בשבע 504: נפתח להם שער

דולר חזק רע ליבואנים ולצרכנים, אבל מועיל ליצואנים * בעלי מניות טוענים שרכישת מעריב ע"י דנקנר נעשתה מטעמים לא ענייניים

שלמה פיוטרקובסקי , י"ד באב תשע"ב

בתוך שלל הבשורות הרעות למשק הישראלי, האטת הצמיחה, המשבר באירופה וגזירות הממשלה, כמעט מתחבאת התפתחות אחת שעשויה דווקא להיטיב עם כלכלת ישראל. המדובר בפיחות המשמעותי שחל בשקל במהלך החודשים האחרונים, שהגיע לשיא במהלך השבועיים האחרונים כאשר הדולר חצה את רף ארבעת השקלים. לכאורה, לא מדובר בהכרח בחדשות טובות. פיחות של השקל מעיד על כך שמדובר במטבע הנתפש כפחות אטרקטיבי, בין השאר משום שהכלכלה שהוא משמש פחות אטרקטיבית. משקיעים מחו"ל כבר אינם מזדרזים לקנות שקלים וגם לא סחורה (מניות, איגרות חוב וכו') הנקובה בשקלים. משקיעים שהחזיקו כספים בשקלים מוכרים אותם וקונים תמורתם מטבע חוץ, בעיקר דולרים.

אך כידוע, אין רע בלי טוב. אחד הגורמים אשר הקשו יותר מכל על היצוא הישראלי במהלך השנים האחרונות היה השקל החזק. האיום על היצוא הישראלי היה משמעותי עד כדי כך, שגם נגיד שמרן כסטנלי פישר יצא להילחם נגדה בידיים כמעט חשופות. הסיבה לכך ששקל חזק רע ליצוא היא פשוטה מאוד. יצואן ממוצע משלם את רוב הוצאותיו בשקלים. שכר עבודה, מיקום (שכירות או רכישה) וחלק גדול מהתשומות (חשמל, מים, חומרי גלם בסיסיים) משולמים כולם בשקלים. רק מפעלים עתירי טכנולוגיה באופן חריג מייבאים מחו"ל חלק ניכר מתשומות הייצור, ומרבית המפעלים בנויים בעיקר על שימוש בתשומות שקליות.

היצואן אם כך משלם את הוצאותיו בשקלים, אולם את התמורה למוצרים (או השירותים) שהוא מייצא הוא מקבל במטבע חוץ, וכשמדובר בישראל אלו הם בעיקר (אם כי לא רק) דולרים. את התמורה שקיבל במטבע חוץ ממיר היצואן בארץ לשקלים ואיתה הוא משלם את כל הוצאותיו. ככל שיקבל יותר שקלים על כל דולר, אירו וכל מטבע אחר, כך יגדלו רווחיו ויכולת התחרות שלו.

אולם, גם בגזרה זו לא הכל ורוד. בדיוק כשם שפיחות השקל הוא חג ליצואנים, כך הוא כאבן רחיים על צווארם של היבואנים. על מנת לייבא מחו"ל עליהם לרכוש מטבע חוץ, וזה כאמור נעשה יקר יותר עם פיחות השקל. לא מעט מהרעיונות שעלו בתקופה האחרונה במטרה לפתור את בעיית יוקר המחיה היו תלויים ביצירת תחרות אפקטיבית לייצור הישראלי על ידי יבוא מוצרים מקבילים מחו"ל. אלא שכאשר היבוא הופך לאטרקטיבי פחות, האפשרות של יבוא מתחרה איכותי וזול הולכת ומתרחקת. כך עלולים הישראלים מהר מאוד למצוא את עצמם משלמים יותר על שורה ארוכה של מוצרים מיובאים כמו מכשירי אלקטרוניקה לסוגיהם השונים, צעצועים, מוצרי צריכה ועוד ועוד. מי שהלין בקיץ הקודם על מחיריהם המופקעים של מוצרי המזון, עלול למצוא את עצמו בקיץ הקרוב מול התייקרויות של 15 אחוזים ויותר בגזרת המוצרים המיובאים.

 
הדולר עולה וההתייקרויות בדרך. חלפן כספים בפעולה

 הציבור נגד החברה הציבורית

עולם התאגידים בכלל והחברות בפרט הוא סבוך ומרתק. נפגשים בו משפט וכלכלה, ויוצרים יחדיו גופים פיקטיביים בעלי 'אישיות' משל עצמם. אחד מסוגי הגופים האלו הוא החברה הציבורית. מדובר בחברה שיש לה הרבה מאוד בעלי מניות, לעיתים אלפים רבים, או רבבות ואף יותר מכך. חברות ציבוריות נחלקות בדרך כלל לשני סוגים, כאלו שכל בעלי מניותיהן הם בעלי מניות 'קטנים' וכאלו שיש להם 'בעל שליטה'. חברות מהסוג השני הן חברות מוזרות מעט. מצד אחד יש להן 'בעל בית' בדמותו של בעל השליטה, אשר בדרך כלל מחזיק במרבית מניות החברה, אולם מנגד החברה ובעל השליטה אינם גוף אחד, ולבעלי מניות המיעוט, המחזיקים כל אחד מעט מאוד מניות, יש גם אינטרסים לגיטימיים בכל הנוגע לניהולה של החברה.

