בשבע 505: הגנה רדיופונית

שדרן ברדיו החרדי 'קול ברמה' שפך קיתונות של הכפשה ושנאה על הציבור הדתי-לאומי בתוכנית 'בין חרדי ללאומי 'דווקא בימי בין המצרים.

עדי גרסיאל , כ"א באב תשע"ב

, הוא כינה את הציבור "סרטן בגוף היהדות המאמינה", הוסיף כינוי מבזה לרב צבי יהודה קוק והכפיש את רבני 'צוהר'. הדברים התפרסמו באתר 'סרוגים', ובעקבות פרסומם התנצלו מנהלי התחנה והופסקה העסקתו של השדרן. אחד המועמדים ל'צעירי הבית היהודי', עמיעד טאוב, פנה אף הוא לתחנה בדרישה להשעיית השדרן ולהתנצלות על דבריו.

התגובה המהירה של 'קול ברמה' היתה טובה ובמקום, אך האם יש לציבור הדתי-לאומי פֶה שידאג להגן על תדמיתו גם כשלא מדובר בימי קדם-בחירות? רק לפני שבועות ספורים היינו עדים לסאגה של מנחם בן, שהובא כשדרן-מאזן ברשת ב', וזכה להוקעה בראש חוצות בשל התבטאות שלו בעבר נגד בעלי נטיות הפוכות. מדוע נציגי הציבור הדתי-לאומי לא מצליחים להדיח מכיסאו אפילו שדרן אחד בתחנות הרדיו הגדולות והעוצמתיות?

כשבוגי יעלון העז לקרוא לשמאלנים "וירוס", הוא זכה לכתבות אין ספור ולשעות שידור שהוקדשו להעלותו על המוקד. כשאחמד טיבי ויריב אופנהיימר קוראים להתנחלויות "סרטן", הזירה שקטה.

נתן זהבי וגבי גזית, שקראו קריאות קשות נגד חרדים ומתנחלים, ממשיכים לשדר בפריים טיים של הרדיו האזורי. פרשן הספורט של גלי צה"ל, רמי יצהר, מי שמשתמש באופן סדרתי בכינוי "מתנחבלים" בצהובונט שהוא עורך באינטרנט ומשתמש בגסויות ובמילים בוטות נגד חרדים ומתנחלים, ממשיך לשדר בגלי צה"ל. לאחרונה הוסיף יצהר נדבך נוסף ברצף ההתבטאויות החמורות שלו: "הוסר המחסום הוותיק בבקעה שירד בקביעות לחיי הפלשתינים. היחידים שמתבכיינים הם כמובן המתנחלים. להם חשוב שישתו לתושבים הפלשתינים את הדם בגדה" (22.7.12).

על נציגי הציבור ונבחריו להשקיע משאבים בהגנה על שמו הטוב של הציבור שהם מייצגים, ובין השאר - לפעול לשינוי חקיקתי שיסגור את הפרצה המאפשרת את ההכפשות ודברי ההסתה הכוללניים נגד הציבור הדתי על גווניו השונים.

חני לוז

 

 

כתבה גאונית

במוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות' היו בשבוע שעבר כמה כתבות ששוות קריאה: תחקיר על המוסד לביטוח לאומי, על הנשק הכימי של סוריה וגם על "האחיות איינשטיין". וכך תואר סיפור "האחיות" של המדען זוכה פרס נובל בכותרות המשנה של כתבתו של מנחם גנץ: "24 שעות לפני שנסוגו מפירנצה, שמו לעצמם הנאצים מטרה רצחנית אחרונה: להשמיד את בני משפחתו של אלברט איינשטיין, שהיגר לאמריקה... בווילה הפסטורלית של האיינשטיינים בלב טוסקנה חוסלו בזה אחרי זה קרוביו של המדען היהודי המפורסם על ידי חייל האס-אס. שבעה עשורים אחר כך חוזרות לראשונה שני הניצולות היחידות מהטבח - אחייניותיו המאומצות לורנצה ופאולה - אל וילת הדמים האיטלקית...".

אכן סיפור מרגש. השרידים האחרונים של משפחת איינשטיין חוזרים לגיא ההריגה ומשחזרים את רגעי האימה. אמנם מדובר בשתי נשים שאומצו על ידי בן דודו של אלברט ואין להן קשר דם למשפחה, אבל בכל זאת - הן הדבר הכי קרוב לאיינשטיינים שחי כיום. ויש כבר מפיק שרוצה לעשות על זה סרט.

ברוכים הבאים לעוד שיעור קצר בקורס 'מבוא להעצמת סיפורים עיתונאיים'. בניגוד למשתמע מהכתבה - קראו שוב את כותרות המשנה המנוסחות בתחכום כדי להעביר בדיוק את התחושה הזו - משפחתו של הפיזיקאי הדגול לא נכחדה. לאלברט נולדו שני ילדים. אחד מהם, האנס, היה פרופסור באוניברסיטת UCLA בקליפורניה, וממנו נולדו לאלברט שלושה נכדים וחמישה נינים.

