בשבע 504: החטא וחטאו

מי אמר שמה שאותם בכירים עשו בהתנתקות הוא חטא, ומה שקרה אחר כך הוא עונש? ניתן היה לראות סימנים שהעידו מראש על ההתנהגות הנוכחית

אתנחתא , י"ד באב תשע"ב

1.  "אתה מאמין ביש דין ויש דיין?" שאל אותי השבוע מישהו, דקה אחרי שגם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה בדיוק. זה היה בתום מבזק החדשות שדיווח במפתיע כי ניצב ניסו שחם הושעה מתפקידו כמפקד מחוז ירושלים בעקבות החקירה שנפתחה נגדו.

אם חושבים על זה, הנפגעים הראשונים מ'יש דין ויש דיין' הם קודם כל עורכי סרטוני הווידיאו של תנועת 'ארץ ישראל שלנו'. אני ממש מדמיין איך השבוע הרב וולפא, בתום אותו מבזק חדשות מדובר, לא התחבט בשאלות תיאולוגיות אלא מייד הקפיץ אותם ואמר: חברים, לאולפן. עורך הווידיאו החב"דניק טרוט העיניים צריך היה להיכנס שוב לחדר העריכה, לחפש תמונות של ניסו, ולעדכן בפעם המי-יודע-כמה את הקליפ הפופולרי שרץ ברשת. אריאל שרון, משה קצב, צחי הנגבי, חיים רמון, אהוד אולמרט, אורי בר לב, דן חלוץ ומהשבוע – גם ניסו שחם. כל כך הרבה בכירים שהיו מעורבים עמוקות בהגיית ההתנתקות, קידומה וביצועה – ואז התנתקו בעצמם מתפקידיהם בנסיבות קשות ומביכות.

במקרה הנוכחי, העבודה של עורכי הווידיאו מאתגרת שבעתיים: האיש שהיה מבכירי מפקדת ההתנתקות, נתפס בשעתו בכפר מימון כשהוא מקלל במילים שאת רובן לא ניתן לצטט, וכעת הוא חשוד במעשים שאת פרטיהם המלאים לא נעים לפרט. במובן הזה, מפקד המשטרה הבכיר שובר את כל השיאים: לפני שבע שנים הוא עלה אל בימת ההיסטוריה הכתומה עם דברים שהשתיקה יפה להם, והשבוע הוא ירד ממנה עם דברים שהשתיקה יפה להם. היה שלום, ניסו. לך דומייה תהילה.

 

2.  אם יש משהו שאיכשהו ניתן לחלץ מבין מטר הקללות שבהן תידרך ניסו את שוטריו בכפר מימון, זו השורה הבאה: "אתה יודע שאני מומחה לחרדים האלה". כן, בין ההוראה שלו "שיישרפו" לבין "אל תעשה חשבון, תפעיל מכת"ז, תפעיל אלות, אני רוצה מעצרים", הוא דיבר על "החרדים האלה", שמפגינים בכפר מימון. האמירה הזאת בעייתית בעיניי לא פחות מהקללות שנשמעו מפיו ומהפקודה לפעול באלימות נגד פעילים לא אלימים. זו ראייה חד-ממדית של החברה הישראלית ושל מי שעומד מול המשטרה באשר הוא. לפני כמה שבועות קראתי בטור הזה ליותר אחדות בין המגזר הציוני-דתי לחרדי, אבל מסתבר שבראשו של ניסו, האחדות קיימת מאז ומעולם: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. הכתומים הם שחורים, השחורים הם כתומים, ובכולם יש להיכנס באמ-אמא.

בנוסח מכתב ההתנצלות שפירסם הוא כבר היה הרבה יותר רב-תרבותי: "דרך ההתבטאות שלי היתה פוגענית ולא ראויה. מאז ועד היום היא מעיקה עלי וטורדת את מנוחתי. במגוון התפקידים בהם שירתתי במשטרה למדתי להכיר מקרוב את הציבור הציוני-דתי, ואני מכיר ומוקיר את האזרחות הטובה שציבור זה מפגין במיגוון תחומי העשייה הלגיטימיים במדינת ישראל" (ואגב, לזכותו ייאמר: מאז פורסמו החשדות נגדו אני שומע רק דברים טובים על תפקודו המקצועי כמפקד מחוז ירושלים, מרבנים, מעיתונאים ומסתם ירושלמים).

3.  אז מה עניתי לחבר ההוא ששאל, ולעצמי? האם אני מאמין ב'יש דין ויש דיין'? ברור שכן, אבל בכל התחומים ובכל הנושאים ובכל השטחים. יש דין ויש דיין בעולם הזה ובעולם הבא, גם אם לא תמיד נוכל לראות זאת, או להבין. יש שכר ויש עונש, ומה שמפחיד הוא שזה פועל - מה לעשות - לא רק על ניסו שחם ועל אריאל בן ורה, אלא גם עלי ועל הלשון הרע שדיברתי הבוקר. לכן, לא בטוח שכדאי להתייחס לסוגיה הזו אך ורק בהקשר לעקירה מגוש קטיף.

