בשבע 504: נתניהו מהמר על מיט רומני

התמיכה המרומזת של ראש הממשלה במועמד הרפובליקני מלמדת משהו על היחס הצפוי לנתניהו מאובמה במקרה שייבחר לקדנציה שנייה

דברים שרואים מכאן , י"ד באב תשע"ב

 * בארצות הברית מתארגן חרם על רשת מזון שבעליה העז לבטא התנגדות לנישואין חד-מיניים. האם השתקת הביקורת על התופעה מגיעה גם לכאן?

השבוע נטל על עצמו ראש הממשלה בנימין נתניהו שני סיכונים, ויש לקוות שהם שלא יתנקמו בו. הסיכון האחד הוא בתחום הכלכלי, כאשר הממשלה נאלצה להטיל גזירות על הציבור. הסיכון השני התבטא בהעדפה מרומזת שגילה ראש הממשלה כלפי המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני. את תוצאות ההימור השני נגלה בבחירות שיתקיימו בארצות הברית בנובמבר, ואילו תוצאות ההימור הכלכלי תתגלינה כאשר תלך ישראל לקלפי, לא לפני אמצע החורף הקרוב.

בנושא הכלכלי, המציאות לא הותירה ברירה לממשלה המנהלת מדיניות אחראית. נוכח המיתון העולמי שהתפשט גם לדרום מזרח אסיה, הכלכלה הישראלית הבנויה על ייצוא משווקת פחות. הכנסות המדינה פוחתות וההוצאות גוברות, גם בתחום החברתי אבל בעיקר בתחום הביטחוני. המצב הנזיל בגבולות עם מצרים וסוריה דורש היערכות, וגם המאמץ לבלום את ההגירה הבלתי חוקית דורש תקצוב. אולי בעתיד יתפתח כאן ענף ייצוא חדש, וכבר שמענו שמדינות אחרות מתעניינות בטכנולוגיית הגדר הישראלית, אבל ההוצאות כבר כאן.

ממשלת נתניהו לא יכולה לשחק על "כלכלה נכונה" כמו שניהל שר האוצר יורם ארידור לפני בחירות 1981 ולדחות את הגזירות עד לאחר שייספרו הקולות. בשנות השמונים הסתייענו בארצות הברית כדי להיחלץ מהבוץ הכלכלי, ומי שניצח על פעולת החירום היה הפרופסור סטנלי פישר. הפעם לא נזכה לחילוץ, או שהחילוץ יהיה כרוך בוויתורים מדיניים (ועולה חשש שחלק מהדוחפים לפריצת התקציב שואפים להתפתחות כזאת). מאידך, נתניהו לא שוכח כיצד כשר האוצר ביצע את העבודה השחורה עבור אריאל שרון והציל משק שרוסק בידי מלחמת אוסלו (האינתיפאדה השנייה), ואז ננטש על ידי בוחרים מסורתיים של הליכוד בבחירות 2005 היות ונתפס כאחראי לגזירות שגרמו למצוקה הכלכלית.
עד עתה נזהר נתניהו כמו מאש מיצירת רושם שהוא מתערב לטובת אחד משני המועמדים במרוץ הצמוד לנשיאות ארצות הברית. אולם השבוע נפל דבר, כאשר נתניהו הודה למיט רומני על התבטאויותיו בסוגיה האיראנית הקובעות כי השיחות עם איראן לא הזיזו את האייטולות - רמז לעקרות האסטרטגיה של אובמה. נתניהו גם ידע להודות לרומני על התבטאותו כי ירושלים היא בירתה של ישראל

נתניהו החליט ללכת הפעם על גזירות לייט, ולכן היה מוכן לחלוק על הנגיד פישר, שביקש יעד גירעון יותר מחמיר, והלך על 3% המקודש על ידי האיחוד האירופי כסמל לבריאות כלכלית. מובן מאליו שגם הגזירות החלקיות שימשו תירוץ למתקפה על הממשלה מצד האופוזיציה והתקשורת. שם מקווים כי כמו שבאירופה כל ממשלה שביצעה גזירות כלכליות נבעטה החוצה בבחירות הבאות, כך יהיה גורלו של נתניהו.

אלא שלנתניהו יש שני יתרונות על גורדון בראון הבריטי, חוזה ספאטרו הספרדי, ניקולה סרקוזי הצרפתי ושאר חברי מועדון הלשעברים. הגזירות של נתניהו הן בינתיים מתונות יחסית, ובישראל עדיין לא התרגלנו לחשוב כמו באירופה שזכויות סוציאליות ללא כיסוי כלכלי רשומות לזכותנו בטאבו.

לגבי הבחירות בארצות הברית, עד עתה נזהר נתניהו כמו מאש מיצירת רושם שהוא מתערב לטובת אחד המועמדים במרוץ הצמוד. אולם השבוע נפל דבר, כאשר נתניהו הודה לרומני על התבטאויותיו בסוגיה האיראנית הקובעות כי השיחות עם איראן לא הזיזו את האייטולות בכהוא זה (רמז לעקרות האסטרטגיה של אובמה). נתניהו גם ידע להודות לרומני לאחר התבטאות המועמד לנשיאות שירושלים היא בירתה של ישראל, בשבוע בו סירב דובר הבית הלבן בעיקשות לענות על שאלה בנושא.

