בשבע 504: משטרה עם תרבות עבריינית

לא רק מלחמתו של ניצב ניסו שחם נגד 'הדרת נשים' בירושלים נראית כעת נלעגת ומגוחכת

יאיר שפירא , י"ד באב תשע"ב

* כפי שהוכיחו מקרים חמורים נוספים, במשטרת ישראל רווחת תרבות עבריינית של ניצול והטרדות, לצד אלימות ועדויות שקר * פרשת השופטת ורדה אלשיך - עליית מדרגה בחיפוי של מערכת המשפט על חטאי חבריה * מעשה בשודדים בעלי תודעה יהודית מפותחת

של מקום, ובין אם סתם נשיש על מפלתו של המקלל מכפר מיימון, חייבים להודות שהקייס החרדי נגד ניצב ניסו שחם מדויק הרבה יותר. ירושלים כוסתה השבוע בפשקוויל שנון שבירך את קצין המשטרה שהתגלה השבוע במלוא הדרו. "אשריך שנתפסת על הדרת נשים", נכתב שם. ואכן, קצת קשה שלא להעלות חיוך כשנזכרים כיצד אך לפני עשרה חודשים היה זה שחם שמיהר לקפוץ על עגלת הקמפיין התקשורתי האנטי-חרדי בנושא 'הדרת נשים'. ניצב שחם העלה את בלשיו על אוטובוסים, ביקש מבית המשפט להאריך עד תום ההליכים את מעצרו של חרדי שהעז להעיר לנוסעת, ודרש לפסול קלפי עירונית בה עלה חשד לאותה עבירה פלילית חדשה, 'הדרת נשים', שמחוז ירושלים בראשותו יצא למלחמת חורמה נגדה. הוא אפילו הופיע בוועדת הכלכלה של הכנסת באותה התקופה והכריז בארשת מודאגת כי "יש יותר נפגעות שלא מתלוננות, והתופעה לא ידועה לנו במלוא ההיקף שלה. זה איום ונורא". הדמיון של תוכן דבריו אלו להודעת מח"ש השבוע ביחס לנפגעות שעוד צפויות להתלונן נגד שחם מעורר סרקזם בלתי נשלט.

אבל הסיפור המגוחך באמת הוא לא רק מאבקו של שחם נגד הדרת נשים. בכל פעם ששוטרים מובילים חשוד בעבירות מין של יחסי מרות או הטרדה מינית, מדובר במופע של צביעות. משטרת ישראל היא ארגון בעייתי, עם כוח אדם ירוד ברובו, ועם לא מעט נשים שהולכות ומצטרפות אליו בשנים האחרונות. שיחות עם כמעט כל גורם במשטרה, למעט הדובר כמובן, מבהירות כי מדובר בנגע מוסרי ופלילי שפשה בארגון, נגע שהוא חבר של כבוד בתרבות העבריינית המשטרתית, יחד עם האלימות ועדויות השקר. נזכיר כי בנסיבות דומות נאלץ ניצב אורי בר-לב לוותר על המפכ"לות ולפרוש ממשטרת ישראל לפני מעט יותר משנה. מנכ"ל המשרד לביטחון פנים חגי פלג, ניצב משנה בדימוס, פרש אף הוא באותה תקופה ומאותן סיבות.

השבוע נודע כי כתב אישום הוגש נגד סגן ניצב מרק עמיאל, קצין החקירות של משטרת אריאל, בעבירת הטרדה מינית חמורה של אישה שנתפסה עם סמים לשימוש עצמי. התיק נגד האישה נסגר מחוסר עניין לציבור, אך עמיאל העלים את העובדה מהאישה ורמז לה כי סגירת התיק תלויה בו, כמו גם בהיענותה להצעותיו המגונות. את פרטי כתב האישום חסכנו מכם כמובן, אך העולה מהם הוא יחס שלא ייאמן של קצין משטרה בכיר לכבודן של נשים.

קצה קרחון של התנהלות משטרתית מושחתת ניסו שחם

מי יפצה את הציבור?
אך לפני עשרה חודשים היה זה ניסו שחם שמיהר לקפוץ על עגלת הקמפיין התקשורתי האנטי-חרדי בנושא 'הדרת נשים'. ניצב שחם העלה את בלשיו על אוטובוסים, ביקש מבית המשפט להאריך עד תום ההליכים את מעצרו של חרדי שהעז להעיר לנוסעת, ודרש לפסול קלפי עירונית בה עלה חשד לאותה עבירה פלילית חדשה, 'הדרת נשים', שמחוז ירושלים בראשותו יצא למלחמת חורמה נגדה בין אם ניקח ברצינות את הספורט המגזרי לחשב חשבונותיו

