בשבע 505: מצפצפים על הדו"ח

במינהל האזרחי לא מתרשמים במיוחד מדו"ח השופט לוי וממשיכים להתנכל למתיישבים ולחקלאים יהודיים ביו"ש

יאיר שפירא , כ"א באב תשע"ב

חודש ימים עבר מאז פורסם דו"ח אדמונד לוי על התנהלות הגורמים המשפטיים באדמות יו"ש. סיכום הביניים של התגובות במערכת הפוליטית היה יכול להיות עלוב ביותר, אלמלא התחשבנו באוגוסט החם והנטוש ובפגרת הכנסת שנמצאת בעיצומה. כרגע חברי הכנסת הנופשים לא עשו כל מאמץ מיוחד להטמיע את דו"ח לוי או חלקים ממנו כהחלטת ממשלה מחייבת או כמעשה חקיקה. סיכום הביניים במערכת המשפטית אינו מעודד יותר. מבחנו של משרד המשפטים יהיה כנראה בשבוע הבא: עד אז צריכה הפרקליטות להשיב לבג"ץ מה יעלה בגורלם של היהודים המתגוררים בבית עזרא בחברון.

נזכיר בקצרה כי בית עזרא ננטש על ידי משפחת עזרא במלחמת העצמאות. הממונה על הרכוש הנטוש בממלכה הירדנית השכיר את קומת הקרקע של המבנה לסוחרים ערבים, והממונה על הרכוש במשרד הביטחון הישראלי הכיר בהם כדיירים מוגנים. לפני יותר מעשור פונו הסוחרים מהחנויות שבבית עזרא מטעמי ביטחון, ומשפחת עזרא ניסתה לשווא להחזיר לידה את חזקתה במקום. בעידודה נכנסו כמה משפחות מהיישוב היהודי בחברון להתגורר בחנויות. משרד הביטחון הוציא צווי פינוי, והמתיישבים ומשפחת עזרא פנו לוועדת הערר. שלושת השופטים הצבאיים מתחו ביקורת על משרד הביטחון והממונה על הרכוש הנטוש והורו לו להסדיר את מגורי היהודים במקום והחזרת חזקתה של משפחת עזרא בנכס. אנשי שלום עכשיו עתרו לבג"ץ, ובתשובה הודיעה מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה כי החלטת ועדת הערר אינה מחייבת את המדינה, שכן היא בגדר המלצה בלבד והמינהל האזרחי הוא שיקבל החלטה האם להתיר ליהודים להמשיך ולהתגורר במקום. אלא שדו"ח לוי קבע כי התנהלות כזו, בה פקידות של משרד הביטחון מחליפה ערכאות משפטיות, אינה מקובלת. דו"ח לוי קובע כי ועדות הערר, המאוישות בשופטים, מהוות ערכאה מחייבת. בשבוע הבא נדע האם פרקליטות המדינה מאמצת את החלטת ועדת הערר או רומסת את המלצות דו"ח לוי בטרם הכנסת והממשלה ינסו לכפות אותו כדו"ח מחייב.

מכל מקום, בלשכה המשפטית של המינהל האזרחי כבר החליטו שדו"ח לוי לא יעלה ולא יוריד. העניין מובן לאחר שהשופט לוי וחבריו קעקעו את הנחת היסוד של המינהל האזרחי כי המחזיק היהודי בקרקע "עושה זאת שלא כדין, עד אשר לא יוכח אחרת", והמליצו להוציא את ההכרעה בסכסוכי קרקעות מידי הרשות המנהלית, "בוודאי כזו שלכאורה נחזית מחזיקה בדעה מוטה לחובת המתיישב הישראלי". נודע לנו כי בשבועות האחרונים הוכנו שם לחתימה עשרות צווים המתנכלים להתיישבות ביו"ש ולחקלאים היהודים בה. בהם צווי "שימוש מפריע" שוועדת לוי קבעה כי אינם חוקיים.

