בשבע 504: שאלת השבוע

האם הצמדת מגיש מאזן בתוכניתה של קרן נויבך היא צעד נכון בדרך לאיזון השידורים ברשת ב'?

ירעם נתניהו , י"ד באב תשע"ב

עירית לינור

איזון מעצבן

עיתונאית וסופרת

אני לא חושבת שמטרת רשות השידור היא לאזן את קרן נויבך, אלא לגרום לה לקוץ בחייה. נראה שהם מתקשים לפטר אותה, ולכן משתמשים בטענת האיזון. הם כופים עליה מגישים אורחים, כדי שתבין את הרמז ותתפטר לבד. אפשר כמובן להחליט שזו תוכנית זוגית, אבל במקרה כזה, כמו בחיים, כדאי שהכלה תאשר את השידוך.

אני לא מבינה את הערך הרדיופוני של תוכנית שבה המגישים לא מסתדרים ביניהם, ושהאחד נמצא שם רק כדי לעצבן את השני. כשגיל עומר, סגן מפקד גל"צ, הגה את רעיון 'המילה האחרונה' לפני 14 שנה, הוא לא חשב על איזון אלא על קונפליקט מעניין בין ניגודים פוליטיים ותרבותיים. הוא פנה אל אורי אורבך ואליי, בנפרד, ושנינו בחרנו זה את זה מרצון, וזה חלק מהעניין – לשדר עם מי שטוב לך, עם מי שאתה אוהב. הקונפליקט חשוב, אבל הוא חייב להתבסס על התאמה אישית, כדי שגם השדרנים וגם המאזינים לא יסבלו. אז אם ברשות השידור גונבים את הרעיון של 'המילה האחרונה', כדאי שיגנבו גם את החיבה ההדדית בין המגישים.

ובקשר לאיזון: אני מכירה את הטענה שהתקשורת היא שמאלנית, ובדרך כלל אני מסכימה איתה, אבל יש עוד פרמטרים שצריך להתחשב בהם. אחד מהם הוא טיב השדרנים. לא נעים להגיד, אבל יש שדרנים שהם גם שמאלנים וגם מוכשרים, ובסופו של דבר איכות השדרן חשובה יותר מעמדתו הפוליטית. אני לא יודעת למי נויבך מצביעה, אבל היא מגישה אינטליגנטית, משכילה ומוצלחת, ורשת ב' צריכה להתגאות בה, לא למשוך לה בצמות על בסיס יומיומי.

נכון, גוף שידור ציבורי צריך להיות מגוון מבחינת דעות פוליטיות, השקפות דתיות ותרבותיות, ואפילו אופי שונה של מגישים ועורכים. יש לו מחויבות לשקף את הפרופיל של העם, וזה גם יותר מעניין. אבל כל שוחרי האיזון למיניהם צריכים להבין שזה לא ייצוג שצריך להקביל בדיוק לכנסת, עם שדרנים לפי מספר המנדטים של כל מפלגה. צר לי על תסכוליה של הממשלה, אבל התקשורת היא לא זרוע שלטונית, גם אם היא מתוקצבת על ידי המדינה.

ולסיום אוסיף כי חלק מהמוחים נגד האיזון של נויבך הם אלה שחושבים שצריך לפטר את אברי גלעד ואותי מ'המילה האחרונה', כי לטענתם אין נציגות שמאלנית בתוכנית והיא כבר לא מאוזנת. אז אחרי שהשמצתי את רשות השידור אני רוצה לאזן בעצמי, ולהזכיר למפגינים שחופש הדיבור הוא לא נערת גומי. אם אתה רוצה להתחלחל מהצרת צעדיה של נויבך - תביא בחשבון שמתישהו תצטרך להפגין גם לטובת הימנים המעצבנים.

 

סדר יום אישי

פרופ' אלי פולק

יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת

חוק רשות השידור מחייב אותה בין השאר "לשקף את כל מרכיבי החברה הישראלית; לחזק את ערכי הדמוקרטיה, הפלורליזם והסובלנות". מזה שנים רבות שהרשות איננה מקיימת את הוראות החוק. במקום פלורליזם אנו זוכים להתנחלות.

הפינה של שלמה ניצן מוגשת מזה כעשרים שנה וכנראה אין לו תחליף. משה נגבי הוא המטיף הלאומי לדמוקרטיה ופלורליזם מזה כשלושים שנה, וכל הניסיונות להכריח את הרשות לאזן אותו לא עלו יפה. אריה גולן ממשיך להוביל את משדר הבוקר, והגיגיו כה עמוקים עד שלא ניתן בכל מדינת ישראל למצוא אדם אחד שיכול לעמוד מולו. קרן נויבך היא רק נדבך אחד בכל המסכת הזאת.

