חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

באהלה של תורה

הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שהסתלק בשבוע שעבר, הקדיש מחשבה רבה למצוות התלויות בארץ ולא נמנע מקידום דיינים מהמגזר הדתי
26/07/12, 13:35
יואל יעקובי

| למרות שהשקיע את כל שנותיו בלימוד תורה בהתמדה נדירה, פינה מזמנו לעיסוק בקירוב רחוקים ואף התנגד לאפלייתם בקבלה לסמינרים

פטירתו של הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל בגיל 102 השבוע, הותירה אצל רבים תחושה קשה של יתמות, או כמו שהיטיב להגדיר זאת הרב יואל שוורץ "סיומה של תקופה". לא רק תקופה היסטורית, אלא גם של תקופת ענקים בתורה, שהרב אלישיב, שבעשרות השנים האחרונות לא נשא בשום תפקיד רשמי מלבד רב בית מדרש קטן, היה אחד הבולטים שבה.

הרב אלישיב שנפטר השבוע אינו הרב אלישיב הראשון הידוע לנו. קדם לו סבו, אבי אמו, גדול מקובלי ליטא, ר' שלמה עליאשאוו, מחבר סדרת ספרי הקבלה היסודיים 'לשם שבו ואחלמה'. בתו של בעל ה'לשם' נישאה לרב אברהם לוינסון, לימים רבה של הומל, אולם במשך שבע עשרה שנה לא נפקד הזוג בילדים. בסיפור שהופיע בשבוע שעבר בעיתון 'המודיע' (שחלק מן הפרטים הביוגרפיים המובאים בכתבה זו נלקחו ממנו) מסופר שפעם הרבנית תלתה כביסה, ושכנה שקינאה בה על חריצותה חתכה את החבל וכל העבודה (שהיתה באותם ימים קשה במיוחד) ירדה לטמיון. הרבנית הבליגה, עשתה שוב את כל העבודה ונמנעה מלספר לבעלה לשון הרע בעניין. בהמשך אותו יום הגיעה לרבנית אותה שכנה כשהיא מספרת שבנה חלה לפתע והיא מתחננת מהרבנית שתמחל לה על קפידתה. הרבנית ענתה לה שהיא כלל לא הקפידה. במשפחה מספרים שבאותה שנה, תע"ר (1910) זכתה הרבנית להיפקד בבנה היחיד, הרב יוסף שלום, שנולד בעיר שאוול שבליטא, עירו של הסבא הגדול.

 

מאות חזרות בגמרא

בתרפ"ב, במסגרת יוזמה של הראי"ה קוק להעלאת תלמידי חכמים חשובים לארץ, עלו גם בעל ה'לשם', בתו, חתנו ובנם, יוסף שלום, שגם עזר לסב בהתקנת חיבוריו הקבליים. כדי לקבל את הסרטיפיקט שינה החתן את שם משפחתו לשם המשפחה של חותנו. הנער הצעיר נכנס ללמוד בישיבת 'תורת חיים' שבעיר העתיקה. במשך הזמן הוא גם שימש את הרב מטפליק, הרב שמשון אהרון פולונסקי, ואת הרב זליג ראובן בנגיס רבה של העדה החרדית, אולם עיקר רבותיו היו הספרים. במשך עשרות שנים הוא נהג לשבת וללמוד על הספסל בבית המדרש הנחבא 'אהל שרה' שבמאה שערים, סמוך למקום מגוריו. הרב ישעיהו הרצל, רבה של נצרת עילית, סיפר השבוע כיצד כילדים הוא וחבריו היו נוהגים ללכת ולצפות ברב אלישיב היושב רכון על ספריו, מנותק מהעולם ולומד בניגון. גם הרב אברהם שרמן, עד לאחרונה חבר בית הדין הגדול, מתאר כיצד הגיע כרב צבאי לפני 38 שנים ל'אהל שרה' לשאול את הרב אלישיב שאלה, ומצא אותו יושב ולפניו ספרים, ו"הוא לומד בקול רם, בנגינה ובנעימה כשהוא נושא ונותן בדברי רש"י. ראית שהחיבור שלו לדבר ה' היה מלווה בשמחה ובהתלהבות, כשאת אותן גמרות הוא למד עשרות ואולי מאות פעמים קודם לכן".
בפסק הדין המפורסם בו פסל הרב אלישיב את גיורי מערך הגיור, הוא ביקש להסתמך על דברי הרב קוק בשו"ת 'דעת כהן' שכותב כי גיורים שאינם תקינים גורמים מכשול לרבים. כשנשאל על כך, הסביר: "ספרי ההלכה של הרב קוק – מה השאלה שזה ספר שנסמכים עליו? הרב קוק הוא קדוש וטהור!"