הבית בחברון הוא המחן הבא של הפרקליטות. יוסף עזרא עם הקושאן על ביתו

 קושאן רב תכליתי

אין כמו סיפורה של משפחת דויטש כדי להבין מדוע קבעה ועדת לוי כי המינהל מתנכל ליהודי יו"ש, וכדי להבין שהמינהל לא מתכוון להתייחס למסקנות הוועדה. ישעיהו דויטש נרצח לפני למעלה מתשע עשרה שנה בחממות הפרחים שלו בגוש קטיף. לפני שתים עשרה שנה העביר מרדכי דויטש את תשתית החממות של אחיו סמוך למצפה יאיר בהר חברון. במשך כל אותן שנים הוא הוציא את לחמו מהחממות הללו ופרנס באמצעותן את רעייתו ואת שמונת ילדיו. בשנה בה העביר דויטש את החממות של אחיו, העבירו בני משפחת עוואד בקשה למינהל האזרחי ובה ערערו על הכרזת הקרקעות באזור מצפה יאיר כקרקע מדינה עשרים שנה קודם לכן. בחוות הדעת של המינהל האזרחי נקבע אז כי הקושאן שהוצג על ידי עוואד הוא מסמך שלא ניתן לקבוע את גבולותיו, וכי חוות הדעת שצירפו בני משפחת עוואד בניסיון לקשור בין הקושאן לקרקע היתה מפוברקת. כן צוין בחוות הדעת, כי מדובר במסמך אשר נעשו בעבר מספר ניסיונות להשתמש בו להוכחת בעלות במקומות שונים, המרוחקים זה מזה מרחק רב. עוד נקבע כי בדיקת תצלומי אוויר העלתה שעוואד לא עיבדו את הקרקע כפי שנטען בתצהיריהם. על יסוד האמור נמחק הערר של עוואד והאדמות נותרו בבעלות המדינה.
במינהל הוכנו לחתימה בשבועות האחרונים עשרות צווים המתנכלים להתיישבות ביו"ש ולחקלאים היהודים בה. בהם צווי "שימוש מפריע" שוועדת לוי קבעה כי אינם חוקיים

לפני שנתיים שבו ופנו בני משפחת עוואד למינהל. הפעם לא בדרישה לכל אדמות האזור, אלא לחלקה שמעבד דויטש. חמישה חודשים לאחר מכן הם פנו לבג"ץ בדרישה להרוס את החממות. המינהל מיהר להוציא צו הריסה בטרם בג"ץ הכריע בעניין. דויטש, שלטענתו חשב כי לחממות מהסוג שהקים לא נדרשים אישורי בנייה, החל בהליכים להסדרת החממות במקום. אך בטרם ניתנה לו תשובה מיהרו במינהל להתנדב, בלא שהתבקשו, ונקבו בבג"ץ תאריך קבוע להריסה, סוף אוגוסט השנה. עד מהרה הגיעה תשובת המינהל לבקשתו של דויטש לאשר את החממות. נכתב שם כי הם דוחים את בקשתו משום "שיש ממש" בדרישות משפחת עוואד למעמד בקרקע. כזכור, אותן דרישות שהמינהל דחה כבר לפני שנים רבות. דויטש התבקש להוכיח את בעלותו בעזרת ועדת משנה לפיקוח, שאם תאושר תמנע את צו ההריסה. בתוך ימים הוא הגיש לה ראיות ומסמכים, אך עד היום לא התקבלה תשובה. לפני חודשיים פנו במפתיע העותרים הערבים לבג"ץ וביקשו למחוק את העתירה. התשובה שהגיעה מהמינהל לפני כחודש היא לא פחות ממדהימה. אנשי המחלקה המשפטית במינהל ביקשו שלא להיענות לבקשת העותרים לא למחוק את העתירה, אלא לשוב ולעדכן את בית המשפט, "על השלמת הביצוע של צווי ההריסה או לחלופין לעדכנו היה ויתעורר צורך לדחות את מועד הביצוע". כעבור שבוע ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון. בפסק הדין נקבע כי העתירה נמחקת חרף האמור בתגובת המינהל, שכן אין מקום להותיר עתירה תלויה ועומדת כאשר העותרים מבקשים למוחקה. למרות זאת, לפני שבועיים פרסמה לשכת היועץ המשפטי של המינהל מסמך רשמי ולפיו המינהל התחייב בפני בג"ץ לפנות את החממות של מרדכי עד ליום 31.8.12. עוד שלושה ימים עברו ובסוף שבוע שעבר פרסמה לשכת היועץ המשפטי של המינהל כי היא דוחה את טענתיו של דויטש לבעלות בקרקע, ולכן בקשתו לקבל היתר בנייה נדחתה אף היא. אם חברי הכנסת ימשיכו בתנומת הקיץ שלהם, בעוד שבועיים ינסה היועץ המשפטי של המינהל לקיים את התחייבותו המדומה לבג"ץ ולהרוס את החממות.

 

