בשבע 504: עניין אישי

עדי גרסיאל. 48. נשוי לטלי ואב לשלוש בנות. תושב פתח תקווה. עורך המדורים של 'בשבע'

עפרה לקס , י"ד באב תשע"ב

התחלה: שבט תשכ"ד. בכור ואחריו שתי אחיות. האב יליד תל אביב (שדרות רוטשילד. כן כן). האם, בת כפר חסידים, היא בתו של ר' צבי אמיתי, מנהל בית הספר המקומי ו"רב לא רשמי שלו". סבא שלו, למסקנה, היה רב.

אבא פרופסור אמא דוקטור: שניהם התחילו כמורים, האב המשיך באקדמיה והיה לפרופסור לתנ"ך ודיקאן למדעי היהדות. האם חזרה למסלול האקדמי רק לפני כמה שנים, וכיום גם היא מרצה, שניהם בבר אילן.

התנצלות: "לי יש רק תואר אחד, אבל הוא מהטכניון".

גרשטנהבר: עם כזה שם משפחה, שמשמעותו חיטה ושיבולת שועל, גם אתם הייתם מעברתים. התיאוריות המשפחתיות לגבי העבר נעות בין מחסני תבואה משפחתיים למבשלת בירה. הוא מעדיף את האפשרות השנייה. יש גם טענה שהמשפחה מיוחסת לאברבנאל.

לימודים: 'נצח' בפתח תקווה, עם דילוג קליל מעל כיתה ח' שהיתה אמורה להילמד בדיוק כשהמשפחה יצאה לארה"ב לשנת שבתון של האב. כיתה ט' נחלקה ללימודי קודש בעברית ("קלים") וחול באנגלית ("מאתגרים"), אבל השפה שימושית עד היום.

אוהב להיות בבית: כיתה י' החלה במדרשיית 'נועם', אך הגעגועים הביתה הביאו להמשך בתיכון 'הרא"ה' רמת גן עם מורים מיתולוגיים, ליצנות והצגה מונומנטלית בסוף השביעית.

צבא: שיריון. ההגעה ללבנון היתה אחרי המלחמה, אבל נירשם זמן איכות ארוך במיוחד במדינת הארזים "כי האוגדונר רצה להיות בלב העניינים". אחד המ"פים שלו היה רם אלון, אח של ניצן, כיום מפקד אוגדת איו"ש.

מילואים: הסתפחות לפלוגת הסדר ובה הרבנים מרדכי ורדי, יצחק קראוס ומרדכי אלון. בגדוד שירת גם השדכן.

השדכן: "בשישי אחד התברר די מאוחר שאפשר לשחרר עוד מישהו לשבת. נבחרתי כי הייתי היחיד עם אוטו. בקירבת פתח תקווה ראיתי מישהו מהגדוד והצעתי לו טרמפ. ביום ראשון, בדרך חזרה למילואים, הוא הציע לי לפגוש את טלי".

טלי: למדה משפטים, התמחתה ועבדה בפרקליטות בחיפה ובתל אביב ואחר כך עשתה הסבה לתוכנה. היום היא עובדת בסטארט אפ ברחובות, מה שאומר שהבעל מנהל את הבית, "לא בהצלחה מדהימה. אני מנסה להיות חניך תורן ולנהל את התורנויות של הבנות".

הבנות: הדר (20 וקצת) לומדת במכינה אמנות ועיצוב, אפרת (כמעט 19) מסיימת שירות לאומי, ותמר (17) עולה לי"ב באולפנית ישורון, "שם למדו כולן".

עורך הקידושין: הרב פלונצ'ק, אז רב פיקוד דרום. "אמא שלי הכירה את אשתו".

סאטירה מחשמלת: הלימודים בטכניון התמקדו בהנדסת חשמל, אבל בשעות הפנאי התחיל לכתוב מדור סאטירי לעיתון הסטודנטים 'אפסילון' יחד עם חבר. "העורך הכריח אותנו גם לסקר את פעילות האגודה, המעט משמימה". קבלו רמז לעתיד.

