בשבע 505: דברים שרואים מכאן

הגזמת הבחירות

אבי סגל , כ"א באב תשע"ב

בעקבות פרישת קדימה מהממשלה ונושא התקציב המתקרב, אנו מקבלים יותר ויותר דיווחים בתקשורת על אפשרות הקדמתן של הבחירות לכנסת. עדיין לא כל כלי התקשורת נסגרו על התאריך ("נתניהו שוקל הקדמת בחירות לינואר" – ערוץ 7, 16 ביולי; "הערכה: הבחירות בפברואר" – גלובס, 18.7; "בתוך 90 יום" – כיכר השבת, 23.7; "ככל הנראה לחודש פברואר הקרוב" – הארץ, 23.7; "לינואר הקרוב" – ציטוט של שאול מופז באתר 'עניין מרכזי', 29.7) אבל הבחירות כבר שם, וזה כמעט סופי. מדוע רק כמעט? כי בחודש זה ממש מתפרסמות גם כותרות בנושא התקיפה באיראן, שלפי מקורות זרים ורמיזות מקומיות אמורה להתבצע כמעט באותם תאריכים. כיצד יסתדרו יחד תקיפה באיראן עם בחירות בישראל? זהו, שהן כנראה לא יסתדרו, למעט בספינים ובכותרות העיתונים והאתרים.

בנושא הקדמת הבחירות, ובלי קשר לגרעין האיראני, אני לא מהמהמרים ולא מהממהרים. אין לי מושג מתי באמת יהיו הבחירות, אבל גם איני ממהר לקנות את ההערכות העיתונאיות. כי איך אפשר להתייחס ברצינות לידיעות בנושא, כאשר הן מופיעות בעמודים הראשיים פעם אחר פעם בתדירות של חשש לרצח ראש ממשלה? במהלך הקדנציה של הממשלה הנוכחית, כמעט לא עבר חודש מבלי שאפשרות הקדמת הבחירות עלתה על הפרק. באנגלית קוראים לזה ווישפול ת'ינקינג.

הראשון לזהות את גודל הכותרת היה, כצפוי, בן כספית ממעריב. כבר במאי 2009, זמן לא רב אחרי שהורכבה הממשלה, טען כספית ש"נתניהו נראה בסוף קדנציה" ושהעסק "מתפרק, עוד לפני שגמרו להרכיב". שנה וארבעה חודשים חלפו, וכספית כבר החל להילחץ. "יותר ויותר בכירים במערכת הפוליטית מתחילים להביט על 2011 כעל שנת בחירות", כתב, "סוף השנה, מקסימום ינואר-פברואר 2012".

נבואה זהירה יותר השמיע יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שבדיוק לפני שנה ויומיים התראיין לערוץ הכנסת והעריך: "אני לא חושב שנגיע לנובמבר 2013, ב-2012 יוכרע מתי תהיינה הבחירות". ארבעה חודשים מאוחר יותר, בדצמבר 2011, אמר ריבלין דברים דומים לעיתון האינטרנטי 'מגפון'. שבעה חודשים מאוחר יותר, בפגישה עם חברי מרכז מפלגתו, מיקד ריבלין את הערכתו הפוליטית וצוטט בכותרת עליזה ב-ynet: "הבחירות לכנסת יוקדמו ל-2012" (23.3.12).

מאז תחילת השנה האזרחית החלו העיתונים והאתרים להשתולל בתערובת של הערכות, ציטוטים גלויים ואנונימיים ובעיקר ספינים מחושבים. "נתניהו שוקל: בחירות באוקטובר" הכריזה הכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות' ב-31 בינואר; "נתניהו שוקל בחירות בספטמבר", הכריזה הכותרת הראשית של אותו עיתון ב-22 למרץ; "הערכות מדברות על בחירות בקיץ או בסתיו", דווח בחדשות ערוץ 2 ב-28.4; "מקורבים לנתניהו: מעריכים שהבחירות ייערכו באוקטובר", סיפרה הכותרת ב'וואלה!' יום לאחר מכן; עוד יממה חלפה, וכתבי 'ישראל-היום' דיווחו: "אם הקואליציה תתפרק, נתניהו מעדיף ללכת לקלפי כמה שיותר מהר. המועד המסתמן: 14 באוגוסט"; חלפו עוד שלושה ימים, הכנסת עמדה בפני פיזור, ובאתר ynet הופיע התאריך המוסכם לבחירות: 4 בספטמבר. אלא שאז הצטרף שאול מופז לממשלה, וכולם הבינו וייללו שהבחירות כנראה לא יוקדמו. אלא שאז פרש שאול מופז מהממשלה, ושוב החלו כולם לדבר על הקדמת הבחירות. מבולבלים? גם אני. רק את התקשורת העובדות אף פעם לא מבלבלות.

ובכן, לא יודע מה אתכם – אני עדיין רחוק מלהכין מולי את תעודת הזהות עם הספח. טוב, האמת היא שגם הממ"ד אצלנו רחוק מלהיות מוכן למלחמה נגד האיראנים. למרות הכותרות.