ואתם יודעים מה? יותר מזה: אולי דווקא כשמדברים על ההתנתקות לא צריכים להגיע לנימוקים תיאולוגיים כבדי משקל, אלא רק להתבונן נכוחה במציאות. לפעמים נדמה ששתי התשובות האפשריות לשאלת ההתנתקות ועונשה הן רק "כן, והנה צחי הנגבי אכל אותה בענק!" או "לא, זו כפירה לנהל את הפנקס של ריבונו של עולם!". אבל רגע, מי בכלל אמר שמה שהם עשו בהתנתקות הוא חטא, ומה שקרה אחר כך הוא עונש? לדעתי ניתן בהחלט לראות כבר בהתנהגות שלהם אז סימנים ברורים שיכלו להעיד מראש גם על ההתנהגות הנוכחית. קחו את אולמרט, למשל. לא מפתיע לגלות שמי שכראש עיריית ירושלים וכחבר ממשלה דיבר גבוהה-גבוהה על ארץ ישראל, ופתאום סטה מן הדרך לחלוטין לדעות פופולריות הרבה יותר ותמך בהתלהבות לא רק בהתנתקות אלא גם בהתכנסות עתידית ובפגיעה בירושלים - הופ, בסוף גם הסתבך בשורת פרשיות כספיות אישיות. או דן חלוץ: מי שהסתובב בקיץ 2005 גאה על הצלחת פינוי גוש קטיף (אחרי 'רמטכ"ל הניצחון של מלחמת ששת הימים' קיבלנו את 'רמטכ"ל הניצחון של מלחמת האחים'), יכול גם למכור מניות דקה לפני מלחמה אמיתית ב-2006 ולצאת ממנה עם דו"ח חמור. ומי שמנבל את פיו וקורא לאלימות בכפר מימון ב-2005, יתנהג באופן לא מוסרי לשוטרות שעובדות תחתיו ב-2012. כלומר, זו בעצם אותה התנהגות לא ערכית שמלווה את המעורבים לאורך שבע השנים האחרונות. לא חטא ועונש, אלא חטא וחטא.

4.  ואולי בהזדמנות זו, עם סגירת המעגל של אירועי כפר מימון ואירועי ניסו שחם, הגיע הזמן לסיים גם את השיח המייסר שקורע את הימין: מה היה קורה אם היו פורצים את הגדרות בכפר מימון? רבים מהכתומים מסתובבים עד היום, שבע שנים אחרי, בתחושה שמועצת יש"ע (!) היא שאפשרה את ההתנתקות, בכך שלא נתנה להם להמשיך אז ללכת ברגל לגוש קטיף. ובכן, עצוב לומר, אבל זו ככל הנראה טעות.

הדיון התמים הזה, של לו-רק-היינו-פורצים-את-הגדרות, לא מתקדם אף פעם אל עבר השלב הבא: אוקיי, נאמר שהרבנים והשוטרים לא היו עוצרים אתכם, מה היה קורה אז? היו שם באותו לילה עצורים, ופצועים, וייתכן שאפילו הרוגים חלילה, אבל איך זה היה עוצר את המהלך? הייתי שם. בכפר מימון היה מפגן מחאה מחזק ועוצמתי, אין ספק, אבל הציבור שהיה בכפר, גברים נשים וטף, לא היה הולך אל תוך רובי החיילים שמסביב. ואגב, וזה אגב גדול, ועד מתיישבי גוש קטיף בכלל לא רצה מאבק כזה. עבורם אפילו המאבק של מועצת יש"ע היה לעתים תקיף מדיי (ואולי שרון בעצם ידע יותר טוב מכולם עם מי יש לו עסק, וכמה מתיישבי הגוש יאבקו בו רק באהבה).

כשמדינה מחליטה לבצע מהלך כזה, אחרי אישור בממשלה, בכנסת ובבג"צ, קשה לעצור את הדחפורים. בעצם בלתי אפשרי. אני לא אומר זאת כ'ממלכתי', אלא פשוט כריאלי. בדרך הטבע, ההתנתקות היתה מתרחשת גם אם בנצי ליברמן היה אומר באותו לילה: "אוקיי, חבר'ה, תמשיכו ללכת לגוש קטיף, עלי".

אז האם היתה דרך אחרת לעצור את זה? איפה טעינו? לא יודע. יש דין ויש דיין ומי אנחנו שנבין את חשבונותיו. תשאלו את הקב"ה למה שרון נפל למשכב רק חצי שנה אחר כך, או למה פרשות אולמרט-הנגבי-רמון-קצב-שחם לא פרצו לפני כן, למשל בשלבי אישור התוכנית בכנסת, או אפילו בעוד קצב מכריז במסיבת עיתונאים ממלכתית בבית הנשיא ש"דינא דמלכותא דינא" (מסיבות העיתונאים הבאות מהבית הזה היו ממלכתיות קצת פחות). ההתנתקות קרתה, וזה כל כך כואב לומר את זה, כי הקב"ה שמנהל את העולם רצה שהיא תקרה. אנחנו התפללנו וקיווינו 'היה לא תהיה', והוא החליט – היה תהיה. עשרת אלפים מתיישבים יקרים ורבבות תומכיהם שרו בדמעות "אל תסתר פניך ממני ביום צר לי", אבל הוא הסתיר.

*  *  *

וזה לא בית הכנסת במערכת 'בשבע' אלא בית הכנסת של כלי תקשורת אחר: 'ידיעות אחרונות'. כן, מתברר שבבניין הוותיק ברחוב מוזס מתקיים מדי יום מניין לא קטן לתפילת מנחה, עם סידורים וארון קודש ואפילו הווי בית כנסת. אה, תרגעו, זה לא שנחום ברנע הוא הגבאי, רוב המתפללים הם עובדי דפוס ומנהלה