לא שקט: במהלך השנים כתב חומרים ל'סימני נפט' הסאטירי של 'מעריב', את המדור 'ברצינות' של 'נקודה' ויזם והשתתף בתוכנית 'כולנו חכמים בלילה' בערוץ הראשון עם יחיאל ספרא, אבשלום קור ואחרים. לצד אלה היה 'כשר אבל מצליח' - מופע סאטירי לחוגי חזון. וביומן הצהריים של ערוץ 7 היתה לו פינה ייחודית.

ייחודית: חיקוי אישים שונים שעשו חדשות. הפייבוריט היה הפרשן האובייקטיבי משה נגבי, וחוץ ממנו היו גם אחמד טיבי, קצת שב"כ ואחרים.

לא תצחק: בציבור הציוני דתי יש אופציה לסאטירה, אבל היא נבנית לאט לאט "כמו התקשורת והצבא".

דירקטור וולט: אחרי הלימודים עבד בחברת החשמל. "אמנם יש שם אבטלה סמויה ומשכורות גבוהות, אבל יש גם אנשי מקצוע ברמה והם מספקים את הסחורה". ואגב, הפסקות החשמל הן לא בגללם: "החסמים הם ביורוקרטיים".

הי דרומה למרכז: אחרי הולדת הילדות ומכיוון שחיפה איננה עיר דתית, התעורר רצון לחזור לפתח תקווה, עיר ההורים. פריחת ההיי-טק הביאה להסבה לתפקיד מתכנת ולעבודה ב-ECI, אימפריה באותם ימים.

האקזיט: מעבר ל'צ'ק פוינט' ותקופת עבודה של כמה שנים, שהסתיימה בפיטורין חמש דקות לפני תפילת מנחה, מה שהסתבר כפתיח מוצלח.

מוצלח: הכתבה הראשונה ל'בשבע' היתה על משבר ההיי-טק, ואחרי תקופה ניקלט במערכת כעורך מדורים.

התובנה: "אשתי יכולה לחזור הביתה אחרי יום עבודה של 12 שעות, ולתת עוד שעתיים מהמחשב הביתי. אני לא כזה וכנראה שלא התחברתי לתחום בכל לבבך ובכל נפשך. לעיתונות אני הרבה יותר מחובר".

ועוד אחת: "אם הייתי ילד גלגלצ היה לי ניסיון עיתונאי, אבל כאן רכשתי ניסיון חיים, זוויות והיכרות עם בני אדם".

שעון בני עקיבא: למרות העמידה הגמישה מאוד בלוח הזמנים, עדי מרוצה מהכותבים שלו. "התפקיד של עורך מדורים מצריך ידע כללי לתיקון טעויות בהיסטוריה, גיאוגרפיה וציטוטים לא נכונים מספרי יהדות". יש היום פרופסור גוגל, "אבל צריך לדעת מה לחפש".

משלושה יוצא אחד: העובדה שהוא צלע שלישית במערכת שבה השניים האחרים מחזיקים בעמדות ימניות ותורניות חזקות לא מפריעה לו, גם כי יש עוד כותבים כמוהו וגם כי "יש הרבה קוראים שגרים בכפר גנים, בירושלים או בקיבוץ הדתי, ואין סיבה שהעיתון יהיה בגוון אחד. על 90 אחוז, כמו שאמר פעם אמנון שפירא, אנחנו מסכימים. על עשרה אחוזים מתווכחים".

ובכל זאת: "הייתי מוסיף עוד תרבות, אולי סאטירה. יש מגמה כזאת, אבל זה ייקח זמן. אם הייתי המו"ל העיתון אולי לא היה תורני כל כך, אבל זה בסדר, לכל עיתון יש קו".

'אהבה ומצוות אחרות': הספר נערך בידיו ובידי אסתי רמתי, כאסופה של 25 סיפורים קצרים. "ראינו את התסיסה במיגזר בתחום היצירתי ורצינו לתת לה עוד פוש. לקחנו יוצרים שרובם לא עשו עדיין יצירה ארוכה ונתנו להם במה".

