בשבע 503: המחאה, שנה אחרי

סיכום ביניים של המחאה מעלה כי לא הרבה השתנה מאז הקימה דפני ליף אוהל בשדרה * אבל יש מי שבכל זאת הרוויח

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ז' באב תשע"ב

ממש לפני שנה, בשיאו של חום הקיץ, היה עם ישראל כולו מרותק לתופעה החדשה, המחאה החברתית. כתרים אין ספור נקשרו למחאה ולעומדים בראשה, אשר ללא כל ספק הצליחו, לפחות במידת מה, לשנות את סדר היום החברתי של מדינת ישראל. דפני ליף, סתיו שפיר, רועי נוימן ויתר בני החבורה הצעירה, יחד עם עוד כמה צעירים משופשפים מעט יותר כדוגמת איציק שמולי, הצליחו להכניס את 'הצדק החברתי' לתודעה הישראלית, וההצלחה הזו לא תוכל להילקח מהם. לא מדובר רק בהישג תודעתי. למחאה שהחלה בראשית הקיץ שעבר היו גם השלכות מעשיות מאוד, שרבים הרגישו בכיסם. למרות זאת, היום ניתן כבר לומר במידה רבה של ביטחון: לא מדובר במהפכה, גם אם התודעה הישראלית השתנתה לא מעט. כשבוחנים את התוצאות המעשיות לא ניתן לדבר על ישראל שלפני המחאה וישראל שאחריה כמקום שונה מהותית.

שנה לאחר המחאה יצאנו לבדוק מה השתנה באמת, מה השתנה מעט אך לא מספיק, מה נראה היה שהשתנה אך לא השתנה ממש ומה נשאר בדיוק כשהיה.

נדמה שניתן לומר בביטחון, כי מכל אגפיה של מחאת הקיץ שעבר, זה שנחל את ההצלחות הברורות והמשמעותיות ביותר הוא 'מחאת העגלות'. אם ניזכר מה היו דרישותיה המרכזיות של מחאה זו, ניתן לסמן לפחות שתיים ברורות: חינוך חינם מגיל שלושה חודשים וסיוע משמעותי להורים עובדים לילדים קטנים. שתי הדרישות הללו נענו רק חלקית, אולם בשני המקרים מדובר בשינוי ברור, ובעל משמעות כלכלית מוגדרת ובלתי מבוטלת. חוק חינוך חובה חינם לא הוקדם אמנם לגיל שלושה חודשים, אולם המהלך שהחל לפני כשני עשורים להחלת חוק חינוך חינם מגיל שלוש יצא סוף סוף לפועל בקנה מידה ארצי. מעתה יוכל כל הורה המעוניין בכך לשלוח את ילדו למערכת החינוך הממלכתית כבר מגיל שלוש ולזכות לסבסוד מלא. על מנת להבין את המשמעות, נזכיר כי מדובר בהוצאה של כ-780 שקלים לחודש שנחסכת מההורים לילדי השנתונים שלוש וארבע. הטבה שנייה להורים לילדים קטנים היא תוספת נקודות הזיכוי במס להורים לילדים עד גיל שלוש. אבות לילדים בשנת הלידה זכאים לנקודת זיכוי אחת במס הכנסה, אבות לילדים בשנתיים שלאחר מכן זכאים לשתי נקודות זיכוי במס ובשנה הרביעית זכאים האבות שוב לנקודת זיכוי אחת. שוויה השנתי של נקודת זיכוי במס הוא (נכון לשנת 2012) 2,580 שקלים, כך ששתי נקודות זיכוי במס בחישוב שנתי הן סכום בלתי מבוטל.

האגף השני של המחאה, אשר במידה רבה הקדים את מחאת הקיץ, היה מחאת הקוטג'. יום אחד קם צעיר ישראלי, איציק אלרוב שמו, והבין כי העובדה שהכל בישראל יקר יותר איננה גזירת גורל. במהלך שניצל בצורה מדהימה את המדיה החברתית הוא הצליח לסחוף אחריו אלפים ועשרות אלפים, אשר גרמו לחברות להבין שהצרכן הישראלי כבר איננו לקוח שבוי. חברות מזון גדולות גילו להפתעתן, כי אין שום מוצר שהביקוש אליו קשיח במידה כזו שניתן להפקיע את מחירו ללא גבול. אין ספק שמחאת הקוטג' עשתה שינוי תודעתי בצרכנות הישראלית, אולם קשה לומר שניתן ליחס את התמתנות עליית המחירים דווקא למחאה. מי שייכנס למרכולים הגדולים בימים אלו, יגלה להפתעתו שלא מעט מוצרים חזרו למחירים של ערב המחאה. הישראלים אמנם משווים מחירים, אך לא תמיד קונים דווקא את הזול, וגם הרגולטור לא תמיד ממהר לצאת לעזרתם. התחום הקמעונאי היחיד שבו חלה באמת מהפכה הוא התקשורת, אולם במקרה זה מדובר בשילוב נדיר של שני שרים היפר-אקטיביים (אטיאס וכחלון) וגב מוצק של משרד האוצר. בלעדיהם גם במקרה זה השינוי לא היה משמעותי כל כך.

