חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מדריך הרב אלישיב לחיים ברורים - ידידיה מאיר

הרב אלישיב העיד על עצמו. "מימיי לא הייתי ער לילה שלם, מעולם לא עשיתי 'מישמר', מימיי לא דילגתי על ארוחה"
26/07/12, 13:35
ידידיה מאיר

 

1. הדוד שלי פתח את ההספד שלו במילה קצת לא מובנת. הוא אמר שהרב אלישיב היה "ברור".

זה היה השבוע ביום ראשון, בישיבת 'תורת רפאל' בשכונת רמת שלמה בירושלים. דודי, הרב בן ציון קוק, תלמידו הקרוב של הרב אלישיב, החל באותו ערב מסע בין ארבע ישיבות שונות בעיר, שנתבקש לדבר בהן על רבו הגדול. הצטרפתי אליו כסוג של נהג. האמת שאפילו היה לי קצת לא נעים להיכנס פנימה. השיחה יועדה לתלמידי ישיבות, לא למי שכבר לא בדיוק כאלה. חשבתי שהוא בטח ידבר על עמל התורה (שלא לומר עמל התיירה), ואני אצטנף בצד וארגיש לא שייך.

בסופו של דבר נכנסתי להספד הראשון - וגם לכל אלה שאחריו. אני לא יודע מה הרגישו מאות הבחורים בכל הישיבות שעברנו בהן, אבל אני הרגשתי שדודי מדבר אלי, כאילו נותן לי עצות וטיפים לחיים טובים, ישר מהרב אלישיב. הוא הצליח להסביר ולהנגיש לי את הרב אלישיב – "הרב'ה" כפי שהוא קורא לו – כמו שלא הצליח אף תיאור מופתי על "פוסק הדור" בשבוע האחרון, ואולי ב-102 השנים האחרונות.

אז נחזור למשפט המוזר הזה: הרב אלישיב היה ברור. "כל בוקר בתפילה אנחנו מתארים את המלאכים ואת עבודת ה' שלהם", פתח הרב בן ציון קוק. "אנחנו אומרים: 'כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים'. איזה מין שבח זה, שהם ברורים? התשובה היא, שדרכם של המלאכים ברורה להם בכל רגע. הם יודעים מה שליחותם. כשמלאך מקבל שליחות, הוא ממש מתאחד איתה. זו מהותו. מי שראה את הרב אלישיב ראה אדם ברור. זה היה אולי המאפיין הבולט ביותר שלו: דרך ברורה. רבים מאיתנו מתבלבלים בחיים. יש בילבולים של היצר הטוב. למשל, האדם חושב: אולי אלמד חסידות, אולי גמרא, אולי הלכה, אולי אעסוק בחסד, אולי אצא ללמד אחרים. המון בילבולים של קדושה, שמפריעים לאדם ללכת בדרך ברורה ושמחה. ויש כמובן בילבולים של היצר הרע: תאווה, כבוד, ממון. הייתי צמוד לרב'ה במשך שנים וראיתי שכלום לא מצליח לבלבל אותו - לא היצר הרע ואפילו לא היצר הטוב. ואגב, זה לא היה לו כל כך ברור בתחילת הדרך. הוא סיפר פעם שבצעירותו התלבט איך מתאים לו ללמוד, באיזו שיטה. אבל מהרגע שהכריע – ידע מה השליחות שלו. זה הדבר הראשון שצריך ללמוד ממנו: לא להתבלבל בדרך, להיות ברורים".

 

2.  אבל הרב אלישיב לא היה מלאך. או לפחות, לא כך תלמידו רוצה שיזכרו אותו. "אתם מכירים את הסיפורים האלה על תלמידי חכמים שלמדו 36 שעות ברציפות?" הוא שואל את הנערים, "שצמו כל השבוע, שלא היתה להם פיג'מה כי פשוט נפלו על הסטנדר כשנגמר להם הכוח? אני מכיר סיפורים כאלה - אבל לא על הרב שלי. מסיפור כזה אולי מתפעלים, אבל גם חושבים, מה זה בכלל קשור לחיים שלי? אני הרי לא יכול לחיות ככה. אני חייב לנוח אחרי כמה שעות לימוד. הרב אלישיב העיד על עצמו דבר מפתיע מאוד. שמעתי את זה ישירות מהנין שלו. הוא אמר לו: מימיי לא הייתי ער לילה שלם, מעולם לא עשיתי 'משמר', מימיי לא דילגתי על ארוחה. זה היה כשלילה אחד הנין בא להיות עם הסבא-רבא שלו, ובבוקר הרב ראה שהוא עייף. הנין סיפר לו שהוא עשה 'משמר' ולמד כל הלילה. אמר לו הרב: למה? מה יצא לך מזה? בלילה לא למדת טוב כי היית עייף, ועכשיו ביום שאחרי – אתה גם עייף. תחשוב איך לנצל נכון את הכוח. והוסיף הרב ואמר: אני אף פעם לא עשיתי כך, תמיד שמרתי על עצמי. ובאמת, כולנו ראינו כמה הוא הספיק ללמוד, איך הוא קם גם בשתיים בלילה - אבל הכול התנהל בצורה נורמלית. עם שעות שינה מסודרות וארוחות מסודרות. ודווקא מתוך מסגרת כזו הוא הראה לנו איך אפשר לנצל את הזמן באופן הכי מלא".