 מחזיר בהשוואה

מי שמבקשים אמת בתקשורת או מי שמחפשים אחריה בבתי המשפט מוזמנים לקרוא את פסק דינו של שופט בית משפט השלום ברמלה, זכריה ימיני. השופט ימיני פסק לפני כשבועיים פיצוי של מאה אלף שקלים לרב אמנון יצחק, מחזיר בתשובה מפורסם וידוע. זאת בעקבות כתבה באתר חדשות מוביל במודיעין, שסקרה כינוס שהוביל הרב יצחק בעיר. באתר נטען בין השאר כי הרב השווה בין חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ובין היטלר צורר היהודים. בבית המשפט התברר כי כדי לטעון את אותה הטענה נדרשה הכתבת שנשלחה לסקר את האירוע ליצירתיות רבה. לפני שעלה הרב יצחק לבמה הוקרן סרט ושמו 'תשובה עולמית' של ארגון שופר, הארגון אותו מוביל הרב. בסרט נראית חוזרת בתשובה הטוענת כי סרט אחר של הארגון, 'הרצל והציונות', הוא שגרם לה לחזור בתשובה. אחרי ההרצאה בדקה הכתבת ומצאה כי הסרט האחרון עוסק בהשוואה בין הרצל ובין אותו צורר. נראה כי 'הרצל והציונות' עם ההשוואה הפרובוקטיבית התאים לרוח הכתבה המתוכננת הרבה יותר מהסרט 'תשובה עולמית' ובהינף קולמוס הוא אכן החליף את מקומו. בכתבה נטען כי 'הרצל והציונות' המקומם היה הסרט שפתח את הרצאתו של יצחק. אחרי שהתבררה אמינותה של הכתבת נדרש בית המשפט לעניין תום הלב, וגם שם לא מצא גדולות ונצורות. הכתבת הסבירה כי הכתבה היא תשובה להופעה המתריסה של יצחק בעיר בעלת צביון חילוני כמודיעין, ודווקא בהיכל התרבות העירוני. היא נשאלה על זכויותיו של המיעוט הדתי הגדול בעיר (לטענתה 25 אחוזים) וענתה כי לדעתה גם רוחו אינו נוחה מפעילותו של הרב יצחק. כשנשאלה האם אולם התרבות היה מלא, השיבה בחיוב. וכשנשאלה האם כולם הגיעו מרצונם, השיבה בחיוב. "משמע מכך שהנתבעים שמו עצמם במקום הציבור החליטו מה הציבור חושב, הן הציבור הדתי והן הציבור החילוני", כתב השופט ימיני ואף ציין כי הכתבת לא הצליחה להסביר מדוע כנס חזרה בתשובה אינו עונה על הקריטריון של אירוע תרבותי. "נקודת מוצא זו שמה את העיתון כמוביל במלחמות חילוניים–דתיים בעיר מודיעין תוך שהוא שם עצמו לצד החילוניים", כתב השופט, "ונקודת מוצא זו שומטת את הקרקע מטענת תום הלב של הנתבעים".

אך מה על תום ליבו של השופט ימיני? הוא אמנם קבע ובצדק כי הכתבת שיקרה כאשר טענה כי בראשית הרצאתו של הרב יצחק הוקרן סרט המשווה בין הרצל להיטלר. אך כדי לחייב אותה ואת מערכת האתר בפיצוי גבוה על הוצאת דיבה של מאה אלף שקלים, נדרש פסק הדין לקבוע כי לא הוכח קשר בין הרב יצחק ובין אותה השוואה. שהרי אם הארגון אותו מוביל הרב מפיץ סרט שכזה, הטענה כי הוא הוקרן בעיתוי זה או בעיתוי אחר זניחה, ובוודאי שאינה מזכה בפיצוי כה גדול.

לא צריך לצלוח אלא דקות אחדות בסרט כדי להבין שיוצריו אכן עושים את ההשוואה המקוממת. הקריין אמנם פטר את עצמו ב"להבדיל" אחד או שניים, אך יוצרי הסרט עושים הכל כדי שנתקשה להבדיל בין שני האישים. ציטוטים של הרצל נשמעים כשברקע נראות קריקטורות אנטישמיות בסגנון 'דר שטירמר'. עריכה של תמונות קשות מפוגרומים על רקע ציטוטים של הרצל ותמונותיו יוצרת את ההרגשה כאילו חוזה המדינה עודד את מעשי הזוועה. בני נוער מצולמים כשהם מנחשים כי ציטוט קשה של הרצל נאמר על ידי היטלר. ולבסוף, יוצרי הסרט עצמו משווים במפורש בין מכתביו של הצורר ובין ציטוטים ששלפו מכתביו של הרצל.

השופט ימיני היה צריך לעצום את עיניו חזק במיוחד כדי להתכחש לקשר שבין ארגון שופר ובין הרב יצחק. הניסיון של השופט להציג את יצחק כאחד מן המרצים של הארגון אינו מוסיף כבוד לבית המשפט. השופט פסק כי בתדפיס אתר האינטרנט לא נכתב שהרב יצחק נמנה עם הנהלת הארגון, אלא לכל היותר הוא מרצה במסגרתו. אלא שכל מי שהיה מעיין באתר האינטרנט קלות, היה מבין כי האתר כולו, כמו הארגון כולו, אינו אלא פלטפורמה לקידום פועלו של הרב יצחק. ההרצאות המוצעות הן ההרצאות של הרב, הקלטות שנמכרות הן הקלטות שלו, והפנייה לתורמים היא פנייה של הרב יצחק, שתמונתו מתנוססת בכותרת האתר ומככבת כמעט בכל דפיו. השופט ימיני גם גער בתובעים וכתב כי יכלו בקלות לברר ברשם התאגידים האם הרב יושב בהנהלת העמותה המפעילה את שופר. לא שמדובר בעובדה שמוכיחה משהו. רבים מראשי ונשיאי ארגונים ותנועות אינם מכהנים בעמותות המגבות אותם. מכל מקום, אנחנו בדקנו ברשם התאגידים ומצאנו שהרב יצחק אכן מכהן בוועד העמותה.