בשבע 503: שווים יותר בפני החוק

למרות שנציב התלונות על שופטים קבע שהיא זייפה פרוטוקול, השופטת המחוזית ורדה אלשיך מסרבת לפרוש מתפקידה ולא תועמד לדין

יאיר שפירא , ז' באב תשע"ב

* גוף פנימי לביקורת על הפרקליטות לא יועיל למקרים כמו הסיכול הממוקד שנעשה לשר המשפטים נאמן * הדיקן החדש של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הוא חבר הנהלת 'בצלם' * נהגי הפריפריה ייפגעו, הרכיבה הספורטיבית על אופניים תרוויח. במי תומך ארגון 'צהר'?

כמעט כולם שווים בפני החוק, אנשי החוק שווים יותר. אם למישהו היה ספק בדבר, הרי באה פרשת השופטת אלשיך ומאשררת בפעם המי יודע כמה את העובדה שבישראל פועלת מערכת נורמטיבית כפולה: האחת לכולם, והשנייה לאנשי התביעה הכללית ולשופטים.

נזכיר בקיצור כי בבדיקה שערך נציב התלונות על שופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, התברר כי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, זייפה פרוטוקול כך שיתאים לתלונה שהגישה נגד אחד מעורכי הדין שהופיעו בפניה.

השופט גולדברג רחוק מלהיות נציב תלונות מיליטנטי במיוחד. הוא נוטה בדרך כלל לתת אמון בגרסת השופטים ולאמץ את הסבריהם להתנהלות בעייתית עד היכן שהשכל הישר מאפשר. בדו"ח ארוך מאוד שחיבר על התנהלותה של אלשיך הוא דיווח כי ככל שהפך בדברים, לא הצליח למצוא צידוקים למעשיה של השופטת. גולדברג קיבל את תשובותיה של אלשיך בכתב, קיבל מספר הבהרות משלימות, ונפגש איתה פעמיים. היא ניסתה להבהיר, שבה וניסתה, אך העובדות המביכות שפירטה לשכת עורכי הדין בתלונה שהגישה לגולדברג לפני שבעה חודשים נותרו על עומדן. איתרע מזלה של אלשיך ושני עורכי דין, שניצבו משני עברי המתרס, קיבלו לידיהם מספר שעות אחרי הדיון באולמה פרוטוקול אחד, בעוד שלתלונה שהיא הגישה נגד אחד מהם ימים אחדים אחר כך היא צרפה פרוטוקול 'משופץ'.

נגד עורך דין שהיה עושה מעשה דומה היה מוגש כתב אישום על זיוף. השופטת, בהיותה עובדת ציבור, עברה לכאורה גם על סעיף הפרת האמונים שבדין הפלילי. אלא שבישראל אף אחד לא חולם להעמיד שופט לדין על עבירות שחיתות קלות. חוק לא כתוב קובע כי במקרים כאלה מוחלים על כתב אישום פלילי, או אפילו על דין משמעתי, ומסתפקים בפרישה שקטה של השופט. במקרה של אלשיך המחיר היה אמור להיות נמוך במיוחד. אלשיך אמורה לצאת לגמלאות בדיוק בעוד שנתיים. עם התפוצצות הפרשה היא יצאה לחופשה מתוכננת, וההנחה היתה שהיא תפרוש מתפקידה עוד בטרם תתבקש לעשות זאת על ידי נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס.

אלא שעוד בטרם הסתיימה החופשה התברר כי השופטת לא מתכוונת ללכת לשום מקום. בעלי דין שהתדיינו לפניה קיבלו הודעה כי הדיונים ממשיכים כרגיל. אלשיך חזרה אל כס השיפוט, נקראה אל גרוניס, אך ככל הנראה סירבה לפרוש. בימים האחרונים פנו ראשי המחוזות בלשכת עורכי הדין אל גרוניס במכתב, לאחר שנודע כי הוא שוקל להוציא את השופטת בנזיפה בלבד. במכתב הם איימו לעתור לבג"ץ, אבל שם הם כמובן ישובו ויפגשו את גרוניס ואת חבריו השופטים ואת הנורמה הפסולה שלא להעמיד לדין שופט שסרח.

דרוש גוף ביקורת עם שיניים חדות הרבה יותר. השר נאמן בכנסת

 סיכול ממוקד

יעקב נאמן, שר המשפטים, היה שמח לקבל יחס שווה לזה שקיבלה אלשיך. לפני שנים רבות עורך דין ממשרדו שהחתים את נאמן על תצהיר לבית משפט, התבלבל ונקב בתצהיר בתאריך שגוי. הטעות תוקנה, אך לא נסלחה. נאמן, שהיה גם אז שר משפטים בממשלת נתניהו, הועמד לדין ונאלץ להתפטר מתפקידו. כעבור שנה הוא זוכה בבית המשפט מכל אשמה, לאחר שהתברר כי הטעות נעשתה בתום לב ותוקנה מיד לאחר שהתגלתה.