למרות שהרב אלישיב היה שקוע כל כולו בתורה, הוא נעתר ברצון לשאלות. השואל היה מגיע אליו ל'אהל שרה' (ובתקופות מאוחרות יותר לביתו) ושואל את שאלתו, והרב ענה בפסקנות ובקיצור ומיד חוזר לתלמודו. "הוא נתן את כל היחס", אומר הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, "ובשנייה שגמרת הוא מוריד את הראש וממשיך ללמוד. אם שכחתי לשאול משהו ורציתי שוב לשאול זו היתה בעצם הפרעה חדשה. לכן הייתי מגיע מוכן עם שיעורי בית". כאשר היה תור של אנשים שהמתין בבית בשעת קבלת הקהל, כשהשואל סיים את השיחה הרב החזיר מיד את מבטו לגמרא והחל ללמוד עד שהשואל הבא יתחיל.

ההתמדה המופלגת הזו נשאה פירות מובחרים, והשואלים מספרים כי לא זכור להם שהרב עיין בספר כדי לענות להם. השאלות היו בכל חלקי התורה, ונגעו לעניינים חמורים של ממזרים, עגונות ודיני נפשות. אנשים מספרים כי הרב אלישיב שלט בסוגיה כאילו זה עתה למד אותה. הוא ענה מיד, בדרך כלל מבלי לציין מקור, אלא אם כן נתבקש לעשות זאת. המקורות לא היו בהכרח שגרתיים. הרב בורשטיין מספר כי הרב אלישיב נשאל פעם כיצד הוא יודע לענות על שאלה הלכתית מתוך גמרא בסדר קדשים, כשהמקור אינו עוסק באופן ישיר בנושא הנידון. הרב לא תירץ זאת בגאונות או בכישרון מולד. "כשאני לומד את הגמרא אני מנסה להבין איזו נפקא מינה להלכה יכולה להיות לה", הסביר בפשטות. האומץ לחתוך באופן חד משמעי ולפסוק הלכה היה מאפיין בולט שלו, כך ששאלות חמורות מכל רחבי העולם היהודי הגיעו אליו.

כשהיה בן 19 שודכה לו בתו של הצדיק הירושלמי הרב אריה לוין. חתן נכדתו של ר' אריה, הרב דוד בורשטיין, מספר כי לר' אריה נולדו תחילה שלוש בנות. כשנולדה לו הבת השלישית צחקו ליצני ירושלים על כך ששוב נולדה לו בת. ר' אריה אמר להם שהוא מודה לה' על כך שנולדה לו בת בריאה, ושהוא עוד יראה ממנה הרבה נחת. הבת הזו נישאה לימים לרב אלישיב. השדכן היה לא אחר מאשר הראי"ה קוק, תלמיד חבר לסבו של החתן ושר' אריה היה מקורבו, ואף סידר את הקידושין והיה סנדק לבן הבכור, הרב שלמה אלישיב.