גם ההזמנה של רומני לשבור את צום תשעה באב עם נתניהו היתה איתות. ישנן רמות שונות של הכנסת אורחים. בארצות הברית אפשר לקבל מדינאי אורח בבית הלבן (דרגת אירוח טובה), ואפשר לקחת אותו לצפות בנבחרת האולימפית של ארצות הברית בכדורסל, כפי שעשה אובמה לראש ממשלת בריטניה דיוויד קאמרון (אירוח מכל הלב). רומני זכה לאירוח מכל הלב, והוא גמל לנתניהו באמירות תומכות לגבי איראן וירושלים, ובהתקפה בוטה על גישת ממשל אובמה לפיה יחסים עכורים עם ישראל יהפכו את ארצות הברית למתווך יותר רצוי בעולם הערבי.

לא מדובר בהתערבות בוטה בבחירות בנוסח קלינטון, שארגן ועידת פסגה נגד הטרור בשארם כדי לסייע לבחירתו של פרס מחדש ב-1996, ואף שיגר את יועציו לסייע לאהוד ברק בבחירות 1999. אבל היתה פה העדפה כלפי רומני, והדברים נרשמו. ייתכן ונתניהו מצפה בכל מקרה ליחס מנוכר מאובמה לאחר נובמבר, ואם כך - למה לא להעניק דחיפה קלה לטובת החבר רומני?

לחבר קלינטון לא היתה בעיה לארגן ועידת פיסגה כדי לסייע לפרס בבחירות96

יוצא מהארון כי ימלוך

רשת המזון המהיר האמריקנית Chick-fil-A לא היתה מוכרת לי ולרוב הקוראים, היות והיא לא מיוצגת במחוזותינו בגרסה כשרה או אחרת. אולם הפולמוס סביב הרשת הזאת מסעיר את ארצות הברית כבר שבוע, וחושף את השסע הדתי הקיים בחברה האמריקנית.

הרשת, שהתחילה להתפתח בדרום וכיום מתפשטת ברחבי ארצות הברית, היא בבעלות משפחתית. הבעלים, מר דן קת'י, הוא נוצרי אדוק שסוגר את כל סניפי הרשת בימי ראשון, יום המנוחה של הנוצרים. מר קת'י נוהג גם לתרום לארגונים המחזקים את המשפחה המסורתית בארצות הברית. הדברים הללו לא הביאו אותו לכותרות עד שיצא חוצץ בראיון עיתונאי נגד נישואין חד-מיניים. קת'י הצהיר בריאיון שהוא "מודה באשמה" לגבי עמדתו התומכת "בהגדרה התנ"כית של המשפחה". הוא גם טען שארצות הברית מזמינה על עצמה עונש משמיים כאשר היא חותרת תחת המושג התנ"כי של נישואין.

למרות שרשת המזון אינה מפלה לרעה את החד-מיניים לא במתן שירות ולא בקבלה לעבודה, עצם ההתנגדות של קת'י לנישואים חד-מיניים כבר הפכה אותו מסומן אצל שומרי החומות של התקינות הפוליטית. ראשי ערים כגון תומאס מנינו מבוסטון או רם עמנואל משיקאגו הצהירו שהרשת איננה רצויה בעריהם, ואף רמזו שקת'י יתקשה להשיג אצלם רישיון עסק. איומי החרם הולידו התארגנויות נגד, כגון ימי הבעת הערכה לרשת שבהם יתבקשו צרכנים לפקוד את סניפיה כאות הזדהות.

אבל מעבר להיבט הכלכלי בלט משהו די מסוכן מבחינה אינטלקטואלית. מסתבר שהחד-מיניים ותומכיהם כבר לא מסתפקים ביציאה מהארון ובארגון של כל מיני מופעי "גאווה". כעת הם מבקשים להכניס לתוך הארון את כל מי שרואה בתופעה סטייה או טרגדיה, ולהצר את חופש הביטוי שלהם. כפי שהעיר הסנטור לשעבר ריק סנטורום, שהפסיד למיט רומני במאבק על המועמדות הרפובליקנית, "מעציב הדבר שחוגים ליברליים קוראים לסובלנות אבל הם מגלים חוסר סובלנות נבזית כאשר מישהו חולק עליהם".

ארצות הברית מקדימה את ישראל ואירופה מקדימה את ארצות הברית. כבר ב-2004 נפסל הפרופסור רוקו בוטיליונה, משפטן ופילוסוף קתולי, מלכהן כנציב של האיחוד האירופי לענייני משפט. למרות התחייבותו לכבד את כל הדינים של האיחוד האירופי הוא נפסל היות וכקתולי מאמין הוא הגדיר את התופעה כעבירה מוסרית. אצלנו השלב הזה עוד לא הגיע, אבל ידוע שמגמות מערביות פוקדות גם אותנו במוקדם.

המקומון 'ירושלים', בכתבת שער לשבת חזון, בישר לנו לא על תשעה באב הקרב אלא על מצעד הגאווה שיתקיים בירושלים ביום חמישי ערב שבת נחמו. המצעדים הללו בעיר הקודש כבר עוברים אצלנו ללא מחאה, מתוך תחושה של "תנו להם לפרוק את יצריהם ונזכה לעוד שנה של שקט". אבל על פי התקדימים באירופה ובארצות הברית זה לא יסתיים בכך, והסימנים כבר נראים בשטח. זכיינית ערוץ 2 'קשת' ביטלה אשתקד את הופעותיו של מנחם בן בגלל מחאה שעוררו נגדו בעלי הנטייה. וכאשר העזו להושיב את מנחם בן כמגיש נוסף לצד קרן נויבך, החליטו במערכת 'סדר יום' לעקוץ אותו על ידי בחירת שירים על טהרת היוצרים החד-מיניים. לפני שירושלים תבקש להתחרות בהכתרתה של תל אביב כעיר ידידותית לתופעה על מנת לזכות בתקציבים, עלינו להתארגן ולהבטיח לפחות את זכות המחאה נגד התופעה.