מסמך נקדי הוא הקוד האתי המחייב של רשות השידור. לפיו אין לרשות קול משלה. אילו הרשות היתה מקיימת את חוקיה, היא לא היתה מאפשרת לגברת נויבך להשתמש במיקרופון הציבורי כדי לקדם את דעותיה האישיות, ואז השאלה בדבר מגיש מאזן לא היתה עולה. אך בעידן שבו ברוני הרשות הם כוכביה והם מכתיבים למנהלים את הכללים שלפיהם מותר להם לומר מה שבא להם על חשבון הציבור, נוצר מצב שבו מגישה כמו נויבך משתמשת במיקרופון שניתן לה כדי לקדם סדר יום אישי.

אין ספק שהחוק מחייב את רשות השידור במצב זה ליצור איזונים. המשך העסקתה של נויבך כמגישה יחידה עומד בסתירה לחובה החוקית של חיזוק הפלורליזם. זה גם לא רדיו טוב, הוא חד צדדי ולכן משעמם.

הצמדת מגיש מאזן לנויבך היא צעד מתבקש, בתנאי שהיא לא צעד בודד. היא צעד מוצדק במידה שבעקבותיו ייווצרו איזון ופלורליזם גם במוקדים אחרים. מעבר לכך, חובה על הנהלת הרשות לנקוט בהליכי משמעת נגד אותם עובדים שניסו למנוע בכוח מההנהלה לבצע את מדיניותה.

 

המטרה נכונה, השיטה לא

אראל סג"ל

עיתונאי, 'מעריב' ו'גלי ישראל'

אני חושב שהכוונה של המנהלים בקול ישראל היתה טובה, אבל לפעמים הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. דהיינו הטיעון הוא נכון – רשת ב' אינה מאוזנת מבחינה פוליטית, ואגב הדבר נכון גם לגבי גל"צ. הטון מאוד ברור והייתי אומר אפילו הומוגני, אחיד, כך שהצורך לאיזון הוא נכון, אבל לא בדרך שבה הוא נעשה – לכתוב נח בשבע שגיאות. המהלך שנעשה לקרן נויבך נראה כמו התערבות נקודתית מלמעלה, וגם אם זה נכון, עדיין הצורה שבה הדבר נעשה הזיקה לעניין.

אם באמת רוצים לשנות, צריך לשים מול קרן נויבך אנשים אחרים שיאזנו אותה, או בתוכנית אחר כך או בתוכנית שלה שביום אחר תוגש על ידי מגיש אחר. למשל, אם נויבך משדרת מ-8 עד 10, מיד אחריה ישדר מישהו בעל תפישת עולם שונה משלה מ-10 עד 12. לי אין  בעיה שמגיש יביא את תפישת עולמו לשידור, אבל לא יכול להיות שתהיה רק תפישת עולם אחת ברשות ממלכתית. לכן, אם רוצים לשנות ולאזן יש להכניס אנשים בשינוי מבני עמוק.

כמו כן, בכך ש'המאזן מימין' נמצא על תקן קישוט לצד המגיש העיקרי והמגיש מדי פעם זורק חצי משפט – בעצם הופכים את המחנה השני למשגיחי כשרות בכמה גרושים או בהתנדבות. אין לזה צורה וזה מגוחך, ולא זו הדרך. צריך מגישים קבועים בעלי תפישת עולם ימנית, יהודית לאומית.

כאמור, מנהלי רשות השידור זיהו את הבעיה האמיתית והנכונה שאין איזון, אבל הפתרון שלהם לא היה נכון, לא בדרך הזו.

 

 

תשובות הגולשים

העורכים הם הבעיה

המגישים אינם הבעיה העיקרית. המאזינים מגלים בעצמם את ההטיה הפוליטית של המגיש או המגישה, והם מתייחסים לדבריהם בהתאם. אין צורך להגן על המאזינים. אדרבה, התחושה הטבעית שנוצרת אצלם היא התנגדות לשתלטנות של השתלטנים.

הבעיה העיקרית, לדעתי, היא עורכי החדשות ומפיקי התוכניות. הם מאחורי הקלעים ובוחרים ידיעות ומנסחים ידיעות כאילו אובייקטיביות וזהותם האמיתית מוסתרת, אך משפיעה על עבודתם.
שם צריך לבדוק, לאזן, לרענן ולהחליף בתדירות סבירה.

יעקב גרינגליק, מירון

 

נלחמים על הפירורים

על הימין לדחות כל הצעה מגונה לשמש כ"מאזנים". עלינו לדרוש תוכניות בנפרד ברדיו הממלכתי, בזכות ולא בחסד, ולהחרים כל תקשורת שתסרב לכך! פשוט להפסיק לשמש עלי תאנה בזויים. אני מצפה לשידורים מאוזנים בנוסח כזה, לדוגמה: שעת שידור לנוייבכית ושעת שידור לליבסקינד; שעה לדוידוב ושעה לנדיה מטר; שעה לאריה גולן ושעה לברוך מרזל, כשווים בני שווים וכיאה לתקשורת פלורליסטית, דמוקרטית ומאוזנת. המחנה הלאומי צריך להרים ראש ולא להסתפק בפירורים!

נאוה קורן, טבריה