שלא בטובתן הפכו לאחרונה דיסקונט השקעות שבשליטת נוחי דנקנר ומעריב, העיתון שקנתה דסק"ש לאחרונה, למקרה המדגים את הבעייתיות במצב שתיארנו. הסיפור התחיל דווקא ברוח אופטימית. העיתון מעריב, שסבל מקשיים ובעליו (עופר נמרודי והכשרת היישוב) מאסו בצורך להזרים לו כספים, מצא לו אבא חדש, איש העסקים נוחי דנקנר. דנקנר, מטייקוני המשק הישראלי, לקח את מעריב תחת חסותו, רכש אותו, שילם חלק ניכר מחובותיו ואף הזרים לו מזומנים בסכום לא מבוטל. אלא שכדרכם של אנשי עסקים מסוגו של דנקנר, הוא לא קנה את מעריב מכספו האישי. את רכישת מעריב הוא ביצע באמצעות חברת דיסקונט השקעות, חלק מקבוצת IDB שבשליטתו.

ההתחלה כאמור היתה אופטימית, אולם אז התברר כי לא רק מעריב נתון בצרות, אלא גם החברה שקנתה אותו, דיסקונט השקעות, איננה צוק איתן. השקעות שונות שביצעה החברה באמצעות חברות בנות כשלו, והיא נקלעה להפסדים לא מבוטלים. על מנת להמחיש את מצבה של החברה, נציין כי מתחילת השנה צנחה מנייתה בכ-80 אחוזים, לא פחות. במצב כזה, בו שווי השוק של החברה עומד על כ-382 מיליון דולר בלבד, עולה מאליה השאלה האם השקעת העתק שביצעה דסק"ש במעריב, חברה כושלת ומפסידה לכל הדעות, עדיין יכולה להיחשב למהלך עסקי לגיטימי.

כמה מבעלי מניות המיעוט חושדים, ייתכן שבצדק, כי רכישת מעריב בידי דסק"ש נועדה לשרת את בעל השליטה, נוחי דנקנר, ולא את דסק"ש עצמה אשר רק ניזוקה פיננסית מהמהלך. שניים מבעלי המניות הללו, אשר מחזיקים בשברירי אחוזים מהחברה וספגו הפסדים גדולים באחזקותיהם בשנה האחרונה, שוקלים כעת לנקוט בהליך משפטי ייחודי. ההליך, המכונה 'תביעה נגזרת', מופעל כאשר בעל מניות סבור שהחברה איננה תובעת זכות שמגיעה לה, מסיבות לא ענייניות. לטענת בעלי המניות, הדירקטוריון של דסק"ש הפר את חובת הנאמנות כלפי החברה, ועל כן על החברה לתבוע אותו. החברה כמובן אינה עושה זאת, ועל כן מנסים בעלי המניות לעשות זאת בשמה. כעת נותר לראות מה יעשה בית המשפט והאם במקרה הזה יזכו בעלי מניות המיעוט להגנתו.

 

כלכלה והלכה

חייבים לשלם מיסים?

הרב שלמה אישון

במספר מקומות בתלמוד מובא הכלל "דינא דמלכותא דינא". ראיה לנכונותו של הכלל מביא התלמוד מן העובדה שכל אחד משתמש בתשתיות המדינה. אילו לא היתה למלך סמכות על פי ההלכה לגבות מיסים, הרי שכסף זה נחשב היה גזל בידו, וממילא כל המשתמש בתשתיות שנבנו מכספי אותם מיסים עובר על איסור גזל.

בראשונים מצאנו שלוש דרכים עיקריות לביסוסו של כלל זה. מדברי הרמב"ם נראה שהוא מבסס את הכלל על משפט המלך, וכפי שהוא פוסק בהלכות מלכים: "רשות יש למלך ליתן מס על העם... ואסור להבריח מן המכס, שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס יילקח ממונו או ייהרג שנאמר 'ואתם תהיו לו לעבדים'... מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין, שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו". דעה אחרת מבססת את הכלל על הסכמת הציבור (רשב"ם), ואילו דעת הר"ן שהכלל מבוסס על כך שהארץ של המלך, "ויכול לומר להם אם לא תעשו מצוותי אגרש אתכם מן הארץ".

יש שרצו לומר שבמדינת ישראל כיום לא נאמר הכלל של "דינא דמלכותא דינא", משם שטעמו של הר"ן לא שייך בארץ ישראל, שכל ישראל שותפין בה ואין למלך סמכות לגרש ממנה יהודי, אך אין הלכה כמותם. ומכל מקום, מי שסובר שבמדינת ישראל כיום אין אומרים "דינא דמלכותא דינא", הרי שכאמור לעיל לא יוכל להשתמש בכבישים, בגשרים ובכל התשתיות הציבוריות במדינת ישראל מחשש גזל.

נחלקים הפוסקים בשאלה מהו היקף תחולתו של הכלל "דינא דמלכותא דינא" ואילו חוקים כלולים בו, אולם מוסכם על הכל שבענייני מיסים וארנונות "דינא דמלכותא דינא". וכן פסק הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת חלק ה סימן סג): "שבכל מה שנוגע למיסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל 'דינא דמלכותא דינא'".

 

הכותב הוא ראש מכון כת"ר