יחסי ההערכה, שלא לומר הערצה, של הרב אלישיב לרב קוק החלו עוד מאותם ימים. רבים מספרים על גילויים שונים של יחסים אלו. הרב שרמן מספר כי בפסק הדין המפורסם שעורר סערה, בו פסל הרב אלישיב את גיורי מערך הגיור, הוא ביקש להסתמך על דברי הרב קוק בשו"ת 'דעת כהן' שכותב כי גיורים שאינם תקינים גורמים מכשול לרבים, ובכך מהווים עבירה על איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". כששאל הרב שרמן את הרב אלישיב על כך, הוא ענה לו: "ספרי ההלכה של הרב קוק – מה השאלה שזה ספר שנסמכים עליו? הרב קוק הוא קדוש וטהור!", מילים רבות משמעות במיוחד כשהן נשמעות מאדם שלא נוהג להפליג בדיבור בכלל ובשבחים בפרט. מסופר כי בהזדמנויות אחרות הוא נזף במחברי ספרים שמתעלמים מפסקיו של הרב קוק.

 

 דור שישי – כשר לעדות

הרבנית נטלה על עצמה את אחזקת הבית, כשהיא משתדלת לתת לבעלה את מירב היכולת ללמוד ללא הפרעה. בתה, הרבנית בת שבע קנייבסקי שנפטרה לפני כחצי שנה, סיפרה שאמהּ היתה נוהגת לחסוך כסף כדי שתוכל לשלוח את בעלה לבית הבראה בערב פסח, על מנת שההמולה בבית בימים אלו לא תפריע ללימודו.

לרב ולרבנית נולדו 12 ילדים, כשרבים מהם נפטרו על פניו, רובם בגיל מבוגר, אך לא רק. בת אחת נהרגה בגיל שנה וחצי מפגיעת פגז במלחמת השחרור, ובן נוסף נפטר בילדותו. הרב אלישיב היה מחותן עם כמה וכמה מגדולי ישראל, כמו הרב שלמה זלמן אוירבך והסטייפלר – הרב יעקב ישראל קנייבסקי ועוד, וחתניו הם גדולי תורה: הרב חיים קנייבסקי, הרב עזריאל אוירבך, הרב יצחק זילברשטיין ואחרים. לפני כשלוש שנים זכה הרב אלישיב לראות דור שישי – נכד של נין. כשהרב אלישיב התבשר על כך, הוא מיד חשב על המשמעות ההלכתית: "הוא כשר לעדות בשבילי", אמר.

בתשי"ג מינה הרב הראשי דאז, הרב יצחק איזיק הלוי הרצוג, את הרב אלישיב לבית הדין האזורי בירושלים, לאחר שחיפש גדולי תורה לבתי הדין. מספרים כי הוא גילה אותו לאחר שהעביר שיעור שנכח בו גם הרב אלישיב, שתירץ תירוץ גאוני בעניין חמור של עגונות. הרב מנחם בורשטיין מספר כי מאחורי המינוי היה גם רצונו של הרב הרצוג להיטיב כלכלית עם הגאון הצעיר שסבל חרפת רעב.

בבית הדין התגלתה גדלותו של הרב אלישיב, והוא מונה עד מהרה לבית הדין הגדול. למרות גדלותו שהתפרסמה בבתי הדין, הוא ידע לנהוג בכבוד גם בצעירים ממנו. באחת הפעמים ביקש הרב מרדכי אליהו, שהיה צעיר מהרב אלישיב בכעשרים שנה, לחתום על פסק דין שהרב אלישיב כתב. כשאמרו זאת לרב אלישיב הוא אמר: "הוא דיין כמוני, נשמע מה יש לו לומר". כששמע מה בפי הרב אליהו, הודה הרב אלישיב לדבריו ושינה את פסק הדין.

הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב', מספר כי הרב אלישיב היה זה ששכנע את אביו הרב אברהם שפירא להיכנס לעולם הדיינות. שניהם היו בקבוצת תלמידי חכמים ירושלמיים צעירים שהלכו לשמוע שיעור שבועי אצל הרב הרצוג.