 

חמסה על חמשת העיגולים

א. לא נעים לי, אבל אני די נהנה משידורי האולימפיאדה הנוכחית. לפני ארבע שנים תפסו אותי המשחקים האולימפיים בלי טלוויזיה, ובכל מקרה הם שודרו בשעות שאני לא מכיר ביממה, ואילו הפעם יש קליטה, יש מסך גדול ויש HD, וגם אם אני לא צופה במשחקים באדיקות, מדי פעם אני מעיף מבט במסך ומתקשה להסיר אותו. מזל שיש תשדירי חסות אינסופיים, שמאפשרים לי פה ושם גם חיים אמיתיים. ועוד משהו: זוכרים שעד לא מזמן היינו עסוקים במשחקי היורו? אז זהו, שהאולימפיאדה אוכלת את היורו לארוחת בוקר. ולא רק בגלל שהספרדים סוף סוף מפסידים.

ב. לא כל ענפי הספורט ראויים לצפייה במידה שווה. תחרויות ריצה זה תמיד נחמד, בעיקר בהילוכים החוזרים שבהם נראים פרצופיהם של האתלטים כאילו הדביקו אותם לחלון. גם בג'ודו ובהתעמלות יש חן רב, אלא אם אחד המתמודדים הוא ישראלי, שאז זה בעיקר שובר לב. לעומת זאת, טניס שולחן הוא אחד המשחקים המשעממים ביותר לצפייה, משהו שאפשר להשוות אותו רק לצפייה במשחק הטלוויזיה 'אטארי' משנות ה-80, כאשר במקום שחקנים קיבלנו פסים מרצדים שזזים מצד לצד. ואני כבר לא מדבר על מקצועות אולימפיים מזן הביזאר כמו טקוואנדו. הנה דוגמה למקצוע שיש להוריד מסדר היום הספורטיבי, ולא רק באולימפיאדה: קפיצה למים לזוגות גברים. ברצינות, האם יש ענף ספורט פחות גברי מקפיצה דקורטיבית למים בזוג? האימה, האימה.

ג. צריך לומר מילה טובה לחלק מהפרשנים האולימפיים, דוגמת הדוקטורים גלעד ויינגרטן ובוקי צ'יש. נכון, שניהם נוטים לברברת, ואולי גם קצת יבשים ונטולי כריזמה פרשנית – רגע, זאת עדיין לא המילה הטובה, היא כבר מגיעה – אבל בכל זאת נעים להאזין לאנשי מקצוע שמדברים לעניין, בלי התחכמויות ודחקוקים עם השדר או עם עצמם. זה הזמן לשאול מדוע אין לנו, למדינת ישראל המתקדמת שכבר ניצחה במלחמות וזכתה בפרסי נובל, אפילו פרשן אחד נסבל בתחום הכדורגל. מדוע בענפי ספורט אחרים אנו שומעים פרשנות מקצועית ומחכימה ואילו פרשני הכדורגל שלנו – רובם מאמנים או שחקני עבר גדולים או שניהם – מעדיפים הסתלבטות על שמות של שחקנים על פני ניתוח מהלכים? עד היום לא מצאו דוקטור שירפא את הענף, אז לפחות שימצאו אחד שיפרשן אותו.

ד. נכון לכתיבת המדור עדיין לא ידוע אם לי קורזיץ זכתה במדליה או לא. מה שכן ברור בשלב הזה הוא שביצועיה של הגולשת הישראלית תלויים השבוע בעיקר במצבי הרוח, ליטראלי ספיקינג. בתחרויות הנוכחיות גילינו עד כמה תלויה קורזיץ ברצונו הטוב של האחראי על מזג האוויר: כאשר יש רוח חזקה – קורזיץ היא הכי טובה בעולם, וכאשר הרוח לא קיימת – גם החומר האנושי מפסיק לעבוד כמו שצריך. אז נכון, ההשגחה הפרטית של הבורא מלווה את הספורט הישראלי לאורך כל שנותיו, ע"ע דריק שארפ, אבל הקשר בין סייעתא דשמיא לבין הצלחה ספורטיבית מעולם לא נראה כה גלוי עוד לפני התחרות. להזדקק לנשיפת רוח מושלמת של הקב"ה רק כדי לחפות על צדדיה החלשים של קורזיץ זה, אפעס, קצת חריג. אני מקווה שבינתיים קורזיץ זכתה במדליה, אבל אם לא – זה כנראה רק בגלל שהיא לא התפללה מספיק. או בגלל ההתנתקות.

ה. בין תשדירי החסות של האולימפיאדה השתחלה פרסומת דוחה אחת לרשת ב', שהופכת את נושא הגרעין האיראני לטלנובלה בשם 'משולש גורלי'. "מחמוד חשב שהצליח להערים על הילארי, אבל לברק (אובמה) יש תוכניות אחרות", נאמר שם. תחנת הרדיו הוותיקה, שמאז ומתמיד מתהדרת בחדשות רציניות ולא בזבל מסחרי, מנסה להתחנף לצופים ולמאזינים באמצעות מילת המפתח הגנרית "טלנובלה". אבל לא זה העניין המרגיז באמת. חוסר תשומת לב, שאננות רגעית, אלה דברים אנושיים הקורים גם לגדולים באמת – תשאלו את אריק זאבי. אבל התייחסות מבודחת לחדשות על הגרעין האיראני זאת לא סתם שאננות אלא פשוט הכחשת שואה, או לפחות פוטנציאל לשואה. יאק.

 

בקטנה

יצאתי להתאמן בנשימות עמוקות. המדור ייעדר מהגיליון הבא וישוב בסייעתא דשמיא בעוד שבועיים, כנראה ללא מדליה. שבת שלום.