 

3.  ההספד הראשון מסתיים. יש לנו קצת יותר מעשר דקות להגיע לנקודה הבאה, ישיבת 'באר התורה' בבית וגן. תוך כדי נסיעה בכביש בגין אני מסתכל מהצד על הדוד שלי שרץ מהספד להספד. אתמול הוא היה באלעד, מחר ידבר ברחובות ומחרתיים בחיפה. האם הוא בא לחזק את בחורי הישיבה הצעירים, או בעצם לנחם את עצמו?

אני חייב להודות שביום רביעי אחר הצהריים, כשהתחילו להגיע הדיווחים על 'וידוי' בקומה השמינית בשערי צדק, לא חשבתי על עם ישראל, לא על עולם התורה, וגם לא על הספינה שאיבדה את קברניטה, אלא על דודי שאיבד את קברניטו. מאז ילדותי אני שומע ממנו על הרב אלישיב. אין שיחה שבה הוא לא מזכיר אותו. סביבו הוא חי, ללא הפסקה, את כל מעגל השנה ובעצם את כל מעגל היממה. 24 שעות שצמודות ללו"ז של הרב: הוא קם לפנות בוקר להתפלל איתו, שואל אותו אחרי שחרית באופן קבוע שאלות הלכתיות, משתתף פעיל בשיעור היומי המיתולוגי בקרוואן, חוזר אחר כך על השיעור, ובבית, בלילה, מקבל שיחות טלפון עד שעה מאוחרת מכל רחבי העולם, עם שאלות שישאל למחרת, ואז הולך לישון כדי לקום שוב לתפילה לפנות בוקר עם הרב.

בזכותו הכרתי את בית הרב אלישיב כבר מזמן, הרבה לפני שהפך ל"מרן", הרבה לפני שהתקשורת החלה לדבר על "בית הרב אלישיב". פעם זה לא היה "בית הרב אלישיב" אלא רק הבית של הרב אלישיב. אפשר היה לדפוק בדלת, להיכנס, ולשאול שאלות הלכתיות קטנות וגדולות. הרב יוסף אפרתי היה מחכה אז במיסדרון הצר עמוס הספרים, מכניס את השואלים. ובזמן ההמתנה, במיטבח הקטנטן, קיבלה את הבאים הרבנית מאירת הפנים. לעד אזכור את עצמי כילד עומד שם בפתח, מתרגש מזה שקבלתי וופלה של 'מן' מאשתו של הרב אלישיב שהיא גם ביתו של ר' אריה לוין.

מאז, העולם הדתי גדל והתפתח. ביום רביעי האחרון באחת אחרי חצות, גשר המיתרים בירושלים נצבע כולו שחור מההמונים שעמדו עליו. הרב עובדיה יוסף ירד להלוויה מהר נוף, תלמידי 'מרכז הרב' ורבניה נהרו מקריית משה, כשהם פוגשים בכניסה לעיר את הרבבות שהגיעו מסנהדריה ומגאולה. והיו שם גם אלפי ילדים, שמימיהם לא היו בתוך ביתו של הרב אלישיב, וגם לא ראו אותו במציאות. על ופלים של 'מן' מי בכלל מדבר. אבל הוריהם סחבו אותם באוטובוסים צפופים מכל רחבי הארץ באחד הלילות החמים של השנה, הרבה אחרי שעת ההרדמה, כדי שגם בהם ייצרב לעד זיכרון מוחשי כלשהו שקשור בגדול הדור.

 

4.  בתחנה השנייה הרב קוק בוחר לדבר עם הבחורים על שלום בית: "פעם, בנוכחותי, מישהו ניגש לרב וסיפר על מתיחויות עם אשתו. הרב ענה: יש לי רק עצה אחת, תלמד 'מסילת ישרים'. מיד קפצתי ושאלתי: רב'ה, איזה פרק במסילת ישרים?"