מבית הדין הוא התפטר לאחר כעשרים שנות דיינות, בעקבות פרשת האח והאחות המפורסמת. לדברי הרב שרמן, הרב אלישיב סבר שהרב גורן, שעמד בראש הרכב חיצוני שהתיר את האחים מממזרותם, טעה בפסק ההלכה שלו. הוא גם התנגד למציאות שבה הרכב חיצוני עוקף את בית הדין הגדול.

הרב שרמן מתקומם כנגד אלו שטוענים שהרב אלישיב היה בעל השקפת עולם חרדית-ליטאית. "הרב אלישיב ראה לנגד עיניו את הקוממיות של מערכת המשפט הדתית כייעוד עליון. הוא הוכיח זאת בעצם זה שהוא המשיך לשבת שם למרות החרם שהטיל הרב מבריסק על היכל שלמה. מי שמתפיס לו את ההגדרה 'חרדי' טועה – הוא היה חרד לכך שדבר ה' יתגלה בכל מקום".  

לדבריו, לכן גם הקפיד הרב אלישיב על מינוי דיינים. הרב שרמן דוחה את הטענות כאילו במצוותו של הרב אלישיב הדירו את רגליהם של מועמדים ציוניים דתיים מלהתמנות לדיינות. "ידידי הרב חגי איזירר היה נציג בית הדין הגדול בוועדה. הוא הונחה על ידי הרב אלישיב לבחור דיין כמו שהוא היה בוחר כלה לבנו. הוא היה בודק היטב היטב כל מועמד". הרב שרמן אומר כי לא מעט מועמדים ציוניים דתיים אושרו על ידי הרב אלישיב, בעוד שהרבה חרדיים לא אושרו, כשהמפתח היה אי הנטייה למצוא חן בעיני החברה או הממשלה ולשמור על ההלכה בטהרתה.

את האחריות הזו על גילוי דבר ה' בכל תחומי החיים, מדגים הרב שרמן גם ביחסו לשאלות מן הצבא. שאלה מעניינת שאל אותו הרב שרמן בשם הרב ישראל אריאל, שהיה אז רב פיקוד צפון. באותו זמן אתר החרמון החל להיפתח בשבת, וחיילים אבטחו את המטיילים. בשבת הראשונה התברר שהגיעו הרבה יותר מטיילים ממה שציפו, וחיילים מקורס מ"כים הובאו למקום בטענה שמדובר בפעילות מבצעית. החיילים, שחלקם היו תלמידי ישיבות הסדר, התמרמרו על חילול השבת שהוכרחו לבצע, וטענו שכאן לא חל הכלל של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, שהרי מדובר במחללי שבת ובעידוד לעתיד לפתיחת המקום בשבת. הרב אלישיב אמר שמכיוון שיש כאן ילדים שאינם נחשבים מחללי שבת הרי שחובה לאבטח אותם, אלא שלעתיד ידאגו להביא אותם למקום לפני שבת.

שאלה נוספת התעוררה כאשר חג המולד הנוצרי חל בשבת, וצה"ל היה אמור לאבטח את האירוע (שהיו בו גם יהודים). הרב אלישיב פסק שכל היחידות שוודאי צריכים אותן ייערכו במקום מלפני השבת, אולם ממושל בית לחם, שאמור היה להשתתף בטקס בכך שהוא מעניק את המפתח לנציגי הנוצרים, ביקש הרב שיגיע רגלית, שהרי הוא מייצג את עם ישראל. "הסברתי למושל שמכיוון שהוא מייצג את צה"ל, את מדינת ישראל ואת הריבונות של עם ישראל במקום, הרי שכדי לכבד את נציגי הנוצרים לא צריכים להקריב את הדת שלנו". המושל נעתר בשמחה ומאז חלק מהנוהל הוא שכשחג המולד חל בשבת המושל צועד רגלית.