הרב פנחס אנגל מכרמי צור, קצין צה"ל במילואים, ביקש לפני שש שנים להצטרף לפרויקט 'מבצר' ביישובו. מבצר הוא פרויקט של משרד הביטחון, שייסד ביישובי יו"ש כיתות כוננות של לוחמים מיומנים בשכר. אנגל עבר ראיונות אצל רכזי הביטחון האזוריים והם העבירו את המלצתם למשרד הביטחון לקראת חתימת חוזה. אלא שבמשרד הביטחון סירבו לחתום על החוזה עם הרב אנגל, לאחר שהתברר כי שנה קודם לכן נפתח נגדו תיק פלילי על תגרה בין ערבים ליהודים בעיר העתיקה בירושלים. הרב אנגל, שידע כי לא נחקר בפרשה כחשוד, מיהר לפנות למחוז תביעות ירושלים. הוא לא נענה, אך התיק נגדו נסגר בתוך מספר חודשים, שבמהלכם נמנע ממנו לעבוד בפרויקט מבצר. השבוע פסקה לו שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, שרה שדאור, פיצוי של 45 אלף שקלים בנוסף להוצאות משפט בשל אובדן השתכרות ועוגמת נפש שגרמה לו הפרשה.

לא היינו נדרשים לאותה תקלה יקרה של משטרת ישראל לו היתה המשטרה מודה בטעותה. אלא שמפסק הדין של שדאור עולה כי המשטרה איתרה קצין שהיה מוכן לתת תצהיר שקרי לבית המשפט כדי להתחמק מלהודות בטעות ולשלם עליה.

את התגרה שפרצה בעיר העתיקה חקר רס"ב איהאב חלבי. מהתחקור הראשוני של השוטר עלה כי הרב אנגל לא היה מעורב בקטטה, ולכן גם לא נעצר אלא רק עוכב למסירת עדות. אנגל העיד כי לא היה מעורב בתגרה. כך העידו גם שני בני לווייתו היהודים שנעצרו כחשודים, ואליהם הצטרפו גם שניים מהערבים שהיו מעורבים.

החוקר חלבי, שגבה את העדויות ולא חקר את הרב אנגל כחשוד, לא הובא לעדות בבית המשפט. במקומו הובא קצין בשם יורם סער, שהצהיר כי הרב נחקר כחשוד. "בשל טעות נגבתה מהתובע עדות פתוחה ולא עדות תחת אזהרה", הצהיר סער. "אלמלא נסגר התיק, היה התובע נחקר שוב תחת אזהרה". אלא שהשופטת קבעה כי הקצין לא היה מעורב בחקירה בזמן אמת, ועדותו במקרה הטוב היא עדות שמיעה. יתר על כן, השופטת קבעה כי עדותו של סער אינה אמת. "מניין לקח המצהיר קביעה זו? היכן זה עולה מדו"ח העיכוב או מהודעת פנחס אנגל או מכל מסמך אחר? אמירה זו אינה מבוססת כלל", קבעה השופטת. היא תהתה מדוע התחמקה המשטרה מלהעיד את החוקר חלבי עצמו.

הרב אנגל אמנם פוצה על אובדן ההכנסה ועל עוגמת הנפש, אך אנחנו נותרנו עם קצין כמו סהר ועם תרבות השקר של משטרת ישראל, ואותנו איש לא מפצה.

 

 תרבות של טיוח

עצה טובה לשופט ישראלי. מלבד משרתך השיפוטית, מצא לך עוד עניין לענות בו. סגן יושב ראש ועד הבית או מתנדב בוועד למען החייל. תפקידו כלשהו שממנו תוכל לפרוש אם תיתפס בעבירה משמעתית או פלילית. משהו שהמערכת תוכל להיאחז בו כדי להוציא אותך מהעניין ללא פגע.

אין ספק שפרשת השופטת ורדה אלשיך, בסיועו הפעיל של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, שברה את כל שיאי הזלזול באינטליגנציה של הציבור - שיאים מרשימים שאותם קבעה מערכת המשפט בעבר. עד למקרה הזה, שופטים שעברו עבירות משמעתיות חמורות, או אפילו עבירות פליליות של ממש, היו יכולים להמיר את העמידה לדין בפרישה ממשרתם הציבורית. זה היה סוג של הליך לא רשמי, לא צודק, לא חוקי ולא שוויוני, שהונהג על ידי שומרי הצדק למען עצמם. אבל השבוע הורה לנו גרוניס כי אפשר לו לשופט לשלם על מחדליו מחיר נמוך הרבה יותר.

