודד את הבנים באופן מסיבי לצאת עם בנות מבוגרות יותר כבר בגיל צעיר".

להתפשר: "זה ביטוי פוגעני ומעליב, ששם את שיקול הדעת של הרווקים במקום לא מכבד. יש פער בין המצוי לאידיאלי, אבל ההשלמה עם זה צריכה להיות ממקום של אמון. פשרה זה לקחת משהו פחות ממה שמגיע לך וזה משקף את השיפוטיות הציבורית".

השיפוטיות: "הציבור אוהב תשובות פשוטות: הם בררנים, הבעיה אצלם. אבל האמת היא שהאפשרות שלנו לעשות מעשה היא גדולה משחושבים".

לעשות מעשה: כל אחד יתאמץ קצת. "תחפשי ותציעי בנים. לכולם יש מכרים" ויש לבסס רכזי בוגרים כמו שיש רכזי נוער, "שיהיה להם איכפת ויארגנו סקי משותף או קורס פסיכומטרי. הקהילה צריכה להתייחס אליהם ולתת לנושא תיעדוף".

דרושים: 300 מתנדבים, "כדי שנוכל לתת שירות אישי לכל המועמדים". החיפוש הוא אחר אנשים ש"מכירים את השיח הרווקי, קרובים בגיל או חוו את זה על בשרם".

על בשרם: האירגון משתף היום בצוות ההיגוי גם רווקים כדי "לשבור את המקום הזה שהרווקים סובלים מהרווקות אבל הנשואים מטפלים בזה". מעגלי העשייה מתרחבים ואין רצון לבלעדיות, "ככל שמעגלי העשייה יתרחבו, עוד זוגות יתחתנו".

אם זה לא היה המסלול: עבודה כלשהי עם בני נוער, אחרי טעימה של התחום כשהמשפחה אימצה שיכבה ביישוב למשך כמה שנים. "היה מאוד מאמץ ומאוד שווה".

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: קפה עם... תמר. "בעלי מוציא את הילדים למסגרות הלימוד ואני מתארגנת, כך מתחיל הבוקר בנחת".

דיסק ברכב: אודהליה ברלין החדש, 'שביל של אור'. "מומלץ".

שבת: העבודה מחוץ לבית ביום שישי מחייבת לא לבשל בסטנדרט גבוה. "השבת מאוד משפחתית, יש הרבה שיח עם הילדים סביב השולחן".

עיתים לתורה: "חלום שעוד לא התגשם".

אוכל: של אמא: עוף בפירורים ותפוחי אדמה, "וחצילים עם סלק שרק היא יודעת לעשות כמו שזה צריך להיות".

אחזקת הבית: "עזרה עזרה עזרה. מישהו אמר שזו עזרה בשפיות של הבית, ואני מחזיקה בזה בהידור".

מפחיד: בין השכל לדאגה - השנייה תמיד מנצחת: "אני חרדתית, והחשיבה 'אם משהו יקרה לילדים' היא קיומית".

דמות מופת: אביה, מרדכי אליהו, שנפטר לפני שנה. היה דיין בבית דין לגיור, והתמודד עם מחלה קשה במשך 4 שנים, "אצילי נחוש ועדין נפש, ובעל תודעת שליחות מאוד גבוהה". ההתמודדות שלו עם ייסורי הגוף והנפש עוררו השתאות בקרב הסביבה הקרובה, "בשנים האלה הכרנו עוד חלקים עוצמתיים שלו".

פנאי: בקיץ שחייה, ובאופן כללי ספרים "שלא קשורים בגרוש להוויה הישראלית ולצרות שלנו בעולם הזה". הרפרטואר כולל "רומנים דביקים" וגם דרמות, מתוך רצון להפליג לעולם אחר.

כשתהיי גדולה: "ברור שאעשה משהו שקשור למעגלי החברה ואינטראקציה עם אנשים". אבל יש גם מחשבה שנייה, "אולי אצליח לפתח חוש אמנותי שעוד לא גיליתי, או מוזיקה, שהיא חלום רחוק". והסיכום: "אשמח אם אפתיע את עצמי במשהו שבכלל לא קשור למה שאני עושה היום".

 

ofralax@gmail.com