אתם מבינים למה אני דואג עכשיו לדוד שלי? כך הוא חי בעשרים השנים האחרונות. נמצא תמיד ברקע ליד הרב, שואל שאלות משלו, וגם כשמישהו אחר שואל שאלה ומקבל תשובה – הוא שואל שאלת המשך, ותהא זו אפילו השאלה הקטנה ביותר. תורה היא וללמוד הוא צריך. בלילה הרי יצלצל יהודי מקריית ספר או משיקאגו לשאול אותו איך פוסק הרב במקרה כזה או אחר. לכן הוא גם מזדרז ומסכם את כל השו"ת הזה באופן הכי מדויק, בכתב יד מסודר ועגול, על דפי פוליו קטנים, שהפכו ברבות השנים לעשרות קלסרים עם מאות ואלפי תשובות ופסקים, שחלקם כבר החלו לצאת לאור כספרים.

ובכן, מה ענה אז הרב לאותה שאלה? איזה פרק הוא ממליץ ללמוד במסילת ישרים? "אני לא יודע איזה פרק. אני, כל דף שנפתח לי במסילת ישרים, מיד מחזק אותי. ישר משפיע עלי". כן, גם בגיל קרוב למאה הרב אלישיב חיפש איך להתחזק.

הוא ממשיך ומספר איך פעם התייעצו עם הרב על שידוך. התברר שהחתן לומד הרבה גמרא, מתמיד עצום, אבל לא פותח כלל ספרי מוסר, באופן מוצהר. ממש סרבן-מוסר מטעמי מצפון. הרב שמע, והזהיר: "זו בעיה. מי שאין לו בכלל שייכות ללימוד מוסר, לא מכיר את המושג שנקרא להאשים את עצמך. זה יכול להיות אחר כך מקור לבעיות בשלום-בית. הוא יתקשה למעשה לנהל חיים, כי הוא תמיד יאשים אחרים – את אשתו, את החותנת, את הילדים. הוא אף פעם לא ידע להפנות את האשמה גם כלפי עצמו. אז נכון, יש אחד שלומד יותר מוסר, יש אחד שלומד פחות, אבל כל אחד חייב להיות שייך איכשהו ללימוד שעוסק בתיקון המידות שלו".

 

5.  כבר תשע ומשהו. הבחורים בישיבת 'שבות יהודה' בהר נוף מחכים, וגם הנהג החובב צריך לחזור הביתה מתישהו. בדרך אנחנו עוברים ליד 'שערי צדק', ודודי נזכר בביקור האחרון אצל הרב, שלושה ימים לפני שנפטר. איך הוא, התלמיד, בירך שם את רבו הגדול בברכת כהנים. לפני כשמונים שנה, הרב קוק הגדול, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, חיתן את הרב אלישיב. בשבוע שעבר, הרב קוק הקטן, נכד אחיינו של הראי"ה, בירך אותו ברכת כהנים אחרונה לפני פטירתו.

את הרעיון הכי חזק באותו ערב הוא לא אמר על בימת בית מדרש, אלא דווקא בשיחה בינינו ברכב, לפני שאנחנו נפרדים. "זה מוזר, נפטר פה אדם בן 102, אבל כל מה שאני זוכר זה חיוניות, נעורים, שימחת חיים, תשוקה. לא מרירות ולא אנחות. אפילו עם ההליכון שנתנו לו בשנים האחרונות הוא לא הלך. הוא רץ איתו, פשוט רץ. ואני כל חיי רצתי אחריו, ניסיתי להשיג את הקצב שלו, להספיק עוד רגע ועוד רגע איתו". הוא שותק רגע וממשיך: "ואתה יודע מה בעיקר ראיתי אצלו, בכל השנים? שמחה אמיתית. הפסוק אומר: 'פיקודי ה' ישרים – משמחי לב'. כלומר, המסלול הנכון בחיים, ישמח את ליבך. ואם אתה לא חש שימחה, אפילו כשאתה לומד תורה, סימן שאינך בדרך הישרה, אז תבדוק מה צריך להשתנות. זה המדד שהאדם צריך לבדוק. פיקודי ה' - אמורים לשמח אותך".

 

 

* * *

אינספור מודעות אבל פורסמו השבוע. ישיבות, כוללים, ארגוני חסד, רשויות מקומיות, החברות הגדולות במשק ועוד. אבל מכולן דוקא המודעה המאולתרת הזו, שנכתבה בכתב יד והודבקה בחופזה על דלת של פיצריה ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים משכה את תשומת ליבי. הלילה לא אוכלים פיצה.  

 

צילום סלולרי: ידידיה מאיר