דוגמה נוספת מביא הרב שרמן משאלה ששאל אותו לגבי צירוף של מחללי שבת למניין, כשהציק לו מאוד שראה בספר העוסק בהלכות צבא שאסור לצרף חילוני למניין. הרב אלישיב אמר לו: "אתה יודע שבמחנה יהודה ובנחלת אחים יש הרבה כאלה שמשלמים כסף רב כדי לקנות פתיחת ארון בשבת בבוקר אבל אחרי הצהריים הם הולכים לראות משחק בימק"א? האנשים האלה מגלים שבליבם יש אמונה אלא שהם מומרים לתיאבון בגלל תאוותם לראות כדורגל, אותם אפשר לצרף כי הם מאמינים".

 

 חדר בן מאה שנה

תחום מעניין שלא צפוי היה שלשקדן כמו הרב אלישיב יהיה זמן להקדיש אליו, הוא תחום קירוב הרחוקים. הרב יואל שוורץ מציין כי הרב אלישיב, ששימש כרב בית כנסת 'תפארת בחורים', המשיך את מפעלו של אביו במוסד זה, להציל נוער שנסחף לכיוון התנועות החילוניות. השיעור המפורסם שלו, שעל מסירתו הקפיד עשרות שנים, היה מיועד לציבור הזה, למרות שבמשך הזמן הגיעו אליו גם בני תורה שרצו לנצל את ההזדמנות לשמוע שיעור של גדול הדור.

סיפור מיוחד במינו מספר אריק שאול, בעברו ממייסדי היישוב החילוני ורד יריחו, שנשבה בקסמו של הרב אלישיב, התחזק בתהליך התשובה וזכה ממנו לקרבה מיוחדת. הוא מספר כיצד תוך כדי התקדמותו בתהליך התשובה הדריך אותו הרב אלישיב שחינוך הילדים מעל הכל, ולכן כדאי לו לעבור לירושלים. הוא הבטיח לעזור לו בחינוך. לימים נתקלו בנותיו בבעיות להתקבל לסמינרים, והרב אלישיב התערב באופן אישי לטובתו. "הרב אלישיב כאב מאוד את קשיי הקבלה לסמינרים", מספר שאול, "פעם הייתי נוכח כשמנהל סמינר התייעץ איתו טלפונית מה צריך להיות גודל הכיתה, והרב ממש צעק עליו שאסור שתהיה אף בת ישראל שרוצה ללמוד במקום תורני ולא תוכל".

כך הוא סייע לבעלי תשובה, אולם דווקא לבני משפחה מיוחסים הוא סירב לעזור. כך מספר אחיינו הרב יוסף אליהו לוין: "פניתי אליו כדי שיקבלו את בני לישיבה מסוימת והרב סירב אפילו לאפשר לי שאומר בשמו שהוא ממליץ שיקבלו אותו. הוא אמר לי: יש לך בן טוב, אם הישיבה הזו מתאימה לו – הוא יתקבל, ואם לא – הוא ילמד במקום אחר. אני לא רוצה להתערב בשיקולים של ראשי הישיבה".

הישרות בענייני ממונות היתה מאפיין נוסף שלו. הרב משה ויא, מומחה לכשרות המזון, מספר כי הרב אלישיב היה נוהג להפנות לרב מסוים לצורכי גמ"ח תוך שהוא מדגיש שהוא אינו ערב. פעם שכח לציין את עניין הערבות, ובהגיע מועד הפירעון הוא בירר ונודע לו כי הלווה לא החזיר את החוב. לאחר שבוע החזיר הרב למלווה 40,000 דולר מכיסו. רב אחר ששאל אותו אם מותר לו לקבל הטבה מסוימת אם לא יאמר לגמרי את האמת, הרים עליו הרב את קולו - מאורע נדיר אצלו - והדגיש בפניו עד כמה חשוב לשמור על החוק וללכת בדרך ישרה.