השופטת אלשיך, שכזכור זייפה פרוטוקול כדי לתמוך בתלונה שהגישה נגד עורך דין, התפטרה בסוף השבוע שעבר מנציגות השופטים הארצית, ובתמורה נמחלו כל עוונותיה בראשית השבוע הזה. גרוניס כתב בהחלטתו כי מהדו"ח של נציב הקבילות על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, עולה כי אלשיך לא זייפה את הפרוטוקולים ו"כתבה דברים שלא היו ולא נבראו, אלא תיקנה את הפרוטוקול בצורה שאינה על פי הדין". בכך גילה נשיא בית המשפט העליון את דעתו על הציבור. ככל הנראה גרוניס משוכנע כי לא זו בלבד שהציבור מטומטם, אלא שהציבור גם אינו יודע לקרוא. גולדברג כתב בדו"ח שלו כי בניגוד לטענתה של אלשיך שהתיקונים שערכה לא היו מהותיים, הרי שחלקם החמירו מאוד את מצבו של עורך הדין בתלונה שהיא הגישה נגדו ללשכת עורכי הדין.

נזכיר כי לפני שבע שנים מרחה המערכת בזפת ובנוצות שופטת אחרת על עבירות דומות. השופטת הילה כהן הואשמה על ידי נציבת התלונות דאז, השופטת טובה שטרסברג כהן, בתיקון פרוטוקולים בדיעבד כדי לכסות על איחורים כרוניים שלה לבית המשפט. השופטת כהן התבקשה באופן אינטימי ולא שקוף, כפי שנוהגת המערכת בשופטיה אם רק הדבר אפשרי, לעבור לשפוט בבית משפט אחר. כהן סירבה והעדיפה לעמוד לדין משמעתי כדי להוכיח את חפותה. בית דין סודי שכזה הוקם הרחק מעיני הציבור ומונו לו שלושה שופטים עליונים בראשותו של מישאל חשין. בית הדין הכריע כי השופטת כהן כשלה, אך קבע כי מדובר בשני אירועים בודדים, וכי כהן לא התכוונה בתיקון הפרוטוקולים לחפות על איחוריה. השופטים קבעו כי אין להדיח את כהן, אך אז הודלפה הפרשה לתקשורת. המהומה שפרצה הביאה את נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, לזמן את כהן ללשכתו ולדרוש את התפטרותה. משלא נענתה הביא ברק את עניינה של השופטת לוועדה לבחירת שופטים, שם הוחלט על הדחתה מכס השיפוט, בתמיכתה הנלהבת של שרת המשפטים דאז, ציפי לבני.

אלא שכהן לא היתה שופטת בית משפט מחוזי ותיקה, אסרטיבית ומקושרת היטב. היא היתה שופטת בית משפט עירוני בחיפה, מהזוטרים בשופטי השלום בעיר הצפונית, בעלת רקע אישי חלש ופגיע (שבשלו נגרמו האיחורים התדירים שלה לבית המשפט) ובלי כל מודע וידיד בצמרת המשפט בישראל.

 

אידישע פיראטן

קורטוב של נחת מהדור הצעיר, המוכיח בבית המשפט תודעה יהודית עמוקה. האמור הוא בבחור החמד מתן שמעון. על פי כתב האישום שהוגש נגדו לפני שלוש שנים, הוא קשר לשדוד חנות בתחנת דלק באזור התעשייה בקריית מלאכי. יחד עם שותף הוא הצטייד בסכין, בבגדים כהים ובמסכת סקי לכיסוי הפנים. השניים הגיעו לחנות, שהיתה סגורה באותה שעה. באותו זמן שהה בחנות אחד המוכרים, שלרוע מזלם של השודדים היה חמוש באקדח. משנוכחו מתן וחברו כי החנות סגורה, שבר החבר את הזכוכית המשוריינת של חלון החנות, ומתן נכנס אליה כשהוא אוחז בסכין ונופף בה אל מול המתלונן בכוונה לשדוד אותו. המוכר לא נבהל, שלף את האקדח וירה לעבר מתן ולעבר חברו שהמתין בחוץ. אחד הכדורים שנורו שפשף את זרועו של מתן, והוא מיהר כמובן להימלט יחד עם החבר מזירת הפשע. הוא נתפס כעבור זמן לא רב והועמד לדין, ומסיבות משפטיות מפולפלות במיוחד זכה לעונש סמלי בנסיבות העניין, 12 חודשי מאסר.

אלא שמתן הגיש לבית המשפט העליון ערעור על העונש, כשבפיו טענה מקורית. בית המשפט המחוזי שפט אותו כבגיר מכיוון שעל פי הלוח הגרגוריאני, הקובע בחוק הישראלי, גילו היה יותר מ-18 בעת ביצוע השוד. הוא ביקש משופטי בית המשפט העליון להקל בעונשו אחרי שבדק ומצא כי על פי הלוח העברי לא מלאו לו עדיין 18 שנים בעת השוד, ולכן יש לשפוט אותו כקטין. השופטים לא התרשמו מהטיעון, ורק העירו על העונש הקל שגזר עליו בית המשפט המחוזי. ולנו לא נותר אלא לפזם את הפזמון, פרי עטו של יורם טהרלב: מביאליסטוק עד ווהלין/ מליטא ועד פולין/ כל העם כבודנו ימלל/ איזה חברה יאטן/ אידישע פיראטן/ שירבו כמותם בישראל!