למעשה, כפי שגילה לי ד"ר רוני גרוס, מנהל ארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית, בראיון לפני מספר שנים לעיתון זה, לאיינשטיין יש עוד צאצאים. חלקם אפילו מתגוררים בארץ.

כל הפרטים המתבקשים הללו, מיותר כמעט לציין, לא מוזכרים בכתבה. למה לקלקל סיפור כל כך יפה?

עדי גרסיאל

 

 

חדשות הסאטירה

ביום רביעי, 4.7, דווח ב'מבט' בערוץ הראשון על יציאתו של האסיר יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מבידוד לתא משותף עם אסירים אחרים. פעמיים, לפני הכתבה ובאמצעה, שודר קטע סאטירי ישן מהתוכנית 'החמישייה הקאמרית' על עמיר האומר ש"אתם יודעים שאני אשתחרר". חשבתי שגם אם יש לקטע קשר חזק לנושא, מכיוון שהוא נועד לנגח לא מתאים לכלול אותו דווקא בחדשות. זו מסגרת שבה יש לשמור על איזון ועל חוסר הטייה פוליטית או אישית (של העורך), והתלוננתי על הפרה של הקוד האתי המקצועי.

דדי מרקוביץ, הממונה על קבילות הציבור, השיב לי שהוא "פוסל על הסף" את תלונתי גם אם "בחלקה היא מוצדקת, שכן שיבוץ חומרי סאטירה בכתבת חדשות אינה מסתדרת עם כללי האתיקה". לדידו של דדי, יש גם מקרים יוצאים מן הכלל. והוא מסביר, ושימו לב להיגיון שלו: "הנוהג לשבץ בכתבות קטעי הומור וסאטירה התקבע, לטוב או לרע, בשידורי האקטואליה בכל ערוצי השידור, ברדיו ובטלוויזיה. כך, כמעט בכל כתבה על רשות השידור משובץ הקטע מתוכנית לול על 'לה-מרמור'". מה זאת אומרת, "לטוב ולרע"? ואם זה רע אז מתעלמים? ומרקוביץ ממשיך: "השימוש במערכון הטלוויזיוני משנת 1996 בו 'יגאל עמיר' מדבר על שחרורו 20 שנה אחרי הרצח, הוא שימוש נכון בחומרים העומדים לרשות החדשות, המשתמשת בסאטירה כמסמך תיעודי-חברתי המשקף (בצורה מוקצנת כדרכה של סאטירה) אווירה שנוצרה כאן מיד לאחר הרצח... כמובן, שיש לעשות שימוש כזה במשורה ובצורה ראויה, המציגה את הדברים בהקשרם. לפיכך, שיבוץ הקטע מחמישייה הקאמרית באייטם המדובר אינו חריג מפרקטיקה עיתונאית וגם אינו מנותק מהוויכוח הציבורי. בנוסף, גם אין לדעתי בשידור הקטע הסאטירי פגיעה בהפרת הקוד האתי".

אני מקווה שאין צורך בתוספת פירוש רש"י, אבל אם הבנתי נכון, נוהג לא כל כך אתי הופך להיות בסדר מכיוון שהוא התקבע. ואם כך, גם לאזן את הסאטירה לא חשוב, כי למה לנתק את השידור הציבורי מהוויכוח הציבורי ומדוע לאפשר הוגנות ואיזון ולשמור על שידור ערכי בשביל צרכני התקשורת? הרי בשביל זה יש ממונה על קבילות הציבור, לא?

ישראל מידד

 

 

ביקורת הנקרא

"'לונלי פלנט': ישראל היא מעצמת חומוס" (כותרת ב'מעריב')

ככה לנפץ במכה אחת את מדיניות העמימות?

 

"יהודי טוב: הנשיא החדש של הקרן החדשה לישראל רוצה להגשים" ('הארץ')

שיתגייס לנח"ל

 

"זה קרה בגלל ההתנתקות ב-2005" (אהוד יערי על הפיגוע בסיני, גלי צה"ל)

מעניין תוך כמה זמן ימנו לו פרשן מאזן

 

 

חדשות בחדשות

ערוץ 10 שלח מכתב חריף לזכיינית 'רשת' (ערוץ 2). זאת בעקבות רכישת הזכויות של תוכנית הדגל של הערוץ 'הישרדות', בידי הזכיינית. בערוץ 10 טוענים כי הרכישה נעשתה ב"חוסר תום-לב מקומם ממש ובאופן בלתי ראוי". כך דיווח 'גלובס'.

 

השבוע נחתם בלוד הסכם הרפורמה ברשות השידור. במסגרת התוכנית יועבר מתחם רשות השידור בתל אביב ללוד ויפוטרו כ-750 מעובדי הרשות. הרפורמה תמומן ממכירת נדל"ן שבידי הרשות והלוואות מהממשלה. במקביל לאירוע החתימה, הפגינו עשרות עובדים נגד ההסכם.

 

בית משפט השלום בירושלים פסק כי 'מעריב' יפצה גננת ב-75 אלף שקלים. זאת לאחר שהעיתון פרסם ידיעות המייחסות לגננת אלימות כלפי ילדים תוך חשיפת שמה בניגוד לצו איסור פרסום. בסופו של דבר נסגר תיק החקירה נגד הגננת.