השבוע, שש עשרה שנים מאוחר יותר, ישב שר המשפטים בפנים חתומות כאשר שני שרי משפטים לשעבר, חיים רמון ודניאל פרידמן, הזכירו את אותה שערורייה משפטית יחד עם הדחות פוליטיות אחרות שארגן משרד המשפטים בשני העשורים האחרונים. הם דרשו מנאמן לא להסתפק בנוסחת הפשרה שאליה הגיע עם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להקמת גוף ביקורת פנימי לפרקליטות, בו היועץ עצמו לא יהיה מבוקר. בדיון מהיר שכינס יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ח"כ אורי אריאל, טענו השניים כי הקמת גוף ביקורת שלא יוכל לבקר גם את פעולות היועץ המשפטי לממשלה עצמו תותיר ללא מענה את תופעת הסיכול הממוקד שמבצעת הפרקליטות בשרי משפטים, ולאחרונה גם בראשי ממשלה, מבלי שתיתן על כך דין וחשבון. נזכיר כי היעדרו של גוף ביקורת ממשי מנע את בירור התעלומה בפרשת נאמן. השאלה מי היה זה שהורה לחסל את כהונתו של שר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה נותרה פתוחה. היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, טען כי היתה זו פרקליטת המדינה עדנה ארבל. זו מצידה טוענת כי בן יאיר הוא שיזם את כתב האישום השערורייתי.

 

 צדק למראית עין
נגד עורך דין שהיה עושה מעשה דומה היה מוגש כתב אישום על זיוף. השופטת, בהיותה עובדת ציבור, עברה לכאורה גם על סעיף הפרת האמונים שבדין הפלילי. אלא שבישראל אף אחד לא חולם להעמיד שופט לדין על עבירות שחיתות קלות. חוק לא כתוב קובע כי במקרים כאלה מסתפקים בפרישה שקטה של השופט

מה עושה שופט כדי לכתוב פסק דין יפה שיזכה אותו בחמש דקות של תהילה תקשורתית? עושה עוול, אבל כזה שייראה כצדק מזהיר.

סיפורנו הוא על אחד, חולה נפש שמשגע כבר שנים את מערכת המשפט ושלל אזרחים וחברות שנקלעות בדרכו. הוא תבע את מחלבת טרה ואת דואר ישראל. את אלדן השכרת רכב ואת שירות בתי הסוהר. את בנק דיסקונט ואת משרד המשפטים. אזרחים לא מעטים זכו ממנו לתביעות אישיות. כשאלו נדחו, הם נאלצו להתמודד עם ערעורים שהגיש. לאחר שהערעור נדחה הוא הגיע גם לבית המשפט העליון וביקש רשות ערעור נוספת, ואפילו ערער על ההחלטה לא לאפשר לו לערער עוד. הוא הגיש בבית משפט השלום באילת תביעה על סכסוך בנתניה. הוא הלך והתיש את המערכת, עד שזו ביקשה לעשות לדבר סוף. לפני שלוש שנים, לאחר נסיגה נוספת במצבו הנפשי ואיתה עלייה במספר ההליכים המשפטיים שנקט האיש, התקבלה החלטה כי האיש הוא פסול דין וכי הוא יוכל להגיש הליכים רק באמצעות עורך דין שמונה כאפוטרופוס שלו לנושא. אף אחד לא טען כי האיש הופלה בידי המערכת המשפטית, שלא ביקשה אלא להתגונן מפני אדם לא לגמרי שפוי שהתנהל בצורה לא סבירה.

בשנה שעברה הוטב מצבו הנפשי של האיש, והוחזרה לו גישתו החופשית לבתי המשפט. הוא מיהר לממש אותה. בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה הוא הגיש תביעה נגד בעל פיצוצייה בעיר אליה נהג להגיע מפעם לפעם, לקנות שתייה וחטיפים ולסעוד את ליבו. בבית המשפט סיפר בעל הפיצוצייה כי האיש היה בולס כמות עצומה של מזון ומשקה בתוך דקות אחדות, בצורה שהרתיעה את לקוחותיו האחרים. הוא היה משאיר אחריו טינופת, כך שבעל הפיצוצייה נאלץ לבלות דקות ארוכות בניקיון השולחן וסביבותיו. האיש גם פנה בקולניות ליושבים מסביבו, ורבים עזבו את הפיצוצייה ברגע שהאיש היה מגיע. העניין הלך והחמיר, ויום לאחר תקרית לא נעימה במיוחד, ניגש בעל הפיצוצייה אל האיש וביקש שלא יבוא יותר. בבית המשפט התברר כי לפני מספר שנים האיש הגיש בבית המשפט בנתניה תביעה דומה על אותה תקרית, אך זנח אותה. עוד התברר כי התקרית התרחשה לפני כשש שנים. לבית המשפט הוגשה רשימה ארוכה של תביעות סרק שהגיש אותו לוקה בנפשו.

