בשבע 504: על סדר היום

"נגיע למתווה שיוריד עשרות אחוזים מתשלומי ההורים בחינוך הממ"ד"

שמעון כהן , י"ד באב תשע"ב

דניאל הרשקוביץ

שר המדע והטכנולוגיה (הבית היהודי)

 בדיון על הקיצוצים הצלחת לקשור בין הסכמתך למהלך לבין תשלומי ההורים בחינוך הממלכתי דתי. איך קשרת בין שני העניינים?

"אני מסתובב ברחבי הארץ ופוגש את הציבור שלנו, ואחד הדברים המעיקים ביותר הוא הסוגיה של תשלומי הורים לישיבות תיכוניות ואולפנות. מסתבר שהחינוך הממלכתי דתי עולה פי עשרה ולעיתים גם פי עשרים מהחינוך הכללי, והבעיה היא שלא מרוויחים פי עשר או פי עשרים... הורים קורסים תחת הנטל, לוקחים גמ"חים כדי לממן את חינוך הילדים. באחרונה היתה גם עצומה של 4,700 הורים נגד התופעה. ישנה מצוקה אמיתית".

אז מה סוכם?

"כשעלה נושא ההתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי ונקיטת האמצעים הכואבים אך החיוניים, אמרתי לראש הממשלה שעם כל ההבנה לא אוכל לתמוך בכל מתווה כלכלי שמשאיר את המצב האבסורדי של תשלומי הורים בלתי סבירים בחינוך הממלכתי דתי. לא ייתכן שהסקטור שנמצא ראשון בכל, בהתיישבות, בחקלאות, בצבא וכו', אבל כשמגיעה השעה לטפח את הבאר שממנה שותים - את החינוך הזה - זה לא קורה. ראש הממשלה שמע והסכים שלקראת דיוני התקציב הקרובים נמצא מתווה שיביא לפתרון".

ותמורת ההבטחה הזו הצבעת בעד הקיצוצים?

"נכון".

ומי ערב לך שהפוליטיקאי המנוסה נתניהו לא קנה ממך את ההצבעה תמורת הבטחה של משהו שיידחה על ידי האוצר כשתגיע שעת הפירעון בדיונים על התקציב?

"אנחנו יודעים שנפלאות דרכי הפוליטיקה, ואנחנו נוחלים לא פעם אכזבות, אבל תחושתי היא שדבריו של ראש הממשלה לא היו פוליטיקה בלבד, אלא הבנה למצוקתם של שותפים. הרי היה לו רוב עצום גם בלעדיי. ש"ס ועצמאות התנגדו והוא לא קיבל את דרישותיהם. אותנו חשוב היה לו לכלול בתוכנית הכלכלית כשותפים לדרך, ואני מעריך שאכן כך יהיה. נצטרך להתווכח, אבל נגיע למתווה שיוביל לפתרון שיוריד עשרות אחוזים מתשלומי ההורים בחינוך הממלכתי דתי. הוועדות שקמו שוב ושוב לא הובילו לפתרון כלשהו. בכל פעם הקימו עוד ועדה ועוד ועדה, וגם כעת קיימת ועדה מזה שבעה או שמונה חודשים. היא היתה אמורה להשלים את עבודתה בתוך שלושה חודשים. זה לא קורה. הגיעה העת לנסות פתרון אחר".

זו רק האוזן הרעה שלי, או שאני שומע בקולך ביקורת על התנהלותו של יריבך בהתמודדות על הנהגת הבית היהודי, ח"כ אורלב, שפעל רבות באפיק הוועדות?

"אני לא מדבר על אדם פלוני או אלמוני אלא על עובדות. עד היום התבשרנו על הקמת עוד ועוד ועדות ללא פתרון. הציבור הדתי כולו מוטרד מאוד מהבעיה הזו. הוא קורס. מוכנים לוותר על תיאטרון וקונצרטים, אבל לא על החינוך של הילדים. המשכורות ממוצעות והתשלומים זועקים. אני לא מדבר על אדם אלא על דרך פעולה שכשלה".

יש לך יעדים מוגדרים במתווה הפתרון?

"יש לי חלום והוא השוואה מוחלטת בין תשלומי ההורים בכל המגזרים. ברור לי שכדי שזה יקרה גם על הציבור יהיה לוותר מעט. נצטרך לאחד מוסדות, לייצר שקיפות כלכלית ועוד. ברור לי גם שיהיה קשה להגיע לחלום הזה במלואו, אבל להתקרב אליו בהחלט אפשר".