הפרויקט הבא: ספר על הומור וסאטירה מפרי עטם של יוצרי המיגזר, "קשה משחשבנו". סאטירה מחזיקה פעמים רבות תאריך תפוגה, אבל יש מקום לצחוק גם על תופעות נצח כמו הווי בית הכנסת והניקיון לפסח. עורך עם צור ארליך, והיציאה לאור צפויה בשנה הקרובה.

בין לבין: יש גם היום שתי הרצאות לחוגי חזו"ן, על תקשורת - "איך מלעיגים או מפרגנים למושא ידיעה באמצעות כותרת" ועל סאטירה, כולל מובאות מ'ארץ נהדרת' ו'מונטי פייטון'.

אם זה לא היה המסלול: "משהו במדע והנדסה, או משהו בתחום התרבות". כיוון שכבר היה מעבר בין כמה תחומים, ישנה תחושה של מיצוי מספר שדות.

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: קפה ותפילה, עילעול בעיתונים וארוחת בוקר, אחת משלוש ארוחות קבועות ומוקפדות. ביניהן אין כניסה לנישנושים.

דיסק ברכב: הרדיו טייפ (!) איננו תקין, אבל זה בסדר כי "אני לא אוהב הסחות דעת בנהיגה". באופן כללי הטעם המוסיקלי כולל מוזיקה משנות ה-70 וה-80: אריק איינשטיין ושלום חנוך, פינק פלויד והרולינג סטונס וגם גל חדש בריטי.

שבת: בשל העובדה שטלי עובדת קשה, ארוחות השבת המשפחתיות מקבלות חגיגיות ומשמעות, ויש דגש על עומק. "אשתי מקפידה שהשיחות בשולחן השבת יהיו אינטליגנטיות, ויכללו דיון בנושא היסטורי או התרחשות חשובה, מחוברת לכאן ועכשיו".

עיתים לתורה: בשבתות לפעמים יש האזנה לשיעור או פתיחת ספר ו"יש מה לשפר". מצד שני, במסגרת התפקיד, 'בשבע' נקרא כל שבוע, "מה שדי מקזז דף יומי".

אוכל: חומוס, פלאפל וגלידה, וכל הווריאציות של שוקולד. אחד הטעימים שהחך נפגש איתם לאחרונה הוא פחזנית שוקולד (אקלר) ב-korkatz, בית קפה יהודי בפריז.

אחזקת הבית: אין עבודת בית שהיא מחוץ לתחום, כולל בישול, כביסה, סידורים וקניות, אבל לא מסתמן עתיד כעובד ניקיון. "אני מתחזק את הבית ברמה המינימלית, יש שיאמרו שמתחת לזה".

מפחיד: הדאגה הרגילה לילדים שיצליחו. אין דאגה מפני חורבן בית שלישי או מלחמת אחים, "אולי יש לי חסינות, כי אני עובד במקצוע שיש בו כל הזמן רעש, צילצולים ודרמות גדולות".

דמות מופת: "פרופ' ישראל אומן: שילוב של מדען ענק ותלמיד חכם, אדם שמכיר את העולם הגדול, אב שכול ואוהב הארץ. וכל זה בעטיפה כל כך צנועה ואנושית".

פנאי: קריאה, ורכיבה על אופניים, תחביב שהחל בגיל מעט יוצא דופן. "כילד כמעט לא היו לי אופניים. בגיל 40, כשיצאתי מהחנות ברכיבה, המוכר הלך אחריי כי חשש שאיפול". משתדל לנסוע פעמיים בשבוע מרמת גן עד נמל תל אביב יחד עם טלי. על הנמל עוצרים ושותים כוס קפה, "זמן איכות".

להתראיין ל'בשבע': "מפתיע. חשבתי שאהיה יותר מוכן כי אני עורך את המדור. הארת זוויות שלא הייתי מודע להן".

כשתהיה גדול: יש מגמה להישאר ב'בשבע' אבל להוסיף כתיבה של ספר או מחזה. "עיתונאים רבים עשו את זה. יש שאיפה של עיתונאי להשאיר אחריו משהו בר קיימא מעבר לגיליונות המצהיבים".

 

ofralax@gmail.com