הרב יהודה עמיחי ממכון התורה והארץ מספר על כך שהרב אלישיב היה הפוסק המרכזי שגיבה את המצעים המנותקים בשמיטה, ולמרות שניסו להניאו מהיתר זה הוא לא ניאות לכך. הוא שמח על ספרי 'שבת הארץ' של הרב קוק שהביאו לו. הרב עמיחי אומר כי למרות שהמכון הוא מעין מתחרה לבית המדרש להלכה בהתיישבות של מקורבו הרב יוסף אפרתי, שמתנהל על פי פסקיו, הרי ש"אצלו זה לא התחיל, הראש שלו לא היה עסוק בזה, אלא בתורה".

לעומת היתר המכירה חיפש הרב אלישיב פתרונות אחרים. הוא עודד מאוד את הרב זאב וייטמן, אז רב כפר עציון ולימים רב תנובה, באוצר בית דין שהקים. "לשיטתו המחירים צריכים להיות תמיד נמוכים ממחירי השוק, ומבחינתו עדיף היה שהפירות יגיעו במחירים נמוכים לשווקים פתוחים, בהם לא כל הקונים ינהגו בקדושת שביעית בפירות, מאשר לוועדות כשרות שיחלקו רק לדתיים, אבל המחירים יהיו גבוהים. לדעתו מטרת אוצר בית דין היא הדאגה לציבור, ויש צורך להראות שמדובר בפירות הפקר".

הרב בני פישר, ראש ארגון 'מגן לחולה', מספר כי למרות גילו המופלג הרי שעד השנה וחצי האחרונות היה הרב אלישיב במצב בריאותי יציב. הוא שמר על סדרי זמנים קפדניים, בעשר וחצי היה הולך לישון, מתעורר בשתיים-שלוש לפנות בוקר ולומד בשעות הטובות והשקטות של לפנות בוקר. בשש היה לוגם משקה חם ואחר כך הולך לתפילה, שלאחריה היה יושב כסנדק בבריתות ועונה על שאלות. לאחר הלימוד של הבוקר היה נח מעט בסוף הבוקר ובצהריים, ובערב היה הולך לשיעורו הקבוע. מספרים כי למרות שאכל מעט וישן מעט, הוא הקפיד שלא לדלג על ארוחות.

לפני מספר שנים נקרא הרב פישר להגיע אל הרב בגלל כאב שהיה לו בעמוד השדרה. בצילום שנעשה התברר שיש לו שבר באחת החוליות של עמוד השדרה. הרופא שהגיע אל הרב, ראה אדם מתנדנד כשהוא רכון על ספר ומנגן את מנגינת הגמרא. הרופא שאל את הרב פישר האם הוא בטוח שזה אותו אדם שגבו מופיע בצילום. כשהרופא שאל אותו מה כואב לו, הוא ענה: "הכל". "היתה בזה אמירה לכולנו", אומר הרב פישר, "לראות מהי תורה שלמדתי בעניי ומהי תורה שלמדתי באף. לראות את המטבח הדולף ואת החדר הפשוט והמקולף שנבנה לפני מאה שנה שלא עבר שום שדרוג לימינו, כל זה מלמד אותנו שהאדם הזה ישב באוהלה של תורה והגה בעמלה של תורה, וזו לא קלישאה. זו היתה צורת חיים. אני מסתובב הרבה, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי".

לפני כשנה וחצי החל הרב להיחלש, עד שלפני שישה חודשים הוא הרגיש רע מאוד ופונה לבית החולים שערי צדק. הרב פישר מספר כי הוא עבר שם החייאה דרמטית, שסטטיסטית איש בגילו לא עבר אותה בחיים. אולם הוא ניצח את הסטטיסטיקה וחזר להכרה מלאה וצלולה. מאותה תקופה היו עליות ומורדות, עד שביום רביעי האחרון לחץ הדם פסק וזיהום חדר לגופו. גזר הדין הוכרע, והוא נפטר מזוקק בשישה חודשים של טיפולים וייסורים.

yoelyya@gmail.com