בשבע 503: ממשלה זקוקה לעורך דין

כאשר היועץ המשפטי מסרב לייצג את עמדת הממשלה בסוגיית מגרון, הפתרון הרצוי הוא לקחת עורך דין אחר

דברים שרואים מכאן , ז' באב תשע"ב

* פיתוח מקורות אנרגיה באמריקה מפחית את התלות העולמית בנפט הערבי ומשנה את המאזן המדיני לטובת ישראל * לא רק נתניהו, גם שלי יחימוביץ' מנסה לרשת נתחים מגווייתה הפוליטית של קדימה

לאחר שהפרקליטות הודיעה בדיון בבג"ץ על מגרון שעמדת ועדת השרים לענייני התיישבות אינה מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה, החליט ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) לשים קץ לאנרכיה. כצל'ה יוזם הצעת חוק ולפיה אם סירב היועץ המשפטי לממשלה לייצג את עמדת המדינה בפני בג"ץ, הוא יפוטר.

ניתן להסכים עם הכוונה הרצויה, וייתכן שבסופו של דבר לא יהיה מנוס מלנקוט בדרך זו, אבל לכתחילה יש לנסות לאתר פתרון חלופי פחות חריף. לא כדאי לאפשר ליועץ המשפטי להיראות כקדוש מעונה שמוותר על תפקידו וכוחו למען שלטון החוק. זאת ועוד: יועץ משפטי שנאלץ להגן על נושא שהוא מתנגד לו רק משום שהחוק מאיים עליו בפיטורין לא יספק ייצוג מיטבי של טיעוני המדינה בפני בג"ץ.

הדרך החכמה יותר היא לעשות לוינשטיין את מה שמנסים ברשות השידור לעשות לקרן נויבך. נויבך כבר הוזהרה שהיא אינה אמורה לנצל את רצועת השידור שבידה למאמרי מערכת רדיופוניים, כאילו רשת ב' היא רכושה הפרטי והיא יכולה לנהוג בה כמו עמוס שוקן בעיתון 'הארץ'. ההתראות הללו לא עשו רושם על השדרנית הנמרצת, ולכן הוחלט להצמיד לה שדרן נוסף כדי להעניק מגוון של דעות (מה שנחוץ גם אצל שדרנים אחרים, למשל משה נגבי). דווקא בתחנה המתחרה גל"צ הוכח שצמד שדרנים שאינם תמימי דעים עשוי לעבוד די יפה ביחד (ע"ע המלה האחרונה).

תגובות הזעם לא אחרו לבוא, כמובן. איך ייתכן שאדם כמו מנחם בן שאינו נמנה על כוחותינו יהיה שותף לקביעת "סדר יום" (ספר שזה עתה התפרסם על התקשורת האמריקנית טוען שאמנם התקשורת לא הצליחה לשכנע אנשים איך לחשוב, אבל היא די הצליחה לקבוע להם על מה לחשוב)? מבישות במיוחד היו ההתקפות על מנהל הרדיו מיקי מירו, שכביכול מבקש להשתיק את נויבך החברתית. כזכור, בזמן שכולם עוד סגדו לטייקונים, מירו כבר החזיק תוכנית אלמונית בשם 'שעת חברה' שהקדימה את זמנה ואת קרן נויבך.

לגבי וינשטיין, קיים תקדים על פיו הממשלה רשאית לקחת עורך דין חיצוני כדי שייצג אותה. אם וינשטיין לא רוצה לייצג את עמדת הממשלה - לא צריך. בישראל לא חסרים עורכי דין שישמחו לעשות את העבודה. אם הדברים יחזרו על עצמם, קיים סיכוי שהיועץ יגיע למסקנה שהוא הפך לגלגל רזרבי. יתרון נוסף בשיטה זו הוא שבדלת האחורית ייווצר בפועל תהליך שהיה אמור לעבור בחקיקה: פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בין ראשות מערכת האכיפה לבין ייצוג הממשלה.

'הפרטנרים' החדשים שלנו? הפגנה נגד אסד בחומס

בשורות מדיניות משוק האנרגיה

זה היה צפוי. כאשר כיסאו של בשאר אסד מתנדנד בעוצמה רבה, מתחילים להופיע בתקשורת הזרה טורים שממליצים לישראל לבצע ויתורים אשר ישכנעו את עמי ערב המתקוממים בשאיפתנו לשלום. בתום תקופה ארוכה בה המליצו לנו לעשות שלום עם שליטים ומשטרים שוחרי קידמה שאינם נרתעים מבג"ץ ובצלם, כעת הגיע תורם של ההמונים לשמש בתפקיד הפרטנר לשלום שצריך לעשות לכבודו מחוות.

ההמלצה הזאת מלווה כמובן באזהרה שעלינו למהר מכיוון שהזמן משחק לרעתה של ישראל. אך הדחליל הזה אינו מפחיד יותר מעוד טור זועם של תום פרידמן. אדרבה, לפחות בתחום המשמעותי של שוק האנרגיה אפשר להתרשם שהזמן משחק דווקא לטובתנו.

כאשר הנשיא האמריקני רוזוולט נסע הביתה מהפסגה עם ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל ושליט ברית המועצות סטלין, הוא עצר בסעודיה באפריל 1945 לפגישה עם המלך אבן סעוד. יועצי הנשיא הסבירו אז שהנפט האמריקני עוד מעט מתכלה והתלות האמריקנית בנפט הערבי תלך ותגבר ולכך עליו לרצות את הערבים. למזלה של ישראל רוזוולט נפטר כעבור זמן קצר, אבל תסריט האימים של משאבי האנרגיה המתכלים שימש מאז קלף חזק לטובת הערבים והוכחה שהזמן משחק לרעתנו.