אבל שופט בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, יוסי טורס, הרגיש כי יש לו תיק מבטיח. בפסק דין מלא הוד והדר הודיע השופט כי בעל הפיצוצייה התנהל באופן הראוי להוקעה ופסק נגדו את מלוא סכום התביעה, 5,000 שקלים. הוא קבע כי מאחר והתנהגותו של התובע נובעת ממגבלה נפשית ממנה הוא סובל, הרי שעל בעל הפיצוצייה היה לסבול באורך רוח את לקוחו, ולא להעדיף את חיבתם של לקוחות אחרים למקום. הוא קבע כי בעל הפיצוצייה עבר על חוק "איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". לתשומת לב אנשי משמר בית המשפט, שמעת לעת נאלצים להוציא מאולמות השופטים אזרחים לוקים בנפשם המפריעים להתנהלותם התקינה של הדיונים.

 

 האוניברסיטה האנגלית

דיקני הפקולטות למשפטים ברחבי הארץ הם אמנם מינוי אקדמי, אך יש להם השפעה גם על המינויים במערכת המשפט. במסגרת הניסיון להפוך את מערכת המשפט לחסינה מפני השפעתם של נבחרי ציבור, התפתחה בשנים האחרונות פרקטיקה של הקמת ועדות איתור למשרות משפטיות בכירות במערכת הציבורית. אל ועדות האיתור הללו נשלח בדרך כלל נציג מטעמם של דיקני הפקולטות למשפטים. וכך הם יכולים להשפיע על זהותו של פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו של היועץ המשפטי של הכנסת. אשר על כן אין להקל ראש בעובדה שהדיקן החדש שנבחר השבוע לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור יובל שני, הוא חבר הנהלת הארגון הפרו-פלשתיני 'בצלם'. אין להקל ראש גם בעובדה שעל פי הצהרותיו של פרופסור שני, הוא מתכוון להקים בפקולטה תוכניות לימודים לתארים מתקדמים בהן שפת ההוראה תהיה אנגלית.

בשנה הבאה ימלאו מאה שנה ל'ריב השפות' - המאבק הגדול על שפת ההוראה בטכניון. 'חברת עזרה של יהודי גרמניה' שהקימה את המוסד התעקשה כי שפת הלימודים במקום תהיה גרמנית, שבראשית המאה העשרים היתה עדיין שפת המדע. התנגדות נחרצת של שוחרי השפה בארץ שגררה דיונים בקונגרס הציוני וחרם שהוטל על המוסד הכריעו את הכף, והלימודים במוסד נוהלו בעברית. לפני ארבע שנים היה זה הטכניון שפתח לראשונה תואר שני במינהל עסקים ששפת הלימודים בו היא אנגלית. על אף הביקורת הציבורית שנמתחה על המהלך, עוד ועוד מוסדות אקדמיים נוטשים בשנים האחרונות את העברית לטובת לימודים באנגלית לתארים המתקדמים. במכון ויצמן, למשל, מתקיימים לימודים באנגלית בלבד בחלק ממסלולי הלימוד. ועתה יחלו ככל הנראה לימודים באנגלית גם באוניברסיטה העברית.

 

 זכות קדימה לאופניים

לא מזמן דיווחנו כאן על הצעת חוק שהועלתה בכנסת בסיוע מיזם החקיקה של ארגון 'צהר'. החוק הרצוף כוונות טובות ביקש להקנות לסבים וסבתות מעמד בבתי המשפט למשפחה, ולאפשר להם לדרוש הסדרי ראייה עם נכדיהם, גם כשההורים מתנגדים לעניין. סיפרנו גם שרשויות הרווחה טענו כי החוק עלול להקשות מאוד על משפחות נורמטיביות בהן אחד ההורים ניתק את הקשר עם הוריו מסיבות שונות. התיקון לחוק בוודאי עלול לדרדר שבעתיים את מערכות היחסים במשפחות נורמטיביות פחות, ולסבך עוד יותר תיקי גירושין ודיוני משמורת המסובכים גם כך.

השבוע אנו מבשרים על עוד חקיקה מבית היוצר של 'צהר', גם היא שופעת כוונות טובות, עוברת מסך בצורה נהדרת ומעוטרת בפסוקים ובמדרשי חז"ל. 'צהר', מסתבר, תומכים בחוק שהגיש לאחרונה ח"כ זאב בילסקי מקדימה. כראש עיריית רעננה לשעבר, גם הוא מודע לספורט המוטורי החביב על העשירונים הקובעים במדינת ישראל - רכיבת כביש. הספורט יקר, אופנתי ואליטיסטי ובעיקר מסוכן. לא מדובר במודעות אקולוגית ונסיעה ירוקה באופניים בתוך הערים, אלא באופני כביש המועמסים בסוף השבוע על הג'יפ לטובת רכיבה ספורטיבית בכבישים בין-עירוניים. באותם כבישים נוסעות כידוע גם מכוניות, והתוצאה היא סטטיסטיקה עגומה של מוות ופציעות קשות. 'צהר' וביילסקי מציעים אפוא כי תושבי הפריפריה יתכבדו ויישבו מעת לעת בביתם, בעת שתל אביבים מדוושים להנאתם בכבישים הפסטורליים של עדולם או הגליל התחתון. על פי הצעת החוק ייסגרו מעת לעת כבישים דלילים בתנועה למשך מספר שעות לשימושם של רוכבי אופניים בלבד. המושבניק ייסע בדרכים חלופיות.