תזדקק לעבודת שטח מדוקדקת שתבחן את המציאות בכל מקום. זה עלול להסתיים בעוד ועדה...

"לא. מדובר בעבודה שתוכל להסתיים בתוך ימים או שבועות בודדים. אוכל להקצות לכך צוותים ממשרדי. אפשר לקבוע עקרונות, אולי על פי גודלו של כל יישוב, כפי שמקובל בחינוך הכללי. נעבוד על פי מדגם ממוצע של בתי הספר ונקבע את הכללים שיקרבו אותנו ליעד. נצטרך לחזור לימי התקצוב על פי כיתות ומגמות ולא על פי מספר התלמידים כפי שקורה כעת, תחשיב שמביא בסופו של דבר לעומס כפול ומכופל על מוסדות הציונות הדתית לעומת האחרים".

סוגיה נוספת. בימים אלה אנו נמצאים שבע שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף. אתה עומד בראש ועדת השרים לטיפול בעקורים. הנתונים שהוצגו השבוע מדברים על 35 אחוזים בלבד שהגיעו למגורי קבע. כשנכנסת לתפקיד האמנת ששנה לפני תום הקדנציה זה יהיה הנתון?

"לפני שקיבלתי את התפקיד לא הייתי מודע לגודל השבר, אבל למדתי מהר מאוד עד כמה הוא עמוק. כשגיליתי עד כמה הוא עמוק לא האמנתי שאי פעם נגיע למתווה של פתרונות! זה היה נראה כמו מעוות שלא יוכל לתקון".

דברים חמורים. מה הביא אותך לתחושה כזו?

"ראינו לפנינו את הבעיות ולא ראינו לשום בעיה התחלה של פתרון. לא ראינו מסלול שניתן להתקדם בו. נתנו לאנשים פיצויים אבל הכסף התכלה בשכר דירה ובצורכי קיום בסיסיים, כי לא נתנו להם עבודה חלופית. כספים שנועדו לבניית בתים נעלמו. אף אחד לא דיבר על פתרון לחקלאים. לא היה לאיש מושג מה עושים עם האנשים, ומדובר בבעיות אנושיות פסיכולוגיות קשות והמערכת לא היתה ערוכה להתמודדות. בנוסף, יישובי עראי הפכו ליישובי קבע ויצרו בעיות לא פשוטות למועצות הקולטות. האנשים נכנסו לייאוש כי בהיעדר מסלול שאליו ניתן להיכנס בדרך לפתרון אין תקווה".

ולגבי הנתונים. רק שליש בבתי קבע...

"אמנם רק 35 אחוזים בבתי קבע, אבל עוד 35 אחוזים בתהליכי בנייה ועשרה אחוזים בשלבי פיתוח של מגרשים, כך שכיום רק עשרים אחוזים טרם התחילו בבנייה, וגם זאת בגלל בעיות טכניות ומנהליות שנמצאות בטיפול מתקדם. אם נשווה לשנה שעברה נזכור שאז רק בודדים היו בבתי קבע. כדי להגיע לפתרונות מצאתי שיתוף פעולה יעיל ונדיר של גופים שונים, שלא כמקובל בעולם הביורוקרטי שלנו. מצאתי נכונות של משרד האוצר, אותו משרד שאנחנו נוהגים לתקוף, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מינהלת תנופה, ועדת השרים לטיפול בעקורים קיבלה החלטות מהירות וח"כים נרתמו ועזרו. בנוסף לכך, סייעו המלצותיה של ועדת החקירה הממלכתית. הושקעו מיליונים. היה כאן שילוב לא אופייני של משרדים למען העקורים. כל זה הביא לכך שאם לפני שלוש שנים דברים נראו לי בלתי פתירים, כיום מה שנותר אלו רק בעיות טכניות".

בעוד שנה מסתיימת הקדנציה. מה יהיה אז?

"בעוד שנה נגיע לאחוזים בודדים בלבד שלא יחלו בהליכי בנייה. כבר היום ברור שמינהלת תנופה לא תאריך ימים. לא יהיה בה צורך, וטיפולים פרטניים יועברו למשרדי ממשלה, כי מבחינה מערכתית לרוב הבעיות נמצאו פתרונות. ברור לי שכסף ופתרונות חומריים לא ישיבו לאנשים את מה שהיה. המכה הקשה שניתכה על אנשים היא מסוג הדברים שכסף לא ירפא, אבל לגבי הפתרונות הטכניים אני יכול לומר בסיפוק שגם למה שעדיין לא נפתר יש מתווה ומסלול שיוביל לפתרון".