כולנו ערים לכך שהתגלו אוצרות גז מול חופי ישראל, אבל גילוי מקורות אנרגיה חדשים אינו סיפור ישראלי בלבד. טכניקות חדשות הופכות את קנדה וארצות הברית למעצמות אנרגיה בגודלה של סעודיה ואולי יותר מזה. בעוד תקופה קצרה ארה"ב תהיה פטורה מהעונש של ייבוא נפט מהמזרח התיכון, וכמויות הנפט הגדולות שישתחררו מהשוק האמריקני יורידו את מחירי הנפט באירופה.

הודות לשונאי ישראל ב'גרדיאן' הבריטי למדנו שהאיחוד האירופי שידרג את היחסים הכלכליים עם ישראל ב-60 תחומים. כל זה נעשה למרות הקמת האוניברסיטה באריאל ולמרות הקיפאון המדיני. פקיד ממורמר באיחוד הסביר את המדיניות ברצון שלא להסתכסך עם וושינגטון, או שנפל פחד היהודים עליהם. אולם חלק מההסבר הוא שאירופה זקוקה גם לטכנולוגיה הישראלית, ואולי בקרוב תיהנה גם ממוצרי אנרגיה כחול לבן. לכן אל לישראל להיחפז, ממש לא חבל על הזמן.

 

הנגבי בעקבות מרידור

הפעם נעלמו גילויי הבחילה והגועל על הניסיון לפלג את קדימה אחרי יום אחד בלבד, בניגוד למגיפה שפרצה בעקבות כניסת קדימה לקואליציה שלוותה באותם סימפטומים ונמשכה זמן רב. אולי הגוף התחסן, או שפשוט קשה היה להתמיד בצדקנות לאחר שהעיסוק בביזה של קדימה המתפוררת הפך לנחלת הכלל. ככלות הכל, מי יכול להסביר מדוע עריקתם של ח"כים מקדימה לקואליציה מגונה יותר מחציית הקווים המתוכננת לעבר ציפי לבני, שהפסידה ביושר את הבחירות בקדימה? גם הצעתה של שלי יחימוביץ' לח"כי קדימה להצטרף למפלגתה (כמובן "בלי ג'ובים ובלי הבטחות") היא אותה גברת באדרת טיפה יותר צנועה. בעולם התעסוקה יש מושג שנקרא 'פרישה מוקדמת', ומכיוון שקדימה הגוססת ממילא עומדת להפוך לפגר פוליטי - טוב לח"כים וטוב למפלגות הנותרות להגיע מראש להסדר על תרומת איברים.

בדבר אחד צדק שאול מופז: נתניהו אכן זקוק לקולותיהם של אנשי קדימה לשעבר לצורך העברת חוק חדש בנושא הגיוס. התפרקות הקואליציה איננה מפחיתה את הצורך בהעברת החוק על פי מתווה יעלון. ראשית כל מונפת החרב של בית המשפט שביטל את חוק טל, ובהיעדר חוק חדש תתגברנה הפניות לבג"ץ מיד עם שובם של השופטים מפגרת הקיץ, בדרישה לגייס את כל הצעירים החרדים. שנית, הממשלה חייבת להראות היענות מסוימת לרחשי לב הציבור, כשם שעשתה זאת מול ההפגנות בתחום החברתי עם הקמת ועדת טרכטנברג אשתקד. רב אלוף (מיל') משה יעלון הוא הטרכטנברג של נתניהו בתחום הגיוס. הציבור יודע שהממשלה אינה יכולה להיענות לכל גחמה של דפני ליף או בועז נול, אבל מצד שני היא אינה רשאית להתעלם מהם כליל.

צחי הנגבי, הדמות המרכזית בשוק ההעברות הפוליטי השבוע, חוזר לקבוצת האם שלו - תרתי משמע. למרבה האירוניה, הנגבי הרוויח פוליטית מהעובדה שהיה מקורקע מחוץ לכנסת הנוכחית לאחר הרשעתו. כך היה משוחרר מלשחק את תפקיד הרוטוויילר נוסח מאיר שיטרית ורוני בר און, ששרפו את היחסים עם נתניהו בהתקפות אישיות עליו ואין להם דרך חזרה לליכוד. ייתכן שעריקתו של הנגבי לקדימה תזכה ליחס יותר סלחני בליכוד היות שהוא היה מחויב אישית לאריאל שרון, שזרק להנגבי חבל הצלה כאשר הקריירה שלו היתה בשפל המדרגה. נתניהו כבר אותת שהוא לא שומר טינה להנגבי כאשר בחר להשאיר בידיו את תפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון. את המסר הזה מחזקת הכוונה המדוברת למנות את הנגבי לשר האחראי על פיקוד העורף.

פיקוד העורף הוא משרד כמו איכות הסביבה, שלכאורה נחשב לתיק מדרג ב', אבל בידי שר מסוגו של גלעד ארדן ניתן לשדרג אותו לתיק משמעותי. נוכח הסכנות המתרבות לעורף הישראלי ותחושת חוסר המוכנות, אדם נמרץ כמו הנגבי אשר מקבל גיבוי מנתניהו יכול לנצל את המשרד הזה כדי לבנות מחדש את הקריירה הפוליטית שלו. דן מרידור כבר הוכיח שיש חיים בליכוד אחרי עריקה, ואם הליכוד זקוק לסמן שמאלי - עדיף כבר שהנגבי ולא מרידור יבצע את התפקיד.