 

אל תבנו על הדיור

מכל אגפי המחאה, זה שתפס את הכותרות המשמעותיות ביותר הוא גם זה שבו התוצאות הן הדלות ביותר. כזכור, המחאה התחילה במידה רבה ממצוקת הדיור של ציבור השוכרים, ובמידה מסוימת גם ציבור הרוכשים מקרב הזוגות הצעירים. מחירי השכירות המטורפים בערי המרכז הניעו את מאות הצעירים מדירות הסטודנטים הממוזגות לעבר האוהלים בשדרה החמה והלחה. אך למרבה הצער, מתברר כי בתחום זה לא חל בפועל כל שינוי. בניגוד לנושאים אחרים, כאן הרגולטור, כלומר משרדי האוצר והשיכון, סירב להתערב אפילו התערבות מינימלית. מדינת ישראל מתנגדת באופן עקרוני לכל הטלת פיקוח על היחסים שבין שוכר מרצון למשכיר מרצון והשוק ממשיך להשתולל. מי שמעורה מעט בנעשה בשוק יודע כי שכר הדירה איננו הגורם היחיד במשוואה, וכיום סובלים השוכרים גם מדרישות לא סבירות מצד המשכירים, כמו למשל ביטחונות מופרזים או סעיפים דרקוניים בחוזה.

גם מצבם של רוכשי הדירות, שנדמה היה כאילו הוטב מעט בחודשים שלאחר פרוץ המחאה, לא זכה לשיפור של ממש. החודשים לאחר הקיץ הקודם התאפיינו בעיקר בקיפאון. שורה של צעדי רגולציה, שבמקרה זה דווקא ננקטו, הביאו את הרוכשים וגם את המוכרים לתחושה שהשוק עומד בפני שינוי. אך הציפיות ממנו היו הפוכות. בעוד הרוכשים הפוטנציאליים האמינו שהמחירים עומדים לרדת משמעותית, המוכרים, קבלנים ופרטיים, קיוו דווקא לעליית מחירים. התוצאה של מצב זה היתה קיפאון, אולם הוא לא החזיק מעמד זמן רב. כבר לפני כחודשיים ניתן היה לראות שהשוק שב ומתעורר, והבשורות לרוכשים, ובתוכם לזוגות הצעירים, לא היו מעודדות. מתברר כי הירידה הזמנית במחירים הסתיימה יחד עם הקיפאון. התעוררות הביקושים העירה גם את תאבונם של המוכרים, וכיום המחירים אינם נופלים מאלו של ערב המחאה ולעיתים אף גבוהים מעט יותר. בנושא זה אפקט המחאה התפוגג לחלוטין ומצבם של הזוגות הצעירים לא השתפר במאומה.

 

פרשנות

 ירוק עולה

למה הדולר מטפס ומתי הוא ייעצר

ורד יצחקי

אחרי שלושה חודשים וחצי של טיפוס איטי אך מתמיד, חצה הדולר בשבוע שעבר את רמת ה-4 שקלים לדולר. זו רמה פסיכולוגית חשובה אשר חסמה עד כה את התחזקותו של הדולר, והיא מסמנת כי בשלב הנוכחי עשוי הדולר לנסות להמשיך ולהתחזק אף לעבר רמת 4.06 כאשר תנועה נקודתית עשויה להתקבל אף לעבר רמת ה-4.10 שקלים.

מה בעצם תמך בהתחזקותו של הדולר בחודשים האחרונים? הסיבה העיקרית טמונה בהאטה הכלכלית העולמית, ובפרט במשבר הפיננסי החריף שפקד את אירופה. אנחנו נמצאים היום אחרי שמונה חודשים של מיתון כלכלי שהולך ומעמיק באיחוד האירופי, משבר חובות חריף שלא היה כמותו מעולם ביבשת, כאשר מספר מדינות באיחוד כדוגמת ספרד, פורטוגל, יוון, קפריסין וייתכן שאף איטליה - מתקשות לפתור את משבר החובות שלהן בעצמן. החשש כי מדינות אלו לא יוכלו לעמוד בתשלומי האג"חים בשנים 2013-2012 תמך בהידרדרות האירו מאזור רמת השיא של 1.45 לדולר לעבר רמת 1.22.

בנוסף לכל זה, מוצאת את עצמה אירופה בלי הנהגה מגובשת, בלי מדיניות מוניטרית או פיסקאלית ברורה, דבר המעיד על כך שהיא עוד רחוקה ממציאת פתרון למשבר הנוכחי, ושהאירו עשוי להמשיך ולהיחלש מול הדולר. היחלשותו של האירו תתמוך גם אצלנו בשוק המקומי בהמשך הבריחה של המשקיעים לעבר הדולר, כלומר, המשך פיחות השקל.

לחוסנו של הדולר ישנן גם סיבות מקומיות. הפחתת הריבית השקלית שביצע בנק ישראל בחודש שעבר והציפייה להפחתת ריבית נוספת כבר בטווח הקרוב, תמכו בפיחות השקל, והפגיעה בהיקפי היצוא (בעיקר על רקע ההאטה באירופה) מפחיתה את היקפי המט"ח הנכנסים למשק הישראלי, בעוד היבואנים לעומת זאת ממשיכים לרכוש דולרים. שינוי זה במאזן הסחר תמך אף הוא בהתחזקות הדולר.

חשוב להדגיש כי בימים אלו אין פאניקה בשווקים. התחזקותו של הדולר בשבוע האחרון מתרחשת בעיקר על רקע רכישות דולרים מצד יבואנים שמגדרים את עצמם מפני המשך הפיחות. זו אינה תנועה ספקולטיבית, דבר המצביע על כך שהדולר צפוי לנסות להמשיך ולהתחזק, אך להערכתי פוטנציאל הפיחות הוא מוגבל. ברמות סביב ה-4.06-4.10 צפויים היצעים מחודשים מצד יצואנים, אשר עשויים לבלום את התנועה ולתמוך בייסוף מחודש של השקל.

הכותבת היא מנכ"ל פריקו ניהול סיכונים